דלקת עצב בגב

פסק דין 1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בל 93263/99) דחה את תביעתו של המערער להכיר בנזק שנגרם לו בגבו כפגיעה בעבודה, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן גם - החוק). 2. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה, מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, ומאחר שהנזק בגבו של המערער נגרם על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודתו. 3. ביום 29.08.04 בית הדין האזורי קבע, כי הוכחה תשתית עובדתית לכאורה לצורך מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו של המערער לבין הפגיעה בגבו על פי תורת המיקרוטראומה. 4. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: א. המערער, יליד 1952, עבד משנת 1986 כשכיר במשרה מלאה בבית החולים "תל השומר", בתפקיד נהג להובלת עובדים ואנשי סגל בית החולים. ב. החל משנת 1997 שימש כחלק מעבודתו כנהג טרקטור פנים בבית החולים, להובלת עגלות אוכל מהמטבח הראשי למחלקות השונות. ג. במסגרת עבודתו כנהג טרקטור נדרש לשאת ולהעביר את העגלות מהמטבח הראשי אל מכולות האוכל, להסיען למחלקות השונות ושם לפרוק את העגלות מתוך מכולות האוכל אל המחלקות השונות. ד. חלוקת עגלות האוכל היתה מתבצעת בשלושה סבבים, כשבכל סבב הוציא המערער והוביל מתוך המכולה בין 10-12 עגלות ובסך הכל במהלך חלוקת העגלות היומית הוציא, דחף והוביל בין 30 ל- 36 עגלות למחלקות השונות בבית החולים. בתוך הארוחה היה על המערער להחזיר את אותה כמות עגלות שאותה הוביל בחזרה למטבח הראשי לצורך שטיפתם של הכלים והעגלות. העבודה כללה דחיפה לתוך המכולה ומשיכה מתוך המכולה החוצה, לחלוקת האוכל למחלקות. ה. העגלות יוצאות ונכנסות מהמכולה בדחיפה על גלגלים. ו. משקלן של העגלות נע בין 60 ק"ג ל- 80 ק"ג בהיותן מלאות אוכל וכ- 30-40 ק"ג בהיותן ריקות. ז. נקודות הפריקה היו בדרך כלל סמוך למדרכה שקרובה למחלקה, שם יש שיפוע במדרכה על מנת להקל על הדחיפה. בחלק מהמקומות יתכן שהשיפוע - המדרכה - קצת בולטת מהכביש, אבל לא בגובה מדרכה, אלא כמו מעבר של נכים או מעבר חציה מונמך. ח. ישנן גם עגלות כבדות, המכילות אוכל שעובר מהמטבח למרכז החלוקה לצורך אחסון. אז העגלות הן גדולות יותר ומלאות באוכל ולא במנות כמו עגלות החלוקה הרגילות. עגלה כזו יכולה להגיע למשקל של 100 ק"ג. זה מקשה על הדחיפה ולעתים נדרשים שני אנשים לדחוף אותה, גם כדי לא לשפוך את התכולה שלה (מגשים פתוחים של אוכל מבושל שהולך לקירור) וגם כי היא כבדה יותר מעגלת אוכל רגילה. ט. נדרש מאמץ לביצוע העבודה. י. בשנתיים האחרונות הונהג טרקטור חדש, סגור עם כסא יותר הידראולי. לפני כן היה כסא רגיל שהוא פחות נוח ממושב של נהג. יא. עבודה זו נעשתה על ידי המערער עד לשנת 1997 כפעם בחודש. משנת 1997 עלתה התדירות. מאז, עבד המערער במשמרות של פעמיים בשבוע, משך 4 שעות בכל פעם. במהלך אותן שעות נעשו על ידי המערער בכל פעם עשרות פעולות חוזרות ונשנות של דחיפה ומשיכה של העגלות, לרבות בשיפוע. יב. בימים 06.10.98 ו- 07.10.98 נדרש המערער ליומיים של עבודה אינטנסיבית ובלעדית בחלוקת עגלות האוכל. המערער עבד ביומיים אלה כנהג טרקטור פנים באופן רצוף ולאורך כל היום הוביל, דחף, נשא והעביר עשרות פעמים את עגלות האוכל. אירוע זה היה חריג בעבודתו של המערער. בסוף יום העבודה של ה- 07.10.98 החל המערער לחוש כאבים בגבו והודיע למנהל העבודה שלא יוכל להופיע לעבודה למחרת היום. בשעות הערב של אותו היום, בהיותו בביתו, התעצמו מאוד הכאבים בגב התחתון והוא נטל תרופות לשיכוך הכאבים. ביום 08.10.98 פנה המערער לרופא קופת חולים. הכאבים בגבו הלכו והחמירו בימים הבאים וביום 10.10.98 הוחש לבית חולים. 5. בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר אליהו סלטי והפנה אליו את השאלות הבאות: א. ממה סובל התובע [המערער] בגבו? ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע [המערער] בימים 6 ו- 7 באוקטובר 1998 לבין הנזק בגבו, (לרבות החמרת מצב קיים)? ג. האם בכל אחת מפעולות הדחיפה והמשיכה שביצע התובע [המערער] בעבודתו כמפורט לעיל, נגרמה לתובע [המערער] 'פגיעה זעירה' בגבו? ד. אם כן - האם הנזק בגבו של התובע [המערער] הינו כתוצאה מהצטברותן של אותן 'פגיעות זעירות'? ה. האם השפעת תנאי העבודה על נזקו של התובע [המערער] בגבו ככל שישנה (לרבות החמרה), פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? אם כן - פרט מהם. 6. ביום 07.05.05 נתן המומחה הרפואי את חוות דעתו, וקבע: מתיקו הרפואי של המערער עולה, כי הוא סובל מכאבי גב תחתון כבר בשנים שלפני האירוע בעבודה, וכן היו מספר אירועים בשנים שלאחר האירוע בעבודה. הרקע לכל המקרים בהם נתקף בכאבי גב היא דיסקופטיה בגובה חוליות L5-L4 הנראית גם בצילומי ה- C.T. בגובה זה נצפה אמנם בלט דיסקלי מרכזי אך ללא סימני לחץ על שורשי העצבים. מכאן ניתן להבין כי בלט זה אינו סימפטומטי, כי אם ממצא אקראי שהתגלה בעקבות צילומי ה- C.T שבוצעו. על פי מכתב השחרור מחדר המיון בבית החולים תל השומר מיום 10.10.98 עולה כי המערער סבל מדלקת של העצב הסקיאטי. ממצא זה אינו ממצא חבלתי, אם כי תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. אין קשר סיבתי עובדתי בין האירוע בעבודתו מיום 7.10.98-6 לבין הדלקת שאובחנה בעצב הסקיאטי משמאל. כאמור מדובר בתהליך תחלואתי רגיל שאינו תוצאה של חבלה ישירה או עקיפה. אין מדובר גם בהחמרת מצב שכן מדובר במחלה שהופיע לראשונה ב- 6-7 לאוקטובר אותה שנה כתהליך תחלואתי וללא קשר לאופי עיסוקו באותם ימים. אין מדובר בפגיעות זעירות. דלקת של העצב הסקיאטי מופיעה בפתאומיות כשרמת הכאב גוברת עם הזמן וזו ככל הנראה הסיבה להופעתו בחדר המיון שלושה ימים לאחר מכן. דלקת מסוג זה אינה לעולם תהליך ה"נבנה" על הצטברות פגיעות זעירות אלא בפתאומיות וללא כל סימנים מוקדמים. לתנאי עבודתו של התובע [המערער] אין כל השפעה על הופעת המחלה ולפיכך, השפעת תנאי עבודתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (עצם הופעת הדלקת). תנאי עבודתו של התובע [המערער] אינם גורמים להופעת מחלה זו ולמעשה עיקר ביטויה של המחלה הוא כאב המופיע לאורך מהלך העצב מנקודת יציאתו מגב תחתון ולאורך הרגל, במקרה זה רגל שמאל. 7. המערער ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, והמומחה השיב עליהן: א. המומחה נשאל מהיכן למד מתוך תעודת חדר מיום מיום 10.10.98 כי המערער סבל מדלקת של העצם הסכיאטי דווקא? המומחה השיב, כי הדבר נלמד מתוך תעודת חדר המיום מיום 10.10.98 (סימן את הרישום Lt Sciatica). ב. המומחה נשאל האם הכאב לאורך העצב הסכיאטי מופיע בתעודת חדר מיון מאוקטובר 1998 כ- Lt Sciatica? לשאלה זו השיב המומחה הרפואי בחיוב. ג. המומחה נתבקש להבהיר תשובתו בסעיף ד' לחוות דעתו: מדוע הדלקת המופיעה בפתאומיות וללא כל סימנים מוקדמים משמעה בהכרח כי היווצרה הינו תהליך תחלואתי רגיל ולא פגיעות זעירות. המומחה השיב כי כל דלקת כמו כל פתולוגיה אחרת,למעט חבלות בהן האתיולוגיה ידועה, מופיעה בפתאומיות. הכאב המלווה "פגיעות זעירות", כמו גם הכאב המלווה דלקת מופיעים בפתאומיות ולא על פי כך נקבעת האבחנה. המומחה הוסיף כי "פגיעות זעירות" אינן גורמות לדלקת כי אם לכאב, הגבלה בתנועה וכו'. דלקת לעומת זאת גורמת אף היא לכאב, אך מעצם הגדרתה הינה תהליך תחלואתי ולא חבלתי. ד. בצילום C.T מיום 21.09.03 צויין באשר לחוליות L4-L5: "בלט דיסק דיפוזי עם לחץ על השק הדורלי יותר משמאל והצרות פורמינילית." האם יש בממצא זה כדי לשנות את חוות הדעת, נוכח האמור בסעיף 1 לחוות הדעת, שאינו מתיישב עם תוצאת C.T זה? המומחה השיב, כי אכן בצילומי C.T מיום 21.09.03 נראה בלט דיסק עם לחץ על השק (אין לחץ על שורשי העצבים) והצרות של הפורמינה. ממצאים אלו הם אכן משמעותיים יותר מאלו שצוטטו על ידו בחוות דעתו, אלא שמדובר בצילומי הדמייה שבוצעו חמש שנים לאחר האירוע. המומחה קבע, כי אין קשר בין ממצא זה לבין הדלקת של העצב הסקיאטי שאובחנה בחדר המיון מיום 10.10.98. יתירה מזאת, ממצאים שנראו בצילומי ה- C.T שהראו ממצאים דומים לאלו שנצפו ב- C.T העדכני הם החמרה של המצב בגבו של המערער כפי שאובחן עוד טרם האירוע בעבודה. המומחה ציין, כאמור בחוות דעתו, כי המערער סבל מכאבים בגבו עוד טרם האירוע החריג בעבודה. בעקבות כאבי גב אלו בוצעו צילומי C.T שהראו ממצאים דומים לאלו שנצפו בעדכני משנת 2003 מבחינת גובה הדיסק הפגוע (L4-L5) אלא שבצילומים העדכניים נראית החמרה. מסקנתו המתבקשת של המומחה היתה כי המערער סבל מבלט דיסקלי בלתי סימפטומטי עוד בשנים שקדמו לאירוע בעבודה. בלט זה החמיר בהדרגה כתהליך תחלואתי רגיל והחמרתו נצפתה בצילומי ה- C.T משנת 2003. המומחה קבע, כי אין לכל אלה כל קשר לאירוע בעבודה שבעקבותיו אובחנה אצל המערער דלקת של העצב, כמפורט בחוות דעתו. 8. לאור מסקנותיו של המומחה הרפואי, ובהתאם לפסיקה לפיה יש ליתן משקל רב לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, פסק בית הדין האזורי שיש לדחות את תביעתו של המערער. בכך, קבע כי האירוע החריג בעבודתו של המערער בימים 6-7 באוקטובר 1998 לא גרם לדלקת בעצב הסכיאטי אשר אובחנה אצלו ביום 10.10.98, ואף לא גרם להחמרתה, אלא מדובר בתהליך תחלואתי רגיל, שאינו קשור לעבודתו של המערער. על כך הוגש הערעור שבפנינו. 9. בקדם ערעור שהתקיים בפני הסכימו הצדדים להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הבאות: א. מהיכן המומחה מסיק כי בדו"ח חדר מיום רשום כי מדובר בדלקת הגורמת לכאב. המומחה מתבקש להסביר את קביעתו כי אכן בחדר המיון אובחנה דלקת. ב. האם יתכן כי הכאב נוצר כתוצאה מהבלט דיסק שנצפה ב- C.T מיום 14.10.98 ולאו דווקא מדלקת. המומחה מתבקש להסביר ולפרט את מסקנותיו. 