פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בל 3038/00; השופטת מיכל לויט) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע אוטם שריר הלב בו לקה ביום 26.10.01 כתאונת עבודה. 2. עובדות המקרה וההליך בבית-הדין האזורי א. המערער עבד בזמנים הרלוונטיים כעצמאי בעל נגריה, אשר בדרך כלל עסק בניהול הנגריה, ולא בעבודה פיזית. כשבועיים לפני אירוע האוטם בשריר הלב נאלץ המערער לעבוד באופן קשה יותר ובמשך שעות ארוכות יותר, כדי לספק הזמנה דחופה עבור לקוח. ביום 25.10.99 סיפק המערער את ההזמנה ללקוח, ובאותו יום הזמין אותו לקוח עבודה נוספת בדחיפות. ב. יום לאחר מכן, ביום 26.10.99, חש המערער ברע והופנה לביה"ח, שם אובחן כסובל מאוטם נרחב בשריר הלב. תביעתו של המערער למוסד להכיר באוטם כתאונת עבודה נדחתה, והלה הגיש תביעה לבית הדין האזורי. ג. ביום 5.5.03 ניתן פסק דין חלקי בבית הדין האזורי בו הוכרה קבלת ההזמנה הדחופה הנוספת כאירוע חריג במשלח ידו של המערער. עם זאת, נקבע כי העבודה המאומצת שביצע המערער בעקבות ההזמנה הראשונה לא היתה בגדר אירוע חריג, בשל כך שהיא נמשכה לאורך שבועיים ימים. כן נדחתה טענתו העובדתית של המערער לפיה ביום קרות האוטם התנהל ויכוח טלפוני חריף בינו לבין מזמין העבודה. ד. בית הדין האזורי מינה מומחה יועץ רפואי מטעמו, פרופ' אנדרי קרן (להלן המומחה) על מנת שיחווה את דעתו לעניין הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין קרות האוטם, ומידת השפעתו של האירוע החריג על קרות האוטם ועיתויו. ה. להלן תמצית קביעות המומחה כפי שעולות מחוות דעתו מיום 21.3.04: 1. המערער אובחן בביה"ח ביום 26.10.99 כסובל מאוטם נרחב של הדופן הקדמי של שריר הלב. במשך שנים הוא סבל מכאבים בחזה ונמדדו לו לעתים ערכי לחץ דם מוגברים. 2. האוטם הופיע על רקע טרשת כלילית מפושטת מוכחת ע"י צנתור שנערך למערער לאחר האוטם. באותו הצנתור נמצאה מחלה בשלושת עורקי הלב עם הצרויות שנעו בין 75%-95%. 3. המומחה התייחס למחקרים, אשר הראו כי בקרב חולים עם מחלת לב תלת כלילית מפושטת, כמו המחלה בה לקה המערער, נמצאו אחוזי תמותה של 60% תוך 12 שנים. 4. חשיבותה ומשקלה של מחלת הלב הכלילית ממנה סבל המערער היו לאין שיעור גבוהים יותר מאשר האירוע החריג בעבודתו. המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האוטם, זאת לאור העדר קשר זמני הדוק בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם והמשקל של המחלה הקיימת ללא קשר לעבודתו. המומחה העריך, כי השפעת האירוע החריג בעבודה על קרות האוטם במועד שאירוע פחותה בהרבה אם בכלל מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאותו של המערער עם נוכחות מוכחת של מחלה מפושטת וקשה בשלושת עורקי הלב. המומחה קבע, כי המחלה התפתחה במהלך השנים בצורה הדרגתית, ללא קשר לתנאי עבודתו או לאירוע החריג בעבודה. ו. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה רבות מטעם התובע, אשר עימתו אותו עם הנתונים והמחקרים אליהם התייחס בחוות דעתו (ראה פסקה 7 לפסק הדין האזורי). לאחר מתן התשובות לשאלות ההבהרה, המומחה נשאר איתן בדעתו כי השפעת האירוע בעבודה על הופעת האוטם, שעה שבא, היתה פחותה בהרבה אם בכלל מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאותו של המערער. לדידו, האירוע בעבודה לא שימש כמנגנון הדק ("טריגר") להופעת האוטם. ז. ב"כ המערער ביקש מבית הדין האזורי למנות מומחה נוסף אך בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 10.1.06. ח. בית הדין האזורי קבע כי חוות דעתו של המומחה בהירה ומפורטת, ותשובותיו לשאלות ההבהרה ברורות, ובמקרה דנן אין כל הצדקה, עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעתו ומסקנותיו של המומחה בשאלה הרפואית שבמחלוקת. אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 3. