להלן פסק דין בנושא הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה: השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר ממדוח ומר יחזקאלי; בל 1195/03), בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום קיצבת תלויים. בית הדין דחה התביעה משלא מצא כי האירוע המוחי בו לקה ביום 10.05.1999 בעלה המנוח של המערערת, המנוח ואשר הוביל לפטירתו ביום 11.05.1999, קשור בקשר סיבתי לאירוע חריג שארע לו בעבודה. 2. עיקר העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטת בית הדין קמא מיום 30.11.2004, כדלקמן: "א. המנוח עבד כמנהל עבודה אצל בנו אמטאנס דיאב העובד כקבלן. ב. תפקידו של המנוח היה - מנהל עבודה, ובמסגרת תפקידו היה עליו לדאוג לסידור העבודה, וכן היה אחראי לקשר עם מזמינה. ג. ביום 10/5/99 עבד המנוח עם ילדיו באתר עבודה באזור תפן. תחילת העבודה היתה ב-8:00 בבוקר. ד. בין המנוח לאמטנאס פרץ ויכוח על רקע בקשת המנוח ערב קודם, להעסיק פועל נוסף, זאת נוכח היקף העבודה במקום, אך אמטנאס התנגד. ה. כאשר המנוח וילדיו הגיעו לאתר העבודה ביום 10/5/99, ביקש מנהל העבודה מטעם הקבלן הראשי להשלים עבודה במרתף, והוקצו לעבודה זאת הילדים ראיד וריאד, ואמטנאס נותר לעבוד על הפיגום, כאשר המנוח מסייע לו. ו. מדובר בפיגום באורך של כ-100 מטר ורוחב 50 מטר והעבודה התבצעה בגובה 3-4 מטר מהקרקע. מדי פעם היה צריך להזיז את הפגום עם התקדמות העבודה, והמנוח דחף הפגום מלמטה. במהלך עבודה זאת חש המנוח ברע. ז. המנוח כעס על בנו על כך שנאלץ לבצע עבודה שלא היה מורגל אליה, (לאור תפקידו כאמור לעיל), ואשר הייתה כרוכה במאמץ רב. בנוסף, גלגלי הברזל של הפיגום נשחקו דבר שגרר קושי נוסף. פעולת הדחיפה נמשכה במהלך השעות 8:00 - 14:00, והמנוח נאלץ לבצעה ללא עזרה. ח. בשלב מסוים המנוח הזהיר את בנו אמטאנס שלא ישפוך צבע, ומחוסר זהירות נשפך צבע, דבר שגרם להתפרצות זעם של המנוח, הבן ביקש מהמנוח סמרטוט לנקות הצבע ואז המנוח הודיע לו שידו השמאלית כואבת, הוצע לו ללכת לשתות מים. כאשר צעד מספר צעדים המנוח התמוטט ונפל, מכאן הובהל לבי"ח לטיפול רפואי". 3. במהלך הדיון בבית הדין קמא מינה בית הדין מומחה יועץ - רפואי, בהסכמת המוסד לביטוח לאומי על מנת לבחון את הקשר הסיבתי הרפואי בין האירועים בעבודה המפורטים לעיל לבין האירוע המוחי בו לקה המנוח. תחילה מונה כמומחה יועץ - רפואי מטעם בית הדין ד"ר ידעאל הר - זהב. ד"ר הר - זהב חיווה את דעתו, כי "ככל הנראה למנוח היו נתונים קליניים שהיוו סיכון לדמם מוחי, והדמם ארע, כפי שקורה במרבית המקרים, ללא סיבה חיצונית ידועה. האם האירוע בעבודתו תרם לדמם המוחי ?, יתכן, אך תרומתו לכך הייתה פחותה בהרבה מנתוניו האישיים, שכן בלעדיהם הדמם לא היה קורה במועד שארע אם בכלל". בית הדין קמא מצא לנכון למנות מומחה יועץ - רפואי נוסף "לנוכח אותם קטעים בחוות דעת המומחה (ד"ר הר זהב) מהם עולים ספקות או סימני שאלה לעניין הקשר הסיבתי". כמומחה יועץ - רפואי נוסף מונה פרופ' עודד אברמסקי (להלן - המומחה). 4. המומחה התבקש ליתן מענה לשאלות בית הדין, ואלו התשובות שניתנו בחוות דעתו מיום 13.02.2005, המובאות להלן לצד השאלות שנשאל: א. שאלה: מהי המחלה שממנה סבל התובע ביום המקרה - תשובה: דמם תוך חדרי מסיבי שגרם למותו. ב. שאלה: האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה כפי שתוארו לעיל, לבין מותו של המנוח סעיד דיאב ז"ל, ומה חלקם של האירועים הללו במותו - תשובה: לא התרשמתי מכך שהיו באותו יום אירועים חריגים מאוד שאינם מצופים במצב של עבודה פיזית ובמצב של חילוקי דעות בין אנשים. ג. שאלה: בשים לב למצבו הבריאותי של המנוח, ובמידה ואכן ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין מותו, האם ניתן לקבוע כי השפעת האירועים בעבודה על מותו ביום המקרה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. במידה וההשפעה היתה פחותה בהרבה כאמור לעיל, מהם אותם הגורמים האחרים - תשובה: גם אם היה אירוע חריג הוא אינו יכול לגרום לדמם תוך - חדרי (אינטרונטריקולרי) ללא שיש גורמי סיכון קודמים כגון לחץ דם או מפרצת. לדעתי הסיבה הסבירה ביותר לדמם במקרה כזה הינה התפרצות של מפרצת. בכל מקרה, אף אם היה אירוע חריג, ולדעתי כנ"ל אין ראיה לכך, הרי אירוע כזה השפעתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים קונסטיטוציונלים כגון מפרצת. 