פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית השופטת הראשית אורלי סלע; בל 1305/98) אשר דחה את תביעתה של המערערת להכיר בפגיעה בגבה כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן גם - החוק). 2. העובדות המוסכמות בבית הדין האזורי הן: "א. התובעת אחות מעשית עובדת בביה"ח לניאדו מ-5/76 ועד היום; ב. מתחילת שנות ה-90' שולבה התובעת בעבודה באשפוז יום 3-2 פעמים בשבוע - תחילת עבודה בשעה 07:00; ג. ביום 17/12/92 בשעות הבוקר בסמיכות לשעה 07/45 עזרה התובעת לחולה - אדם מבוגר לקום ממיטה כדי להכינו ליציאה לניתוח. החולה התיישב על המיטה וביקש את עזרת התובע על מנת להתרומם מהמיטה. משרכנה התובעת לגובה ישיבת החולה, הכניסה ידיה לתוך זרועותיו בצד הפנימי על מנת לסייע לו בהרמתו מהמיטה, ותוך כדי נסיון זה להרים את החולה, "משך" החולה את התובעת חזרה למיטה, מאחר והוא לא הצליח לעמוד על רגליו נוכח הפגיעה בברך (להלן - האירוע); ד. בעקבות האירוע חשה התובעת כאב חד בגב תחתון שמנע ממנה מלהתיישר בדקות הראשונות לאחריו; ה. התובעת הופנתה לצילום בשעה 08:25 במסגרת רפואה מסדרונית, צילום אשר פוענח ע"י ד"ר חורב, מנהל מחלקת אישפוז יום, כתואם סינדרום של עבודת אחיות; ו. התובעת המשיכה לעבוד עד באותו יום בידיעה שלמחרת מתוכננת לה חופשה שנקבעה מראש." 3. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי, ד"ר סלטי, על מנת שיחווה דעתו בשאלות הבאות: "א. ממה סובלת התובעת בגבה? ב. האם יש קשר בין האירוע בעבודה כמתואר בהחלטת העובדות לבין אי הכושר שנגרם לתובעת לאחר מכן. תשומת לב המומחה מופנית לכך כי אף החמרת מצב הגב עקב האירוע בעבודה משמעה - קיום קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאי הכושר". 4. המומחה השיב כדלקמן: "1. ... התובעת סובלת מספונדילוליזיס (ממצא מולד) בגובה 5L, ספונדילוליסטזיס (ממצא מולד) של 5L על גבי 1S ובלט דיסקלי מרכזי קל ללא סימני לחץ על שורשי העצבים בגובה 1S - 5L. 2. נראה כי לא קיים כל קשר סיבתי בין האירוע המתואר בכתב ההחלטה של ביה"ד הנכבד לבין אי הכושר שנגרם לתובעת וזאת מהטעמים הבאים: א. החבלה המתוארת אירעה ב-17/12/92 אך עד 15/6/95 לא מצאו רישומים המתעדים תלונות ו/או טפולים כלשהם לעניין הגב התחתון. משך הזמן הרב שחלף מיום האירוע ועד תחילתם של הרישומים בתיקה הרפואי בשנת 1995 אינו מאפשר לקשור סיבתית בין השניים. ב. גם אם נקבל את טענתו של המומחה מטעמה כפי שהיא מובאת בחוות דעתו מיום 30.4.99 כאילו הטפול בתובעת היה על בסיס קוליגיאלי ולכן לא נרשמו תלונותיה בצורה מסודרת, הרי שניתן היה לצפות לפחות למצוא תיעוד מהמכון הפסיוטרפי של הטפולים שקיבלה לגב תחתון בין דצמבר 92 ליוני 95 ו/או מרשים של תרופות שנרשמו באותה תקופה. ג. הממצאים בגבה של התובעת יכולים לגרום להתקפים של כאבים בגב תחתון, אלא שממצאים אלו הינם ממצאים מולדים אשר בשום מקרה לא נגרמו ואינם יכולים להיגרם בעקבות החבלה המתוארת במהלך עבודתה של התובעת. 3. האירוע בעבודתה של התובעת אף לא גרם להחמרה במצב הגב שכן הממצאים נותרו בעינם ללא כל החמרה, גם לא בסימנים הקליניים. ניתן להניח כי כאבי הגב עליהם החלה להתלונן בשלהי 1995 מקורם בממצאים הקיימים בגבה של התובעת כבר מלידתה וביטויים הקליני היא בהתקפי כאבים לפרקים כפי שגם קרה במקרה זה". 