10. בחוות דעת שהגיש המומחה הרפואי ביום 30.01.07 השיב המומחה הרפואי כדלקמן: "א. במכתב השחרור מחדר המיום בתה"ש נרשם באבחנה "Sciatica". אבחנה זו (המושג הלטיני) משמעותה דלקת של העצב הסקיאטי משמאל. מאידך, כל המדדים הקליניים בבדיקת הגב נמצאו תקינים. ב. לא. כבר הובהר הן בחוות דעתי הראשונית והן בתשובות לשאלות ההבהרה כי הבלט הדיסקלי שנצפה בצילומי הטומוגרפיה הממוחשבת אינו סימפטומטי מאחר ואינו לוחץ על שורשי העצבים/חוט השדרה. מדובר בממצא שכיח ואקראי הקיים באחוז נכבד מהאוכלוסיה הבריאה ואינו מהווה ממצא פתולוגי. בלט דיסק אינו סימפטומטי ואינו מוגדר כממצא פתולוגי רק מעצם היותו בלט. יתרה מזאת, וכפי שהובהר בתשובה קודמת, בדיקת הגב נמצאה תקינה לחלוטין. בעת שביקר בחדר המיון נעשתה אבחנה מבדלת על מנת להבחין בין כאב ממקור גב תחתון ובין כאב ממקור דלקת של העצב. בפירוט הבדיקה נמצאו כל המדדים הקליניים לעניין הגב התחתון תקינים לחלוטין. יצויין כי גם הטפול שהומלץ לתובע במכתב השחרור מחדר המיון כולל תרופה אנטי דלקתית" 11. המערער טען בסיכומיו, כי יש לייחס חשיבות להנחת היסוד, לפיה המערער סבל מבלט דיסק מרכזי במועד הרלבנטי. בלט הדיסק מסוג זה, שנתגלה בבדיקת ה- C.T בסמוך לתאונה הוא זה אשר התפתח וגם ללחצים על העצב, אשר גרמו לכאבו של המערער. 12. המשיב תמך, מנגד, בחוות דעתו הברורה של המומחה הרפואי, לפיה הכאב נוצר כתוצאה מהדלקת בה לקה המערער, ולא מבלט הדיסק שנצפה ב- C.T. 13. לאחר שעיינו בכלל טענות הצדדים, בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובתיק בית הדין, סבורים אנו כי דין הערעור להדחות מטעמיו של בית הדין קמא, אשר התבסס על חוות דעת המומחה הרפואי וקבע כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו. מסקנותיו של המומחה בבית הדין קמא, היו בהירות וחד משמעיות. לפיהן, המערער סבל מבלט דיסקלי בלתי סימפטומטי עוד בשנים שקדמו לאירוע בעבודה. בלט זה החמיר בהדרגה כתהליך תחלואתי רגיל והחמרתו נצפתה בצילומי ה- C.T משנת 2003. על כך למד מבדיקת ה- C.T בה נצפה בלט דיסקלי, אשר לא לחץ על שורשי העצבים/חוט השדרה; בפירוט הבדיקה שנעשתה בחדר המיון נמצאו כל המדדים הקליניים לעניין הגב התחתון תקינים לחלוטין וגם הטפול שהומלץ למערער במכתב השחרור מחדר המיון כולל תרופה אנטי דלקתית. לאור האמור, הגיע המומחה הרפואי למסקנה, כי מדובר היה בתהליך תחלואתי רגיל, שאינו קשור לעבודתו של המערער בתקופה הרלבנטית. גם בתשובות לשאלות ההבהרה שהפנה אליו המערער בבית דין זה לא שינה המומחה הרפואי ממסקנותיו הברורות, כאמור. 14. בהתאם לפסיקה, תפקידו של המומחה הוא להדריך ולייעץ לבית הדין בתחום שאינו בידיעתו המקצועית, ועל כן נהוג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה. לאור כל האמור לעיל, ומשלא נמצא טעם או טיעון רפואי המצדיק לשנות ממסקנת חוות דעת המומחה הרפואי, הערעור נדחה בזאת. סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבדלקתעצבים