פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (בל 1729/02; השופטת יהודית גלטנר-הופמן) בו נדחתה תביעת המערערת למתן פסק דין הצהרתי לעניין שיעור השכר הקובע של בעלה המנוח של המערערת לצורך קביעת שיעור קצבת התלויים לה היא זכאית. להלן עיקר העובדות העולות מפסק הדין בבית-הדין האזורי 2. המערערת היא אלמנתו של המנוח, איגור צירקין ז"ל, שנפטר ביום 11.10.94 עקב אירוע לבבי. האירוע הוכר כתאונת עבודה בפסק דין של בית הדין האזורי לאחר תביעה שהגישה המערערת. 3. בעקבות פסק הדין החל המשיב לשלם למערערת קצבת תלויים על בסיס שכרו של המנוח לחודשים 94/ 9-7 (להלן - "התקופה הרלוונטית"), כפי שדווח ע"י מעסיקתו דאז, א.י. אלונים - עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן - "החברה"). גובה הקצבה שניתנה למערערת היה 2,767 ₪. פסק הדין בבית הדין האזורי 4. המחלוקת שעמדה בפני בית הדין האזורי עסקה בקביעת שיעור שכרו של המנוח עובר לפטירתו לצורך חישוב קצבת התלויים של המערערת. 5. המערערת טענה, כי דיווחי החברה למשיב לא היו דיווחי אמת. לטענתה, שכרו האמיתי של בעלה המנוח עמד בתקופה הרלוונטית על 4,500 ₪ נטו, ופוצל באופן פיקטיבי לצורכי מס, כך שהחברה הנפיקה למנוח תלוש שכר אחד ובו נרשם שכר בגובה 3,000 ₪ נטו בלבד, וההפרש ע"ס 1,500 ₪ שולם למנוח באמצעות תלושי שכר פיקטיביים למי מבני משפחתו אשר כלל לא עבדו בחברה, או לעתים במזומן. 6. לאחר שדן במסכת הראיות שהוצגה בפניו, החליט בית הדין האזורי לדחות את התביעה, וקבע כדלקמן: א. לא הוכח כי שכרו של המנוח עובר לפטירתו עמד על 4,500 ₪ נטו. ב. לא הוכח כי החברה הנפיקה למנוח תלושי שכר פיקטיביים. הוכח כי למנוח הונפקו תלושי שכר ע"ס 3,000 ₪, השכר הנוסף בסך של 1,500 ₪ לא שולם אלא למי מבני משפחתו עבור עבודה נוספת שבצעו עבור החברה. ה"שיטה" הנ"ל היתה גם פרי יוזמתו של המנוח עצמו. ג. לא הוכח כי המנוח ביצע עבודה עבור החברה בעד ההפרש בסך 1,500 ₪. ד. העובדה ששולמו למנוח פיצויי פיטורים לפי חישוב של שכר ברוטו, אשר לגרסת המערערת תואם את הסך של 4,500 נטו, אינה מהווה ראיה לשיעור שכרו האמיתי של המנוח, מכיוון שמדובר היה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. בד בבד עם דחיית התביעה, מחק בית הדין האזורי תביעה נגד צד ג', שהוגשה נגד החברה. על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו. טענות הצדדים 7. המערערת טענה בערעורה את הטענות העיקריות הבאות: ביה"ד האזורי שגה בתיאור התשתית העובדתית ובתיאור המחלוקת בין הצדדים. המשיב חישב את הקצבה על בסיס שכר רבע שנתי של 9,581 ₪ בלבד, כלומר 3,193 ₪ לחודש, ולא לפי שכר של 4,500 ₪ ברוטו כפי שנכתב בפסק הדין. מטרת החוק היא להבטיח לעובד המבוטח המשך רמת הכנסה לה היה זכאי גם אלמלא ה"אירוע המבוטח". לפיכך, יש לקבוע מה היה שיעור שכרו האמיתי של המנוח עובר לפטירתו, ואין נפקא מינה לטענה שלמנוח היתה יד ב"שיטה" של פיצול תלושי השכר. גם אם הטענה הנ"ל נכונה, אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה של המערערת לקצבת תלויים. עפ"י סעיפים 98-97 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), חישוב השכר הרגיל לצורך חישוב זכויות נפגעי