פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערערת, בעלת עסק עצמאי - קונדיטוריה, תבעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") להכיר בשתי תאונות בעבודה, במועדים 6.8.02 ו- 29.10.02, אשר גרמו לה, לטענתה, לפגיעה בברכה הימנית. תביעת המערערת, בה השיגה על דחיית תביעתה על ידי המוסד, נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר; בל 106/04). כנגד פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו. 2. הרקע העובדתי א. מהודעת בעלה של המערערת, מר יעקב ברוכאל (להלן:"הבעל"), למוסד עולה כי ביום 5.8.02 סובבה המערערת את רגלה, בסביבות השעה 23:00 או 23:30, לקראת סוף חתונת בנה. הבעל מסר כי סייע למערערת לרדת במדרגות בסוף החתונה, כי רגלה של המערערת התנפחה וכי בסוף הוברר כי המדובר הוא בקרע ברצועה. ב. בטופס הודעה על פגיעה בעבודה, טענה המערערת כי ביום 6.8.02, בסמוך לשעה 9:00 (להלן:"האירוע הנטען הראשון"), היא החליקה במדרגות העסק וסובבה את הברך. בטופס ההודעה, מיום 21.8.02, לא צוינו, בין היתר, שמות עדים שנכחו בעת האירוע ומועדי ההיעדרות מהעבודה. הטופס לא נחתם על ידי המערערת. ג. זמן קצר לאחר האירוע הנטען הראשון, בסמוך לשעה 10:00, נסעה המערערת מחיפה לירושלים לביקור ניחום אבלים עם בעלה וחברה נוספת. החברה לא הובאה לעדות בבית הדין קמא. הבעל לא זכר האם המערערת סיפרה לו על אירוע כלשהו שהתרחש בעבודה, בנסיעה ארוכה זו. ד. במענה הבעל בעדותו, באשר למעשיה של המערערת ביום האירוע הנטען הראשון, קרי היום לאחר חתונת בנה, זכר הבעל לומר כי הוא נסע עם אשתו ביום זה לירושלים לניחום אבלים. הבעל לא זכר מה היה מצב הרגל של המערערת ביום זה והאם התלוננה על כאבים. ה. ביום 7.8.02 ניתנה למערערת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. בתעודה צוין כי המערערת סובבה ביום החולף את ברכה הימנית ללא כל פירוט של הנסיבות בהן הסתובבה הברך. למערערת ניתנה תקופת אי כושר מ - 7.8.02 ועד 24.8.02. עוד צוין בתעודה כי כ - 8 שנים קודם לכן סבלה המערערת מבעיה דומה וכי אז הוצאו מים מברכה. ו. בהודעת המערערת למוסד, מיום 21.11.02 (להלן: "הודעת המערערת"), אישרה המערערת כי בירכה לא יציבה, כי היא נפלה הרבה גם לפני מועד האירוע הנטען, ובכלל זה בחודש מרץ בשנת 1995, וכי אז הוכרה התאונה כתאונה בעבודה. המערערת סירבה לחתום על הודעתה זו. ז. מעדות עובדת המערערת, הגב' אלכסנדרה רביץ (להלן:"הגב' אלכסנדרה"), עולה כי לאחר מועד האירוע הנטען הראשון עבדה המערערת כרגיל. בהודעת המערערת ובחקירתה הנגדית מסרה המערערת בעצמה, כי במהלך תקופת האי כושר היא הגיעה לעבודה כ- 3-4 פעמים בשבוע למשך מספר שעות. בחלק אחר של תקופת אי הכושר, בין המועדים 16.9.02-22.9.02, שהתה המערערת בטיול בחו"ל. ח. בטופס ההודעה השני על פגיעה בעבודה, שאינו נושא תאריך, טענה המערערת כי ביום 29.10.02, בסמוך לשעה 10:00, סובבה את הברך בירידה במדרגות בין הקומות בבית העסק. המערערת לא ציינה שמות עדים שנכחו בעת הפגיעה, לא מילאה בטופס את הפרטים הנוגעים לתקופת היעדרותה ולא חתמה על הטופס. בטופס לא נמצא תיאור כיצד נגרם הסיבוב בברך. ט. בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, שהוצאה