פסק דין בפני תביעה לפיצוי התובע בגין הוצאות עודפות של 4,086 ש"ח שנגרמו לו עקב שכירת רכב בחו"ל. הנתבעת הינה חברה להשכרת רכב. התובע הינו לקוח פרטי של החברה. כתב התביעה 1. בתאריך 24.01.08, ביצע התובע אצל הנתבעת שתי הזמנות להשכרת כלי רכב בארה"ב לתאריכים 20.03.08 - 23.03.08 ו- 30.03.08 - 02.04.08. לאחר ביצוע ההזמנה קיבל התובע באמצעות הפקס שני שוברי הזמנה (שוברי ההזמנות צורפו לכתב התביעה כנספחים 1א ו- 1ב). 2. בתאריך 10.02.08 שילם התובע עבור ההזמנות הנ"ל סך של 1,397.75 ₪. 3. התובע נחת במיאמי בתאריך 20.03.08 והתברר לאחר המתנה ובירורים כי חברת ההשכרה הנתבעת(שלמה סיקסט) איננה מוכרת ולא קיימת בשדה התעופה בארה"ב. 4. התובע ניסה ליצור קשר טלפוני עם מספר טלפון של הנתבעת המופיע על טופס ההזמנה אולם ללא הצלחה. לפיכך פנה לחברת אוויס ושכר רכב באמצעותה . לדבריו, הוא היה זקוק לרכב גדול (5 אנשים מבוגרים) והוא התקשה למצוא רכב כזה ונאלץ לשכור רכב במחיר מופקע. באותה הזדמנות שכר רכב גם לתקופה השנייה (30.03.08 - 02.04.08) מתוך ידיעה שככל שיקדים ביצוע ההזמנה המחיר שישלם יהיה נמוך יותר. ועוד, הוא עלה לשייט למספר ימים והאפשרות ליצירת קשר טלפוני עם הנתבעת הייתה מורכבת מאוד והיתה כרוכה בעלות גבוהה. 5. עם חזרתו ארצה פנה לנתבעת ושמע לראשונה מהגב' בטי צפתי כי ספקית הרכב בארה"ב היא חברת DOLLAR (להלן: "דולר"). 6. התובע מאשר כי הסכום ששולם לנתבעת בארץ עובר לנסיעתו הוחזר לו והוא קוזז מתוך הסכום הכולל ששולם בחו"ל. טיעוני הנתבעת 1. הנתבעת טוענת כי היא חברה המתווכת בין הלקוח בישראל לבין החברה המקומית במדינה בה מעוניין המזמין לקבל את הרכב. 2. לטענת הנתבעת, ביחד עם טפסי ההזמנה נשלח לתובע טופס נוסף המציין כי ספקית הרכבים בארה"ב היא חברת דולר ולפיכך יש לדחות טענתו כי הנתבעת לא יידעה אותו לגבי ספקית הרכבים בארה"ב. 3. לטענת הנתבעת בתאריך 10.02.08 שילם התובע עבור שתי ההזמנות ושוברי התשלום נשלחו לו בדואר אלקטרוני והם נושאים את השם דולר. 4. התובע קיבל את שוברי התשלום, הוא לקוח שלהם וידע שעליו לצאת מהארץ עם שוברי תשלום משולמים. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולכל המסמכים שהונחו בפני ושמעתי טיעוני הצדדים בבית המשפט אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה, מאחר והחלטתי לייחס לתובע אשם תורם של 15% מסכום התביעה ולהלן נימוקיי: 1. בטפסי ההזמנות מופיע באותיות גדולות שמה של הנתבעת בלבד. 2. אני דוחה טענת הנתבעת כי לשני שוברי ההזמנות שנשלחו לתובע צורף מסמך נוסף עם הסברים, המביא לידיעת התובע, בין השאר, כי ספקית הרכב בארה"ב הינה דולר. התובע צירף לכתב התביעה את שוברי ההזמנה 1א ו- 1ב ולא יכולה להיות מחלוקת כי בתאריך 24.01.08 קיבל שני עמודי פקס בלבד (בנספח 1ב. בצד השמאלי של העמוד מצויין TOTAL P.02). 3. אני דוחה טענת הנתבעת כי התובע קיבל באמצעות הדואר האלקטרוני שני VOUCHER עבור השכרת הרכבים עליהם הופיע הלוגו דולר עם הפניה לחברת דולר. מהמסמך ג' שצורף לכתב ההגנה, המוכיח, כך לטענת הנתבעת, שהשוברים הנ"ל נשלחו על ידי הנתבעת לתובע, אין ללמוד ממנו שהשוברים הנ"ל הגיעו לכתובת הדואר האלקטרוני של התובע ונקראו על ידו. לא למותר לציין, כי קיימת אופציה במשלוח דואר אלקטרוני לוודא שהדואר הנשלח נתקבל ונקרא על ידי הנמען. אופציה זו, חשיבותה, דווקא במקרה כגון זה, כאשר עד לשלב זה לא הובא לידיעת התובע כי ספקית הרכב בארה"ב הינה דולר. אופציה זו, לא נעשה בה שימוש במקרה הנדון. העובדה שספקית הרכב בארה"ב הינה חברה אחרת, בשם אחר שאיננו מופיע על שובר ההזמנה, הינה מחדל מבחינתה של הנתבעת והיא איננה יכולה בנסיבות המקרה הנדון, לצאת ידי חובתה בטענה ששם הספקית מופיעה על ה- VOUCHER כאשר לא הוכח שנתקבל ונקרא על ידי התובע. זאת ועוד על טופס ההזמנה נרשם כהאי לישנא: "הזמנה זו אינה אישור אלא אם מופיע מספר האישור על הטופס". מספר האישור מופיע על הטופס, ללמדנו שדי בטופס ההזמנה לקבל את הרכב. שוכנעתי כי התובע עם הגעתו לארה"ב עשה כל שביכולתו על מנת לברר מהות התקלה ולהקטין את הנזק. עם זאת, אינני סבורה שיש לפטור את התובע בלא כלום שכן להבנתי היה עליו לפחות לוודא טלפונית אחרי התשלום מדוע לא נתקבל קבלה או VOUCHER. ומכאן אני מייחסת לו רשלנות תורמת בשיעור של 15%. על מנת למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה, בית המשפט ממליץ לנתבעת לציין על טופס ההזמנה את שם ספקית הרכב בחו"ל, באותיות שאינן קטנות מהחברה הנתבעת. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה בניכוי 15% מסכום התביעה (שהוא 612.9 ₪) דהיינו סכום של 3473.1 ₪. הסכום הנ"ל ישולם לתובע לא יאוחר מתאריך 19.10.08. שאם לא כן, יתלוו אליו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. רכבהשכרת רכב