פסק דין השופטת נילי ארד 1. ערעור זה מוסב נגד החלטתה של רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן מיום 7.1.07 (בש"א 738/06) לפיה התקבלה בקשתו של המוסד לביטוח לאומי להארכת המועד להגשת ערעור. פסק הדין בתובענה והחלטת הרשמת 2. המערער הגיש תביעה נגד המשיב (להלן גם: המוסד) לתשלום דמי פגיעה בגין סכיזופרניה. בית הדין האזורי (בל 8080/04, השופטת אורלי סלע סגנית שופט ראשי ונציג ציבור מר יאקה) הכיר באירוע בגינו הוגשה התביעה כאירוע חריג, וקבע כך: מחוות הדעת של המומחה יועץ רפואי "עולה מפורשות שאמנם סממנים פסיכוטיים, כאשר הופיעו במקרה דנן, מעידים על מצב נפשי מעורער קודם לאירוע"; משקבע המומחה מפורשות בחוות דעתו המקורית, שהאירוע היווה טריגר להתפרצות המחלה ו"שמצבו הנפשי הוחש עקב האירוע.... [ש]העיתוי בו פרצה המחלה די בה כדי להכיר בקשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע". אשר על כן התקבלה תביעתו של המערער. 3. פסק הדין הומצא למוסד לביטוח לאומי ביום 3.9.06, והמועד האחרון להגשת ערעור היה 3.10.06. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה ביום 17.10.06. לאחר שנתנה דעתה לנסיבות המקרה, קבעה הרשמת בהחלטתה, כי למרות האיחור בהגשת הערעור ובבקשה להארכת מועד, סיכויי הערעור טובים הם. על כן קיבלה את בקשת המוסד להארכת המועד להגשת הערעור. עם זאת, חויב המוסד בתשלום הוצאות הבקשה בסך 1500 ש"ח. הערעור 4. טענות המערער הן בעיקרן אלה: סיכויי הערעור אינם טעם מספיק להיענות לבקשה להארכת מועד, ו"אם לא נמצאו טעמים נוספים שיש בהם כדי להצטרף אל הטעם של סיכויי הערעור - שכאמור אינו עומד בפני עצמו - ידחה בית המשפט את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור"; כל טענות המוסד אינן מתגבשות לכדי טעם מיוחד שיש בו כדי להאריך את המועד להגשת ערעור; סיכויי הערעור קלושים נוכח בחינת בית הדין האזורי את השפעת האירוע החריג על מחלת המערער; "לצורך קיומו של קשר סיבתי בין האירוע למחלה די בכך שמצבו של המערער הוחמר או הוחש עקב האירוע - ומשנקבע כך עובדתית ע"י בית הדין קמא, והמומחה הרפואי מטעמו, הרי שסיכויי הערעור "מזעריים"; הוסיף המערער וטען: המוסד לביטוח לאומי מבקש התערבותו של בית משפט שלערעור בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, אשר ניתנו על יסוד חוות דעת המומחה יועץ רפואי וחומר הראיות היה בפניו; יש להעדיף את זכות המערער לסופיות ההתדיינות על זכות המוסד לערעור. במיוחד כן, כאשר בהסתמך על פסק הדין של בית הדין האזורי, הגיש המערער ביום 14.9.06 תביעה למוסד לקביעת דרגת נכות והתחיל בהליכים לקביעת ועדה רפואית, במסגרתם נדרש להוצאות נוספות. המוסד לביטוח לאומי תמך בהחלטת הרשמת והוסיף וטען: "הסיכויים לקבלת הערעור גבוהים באשר עובדות המקרה וחוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי מעידים על מצב נפשי מעורער קודם לאירוע"; נימוק עיקרי בעל משקל רב לצורך החלטה על הארכת מועד הינו סיכויי הערעור; האיחור בהגשת הערעור נבע "מטעות כנה" וראוי לנקוט במקרה זה גישה סלחנית לגבי בקשה להארכת מועד. דיון והכרעה 5. נקדים אחרית לראשית, ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק, לערעור, ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת בדין יסודה, ולא נמצא כל טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה וראויה היא להתאשר מטעמיה, לפי הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על כך נוסיף הערותינו אלה. 6. ההחלטה בבקשה להארכת מועד תיעשה על פי נסיבותיו של המקרה הנדון, תוך איזון האינטרסים