עבודה הינו על בסיס הכנסת המבוטח "ממנה מגיעים דמי ביטוח", ולא מההכנסה ששולמה בפועל. כן טוענת המערערת טענות למכביר בדבר טעות עובדתית שנפלה בפסק הדין האזורי, וחוזרת על טענתה כי שכרו האמיתי של המנוח בתקופה הרלוונטית עמד על 4,500 ₪ נטו. 8. המשיב, מנגד, הסכים כי נפלה טעות בפסק הדין האזורי בו נכתב ששכרו המדווח של המנוח עמד על 4,500 ₪ ברוטו, אולם לטענתו אין בכך כדי להשפיע על מסקנתו הסופית של בית הדין. המשיב טוען, כי בנסיבות העניין, גמלת התלויים שתשולם למערערת צריכה להיגזר לפי הוראות החוק רק מגובה השכר שבגינו שולמו דמי הביטוח בעד המנוח, כפי שקבע בית הדין האזורי. כן טוען המשיב, כי בטופס התביעה שהוגש למשיב לא נרשם כי שיעור שכרו של המנוח עמד על 4,500 ₪ ברוטו, אלא נרשם בו סכום אחר שתוקן בדיעבד. לדברי המשיב, אם אכן הדיווח שנמסר אליו ולרשויות המס בעניין לשכרו של המנוח, יש להתייחס לעובדה שלא כל שכרו של המנוח בוטח במערכת הביטחון הסוציאלי. לטענתו, אין מקום לטענה לפיה אין לפגוע במערערת בגין מעשי בעלה המנוח, אשר היה שותף פעיל לדיווח שקרי, לפי הטענה. לסיכום, טוען המשיב כי המערערת לא הראתה הצדקה מספקת לביטול קביעותיו של בית הדין האזורי, ולפיכך דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 9. הערעור שבפנינו עוסק בקביעת שיעור שכרו של המנוח עובר לפטירתו לצורך חישוב קצבת התלויים של המערערת. 10. לאחר עיון מעמיק בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים, ובכלל החומר שבתיק, אין מנוס מלהשיב התיק לבית הדין האזורי, מהטעמים כדלקמן: עניין לנו בקביעת שיעור קצבת התלויים של המערערת. קביעה זו מסתמכת על שיעור שכר העבודה הרגיל של המבוטח. דרך חישוב "שכר העבודה הרגיל" של המבוטח מופיעה בסעיף 98 לחוק, כנגזרת של הכנסת המבוטח "שממנה מגיעים דמי ביטוח" - במהלך רבע השנה שקדמה לאירוע ה"מזכה", קרי - לפטירת המנוח כתוצאה מתאונת העבודה. מקובלת עליי טענת המערערת, לפיה הפרשנות הראויה ל"הכנסה" זו, לצורך חישוב קצבת התלויים, היא ההכנסה האמיתית אותה השתכר המבוטח במהלך אותה תקופה רלוונטית (ראה דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'יראת נ' שלום גל ואח', עבודה ארצי כרך כא(1), 260). פרשנות זו נגזרת מתכליתה של קצבת התלויים. תכליתה של קצבת התלויים, כמו הוראות רבות בתחום הביטחון הסוציאלי, היא שעם שינוי הנסיבות לא תפגע במידת האפשר הכנסת המבוטח. המטרה היא המשך קיום סביר לאחר ולמרות שינוי נסיבות (ראה עבל 1704/04 המוסד לביטוח לאומי נ' נחמה פריימן, לא פורסם) והבטחת המשך של אותה רמת הכנסה עבור התלויים כפי שהשתכר המנוח בפועל עובר לפטירתו. לפיכך, בקביעת הבסיס לחישוב קצבת התלויים, שומה על המוסד לביטוח לאומי להתחקות אחר ההכנסה בפועל של המנוח, במיוחד במקרה בו מתעורר חשד, כפי שהתעורר במקרה שבפנינו, לפיו תלושי השכר שהונפקו למנוח אינם תואמים את רמת הכנסתו האמיתית, וזאת על מנת "לחסוך" בהוצאות מיסוי. 