5. בית הדין האזורי איפשר הפניית שאלות הבהרה והן: "12. ביום 24.8.05 הועבר למומחה כרטיסה הרפואי של הת' בקופ"ח והמומחה נתבקש להשיב לשאלות ההבהרה כלהלן: א. בס' 2א' המומחה מציין כי עד 15.6.95 לא נמצאו אישורים המתעדים תלונות ו/או טיפולים כלשהם לעניין הגב התחתון. כמו כן מציין בפסקה האחרונה לחוו"ד כי להערכתו החלו תלונות התובעת בשלהי 1995. המומחה מתבקש להתייחס לרישום מיום 24.1.93 ע"י ד"ר גדז' הרצ"ב כנספח א' בדבר תלונות על כאבי גב, טרפזים ו-LBP עם קושי בתנועה שאינו מתיישב עם האמור בס' אלה לחוות דעתו, ולעיין מחדש בחוו"ד. ב. בס' 2ב. המומחה ציפה לפחות למצוא תיעוד מהמכון הפזיותרפי על טיפולים בגב תחתון בין 12.92 ל-6.95 או מרשמי תרופות. המומחה מופנה לדו"ח טיפולים פיזיותרפיים מ-28.2.95 הרצ"ב כנספח ב' המאשש את צפייתו. המומחה מתבקש לעיין מחדש בחוו"ד אף נוכח זאת. ג. על סמך מה קובע המומחה כי האירוע בעבודה לא החמיר מצב הגב שכן הממצאים נותרו בעינם ללא כל החמרה, גם לא בסימנים הקליניים, בה בשעה שהמומחה מציין כי לא נמצאו רישומים ממועד האירוע ועד 15.6.95 המתעדים תלונות או טיפולים." 6. המומחה חזר בתשובתו על מסקנותיו בדבר העדר קשר סיבתי רפואי בין האירוע בעבודה לבין הפגיעה בגב והבהיר: "1. הרישום של ד"ר גרז' אינו מ-24/1/93 אלא מיום 11/12/93. במכתב זה מציין הרופא כי החולה מוכרת לו כבר מאוקטובר 87 עקב תלונות של כאבי פרקים ואז הוא מציין כי ב-24/1/93 הופיע עם תלונות על כאבי גב תחתון... גם אם יש אמת בטענתו של השואל, הרי שמדובר במכתב בודד היכול בהחלט להתאים לאמור בסיפא לחוות דעתי בה נרשם במפורש כי "... הממצאים בגבה של התובעת כבר מלידתה וביטויים הקליני הוא בהתקפי כאבים לפרקים כפי שגם קרה במקרה זה". 2. השואל בשאלתו מתעלם מהכתוב בחוות דעתי בתשובה 2א'. בתשובה זו כתבתי כי עד 15/6/95 לא נמצאו רישומים וכו'. העובדה כי קיים רישום על טיפול פסיוטרפי אותו קיבלה שלושה חודשים קודם לכן, דהיינו בפברואר 95 אינה מצביעה על שינוי מהותי באמור בחוות דעתי. עדיין נותרה בעינה העובדה כי במשך כשנתיים וחצי לא פנתה התובעת לטפול פסיוטרפי או תרופתי. עדיין נותרה בעינה העובדה כי במשך כשנתיים וחצי לא פנתה התובעת לטפול פסיוטרפי או תרופתי. עדות בודדת זו לאחר שנתיים מיום האירוע אין בה כדי להצביע על קיומו של קשר סיבתי. 3. על סמך העובדה כי גם לאחר יוני 95, כאשר כבר כן מופיעים רישומים רפואיים, אין ברישומים אלו כדי להצביע על החמרה כלשהי במצבה". 7. בית הדין האזורי קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולאור קביעתו החד משמעית של המומחה דחה את התביעה. על כך הערעור שבפנינו. 8. בישיבת קדם הערעור שנתקיימה ביום 16.10.06 הסכימו באי כוח הצדדים כי באת כוח המוסד לביטוח לאומי תסכם בעל פה באותו מועד והסכומים יהוו סיכומים בכתב מטעמה ואילו בא כוח המערער יגיש את סיכומיו בכתב. הסיכומים יועברו לאחר מכן להכרעת המותב בהתאם לתקנה 103 בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. 9. באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה כי המערערת קיבלה את כל ההזדמנויות להוכיח את טענתה, לרבות ויתור המוסד לביטוח לאומי על טענת השיהוי הרב בהגשת התביעה בחמש שנים מן המועד בו טענה כי ארעה לה תאונה בעבודה. המערערת, לטענתה, לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הפגיעה בגבה וזאת לאור חוות הדעת החד משמעית של ד"ר סלטי בעניינה. בא כוח המערערת טען לעומתו כי יש לפסול את חוות דעתו של ד"ר סלטי מאחר והוא התבצר בעמדתו גם לאחר שהובאו בפניו מסמכים רפואיים נוספים הן לעניין הקשר הסיבתי והן לעניין החמרת המצב. 10. לאחר שבחנו את טענות הצדדים אין אנו סבורים כי יש לראות בחוות הדעת של ד"ר סלטי משום התבצרות בעמדתו. הננו סבורים כי ד"ר סלטי מפרט היטב ומבהיר מדוע אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה של המערערת לבין הפגיעה בגבה וזאת אף הוא עושה בהרחבה בתשובה לשאלות ההבהרה. לא מצאנו כי יש פגם בתשובותיו וכי זהו המקרה המצריך התערבות בחוות הדעת הרפואית או מינוי מומחה רפואי אחר. 11. אשר על כן ומטעמיו של בית הדין האזורי, דין הערעור להידחות. 12. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. קשר סיבתי