פסק דין השופטת ורדה וירט - ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת הראשית רונית רוזנפלד ונציג הציבור מר י. פיינברג; בל 2053/00), אשר דחה את תביעתו של המערער לקצבת זקנה מאחר והמערער לא היה תושב ישראל במועד התגבשות הזכות על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק"). 2. הרקע העובדתי המערער יליד 1933, נשוי ואב לשבעה ילדים, שוכר מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים דירה בשכונת שיח ג'ראח בירושלים משנת 1967 שבמקור היתה בת חדר אחד, ומשנת 1996 הוסף לה חדר (להלן: "הנכס"). חשבונות החשמל, המים והארנונה של הנכס רשומים על שמו של המערער ומשולמים על ידו. חשבונות החשמל עד לחודש אפריל 1998 היו נמוכים מאוד 30 - 40 ₪ לחודש, ומאותו מועד ואילך חשבונות החשמל הם תלת סיפרתים. במסגרת דיון בהליך קודם בבית הדין האזורי שהתקיים ביום 1.7.92 קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין, לפיה המוסד לביטוח לאומי יחדש למערער את קצבת הילדים, מבלי שחידוש הקצבה יהווה הודאה בתושבות. בנוסף לכך משנת 1978 המערער הוכר כנכה כתוצאה מתאונה בעבודה ומקבל מן המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות. במסגרת הדיון בבית הדין האזורי בתיק שבפנינו, המוסד לביטוח לאומי הכיר במערער כתושב ישראל החל מחודש אפריל 1998 ואילך. 3. בית הדין האזורי בפסק דינו קבע, כי המערער לא הצליח להוכיח שמרכז חייו וחיי משפחתו בשנת 1993 היה בישראל, לכן לפי סעיף 240 לחוק אינו זכאי לקצבת זקנה. זאת לאור חשבונות החשמל הנמוכים במועד הרלבנטי וחוסר הסבירות שמשפחה בת 9 נפשות תתגורר בחדר אחד כאשר עומד לרשותה נכס מרווח בקטנא. וכן לאור עדות השכנה שאשתו של המערער לא ביקרה אף פעם בנכס והיא מנהלת מתפרה בכפר קטנא. בית הדין האזורי קבע שהשכן פאיז מחסין, אשר העיד שמידי יום בירך את ילדי המערער לשלום אינו מהימן, זאת נוכח העובדה שמעולם לא ביקר בדירת המערער ולא ידע לתת כל פרט אודות ילדיו של המערער אשר היו אמורים להתגורר בשכנות אליו. בנוסף בית הדין האזורי נטה שלא להאמין לעדותה של אמה של המערערת בשל הסתירות שנתגלו בין עדותה לבין הגרסה שמסרה בהודעותיה לחוקר של המוסד לביטוח לאומי. 4. השתלשלות ההליכים בבית הדין הארצי לעבודה המערער הגיש בשלב הערעור בקשה לצירוף ראיות (בש"א 452/03), המוסד לביטוח לאומי לא התנגד אך טען שהמסמכים החדשים אינם מוסרים מידע רלבנטי חדש. לכן הנשיא סטיב אדלר קיבל ביום 17.9.03 את הבקשה לצירוף חשבונות חשמל ומים ונקבע שהבקשה לצירוף תעודות ואישורים לגבי בתי הספר בירושלים תוכרע בפתח הדיון בערעור. הצדדים התייצבו לקדם הערעור ביום 19.5.04 בפני השופט יגאל פליטמן אשר הפנה למוסד לביטוח לאומי שתי שאלות: הראשונה, "אם המערער היה תושב ישראל אי פעם משנת 1967 עד לשנת 1993, כי אם התשובה חיובית הוא לא נעשה לראשונה תושב ישראל לאחר שכבר מלאו לו 60 שנה על פי סעיף 240 (א)(2) לחוק. " המוסד לביטוח לאומי השיב כי המערער לא היה אף פעם תושב ישראל בין השנים 1967 לחודש אפריל 1998. השאלה השניה הינה: "גובה קצבת הזקנה לו היה זכאי לה המערער בהשוואה לגובה קצבת נכות בנפגעי עבודה, שהרי לפי סעיף 320(ג)(2) לא ינתנו לאדם קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד." במענה לכך השיב המוסד לביטוח לאומי שהמערער זכאי כיום לקצבת נכות של 2,253 ₪. לו המערער היה זכאי לקצבת זקנה מלאה (עם וותק מלא, וללא השלמת הכנסה) היה זכאי ל 2,406 ₪ כך שההפרש בין הקצבאות לחודש הינו 153 ₪. לאור תשובות המוסד לביטוח לאומי הצדדים הוזמנו לקדם ערעור נוסף אליו המערער לא התייצב, לכן המוסד לביטוח לאומי ביקש למחוק את התביעה. השופט עמירם רבינוביץ ביום 6.12.04 לא מחק את התביעה מפני שהתיק קשור לתיק נוסף אשר נמצא