11. מפסק הדין האזורי עולה כי: א. לא הוכח כי שכרו של המנוח עובר לפטירתו היה בשיעור של 4,500 ₪ נטו. ב. לא הוכח כי תלושי השכר היו פיקטיביים. ג. השכר הנוסף בשיעור של 1,500 ₪ שולם למי מבני משפחתו של המנוח על פי בקשתו של המנוח. ד. הוכח כי בני המשפחה אכן בצעו את העבודה עבור החברה, בגינה התקבל השכר הנוסף. בית הדין האזורי קבע כי הוכח בפניו שבעניינו של המנוח הונהגה "שיטה" של תשלום לקרובי משפחה. להלן הפסקאות הרלוונטיות מפסק הדין האזורי: "26. הוכחה בפניי 'שיטה' של תשלום שכר לקרובי משפחה שכן בתקופה מסוימת, כאשר ולדימיר עזר לתובע בעבודתו - ההמחאה ניתנה לבת זוגתו. 27. העובדה המכריעה לחובת התובעת הינה ההוכחה, כי: 'השיטה' שפורטה לעיל היתה גם פרי יוזמתו של המנוח, לרבות קרוב משפחה שעבד עמו בשם ולדימיר, וככל שניתן להסיק גם על מנת להימנע מתשלום מס על הסך הכולל של 4,500 ש"ח. העובדה שבתו של המנוח הפקידה את השיקים בחשבון המנוח אינה משנה את המסקנה, כי אכן בוצעו על-ידה או על ידי חברה חישובי כמויות לרבות בניית תוכנה עבור חישובים שכאלה במחשב 'המעביד' שניקנה לאחר מכן ושהמנוח השתמש בו. המעביד מר אילוז העלה גירסה זו כבר בהודעתו לחוקר המוסד משנת 1997 בתגובה לטענת התובעת. כאשר מדובר בתלוש שהונפק עבור קרובי משפחתו של המנוח אין ספק, כי אכן ידו של המנוח היתה ביוזמת ה'שיטה'. לא הוכח, כי המנוח ביצע את העבודה עבור התמורה הנ"ל וזאת ניתן להסיק מהאמור בנ/2 שצוטט לעיל לרבות מחקירתו של מר אלקובי בפני. וגם אם היה מוכח, כי אכן התמורה הנוספת שולמה גם בגין עבודתו הרי עצם "השיטה" שוללת את זכאותה של התובעת לקבלת הגימלה כפי שיפורט עוד להלן. 28. ... הוכח ללא כל ספק, כי למנוח הונפקו תלושי שכר בשיעור 3,000 ש"ח מידי חודש בחודשו ותלושים נוספים לקרובי משפחתו בגין עבודה שבוצעה על ידם ולו לתקופות שונות במהלך אותה תקופה ואין ספק, כי היוזמה לכך היתה גם של המנוח ובעקבות כך דווח לרשויות המס, לרבות המוסד לביטוח לאומי על שיעור השתכרות שקרי ועובדה זו היתה בידיעת המנוח והתובעת, לרבות שיתוף פעולה מטעמם ובנסיבות אלה - גם לא מצאתי כל עילה המצדיקה לקבוע, כי למרות האמור לעיל המנוח השתכר 4,500 ש"ח נטו לצורך בחינת שיעור גימלת התלויים שתובעת התובעת". 12. מהאמור לעיל עולה כי בית הדין האזורי נתן משקל מכריע בדחיית התביעה לקביעה לפיה המנוח, יחד עם קרוב משפחתו, נטלו חלק ביוזמה לביצוע "שיטה" לפיה חלק מהעבודה מבוצע ע"י בני משפחה. בית הדין האזורי אף הרחיק לכת בקביעתו לפיה שיתוף הפעולה לכאורה של המנוח בהוצאה לפועל של ה"שיטה" לצורך הימנעות מתשלום מס שולל את זכאותה של האלמנה לקבלת גמלת תלויים. אין בידינו להסכים לקביעות אלה של בית הדין האזורי. מיישומה של ההלכה בעניינינו, הננו סבורים כי גם אם נטל המנוח חלק בהוצאה לפועל של "שיטה" כאמור, אין בדבר כדי לפגוע בזכאותה של אלמנתו לקבלת קצבת תלויים על פי שיעור שכרו האמיתי עובר לפטירתו של המנוח. כאן המקום להבהיר כי על פי סעיף 342(ב) לחוק, על המעביד מוטלת חובת תשלום דמי ביטוח בעד עובדו, ועל פי סעיף 365 לחוק גם אם לא שילם את דמי הביטוח עפ"י שכרו האמיתי של העובד, "יראו לענין הזכות לגמלה כאילו שולמו". סעיף 327 לחוק לעניין הפחתת גמלה עקב ניסיון להשיג גמלה במרמה כנוסחו במועד הרלוונטי, אינו רלוונטי לעניינינו משהזכאות לגמלה במקרה שלפנינו הינה של המערערת. 