גניבת מים

פסק דין תיקים אלה הם בגין חיובו של התובע, על ידי הנתבעת, בחשבונות מים שאינם צריכתו הפרטית, אלא תוצאה של גניבת מים. בתיק ת.ק. 1190/07 - מלכתחילה טענה הנתבעת כי היא זכאית לחייב את התובע בחיובים אלה, ועל התובע מוטלת האחריות לפעול כדי להפסיק את גניבת המים. בפסק הדין מיום 8.3.07, דחיתי טענה זו של הנתבעת, וקבעתי כי הגניבה נעשית מן הנתבעת והיא אינה רשאית לגלגלה על התובע. הנתבעת ערערה על פסק הדין ולעניין קביעה עקרונית זו, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (בר"ע 3106/07). התיק הוחזר אליי לחישוב סכום ההחזר המגיע לתובע לאחר קבלת חוו"ד של הנתבעת. הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה והסתפקה בתקיפת חוות הדעת של התובע. בדקתי את החשבונות שהוגשו וביצעתי את ההשוואות, ולהלן ממצאי: טבלה ב' של המומחה מטעם התובע תואמת את הטבלאות של הנתבעת, להוציא שתי מחלוקות. ראשית, הנתבעת טוענת כי בתקופה שמיום 30.6.03 ועד ליום 8.9.03 היה התובע מנותק ממונה המים, ולפיכך "לא מובן מהיכן מביא המומחה את החיובים הבאים" וכאן היא מפרטת את החיובים אשר מופיעים בטבלה ב' של המומחה מטעם התובע, לגבי תקופה זו (עמוד שני לתגובת הנתבעת). ראוי היה לה, לנתבעת, שלא היתה כלל מעלה טענה זו. התובע צירף 3 חשבונות אשר נשלחו אליו על ידי הנתבעת, ובהם מופיעים חיובים אלה, גם בתקופה בו היה המונה מנותק (נספחים 6, 7, ו-8). בשלושת החשבונות מצויין במפורש כי הצריכה הפרטית היא 0 והחיוב הוא רק עבור הצריכה של המונה הראשי. ראוי לציין כי שלושת הסכומים מסתכמים בסכום נכבד של 1,602.17 ₪. אין בלבי ספק כי חשבונות אלה, אשר הופקו על ידי הנתבעת, נמצאים בידיעתה. למרות זאת, בחרה הנתבעת, באמצעות מר טחובר, מנהל מטה הגביה שלה, לנסות ולהעלים עובדה זו מבית המשפט. אני רואה התנהלות זו של הנתבעת באופן חמור ביותר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף מעין ציבורי, הנותן שירות של הרשות המקומית. שנית, קיימים 3 חיובים בטבלה ב' של המומחה מטעם התובע, אשר בהם יש הפרש קל בין נתוני התובע לבין נתוני הנתבעת, ואלו הם: התקופה שבין 15.1.05 לבין 14.3.05. התקופה שבין 18.11.05 לבין 16.1.06. התקופה שבין 11.7.06 לבין 6.9.06. אינני צריכה לבחון מה מקור אי ההתאמה ומי צודק. על פי הסיפא של טיעוני הנתבעת, היא מכירה בכך שעליה לזכות את התובע בסך של 2,184.25 ₪. כפי שקבעתי לעיל, עליה להוסיף ולזכות את התובע בסך של 1,602.17 ₪ עבור החיובים בתקופה שהמונה של התובע היה מנותק. כך, על הנתבעת לפצות את התובע בסך 3,786.42 ₪. כיוון שמדובר בזיכויים לאורך שנים, יש להוסיף על סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.03 ועד ליום התשלום בפועל. קבעתי מועד זה כמועד ממנו יש לחשב את השיערוך, זאת כיוון שעיקר החיובים השגויים הם מאותה התקופה. מן התוצאה שתתקבל יש להפחית סך של 3,904.59 ₪, אשר הנתבעת כבר שילמה לנתבע. בתיק ת.ק. 4046/07 - בתיק זה תובע התובע את המשך הזיכויים, גם לאחר התקופה אשר נדונה בתיק האחר. על התנהלותה הכושלת של הנתבעת, גם בתיק זה כבר עמדתי בהחלטתי מיום 30.6.08. כך או אחרת, אני מורה לנתבעת לזכות את התובעת בכל החיובים בגין הצריכה המשותפת החל מיום 7.9.06 ועד ליום 30.6.08. כל אחד מן החיובים יוחזר לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מן המועד בו פרע התובע את החשבון הרלוונטי ועד ליום ההחזר. הנתבעת תעביר לתובע, עם העתק לתיק בית המשפט, פירוט של כל חיוב, עבור איזו תקופה החיוב, המועד בו נפרע החיוב על ידי התובע ותוספת הפרשי ההצמדה והריבית עד ליום ההחזר. הנתבעת תפרע את ההחזרים לתובע ותגיש את התחשיב הנ"ל, עד ליום 15.11.08. בכל הנוגע לחיובים מיום 1.7.08 ואילך, אני נותנת תוקף של פסק דין להבהרת נציג הנתבעת לפרוטוקול הדיון ביום 30.6.08, בו התחייב כי מאותו מועד ואילך יישלח החשבון לתובע, ללא התוספת של הצריכה המשותפת. ככל שחוייב התובע בגין הצריכה של המונה הראשי, לאחר מועד זה, יוחזרו לו התשלומים בדרך הנקובה לעיל. בשולי הדברים אציין, כי אני רואה כקנטרנית את דרישת הנתבעת כי התובע ימציא לה את החשבונות. כפי שציינתי לעיל, כל החשבונות נמצאים בידי הנתבעת, ואיני רואה מקום להמשיך ולהטריד את התובע. בנוסף לאמור לעיל, ובהתחשב בדרך התנהלותה של הנתבעת בשני התיקים (כאמור בתחילת פסק הדין, וכן בהחלטתי מיום 30.6.08), אני מורה כי הנתבעת תוסיף ותשלח לתובע סך של 2,000 ₪ פיצוי בגין הטרחה שנגרמה לו ועגמת הנפש. סכום זה יתווסף על ההוצאות אשר הטלתי על הנתבעת בפסק הדין מיום 8.3.07. הפיצוי שנקבע לעיל, כולל גם את הוצאות ההליכים, ואיני עושה צו להוצאות נוספות. חשבון מיםמים