החלטה השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הבקשה שבפנינו הוגשה על ידי בא כוח המבקשת והיא עוסקת בשאלה האם יש לצרף את מדינת ישראל כמשיבה נוספת בערעור שהוגש על ידי המבקשת וזאת עפ"י תקנה 91 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. 2. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור שהוגש על ידי המבקשת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת חנה בן-יוסף; בל 6392/05) בו נדחתה תביעתה של המבקשת להשוות זכויותיה לזכויות אלמנה בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן גם - חוק התגמולים). 3. להלן עיקר העובדות וההליכים הדרושים להכרעה בעניינינו: א. המבקשת, ילידת 1937, הינה אלמנתו של מר מרדכי בורגין ז"ל, אשר נרצח ביום 7.4.56 ע"י חוליית מסתננים ערבים (פדאיון). המשיב הכיר בפגיעת מר בורגין כפגיעת איבה בהתאם להוראות חוק הגמלאות לנפגעי ספר, התשי"ז-1956 (להלן גם - חוק הגמלאות). ב. ביום 13.12.57 הודיע המשיב למבקשת כי אושר לה תשלום מענק חד פעמי בסך 2,430 ל"י. במהלך שנת 2004 פנתה המבקשת למשיב בבקשה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה בהתאם להוראת חוק התגמולים ובקשתה נדחתה. על החלטה זו ערערה המבקשת בתביעתה בבית הדין האזורי. ג. בית הדין האזורי דחה את התביעה בקבעו כי חוק התגמולים אינו חל על עניינה של המבקשת. בית הדין האזורי ניתח את ההוראות הרלוונטיות בחוק התגמולים ובחוק הגמלאות ומצא כי חוק התגמולים חל על נפגעי פעולות איבה בשנים המנויות בסעיפים 19 ו-19א לחוק ולפיכך הוא אינו חל על המבקשת. בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת לפיה שאירים של נפגעי ספר זכאים אוטומטית גם לזכויות הקבועות בחוק התגמולים. ד. עיקר טענותיה של המבקשת בערעור נוגעות לפרשנות חוק התגמולים וחוק הגמלאות, ולטענה כי חוק התגמולים בא להוסיף על הזכויות שבחוק הגמלאות ומכאן זכאותה גם על פי חוק התגמולים. טענה נוספת מפי המבקשת כי חמותה (אמו של בעלה המנוח) זכתה בתשלום נוסף בעקבות עתירה שהגישה לבית המשפט העליון כנגד קצין התגמולים (ע"א 3746/92 פרומה בורגין נ' ק. התגמולים למשפחות חיילים שנספו במערכה) והמבקשת טוענת כי היא זכאית לאותן הזכויות כמו חמותה. 4. טענות באי כוח הצדדים בבקשה ב"כ המבקשת טען כי במסגרת ההליכים שניהלה אמו של המנוח, גב' פרומה בורגין, בבית המשפט העליון הושג הסדר המכיר לטענתו, דה פקטו, בהיותו של המנוח נפגע פעולות איבה עפ"י חוק התגמולים. בהליך זה המדינה היתה צד להליך ולכן צירוף המדינה יאפשר פיתרון פרקטי גם בעניינינו. כן טוען כ"ב המבקשת כי להליך דנן עשויות להיות השלכות על המדינה אשר מקופתה משולמים הכספים לנפגעי הספר ופעולות האיבה. ב"כ המשיב, מנגד, מתנגד לבקשה. לטענתו אין כל רלוונטיות לצירוף המדינה כצד בהליך, מקום שהסמכות ליישם את הקבוע בחוק הגמלאות ובחוק התגמולים נתונה בידי המשיב. לעניין חמותה של המבקשת, נטען כי האחרונה הוכרה כבעלת זכאות מכוח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 וזאת לפנים משורת הדין ולכן קצין התגמולים היה המשיב בהליך בבית המשפט העליון, ולא המשיב. לטענתו, גב' בורגין קיבלה מענק חד פעמי "לפנים משורת הדין" ו"בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה" ואין לכך כל רלוונטיות לתביעתה של המבקשת. 5. דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות באי כוח הצדדים הננו סבורים כי דינה של הבקשה להידחות וזאת מן הטעמים הבאים: אמת המידה לבחינת בקשה לצירוף צדדים לערעור נדונה בבש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית, פ"ד מה(5) 457. להלן דבריו של הנשיא שמגר: "המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש: ראשית - האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש. שנית, במידה וקיים סיכון כאמור - האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור. שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צרוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת." ישום המבחנים כאמור לעיל מביא לתוצאה לפיה דין הבקשה להידחות. מקובלת עלינו טענת המשיב לפיה אין רלוונטיות לצירוף המדינה כצד בערעור העיקרי ולא הוצג בפנינו טעם ראוי לקבלת הבקשה. אמנם, התגמולים לפי חוק התגמולים ולפי חוק הגמלאות ניתנים מאוצר המדינה. אולם, חדשות לבקרים נדרש בית דין זה לסוגיות בדבר פרשנות הוראות חקיקה אשר יש להן השלכות על אוצר המדינה, ולא נדרש צירופה של המדינה כצד בהליך. בעניינינו, המשיב הוא אשר מופקד על ביצועם של חוק התגמולים וחוק הגמלאות ואין כל נפקא מינה אם בעקיפין המדינה היא שמממנת את תשלום אותם תגמולים על פי אותם החוקים. ההליך מופנה אל הגוף המופקד על ביצועו של החוק. ובאשר לטענת ב"כ המבקשת לפיה צירוף המדינה יאפשר פיתרון פרקטי דוגמת זה שהושג עם חמותה של המבקשת בבית המשפט העליון - דינה להידחות מאחר וחמותה של המבקשת לא הוכרה כבעלת זכות מכוח חוק התגמולים אלא על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 ולפיו הגוף הממונה הוא קצין התגמולים. ועל כן דין הבקשה להידחות. 6. סוף דבר - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. צבאאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותחוקחיילים