פסק דין 1. א. תביעה זו מבסס התובע על כך, שבסוף חודש יולי שנת 2007 ביקש לבטל מנוי שהוענק לו על ידי הנתבעת בכתובת: ראשל"צ, רח' רמז 1. לטענת התובע, היה מנוי זה עבור סבתו והיות וסבתו נפטרה ביקש התובע מהנתבעת לבטל המנוי. כתוצאה מבקשה זו, ביקשה הנתבעת להעביר אליה תעודת פטירה והתובע אכן המציא תעודה זו. לטענת התובע, לא בוטל המנוי למרות בקשתו כנ"ל, והנתבעת ממשיכה, כמעט שנה, לחייב את חשבונו בסכום של 200 ₪ לחודש. משלא נענתה הנתבעת לבטל המנוי והיות והתובע חויב גם לאחר בקשתו לבטל המנוי, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 3,000 ₪. ב. הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט בו נטענו, בין היתר, הטענות הרלוונטיות הבאות: (1) התובע הצטרף לשרותי הנתבעת מתאריך 5.7.05 ובמועד ההצטרפות התקינה הנתבעת בכתובת המנוי, קרי, ראשל"צ, רח' רמז 1, בתאום עם התובע ממיר אחד וכרטיס חכם אחד מותאם לממיר. ביום 13.5.07 פנה התובע טלפונית אל הנתבעת בבקשה להצטרף למבצע שימור ללקוחות קיימים. ביום 29.7.07 שוב התקשר התובע אל הנתבעת וטען, שהמנוי שימש את סבתו, שנפטרה. על אף שהמנוי היה רשום על שם התובע ומתוך כוונה לבוא לקראת התובע הנחתה הנתבעת את התובע להעביר לרשותה תעודת פטירה ולתאם עם הנתבעת מועד לניתוק המנוי ללא חיוב בגין החזר עלות ההטבה ואיסוף ציוד. הנתבעת טוענת, כי לאחר יום פטירת סבתו של התובע, עדיין הוזמנו במנוי זה ארועי צפייה בתשלום וההזמנה,כשלעצמה, מצביעה על כך שהמנוי עדיין היה פעיל בכתובת הנ"ל. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שהתובע לא יצר קשר נוסף עם הנתבעת עד ליום 25.5.08, אך ביום 10.7.08 העביר התובע לראשונה בקשה לניתוק המנוי - זאת באמצעות טופס המאשר לנתבעת להפסיק את שרותיה למנוי. על אף האמור, זיכתה הנתבעת את חשבון מנוי התובע בסך 317.65 ₪ בעבור החיובים מיום 25.5.08 ועד לקבלת טופס ההחשכה. למעשה, עד היום לא השיב התובע לנתבעת את ציוד הקצה אשר השאילה לו הנתבעת במסגרת אותו מנוי. (2) לטענת הנתבעת, לא השלים התובע את הודעת הניתוק כנדרש ואף לא תיאם מועד לאיסוף הציוד מכתובת המנוי. 2. א. אין חולק, שהמנוי השנוי במחלוקת היה רשום בפועל על שם התובע ולכן התובע הוא בעליו החוקיים של המנוי והוא אחראי לתשלום השימוש והוא זה הרשאי לבקש ניתוק המנוי. אין גם חולק, כי התובע פנה ביום 29.7.07 אל הנתבעת בטענה שסבתו נפטרה, אך הנתבעת אפשרה לתובע-לפנים משורת הדין-להתנתק ללא החזר עלות הטבה במידה ויגיש לנתבעת טופס מתאים וכן תעודת פטירה. התובע אמנם המציא טופס פטירה כמבוקש, אך לפי טענת הנתבעת טופס הפטירה הועבר רק ביום 30.5.08. הנתבעת המשיכה לחייב את התובע עד ליום 13.7.08 - אם כי התובע זוכה במסגרת הליך גמר חשבון עד ליום 30.5.08. ב. מאחר והמנוי היה רשום על שם התובע, הרי כל עוד לא בוטל המנוי, על התובע לשאת בתשלום ואין נפקא מינה אם השימוש עצמו לא נעשה בפועל על ידי התובע אלא על ידי סבתו. יחד עם זאת, מאחר והנתבעת - לפנים משורת הדין - התחשבה עם התובע והסכימה לבטל המנוי עם קבלת תעודת פטירה, הרי שבכך הסכימה, למעשה, הנתבעת בדיעבד להכיר בצורך לשלם עבור המנוי עד להפסקת השימוש בפועל על ידי סבתו המנוחה של התובע. במקרה זה, הוכיחה הנתבעת שהיא אכן זיכתה את התובע במספר חיובים שחשבונו חויב קודם ההודעה על פטירת סבתו המנוחה ולכן נשאלת השאלה, מה עוד צריכה להשיב הנתבעת לתובע בגין הפסקת השימוש. 