5. המומחה נשאל שאלות הבהרה וענה עליהן. בין השאר ענה המומחה בחיוב לשאלה "הנכון, כי הנחת היסוד שלך היתה כי המנוח ז"ל לא נחשף לאירועים חריגים מאוד... ביום האירוע", תוך שציין, כי "אין במסמכים הרפואיים איזכור על אירועים חריגים שיכולים היו לגרום להופעת המחלה". על האמור הוסיף המומחה, כי "באופן תיאורטי עלייה פתאומית בלחץ דם יכולה לגרום לדמם, ביחוד אם מדובר באנשים שסובלים מלחץ דם או שלהם מפרצת. במקרה הנדון אין הוכחה להנחה שהוא סבל מיתר לחץ דם ואין הוכחה להנחה של מאמץ חריג או עקה חריגה; והרי, הוא עבד והמשיך לעבוד והאירוע קרה תוך כדי עבודה". מעיון בכלל תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, עולה, כי המומחה לא מצא לשנות מחוות דעתו הראשונה המפורטת לעיל. על סמך חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה דחה בית הדין קמא את תביעת המערערת, בקובעו שלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאירוע המוחי ממנו סבל המנוח. בית הדין קמא מצא כי המומחה התייחס לאפשרות כי האירועים בעבודה ביום 10.05.1999 עלו כדי "אירוע חריג" ולעניין זה הפנה בית הדין לתשובת המומחה, לפיה "גם אם היה אירוע חריג הוא אינו יכול לגרום לדמם תוך חדרי... ללא שיש גורמי סיכון קודמים כגון לחץ דם או מפרצת". 6. הערעור שבפנינו סב על דחיית תביעת המערערת. במסגרתו נטען, כי המומחה חרג מסמכותו עת חלק על קביעת בית הדין, כי למנוח ארע "אירוע חריג בעבודה". בדיון בפנינו עתר בא כוח המערערת, כי נכיר באירוע המוחי בו לקה המנוח, כפגיעה בעבודה, בשל סמיכות הזמנים בין האירועים בעבודה לקרות האירוע המוחי ובשל קביעת המומחה, לפיה "... עלייה פתאומית בלחץ דם יכולה לגרום לדמם...". בא כוח המוסד לביטוח לאומי נתן במהלך הדיון את הסכמתו להפניית שאלת הבהרה למומחה וכן למינוי מומחה רפואי נוסף, אך המערערת התנגדה כי יעשה כן. 7. לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו ונתנו דעתנו לטענות הצדדים, מצאנו כי ראוי להשיב את ההליך לבית הדין קמא על מנת שימנה מומחה יועץ - רפואי נוסף. ונבאר. 8. מתשובות פרופ' אברמסקי לשאלות שנשאל עולה, כי הוא סבר שלמנוח לא ארעו אירועים החורגים משגרת העבודה ביום 10.05.1999, וכי מדובר באירועים "מצופים במצב של עבודה פיזית ובמצב של חילוקי דעות בין אנשים". אנו סבורים, כי בהתייחסותו זו של המומחה אפשר שלא ניתן המשקל המתאים למסכת העובדתית שקבע בית הדין קמא, ומחמת הספק ראוי למנות מומחה יועץ - רפואי נוסף שישב על מדוכת קיומו או העדרו של קשר סיבתי רפואי. עם זאת לא מצאנו כי קיימת לעת הזאת תשתית ראייתית רפואית מספקת, על מנת שאנו נקבע את קיומו של קשר סיבתי רפואי - משפטי בין האירועים בעבודה לבין קרות האירוע המוחי. נתנו דעתנו לקיומה של סמיכות זמנים בין האירועים בעבודה לבין קרות האירוע המוחי, אך בסמיכות זמנים ובקביעה כללית ותאורטית, לפיה "עלייה פתאומית בלחץ דם יכולה לגרום לדמם", לא סגי. מינוי מומחה יועץ - רפואי באה לסייע לבית הדין לבחון קיומו של קשר סיבתי רפואי במקרה הקונקרטי, תוך התייחסות לנתונים ספציפיים ולמסמכים הרפואיים. בחינה זו אפשר שהינה לא קלה במקרהו של המנוח. זאת בין השאר, מן הטעם שבזמן קבלתו לאישפוז בבית החולים נהריה צויין: "כנראה נמדדו ערכים גבוהים של לחץ דם בעבר אך לא טופל כנראה" ובעת אישפוזו לא בוצעו בו ככל הנראה בדיקות (אנגיוגרפיה או MRI/MRA), אשר לפי חוות דעתו של פרופ' אברמסקי היה בהן כדי להצביע טוב יותר על מהות האירוע המוחי בו לקה המנוח. בכך, אין כדי להצדיק בשלב זה קבלת התביעה אף מחמת הספק, בלא שהונח לכך בסיס מקצועי - רפואי. אמנם קביעת הקשר הסיבתי נעשית בסופו של יום על ידי בית הדין, אך המומחה הרפואי מסייע לבית הדין בקביעה האמורה, בחוותו את דעתו המקצועית. 9. סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית, באופן שהדיון בתביעת המערערת מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ - רפואי נוסף. המומחה הנוסף יתבקש ליתן תשובות לשאלות שהופנו למומחים הרפואיים הקודמים, על בסיס התשתית הראייתית הקיימת וכל החומר הרפואי הקיים שיומצא לעיונו. לא מצאנו לעשות צו להוצאות בערעור ובית הדין קמא יתחשב אף בהוצאות ניהול ההליך בפנינו, עת ישקול פסיקת הוצאות בסוף הדיון בפניו. אירוע מוחי