בשלב הדיונים בבית הדין הארצי. הצדדים התייצבו לקדם נוסף בפני השופט יגאל פליטמן אשר החליט: "מפי בא כח המערער למדנו שבידו ראיות חדשות על פיהן עולה תושבות עוד לפני 67. משזוהי טענתו יבואו הצדדים בדברים והראיות החדשות יוצגו בפני המוסד. ככל שהצדדים יגיעו להסכמה יודיעו על כך תוך 45 יום מהיום. התיק יקבע לקדם ערעור נוסף בפני." המוסד לביטוח לאומי הודיע לאחר עיון בראיות שהוא מתנגד לקבלתם משום שאין ודאות שהאישורים מקוריים ואין באישורים שהילדים למדו בבית ספר בירושלים בכדי לסתור את הקביעה כי המערער לא התגורר במזרח ירושלים. לפיכך התיק נקבע לקדם ערעור נוסף בפני ביום 10.7.05. המערער בשנית לא התייצב על אף שזומן כדין, לכן הערעור נמחק ללא צו להוצאות. בא כוח המערער ביקש ביום 17.8.05 לבטל את פסק הדין משום שלא קיבל את ההזמנה לדיון, המשיב הודיע ביום 26.10.05 כי אינו מתנגד לבקשה לכן, הרשמת כתוארה אז, לאה גליקסמן, ביטלה את פסק הדין. הצדדים הוזמנו לקדם ערעור נוסף בפני ביום 8.3.06 במסגרתו הוחלט כי בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991 הצדדים יגישו סיכומים בכתב, אשר יועברו למותב לצורך כתיבת פסק דין. 5. בא כוח המערער טען כנגד קביעתו של בית הדין האזורי בדבר תחילת מועד תושבותו. לטענתו המבחן של צריכת החשמל הוא מבחן המתאים לאנשים בעלי אמצעים ואילו המערער דלפון מוחלט שנאלץ לחסוך חשמל. המערער עד חודש אפריל 1998 גר בנכס עם אשתו ושתי בנותיו והמכשיר החשמלי היחיד שהיה ברשותם הוא מקרר. בשנת 1998 עבר להתגורר עימם הבן הנשוי וחמשת ילדיו אשר הביאו עימם מוצרי חשמל וכעת צריכת החשמל עומדת על 200 ₪. עוד טען שהסיבה לצריכה הנמוכה היא ששעון החשמל אינו תקין, ושהמערער פנה לחברת חשמל וביקש שיתקנו את השעון ועד היום לא תיקנו אותו. והוסיף, לא ניתן לסמוך על עדותה של שכנה שגילה עולה על 80 שנה והיא ספונה בביתה. 6. בא כוח המשיב טען לעומתו שיש לדחות את הערעור אשר נסב סביב קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ולהתעלם מהמסמכים שהמערער צירף ללא רשות בשלב הערעור. דיון והכרעה 7. הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ובמיוחד בהתרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות שנשמעו בפניו. 8. לעניין חשבונות החשמל, לו היו אלו הראיות היחידות בתיק להעדר תושבות, היה מקום להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את מצבו הכלכלי של המערער בתקופה הרלבנטית, ולו המערער היה מוכיח שלא היה בידו ממון לרכוש אף מוצר חשמל לביתו מלבד מקרר יתכן שהתביעה היתה מתקבלת, אך זה לא המצב בענייננו. שוכנענו שדין התביעה להידחות מהטעמים הבאים: עדות הקשישה חלילי עטאף שהתגוררה סמוך לנכס והעידה לפני מותה בפני החוקר שאשת המערער מתגוררת ומנהלת מתפרה בכפר קטנא אשר מחוץ לשטח ישראל ואינה באה בכלל לנכס. וכן גרסתו של המערער שבשנת 1993 גרו איתו רק שנים מילדיו אינה הגיונית נוכח העובדה שלפחות ארבעה מילדיו היו קטינים באותו מועד. אי לכך לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהתרשמות של בית הדין האזורי ובקביעותיו העובדתיות המסתמכות גם על התרשמותו הישירה מן העדויות וגם על שאר הראיות שהובאו בפניו. אשר על כן, לאור האמור לעיל ומטעמיו של בית הדין האזורי, דין הערעור על הזכאות לקצבת הזקנה להידחות. 9. נדחית הבקשה לצירוף ראיות נוספות בשלב הערעור מעבר לחשבונות החשמל והמים שהוגשו בהסכמה. הראיות המבוקשות הם מסמכים אשר היו בידי המערער עת הגיש וניהל את תביעתו בבית הדין האזורי והוא היה יכול להציגם באותו מועד בשקידה סבירה. בשולי הדברים אציין שממילא לא היה בראיות אלו בכדי לשנות את התוצאה. 10. סוף דבר- הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. קצבת זקנהביטוח לאומי