13. אשר על כן, הננו קובעים כי התיק מוחזר לבית הדין האזורי, על מנת שזה ידון שנית בראיות שהוצגו שבפניו, ובמידת הצורך יגבה ראיות נוספות, ויקבע מהי ההכנסה האמיתית אותה השתכר המנוח בפועל במהלך התקופה הרלוונטית, ללא קשר לשאלת שיתוף הפעולה של המנוח ב"שיטה" להנפקת תלושי שכר אשר לכאורה אינם תואמים את עבודתו אשר בוצעה בפועל. 14. אם ימצא בית הדין האזורי, לאחר העיון הנוסף, כי הדיווח בדבר הכנסות המנוח לא היה אלא דיווח שקרי, שלפחות אחת ממטרותיו היתה להימנע מתשלום מס גבוה יותר, אזי עליו לקבוע מה היתה הכנסתו האמיתית של המנוח בתקופה הרלוונטית, והכנסה זו היא אשר תשמש בסיס לשיעור קצבת התלויים. מנגד, אם אכן יימצא כי תלושי השכר על שם המנוח, שעמדו על 3,000 ₪ נטו, משקפים נאמנה את הכנסתו ואת התמורה לעבודה שביצע עבור החברה, אזי שאין מקום להגדיל את שיעור קצבת התלויים. 15. לאור האמור מופנית שימת הלב כי בית הדין האזורי לא דק פורתא בכך שבפסק הדין נכתב כי המשיב חישב את קצבת התלויים על בסיס שכר בגובה של 4,500 ₪ ברוטו לחודש, בעוד שהוסכם על הצדדים כי החישוב בוצע על בסיס שכר רבע שנתי בשיעור של 9,581 ₪. סעיף 22 לפסק הדין מתייחס לאחותה של רגינה צירקין, בתו של המנוח, מקום שהכוונה היתה לאחיה של רגינה צירקין. הנשיא סטיב אדלר 1. אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט פליטמן, אך מנימוקים השונים במקצת מנימוקיו, כפי שיפורט להלן. 2. מקובלת עלי עמדת חברי השופט פליטמן, כי ההכנסה לצורך חישוב קצבת התלויים, צריך שתהא הכנסתו האמיתית של המנוח, כפי השתכרותו עובר לפטירתו. אולם, לכאורה, בית הדין אכן נזקק לשאלה מה היה שכרו האמיתי של המנוח, תוך שקבע "לא מצאתי כל עילה להיענות לתביעת התובעת ולקבוע כי אכן הוכח, כי שכרו של המנוח עובר לפטירתו היה בשיעור 4,500 ₪ נטו... לא הוכח מהראיות שפורטו באריכות לעיל, כי אכן מדובר בתלושי שכר פיקטיביים. הוכח, כי השכר הנוסף בשיעור 1,500 ש"ל לא שולם למנוח בגין עבודתו אלא שולם למי מבני משפחתו על פי בקשתו בגין עבודה נוספת, שלא נעשתה על ידו אלא נעשתה על ידם או מי מבני זוגם למען המעביד". הנה כי כן, בית הדין קבע, כי משכורתו האמיתית של המנוח מצאה ביטויה בתלושי השכר שהונפקו לו ובדיווחים לרשויות המס, כאשר קרובי משפחתו או אחרים הקשורים למנוח, השתכרו סכומים נוספים עבור עבודה שביצעו עבור מעסיקתו של המנוח. מכאן לכאורה, שילמה המעסיקה דמי ביטוח לאומי על סכום השכר שהרוויח המנוח בפועל, קרי על שכרו ה"אמיתי". 3. חברי השופט פליטמן מבקש להשיב את הדיון לבית הדין קמא, בהיסמכו על קביעתו של בית הדין האזורי, כי המנוח הנהיג "שיטה" של תשלום לבני משפחה. לדידי, אי הבהירות באשר לשימוש בית הדין האזורי בתיבה "שיטה", היא המצדיקה השבת הדיון לבית הדין האזורי, על מנת שיקבע האם במונח "שיטה" הכוונה לגיוס קרובי משפחה לביצוע מטלות עבור המעסיקה, או האם אותה "שיטה", לא היתה אלה פיקציה שיצרו המנוח והמעסיקה, בדמות תשלום חלק משכרו של המנוח באמצעות תשלום לקרובי משפחה, מטעמי מס או מטעמים אחרים. לכאורה, כאמור לעיל, עולה מפסק הדין, כי התשלום הנוסף, שלא מצא ביטויו בתלושי השכר שהונפקו למנוח, לא היה בבחינת שכר המנוח כי אם תשלום לקרובי משפחתו, עבור עבודה שבוצעה בפועל. כך נקבע, כי "העובדה שבתו של המנוח הפקידה