3. התובע לא הוכיח, שהעביר טופס ביטול או טופס תעודת הפטירה לפני המועד הנקוב על ידי הנתבעת, קרי 30.5.08. על פי תעודת הפטירה נפטרה סבתו המנוחה של התובע ביום 20.7.07 ובסוף חודש יולי ביקש התובע לבטל את המנוי, ברם אין בפני כל הוכחה על מועד מתן ההודעה לביטול. התובע נאחז בשיחה כלשהי, שנוהלה בינו ובין נציג הנתבעת מר ישראל כהן ולפי טענתו הציע לו מר כהן לסגור העניין תמורת הסך של 2,590 ₪. אחוז בתפיסה זו, שכך סוכם עמו, לא אבה התובע להסכים לכל פשרה שהוצעה לו על ידי נציגת הנתבעת - גם אם פשרה זו הוצעה לו לפנים משורת הדין. התובע לא דאג להזמין את אותו ישראל כהן על מנת לאשר את אותה שיחה ואותה הבטחת תשלום. התובע, מאשר גם כי בשלב מסוים, התקשרו אליו נציג מנציגי הנתבעת ואמרו לו שלא יקבל הסכום המובטח עד שלא יחזיר את הממיר אותו קיבל בהשאלה. לדעת התובע, לא היה צריך לקשור את החזרת הסכום המובטח עם החזרת הממיר, משום שלדעתו אם הבטיחו לו את הסכום של 2,590 ₪ שמע מיניה שהכל כבר נבדק וכל היתר זו בעיה של הנתבעת. בסופו של יום הדיון - 28.9.08- הסכימו הצדדים לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר להם לנהל מו"מ מחוץ לכתלי בית המשפט ולנסות להגיע להסדר, ברם דחייה זו לא נשאה פרי והצדדים חזרו להתדיין ביום הנדחה - 2.11.08. נציגת הנתבעת הייתה זקוקה לדחיית הדיון גם לנסות ולאסוף את הציוד שהושאל לתובע, אך הציוד לא נמצא באותו מקום עליו הצביע התובע כמקום המצא הציוד. בישיבת יום 2.11.08 הציעה נציגת הנתבעת, בהגינותה, לשלם לתובע את הסכום אשר לדבריו הובטח לו, קרי 2,590 ₪ , אך טענה גם שיש לקזז מתוך סכום זה את הסך של 991 ₪ - עלות הציוד החסר. התובע טען, שלא הייתה לו שליטה על הממיר, משום שהממיר היה בזמנו בבית האבות, שם שהתה סבתו המנוחה והאחות אמרה שכבר לקחו את הממיר. גם טענה זו לא הוכחה על ידי התובע. התובע חזר על טענתו, שהוא שילם עבור שימוש במכשיר סך 2,590 ₪, הנתבעת אמרה שהם יקחו את המכשיר ומסתבר שהם לא באו לקחתו. התובע טוען כי שילם סך 2,590 ₪, ברם התובע לא הוכיח כלל טענה זו. ואם, נניח, התובע שילם את הסך הנ"ל, מדוע תבע סכום של 3,000 ₪? אם להסתמך על החשבונות שצרף התובע לכתב התביעה, הרי שכל התשלומים ששילם אחרי מועד מתן הודעת הביטול - לטענתו - מגיעים לסך של 1,618.13 ₪ ואין כל הסבר בכתב התביעה מדוע תבע התובע את הסכום העגול של 3,000 ₪. גם בבית המשפט נתבקש התובע ליתן הסבר למהות הסכום הנתבע, אך התובע לא השכיל להסביר מדוע נתבע סכום זה ולא סכום אחר. 4. אני מקבל את טענות נציגת הנתבעת אשר נתמכות במסמכים, שצורפו לכתב ההגנה ואני מקבל טענות נציגת הנתבעת בדבר מועד קבלת הודעת הביטול ותעודת הפטירה. דברי נציגת הנתבעת לא נסתרו על ידי עדויות מטעם התובע ולא במסמכים מטעם התובע. רק משום שהצעתה של נציגת הנתבעת הייתה הצעה הוגנת אני מתחשב בהצעה זו ולא אתייחס להיעדר הוכחות מטעם התובע ורק לאור הנסיבות, כפי שציינה נציגת הנתבעת, אני מחליט לקבל את התביעה באותו סכום שהנתבעת הציעה לתובע במהלך הדיון של יום 2.11.08. לולא הצעתה ההוגנת של נציגת הנתבעת ולאור היעדר הוכחות מטעם התובע, ייתכן והתוצאה הייתה שונה מהתוצאה אליה הגעתי להלן. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,600 ₪ (כמוצע על ידי נציגת הנתבעת בעמ' 4 לפ',ש' 9- 10) בצירוף רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בנסיבות אלה, לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות. ביטול מנויטלויזיה