בו ביום הוא ה - 29.10.02, נרשם, כי המערערת סובבה בעבודתה את הברך הימנית ללא פירוט נסיבות האירוע. למערערת ניתנה תקופת אי כושר מ - 30.10.02-23.11.02. י. בהודעת המערערת טענה האחרונה כי ביום 29.10.02, בשעות הבוקר, עת ירדה במדרגות העסק, נזכרה המערערת כי רצתה לומר משהו לאחת העובדות. המערערת רצתה להסתובב על מנת לעלות בחזרה ואז לא יכלה לזוז. לאחר האירוע מיום 29.10.02 (להלן:"האירוע השני הנטען") נותחה המערערת בברכה הימנית. יא. הן בהודעתה למוסד והן בחקירתה הנגדית לא העלתה המערערת אף תיאור של פעולה לא נכונה או החלקה, אלא אך תחושה, כי לא היה ביכולתה לזוז בעת בה הסתובבה, באירוע הנטען השני, על מנת לשוב על עקבותיה. יב. בתקופת אי כושר השנייה הגיעה המערערת לבית העסק כ - 3-4 פעמים בשבוע למשך מספר שעות. 3. פסק הדין של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת בקובעו זאת: "...הגענו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שארע לה אירוע תאונתי בעבודה בתאריך 6.8.02 והננו מעדיפים את האמור בהודעה לחוקר של יעקב ממנה עולה כי הבעיות בברך החלו בעקבות סיבוב הרגל בחתונה... ... התרשמנו כי אכן התובעת החלה לסבול מכאבים במהלך יום העבודה ב - 29.10.02, בתוך העסק, אלא שאיננו סבורים כי התובעת, בתיאור האופן בו החלו הכאבים להופיע, תארה אירוע תאונתי, לא בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, לא בהודעה לחוקר, ולא בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה. הגרסה המתארת אירוע תאונתי מופיעה כגרסה "משופצת" אך ורק בתצהיר העדות הראשית של התובעת, והננו מעדיפים את האמור בהודעה לחוקר, משהתובעת עצמה אישרה בעדותה בפנינו כי: 'נכון להיום אני לא מסתייגת ממשהו שכתוב בהודעה' (עמ' 9 שורה 3 לפרוטוקול). יתר על כן, גם בחקירה הנגדית העידה התובעת כי לא החליקה ולא תיארה אירוע תאונתי בעקבותיו הופיעו הכאבים בברך. אשר על כן הננו קובעים כי הנסיבות בהן הופיעו הכאבים בברכה הימנית של התובעת (והמדובר בברך ממנה סובלת התובעת לאורך שנים) לא היו נסיבות של ארוע תאונתי ועל כן דין תביעתה להידחות. ...סיבוב הרגל גם אם מתרחש במהלך שעות העבודה ובמקום העבודה, מסיבה פנימית הטמונה במצב ברכה של התובעת ובלא כל סיבה חיצונית, אינו בגדר 'אירוע תאונתי', כשם שנפילה בעבודה בלא כל סיבה חיצונית ובשל סיבות פנימיות הטמונות באדם עצמו אינה מהווה 'תאונת עבודה'. בענייננו התובעת לא הוכיחה כי סיבוב הברך ארע עקב עבודתה" 4. תמצית טענות הצדדים בערעור: בהליך קדם הערעור, למען קצר זמן ההתדיינות, ביקשה באת כוח המערערת, כי נימוקי הערעור יהוו סיכומים, ואילו באת כוח המוסד ביקשה להכתיב לפרוטוקול את טענותיה שירשמו וייחשבו לסיכומים בכתב מטעמה. תמצית טענות המערערת א. אכן, ביום האירוע הנטען הראשון נסעה המערערת לירושלים עם בעלה לביקור תנחומים לאחר קרות האירוע. הדבר התאפשר מאחר וברכה התנפחה רק למחרת היום. ב. אין מקום להשוות את האירוע הנטען השני, סיבוב הברך, לכאבי גב בעת ירידה במלגזה או ירידה במדרגות, כפי שנקבע על ידי בית הדין קמא. ג. מדרגות לולייניות שיש עליהן שומן מהווות סיכון. ד. קביעת בית הדין קמא, לפיה המדובר הוא בתאונה שהיא