את השיקים בחשבון המנוח אינה משנה את המסקנה, כי אכן בוצעו על ידה או על ידי חברה חישובי כמויות לרבות בניית תוכנה עבור חישובים שכאלה במחשב 'המעביד' שניקנה לאחר מכן ושהמנוח השתמש בו". זאת היתה גם גרסתו של המעסיק, בהודעתו לחוקר המוסד. מנגד, קבע בית הדין, כי "אין ספק, כי אכן ידו של המנוח היתה ביוזמת ה'שיטה'... גם אם היה מוכח, כי אכן התמורה הנוספת שולמה גם בגין עבודתו (של המנוח) הרי עצם 'השיטה' שוללת את זכאותה של התובעת לקבלת הגימלה... אין ספק, כי היוזמה לכך ביתה גם של המנוח ובעקבות כך דווח לרשויות המס, לרבות המוסד לביטוח לאומי על שיעור השתכרות שקרי ועובדה זו היתה בידיעת המנוח והתובעת, לרבות שיתוף פעולה מטעמם...". כן השתמש בית הדין בתיבה "שיטה" על מנת לתאר את דרך תשלום השכר למנוח. את האמור לעיל ניתן לפרש כאימוץ, ולו חלקי, של גרסת המערערת, לפיה הסכומים הנוספים שלא מצאו ביטויים בתלושי השכר של המנוח, שולמו למעשה למנוח עצמו עבור עבודתו שלו, כאשר דרך התשלום באמצעות אחרים, לא היה אלה פיקציה. 4. לאור אי-הבהירות העולה מפסק הדין קמא בשאלה עבור עבודתו של מי שולמו הסכומים הנוספים שלא מצאו ביטוים בתלושי השכר של המנוח, הנני מצטרף לתוצאת פסק דינו של חברי השופט פליטמן, לפיה ראוי הדיון להיות מושב לפתחו של בית הדין האזורי. בית הדין ישלים את הבירור העובדתי וייקבע באופן חד-משמעי האם הסכום הנוסף של 1,500 ש"ח לחודש, או חלק הימנו, אשר שולם לקרובי משפחה של המנוח או אחרים הקשורים למנוח, שולם בגין עבודת המנוח באמצעות "צינור תשלום" פיקטיבי. ככל שיתברר, כי בפועל שולם שכר למנוח עבור עבודתו שלו כאשר בני המשפחה או המקורבים קבלו שכר עבור עבודתם שלהם, אך מובן כי אין מקום לחייב את המוסד לביטוח לאומי לכלול בחישוב השכר לצורך קביעת גובה קצבת התלויים, את הסכום ששולם לאחרים עבור עבודתם. מנגד, אם יתברר שהתשלום לקרובי המשפחה היווה פיקציה, ולמעשה להוויתם של דברים הסכום הנוסף, כולו או חלקו, שולם כנגד עבודת המנוח, אף אם בדרך בלתי חוקית, יש לחשב את שכרו של המנוח על פי הכנסתו האמיתית, הכוללת את הסכום הנוסף של 1,500 ש"ח. במקרה שכזה, רשאי המוסד לחזור בתביעה למעסיקו של המנוח אשר לא העביר דמי ביטוח לאומי כדין על כלל שכרו של המנוח. לאור נגיעתו של מעסיק המנוח לסוגיות שלדיון, ישקול בית הדין האזורי לזמנו להעיד במהלך הדיון. 5. סוף דבר - הנני מצטרף לתוצאה אליה הגיע השופט פליטמן, לפיה יוחזר הדיון בהליך לבית הדין האזורי, על מנת שיקבע מה היה שכרו האמיתי של המנוח, כאמור לעיל. השופטת ורדה וירט ליבנה הנני מצטרפת לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן ולהבהרותיו של הנשיא סטיב אדלר. נציג עובדים מר יצחק ברק אני מצטרף לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן ולהבהרותיו של הנשיא סטיב אדלר. נציג מעבידים מר אורן שחור אני מצטרף לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן ולהבהרותיו של הנשיא סטיב אדלר. סוף דבר התיק מוחזר לבית הדין האזורי, על מנת שיקבע מהי ההכנסה האמיתית של המנוח, בעלה של המערערת, כפי השתכרותו בתקופה הרלוונטית וכאמור בחוות דעתם של השופט פליטמן והנשיא אדלר. אין צו להוצאות. קצבת תלויים