פסק דין 1. התובעת התקשרה עם משווק של חברה סלולארית בעסקה לרכישת מכשיר וביטוח עבור ביתה שעמדה להתגייס לצבא. לאחר זמן מה גילתה כי משלמת היא עבור שלושה מכשירים במקום אחד. פנייותיה לנתבעת לא נענו. 2. מאוחר יותר התברר כי אצל התובעת מצוי העתק מההסכם בו מצוינים פרטי העסקה האמורה לעיל הקשורה למכשיר אחד . ברם, אצל הנתבעת נמצא הסכם בו מצוינים שלושה מכשירים ולא אחד. מסיבות לא ברורות, יש שוני לא מוסבר בין ההסכם שקיבלה התובעת, להסכם שבידי הנתבעת. 3. מנסיבות המקרה כפי שמתוארות לעיל עולות השאלות הבאות: - מה כשרותו של הסכם בכתב שלו שתי גרסאות? נראה כי בדרך כלל ישנה חזקה בדבר תקינות פרטי ההסכם כשהמבקש לסתור חזקה זו עליו רובץ נטל ההוכחה. אך במקרה שלפנינו, אין ספק שהתובעת עמדה בכך. - מהי אחריותו וומהם חובותיו של גוף מסחרי וגדול כגון הנתבעת כלפי ה"לקוח הקטן"? והתשובה היא כי מן הראוי להטיל חובות אלו ואפילו יגיעו אלו לכדי 'חובת אמון' שכן בדרך כלל נאלץ האזרח לסמוך על הגופים המסחריים הגדולים. 4. ומשילוב של התשובות לשתי שאלות אלו עולה כי במקרה שלפנינו הוכיחה התובעת את תביעתה ומן הראוי לפסוק לה פיצויים ראויים. ומכאן לפרטי התביעה. העובדות בקצרה 5. התובעת ושתי בנותיה הן לקוחות בחברת סלקום (להלן: "החברה" או "סלקום"). כך שלשלושתן מכשירים סלולאריים וחשבונות בחברה. כמו כן, הביטוח על המכשירים גם הוא באמצעות סלקום. 6. חברת דין דינמיק בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הינה משווק מורשה של חברת סלקום. בין שאר פעילותיה, מספקת הנתבעת מכשירים ואביזרים, שירותי אחריות ושירותי תיקונים. 7. בתאריך 18/10/06, נגשה בתה של התובעת (להלן: "הבת" או "מעיין") אל סניף הנתבעת בקניון מלחה שבירושלים. מועד זה, טרם גיוסה לצה"ל, בקשה הבת לרכוש מכשיר חדש וכך עשתה. הבת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לרכישת מכשיר סלולארי מסוג נוקיה 6070 (להלן: "המכשיר" או "הסלולארי"). בד בבד עם רכישת המכשיר הצטרפה הבת לשירות אחריות לשנתיים. את עלות ההתקשרות עם הנתבעת שילמה התובעת באמצעות כרטיס אשראי. 8. בשובה של הבת מהקניון מסרה היא לתובעת העתק מהסכם ההצטרפות לשירותי הנתבעת (להלן: "עותק ההסכם"). ההסכם שיקף נכונה את פרטי העסקה המצוינים לעיל. קרי, רכישת מכשיר בודד והצטרפות לשירותי ביטוח בגינו. 9. מספר חודשים לאחר הצטרפות הבת לשירותי הנתבעת, גילתה התובעת להפתעתה כי החיובים שמתקבלים מהנתבעת גבוהים מהחיובים שמתקבלים מסלקום. והרי מצב הדברים האמור אינו סביר בשל כך שאצל הנתבעת יש הסכם למכשיר אחד בלבד. 10. על כן, פנתה התובעת לנתבעת, על מנת לברר פשר החיוב. לתדהמתה, נציגי הנתבעת טענו כי החיובים שנגבים ממנה הם בגין ביטוחים לשלושת המכשירים שברשותה ולא למכשיר אחד. לאור העובדה כי בתה של התובעת הצטרפה לביטוח על מכשיר בודד, ביקשה התובעת לדעת במה הדברים אמורים. כתגובה ציינה בפניה נציגת הנתבעת כי יש בידם הסכם חתום בידי הבת לפיו בקשה האחרונה לבטח את שלושת המכשירים. 