בין הצדדים, כאשר לעיתים "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה" [בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן, פ"ד נ(4) 702]. "עת שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש מקום להביא בחשבון גם את סיכויי הערעור" [בש"א 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 21.8.05 - החלטתו של הנשיא סטיב אדלר]. הלכה היא כי השיקול של סיכויי הערעור הוא שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור [בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ - יעקב ליכטנשטיין, לא פורסם, 8.2.05; החדשה; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ]. ועוד זאת. "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור" [דב"ע נז/98-9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת, מיום 12.2.97 - פסק דינה של השופטת אלישבע ברק]. משכך, סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד. 7. בהחלטתה נתנה הרשמת דעתה לכך שהאחור בהגשת הערעור היה בן 14 יום, ובהם תשעה ימים פגרת חג הסוכות. הוסיפה הרשמת ועמדה על הנזק שנגרם למערער בשל הארכת המועד, שעיקרו באלה: "הערעור הוגש באיחור של שבועיים ימים, ובפרק זמן זה התגבשה למשיב [הוא המערער- נ.א.] צפייה סבירה לסיום ההתדיינות"; המוסד לביטוח לאומי "ביצע את פסק הדין, ולא הודיע למשיב כי בכוונתו להגיש ערעור"; בבקשת המוסד להארכת מועד "לא ניתן פירוט ראוי לעניין הטעות, דהיינו מה הביא לכך שב"כ המוסד סבר שהמועד האחרון להגשת ערעור הוא פגרת סוכות". למרות זאת, הגיעה הרשמת למסקנה, כי מן הדין להיענות לבקשת המוסד, נוכח סיכויי הערעור וטעמיה לכך היו אלה: "לאחר בחינת הודעת הערעור ופסק דינו של בית הדין קמא, נראה לי כי מן הראוי שטענות המוסד ייבחנו על ידי ערכאת הערעור. בהקשר זה יש לציין כי לא די בכך שהמומחה הרפואי קבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין התפרצות מחלת התובע, אלא יש לבחון גם האם השפעת האירוע החריג על מחלת המשיב גבוהה או פחותה מהשפעת הגורמים האחרים, אשר המומחה הרפואי קבע כי התקיימו בתובע". 8. הנה כי כן, הרשמת נתנה משקל הולם לאינטרסים של הצדדים ולאיזון הראוי בניהם והנדרש בנסיבות העניין, ובהם האינטרס של המערער לסופיות הדיון ואינטרס המוסד בהגשת הערעור וסיכוייו להתקבל. מכלול שיקוליה מקובל על דעתנו, ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו. 9. סוף דבר - לו תשמע דעתי יידחה ערעורו של מר בריסק, ללא צו להוצאות. זאת, באופן שהחלטת הרשמת בדבר הארכת המועד להגשת ערעורו של המוסד לביטוח לאומי, תעמוד בעינה. השופט שמואל צור אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת ארד. השופט עמירם רבינוביץ חברי סוברים שיש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור בשל סיכויי המוסד לזכות בו. דעתי ביחס לסיכויים לכאורה של המוסד לזכות בערעור היא שונה. מסקנתי זו היתה צריכה להוביל אותי לתוצאה לפיה יש מקום לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. עם זה סברתי שמאחר ואין במתן הרשות משום הכרעה בערעור עצמו, ודעת הרוב סוברת אחרת ממני לגבי סיכויי הערעור, אין מקום שאתנגד לבקשה להארכת מועד הפותחת רק את שער הכניסה לדיון בנושא לגופו. אשר על כן, בכפוף להערותיי אלה, אני מצטרף לחברי. נציג ציבור מר שלום חבשוש הריני מצטרף לאמור בחוות דעתו של השופט רבינוביץ. נציג ציבור מר חיים קמיניץ הנני מצטרף לדעתה של השופטת ארד ולפסק הדין הדוחה את הערעור. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורביטוח לאומי