עקב או בשל גורמים פנימיים הטמונים במערערת, הינה קביעה המצריכה היוועצות עם מומחה רפואי. אין בליקוי קודם משום הוכחה או חזקה, כי הפגיעה היא בשל "גורמים פנימיים הטמונים בה". ה. עצם ההכרה בתאונת עבודה אינה רק זכאות לדמי פגיעה אלא גם לטיפול רפואי, קצבת נכות ועוד. אין לפגוע בזכאות המערערת להכרה בפגיעה כתאונה בעבודה, אף אם המערערת הגיעה למספר שעות לבית העסק או נתנה הוראות לעובדיה. ו. הרישום בתעודות הרפואיות לא נעשה על ידי המערערת והיא אינה אחראית לתוכנו. ז. החוקרים איימו על המערערת בחקירתה והלחיצו אותה. ח. עדות הגב' אלכסנדרה תומכת בגרסת המערערת. טענות המוסד המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי כשהוא טוען את הטענות הבאות: א. מדובר בערעור על קביעות עובדתיות וקביעת מהימנות, בהן בית דין זה אינו נוטה להתערב. ב. המערערת היא עובדת עצמאית, אשר אינה נהנית מחזקת הסיבתיות ועליה נטל ההוכחה. ג. בית הדין האזורי קבע, כי אינו מקבל את גרסת המערערת לעניין החלקה בעבודה בשני האירועים הנטענים. בית הדין האזורי העדיף את האמור בהודעת המערערת לחוקר המוסד על פני העדות המשופצת בבית הדין האזורי. גם בתעודה הרפואית, שהוצאה למערערת לאחר האירועים, לא נמצא פירוט ותיאור האירוע בעבודה. ד. המערערת טענה בעדותה, כי לא החליקה בעבודתה. בתעודה הרפואית הראשונה בעבודה אין כל זכר להחלקה בעבודה. אין המדובר באירוע תאונתי. באירוע השני לא מתארת המערערת פעולה לא נכונה או החלקה. כל טענתה של המערערת הייתה, שבעת שביקשה לחזור ולעלות במדרגות הרגישה, כי אינה יכולה לזוז (וראה דב"ע (ארצי) נה/161-0 רחל הראל - המוסד לביטוח לאומי וכן תב"ע נג/897-0 (ת"א) עוזרי שמעון - המוסד לביטוח לאומי). המערערת טופלה במקרה דומה כבר לפני כ - 8 שנים. ה. קיימות סתירות בעניין ההחלקה והמערערת מנסה לשפץ את גרסאותיה. ו. החברה, שנטען כי נסעה עם המערערת ברכב לאחר האירוע הנטען הראשון, לא הובאה לעדות. בעלה עצמו לא זכר בעדותו, אם המערערת סיפרה לו על האירוע. ז. אין צורך במינוי מומחה רפואי, שעה שלא הוכח, כי גורם חיצוני הביא לנפילתה של המערערת. המערערת עצמה מצהירה, כי בירכה לא יציבה וכי היא נפלה פעמים רבות קודם לכן. ח. אשר לעניין טענת ההחמרה, הרי שהחמרה יכולה להיחשב כתאונה, אם הוכחה תאונה, מה שלא הוכח בענייננו. דיון והכרעה 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולמכלול החומר שלפנינו, סבורים אנו, כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו, וכי יש לדחות את הערעור וכפי שיפורט להלן. 7. כבכל הכרעה בשאלה עובדתית, יש לתת משקל להתרשמות הערכאה הדיונית, ובמיוחד כאשר הראיות מתקבלות על בסיס עדות הצדדים בפני בית הדין. שמענו את טענות המערערת ובחנו את מכלול המסמכים שבפנינו, אך לא השתכנענו, שיש מקום לחרוג מן הכלל, לפיו רק במקרים נדירים מתערבת ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. ההיפך הוא הנכון, קביעותיו המבוססות של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בחומר הראיות והערעור אינו מגלה עילה שבדין הדורשת התערבותנו. עם זאת לא נצא ידי חובת הנמקת הדין במקרה זה ללא ארבע הערות קצרות. 8. משלא השכילה המערערת להוכיח, כי הנסיבות בהן הופיעו הכאבים בבירכה הימנית, לאחר האירוע הנטען השני, היו נסיבות המצביעות על תאונת עבודה, הרי שבדין קבע בית הדין קמא, כי סיבוב הרגל לא נבע מסיבה חיצונית ומשכך הוא אינו נכנס בגדר "אירוע תאונתי". מענה פיה של המערערת, בחקירתה הנגדית, בתיאורה את האירוע הנטען השני, מעיד על כך ואלה דברי המערערת: "ירדתי למטה במדרגות, פתאום נזכרתי שאני רוצה להגיד משהו לאחת העובדות, כשהסתובבתי לא יכולתי לזוז, הסתובבתי כדי לעלות בחזרה, לא יכולתי לזוז יותר". נסיבות אלו, אינן מעידות, כי האירוע נגרם מסיבה חיצונית. 9. זאת ועוד, העיון במסמכים השונים שבתיק מצביע על סתירות שונות: המערערת טענה בהודעתה לחוקר המוסד, כי בעלה היה עד לאירוע. מנגד בעלה עצמו, טען בעדותו, שלא נכח בו. בהמשך טען בעלה, כי הוא אינו זוכר. בנוסף, עולות סתירות בשאלת היקף עבודת המערערת בתקופת אי הכושר שנטענה על ידה. המערערת, טענה, מחד, בעדותה, כי לא יכלה לתפקד בתקופת אי הכושר. מנגד עולה, מהודעת המערערת למוסד, כי היא הייתה מגיעה לעבודה כ - 3-4 פעמים בשבוע למספר שעות. עוד עולה מהודעתה, כי נסעה לטיול לחו"ל בתקופה זו. סתירה אחרת עולה מהודעת המערערת בה טענה, כי בעלה עבד במקום עת נמנע ממנה לעבוד. עם זאת, משעומתה המערערת עם רישומי המוסד לביטוח לאומי, לפיהם בעלה אינו עובד, אישרה המערערת, כי אכן בעלה אינו עובד. 10. מהודעתה של המערערת לחוקר המוסד עולות מספר שאלות. המערערת טענה בהודעתה למוסד כי, ביום 6.8.02, לאחר שישנה בשעה 2:00 בבוקר בתום חתונת בנה, קמה בשעה 7:00 בבוקר כדי להגיע לעבודתה. במהלך עבודתה נטען, כי סובבה את בירכה וכי נגרמו לה כאבים, להם לא יחסה כל חשיבות. לאירוע לא היו כל עדים, מאחר והמערערת נתנה לכלל עובדיה חופש בשל חתונת בנה, אולם היא עצמה הגיעה לעבודה. באותו יום, בשעה 10:00 בבוקר, נסעה המערערת עם בעלה מחיפה לירושלים לניחום אבלים. לטענתה, רק למחרת היום, לאחר שהגיעה לעבודה ושהתה בה מספר שעות, פנתה לטיפול רפואי בשל כאבים עזים. עם זאת, לא מצאנו בהודעת בעלה לחוקר המוסד ובעדותו כל הוכחה ברורה לקיומו של האירוע הנטען הראשון. ככל שהאירוע אכן התרחש, תמוה, כיצד לא הובא הדבר לידיעת בעלה, בתום האירוע, בעת שנסעו השניים יחד לירושלים מחיפה וגם לא למחרת היום, עת הוסעה המערערת על ידי בעלה לעבודה. בנוסף לכך לא ברור, כיצד הגיעה המערערת לעבודתה שעות בודדות לאחר חתונת בנה, מועד בו שוחררו כלל העובדים בבית העסק בשל החתונה. 11. טענת המערערת, כי עדות הגב' אלכסנדרה תומכת בגרסתה, אין בה כדי להועיל, מאחר ובמועד האירוע הנטען הראשון שהתה הגב' אלכסנדרה בחופשה. הגב' אלכסנדרה אף לא נשארה עד לתום החתונה, ולכן אינה יכולה לדעת את אשר ארע למערערת בסיום החתונה. בשולי הדברים נוסיף כי אף בעדות זו נמצאו סתירות שונות הפוגעות במהימנות עדה זו. 12. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מלדחות את הערעור. שימת לב המערערת מופנית לאפשרותה לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה להחמרת מצב, ככל שמצב ברכה הוחמר, וכאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. 13. סוף דבר - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. ברכייםביטוח לאומי