11. אשר לכן, ביקשה התובעת לקבל את ההסכם המקורי עליו חתמה הבת. להפתעתה שני ההסכמים זהים למעט דבר אחד, ההסכם המקורי כלל הצטרפות לשירותי ביטוח גם לשני המכשירים הנוספים שבידי התובעת (מחב' סלקום). כך שהתובעת לכאורה מבוטחת אצל הנתבעת על שלושה מכשירים. כאמור לעיל, התובעת מבוטחת בחברת סלקום על שני המכשירים הנוספים על כן אין לה צורך בביטוחים נוספים. 12. כל פניותיה של התובעת לבירור העניין והשבת הכספים, נענו בשלילה. והתובעת נאלצה לסור לסניף הנתבעת, זאת חרף נכותה והסתייעותה בכסא גלגלים. ברם, הצגתה את שני ההסכמים למנהלת הסניף לא הניבה פרי ובקשות התובעת טרם נענו. ומכאן התביעה שלפנינו. למה ומדוע שונים העותק המקורי מעותק ההסכם? 13. התובעת טוענת כי העתק המסמך שברשותה אותנטי וכי המסמך שנשלח אליה, המקורי, שונה לאחר שבתה חתמה עליו. התובעת הוסיפה כי על המכשירים הנוספים ש"צורפו" להסכם שלא כדין יש לה ביטוח. אי לכך, אין לה צורך בביטוח נוסף אצל הנתבעת. וכראיה מנפנפת היא בעותק ההסכם שממנו ברור כשמש כי ההסכם היה על מכשיר אחד בלבד. 14. מנגד טוענת הנתבעת כי ברשותה ההסכם המקורי שמעיד יותר מכל על מהות העסקה. לפיו התובעת באמצעות בתה התקשרה עם הנתבעת בהסכם עבור שלושת המכשירים שברשותה. וזאת לשירות תיקונים ואחריות למשך שנה. 15. כלל ידוע הוא כי מסמך שנערך בכתב, משקף נאמנה את רצון הצדדים וכי ההנחה כי הצדדים העלו על הכתה כל אשר הוסכם ביניהם (ראה תא(רח') 1574/05, שושנה סלמן נ' אגמון עיצוב ממוחשב בע"מ. 16. כך למשל קובע חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני בסעיף 80: "80. תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים... נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב....טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע." 17. ברם, החזקה שלעיל ניתנת לסתירה. במקרה כאמור יהא על המבקש לסתור החזקה הנטל להוכיח כי המסמך לא משקף נאמנה את שהוסכם עליו בפועל. במקרה דנן, עמדה התובעת בנטל שהונח עליה לסתור החזקה האמורה. שכן הראתה באופן ברור פערים מהותיים בין המסמך שהיה ברשותה (העתק להסכם המקורי) לבין ההסכם שנשלח אליה, מאוחר יותר, ע"י הנתבעת. עולה בברור מהמסמכים כי בהעתק מההסכם ישנה התחייבות חתומה בגין מכשיר יחיד לרבות שירותי אחריות ותיקונים וכי לא מצוינים מכשירים נוספים. מאידך, בהסכם שנשלח מאוחר יותר לתובעת (כנראה בשגגה) ישנה התחייבות חתומה בעלת מרכיבים זהים לחלוטין להעתק, אך בו בנוסף רשומים עוד שני מכשירים 18. עמדת התובעת ובתה ברורה היא כי מלכתחילה תכננו לבטח מכשיר נייד אחד בלבד. הבת מעיין העידה לפני כי : "..לגבי זה שהם קיבלו את המספרים האחרים, יש להם גישה לחשבונות של סלקום, הקווים הם קווים שהם מספרים של סלקום, שאני באתי אני שדרגתי אך ורק את הפלאפון שלי בלבד, זה היה 4 ימים לפני הגיוס שלי, מעולם לא דיברתי על הקו של אמי ושל אחותי..." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 16-18). 19. מאידך גיסא, הנתבעת לא הביאה את העד הרלוונטי מטעמה. במקרה דנן, עד מרכזי היה הנציג מולו חתמה בת התובעת על ההסכם. העד האמור הוא זה שמסר את הפרטים לבת, הבהיר לה את המוסכם ביניהם והחתימה על ההסכם. הוא ולא אחר היה זה שהיה צריך להסביר את ההבדלים בין ההסכמים. אי העדתו של זה יש בה כדי לערער משמעותית את עמדתה וגרסתה של הנתבעת. 