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. 4. טענות הצדדים א. להלן תמצית טענות ב"כ המערער: 1. בית הדין האזורי טעה בקביעתו לפיה האירוע החריג החל והסתיים ביום 25.10.99. העבודה הקשה והמתח בהם היה שרוי המערער נמשכו גם ביום לאחר מכן, בו לקה באוטם שריר הלב. האירוע החריג לא היה רגעי וחולף ביום קבלת ההזמנה, אלא נמשך גם ביום שלאחר מכן. קביעה זו חסרה בפסק הדין החלקי ובמסכת העובדות שהוצגה בפני המומחה. 2. בית הדין טעה בכך שלא קבע ממצא לגבי הויכוח הטלפוני ביום קרות האוטם. יש להביא את דבר הויכוח הטלפוני בפני המומחה הרפואי. 3. חוות דעתו של המומחה נגועה בטעות בקונספציה, ונוצר בה ערבוב בין שאלת הקשר הסיבתי לבין שאלת מאזן ההשפעות, כך שהמומחה למעשה לא השיב על שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין עיתוי האוטם. הבסיס להנמקותיו של המומחה בשלילת הקשר הסיבתי נשלל בתשובותיו לשאלות ההבהרה. ב. ב"כ המשיב, מנגד, סומכת את ידיה על פסק הדין של בית הדין האזורי, המבוסס על חוות דעת מנומקת ומפורטת של המומחה. לעניין טענת המערער בדבר משך האירוע החריג, גורסת ב"כ המשיב כי המערער לא השיג על פסק הדין החלקי, ובכל מקרה אין בסוגיה זו כדי להשפיע על חוו"ד המומחה. 5. דיון והכרעה לאחר עיון מעמיק בחומר התיק ובטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות, ופסק הדין האזורי יתאשר מטעמיו עפ"י תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. עם זאת ראינו לנכון להתייחס לטענותיו של המערער: לעניין משך האירוע החריג: עסקינן בטענה עובדתית, אשר אינה מצדיקה עפ"י נסיבות העניין את התערבותה של ערכאת הערעור. גדרותיו של האירוע החריג נקבעו בפסק הדין החלקי של בית הדין קמא, עליו לא הוגש ערעור, ולא שוכנענו כי נפל פגם בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי אשר מצדיק את התערבותנו. דברים אלה נכונים גם לגבי טענת המערער לעניין קרות הויכוח הטלפוני ביום 26.10.99. לעניין חוות דעת המומחה - מדובר בחוות דעת מפורטת, מנומקת, ומסקנותיה חד משמעיות. אין בידינו לקבל את טענת המערער לעניין "טעות בקונספציה", מקום שהמומחה קובע מפורשות בחוות דעתו כי "השפעת האירוע החריג בעבודה על קרות האוטם במועד שארע פחותה בהרבה אם בכלל מהשפעת גורמים אחרים". כן הביע המומחה בתשובתו לשאלת הבהרה מפורשת בעניין, כי האירוע בעבודה לא שימש כמנגנון הדק ("טריגר") להופעת האוטם החריף של שריר הלב. כמו כן לא שוכנענו כי תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה משמיטות את האדנים עליהן התבסס בחוות דעתו. הלכה פסוקה היא כי לדידו של בית הדין, המומחה מטעמו הוא בבחינת "אורים ותומים" המאיר את עיניו בשטח הרפואי. בעניינינו, אין בחוות הדעת פגמים נגלים לעין ואין היא בלתי סבירה על פניה. 6. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבאירוע חריג