20. אשר לכן, קיבלתי בעניין זה עדויות התובעת ובתה כמהימנות. הן לעניין קבלת העתק ההסכם ביום החתימה (18/10/06) והן לעניין מהות תוכן ההסכם. ממילא אין מנוס מהמסקנה כי ההסכם האותנטי הוא כפי שנמצא ברשות התובעת וכי הסכם זה שונה לאחר חתימתו. חשוב לציין כי בקביעתי לעניין הפערים בין ההסכמים אינני נכנס לשאלה בדבר זיוף ההסכם או טעות יסודית בו. שכן אלו לא ראויים להתברר בתביעה מסוג דנן. החובות החלות ביחסים בין הלקוח (הקטן) לגוף המסחרי (הגדול) לעניין עוגמת נפש 21. הנתבעת במהותה גוף עסקי מסחרי וכך גם מהות השירות אותו היא מספקת. פועלה זה של הנתבעת נעשה בשוק תחרותי בו מולה פועלים גופים מסחריים נוספים המספקים שירות זהה לשלה. ובד בבד, פעילותה של הנתבעת מפוקחת ומוגבלת מכוח חובות שבדין. 22. מקרים כגון דא, של צרכנים קטנים העומדים מול חברות גדולות אינו זר למותב זה. חדשות לבקרים אנו עדים לאזרחים שהתקשרו עם גופים גדולים וניזוקו מפועלם של האחרונים. מציאות זו היא תוצאה של חוסר שיוון מובנה בין הצדדים הנ"ל. כשידוע לכל כי אין לאדם מן היישוב, האמצעים, הכוחות והיכולת להתכתש עם אותם גופים מסחריים גדולים. ועל כן לא אחת, בעימות בין השניים, מוותר האזרח הקטן מראש תוך ויתור על זכויות המגיעות לו ע"פ דין. 23. אשר לכן, יש צורך מובהק בנסיבות כגון דא לאזן בין שני הצדדים. כך עשה למשל המחוקק בחוק החוזים האחידים, תוך שהוא ער לחוסר השוויון בין הצדדים המתקשרים ולמציאות של "צד חזק" מול "צד חלש". ולכן בדיוק קבע המחוקק הוראות אשר מטיבות עם "הצד החלש". איזון מהסוג האמור נעשה באופן שעל גופים מסחריים גדולים חלות חובות מדינים שונים כגון, דיני החוזים, דיני הנאמנות, דיני הצרכנות וכיוצא באלה. לדוגמא, חובת תום הלב במו"מ ולאחריו המחייבת את הצדדים להסכם. 24. לדעתנו, גם במקרים בהם אין חוק פורמלי הדורש איזון יחסי הכוחות מן הראוי שיעשה זאת בית המשפט, והמקרה שלפנינו יוכיח. התובעת התקשרה עם הנתבעת שהיא חברה מסחרית גדולה ולפתע מצאה עצמה במצב סוריאליסטי משהו עם שני חוזים לא תואמים. במקרה רגיל, האמצעים לבירור הטעות מצויים בדרך כלל בחזקתה הבלעדית של הנתבעת. המציאות במקרה שלפנינו בה התובעת שמרה את העתק ההסכם ויכלה להשוותו למקורי איננה הרגילה. 25. על כן ומשהוכח כי ישנו פער משמעותי בין ההסכמים, ולאור החובות המוטלות על הנתבעת אותן לא קיימה במקרה דנן. ראוי כי הנתבעת תשא בנטל ובתשלום המוטעה ולא התובעת. ועל כן, התשלום בדבר עוגמת הנפש צריך להיות משמעותי וראוי. סוף דבר 26. סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בדין ובמסמכים שהוצגו בפני, מצאתי לקבל את התביעה במלואה. לנוכח האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: - - 2,000 ₪ עבור עודף הסכומים ששילמה. - - 3,000 ₪ עבור הוצאות ועוגמת נפש. סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 5,000 ₪ לכיסוי כל הוצאותיה בתיק זה. סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום. לא ישולם ישא ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל . זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי . חוזהסלולר (תביעות)