הכרה בהתאבדות כתאונת עבודה

פסק דין 1. התובעות הגישו תביעה כנגד הנתבע אשר דחה את תביעתן להכרה בהתאבדותו של המנוח ב.ר. ז"ל (להלן: "המנוח") כבתאונת עבודה. 2. חומר הראיות שהונח בפני כלל עדויות רבות, חומר רפואי, הודעות לחוקר המוסד ומסמכים נוספים, לרבות תמליל חלקי של קלטת. 3. כן העידו בפני תובעת 1 שהיא אשת המנוח, בתו ובנו, מספר עדים שעבדו עמו במקום עבודתו האחרון, פסיכיאטר שטיפל בו והגב' רות פלד-ספז שהיתה ידידתו עובר לפטירתו. 4. בהחלטה מיום 28/1/04 הועבר עניינו של המנוח למומחה רפואי, ד"ר שמואל מיזל ז"ל לקביעת קשר סיבתי בין התאבדות המנוח לבין פיטוריו, על יסוד העובדות דלהלן: א. המנוח שימש כקצין בחיל האוויר בתפקידים בכירים, עד שחרורו מצה"ל ביום 1.10.78. בתפקידו האחרון שימש כמפקד טייסת תעופה. ב. לאחר שחרורו עבד המנוח במספר רב של מקומות עבודה מהם פוטר או התפטר. בפועל הועסק המנוח בתפקידים שונים ב- 10 מקומות עבודה, במהלך השנים שבין שחרורו ועד 9/95. ג. המנוח התקבל לעבודה בשנת 94' בחברת "סלקום" כמנהל המוצר והמלאי של החברה. המנוח היה עובד מסור ומוערך ב"סלקום". ד. המנוח היה נשוי ואב ל- 3 ילדים, בת ובן בגירים ובת נוספת - קטינה (תובעת 2). ה. חיי הנישואים של המנוח היו רעועים: המנוח ניהל מערכות יחסים רבות עם נשים מחוץ לנישואין. אשתו ידעה על אותן מערכות יחסים והדבר גרם לבני הזוג למריבות בלתי פוסקות. במהלך השנים אף נערכו ביניהם הסכמים לפירוד וחלוקת רכוש, שלא מומשו. ו. בחודש 8/95 ניהל המנוח מערכת יחסים רומנטית עם אישה אחרת (להלן: האישה האחרת). המנוח היה מאוהב באותה אישה וקנה לה מתנות (עדות לאה צורי). ז. במהלך 8/95 נסע המנוח לחו"ל עם האישה האחרת. למשפחתו סיפר כי מדובר בנסיעה עסקית מטעם מקום העבודה. ח. אשתו של המנוח (תובעת 1) גילתה את העובדה כי המנוח נסע לנסיעה פרטית עם האישה האחרת, וכי שיקר לה באומרו כי נסע לנסיעת עסקים. ט. אשתו של המנוח וילדיו כעסו על כך שהמנוח משקר ואינו אומר אמת. אשתו סירבה לכך שימשיך להתגורר בבית והוא עזב את הבית ועבר להתגורר במלון. הילדים הבוגרים סירבו לדבר עמו. י. המנוח שהה במלון כשבועיים, במהלכם היה מגיע לביתו ומנסה לשכנע את אשתו לאפשר לו לשוב הביתה, אך זו לא הסכימה. י"א. באחד הערבים הופיע המנוח בבית המשפחה ושוב התעורר ויכוח על רקע נסיעתו לארה"ב וחזרתו. רעייתו של המנוח וילדיו כעסו על כך שאינו אומר את האמת, ואז נטל המנוח את אקדחו של הבן ואיים להתאבד. אשת המנוח הצליחה להוציא מידיו את האקדח לאחר מאבק. י"ב. ביום 13.9.95 פוטר המנוח מעבודתו ב"סלקום". האחראים עליו, מר ארז נמרוד ואורן יוסט זימנו אותו לשיחה והודיעו לו כי הוא מפוטר מעבודתו מכיוון שמעל באמון החברה, והשתמש שימוש לא ראוי במכשיר סלולארי שהועמד לרשותו ע"י החברה, וכן מסירת המכשיר לאדם אחר בניגוד לכללי החברה. הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 15.9.95. י"ג. ביום 14.9.95 בא המנוח לסלקום כדי לקחת את חפציו האישיים, אך נתקל בהתנגדות של המעביד. נאמר לו להמתין בשער עד להגעת הקב"ט. הקב"ט ליוה אותו לחדרו והשגיח כאשר הוציא המנוח את חפציו האישיים, תוך שהוא בודק כל פריט שנלקח ע"י המנוח. המעמד העליב והשפיל את המנוח, והוא היה נסער ונרגז. י"ד. ביום 15.9.95 הגיע המנוח הביתה השאיר מכתב התאבדות והלך. משפחתו שחששה לחייו פנתה לעזרת המשטרה אשר איתרה את המנוח ברכבו לאחר שניסה להתאבד בבליעת כמות גדולה של כדורי שינה. ט"ו. במכתב ההתאבדות שהשאיר כתב המנוח: "ד.מ. וש. היקרים. השתדלתי כל חיי להיות אבא טוב. לצערי לא תמיד הצלחתי אבל לפחות ניסיתי בדרך שלי או נכון יותר בראיה שלי את הדברים. מזה תקופה די ארוכה החיים מכים אותי ואין אני מסוגל להתמודד עם זה ולצערי הדרך שלי הינה דרך אי אמירת אמת. למעשה חייתי בשני עולמות. הייתי נתון ללחצים נפשיים אדירים שאף אחד לא השכיל להבינם ולמעשה זעקתי לעזרה אך היא לא הגיעה, ואין אני מאשים אף אחד בזה, הדפק בי. אני הדפוק. חיי נכנסו לסחרור שאין מוצא ממנו למעט הדרך בה בחרתי ואתכם הסליחה. אני מקווה שתזכרו את הרגעים היפים שהיו לנו ולא את הפחות נעימים. אני מאוד מקווה שתגדלו ותלמדו תמיד, אבל תמיד להגיד אך ורק את האמת ולא לברוח כמוני. תאמינו לי שלא רציתי לפגוע בכם אבל בראיה שלי אין מוצא אחר. גידלו והיו לתפארת מדינת ישראל ולבית אשר תקימו. תלמדו ואל תעשו את הטעות שאני עשיתי וכיום היא מכה בי כמו בומרנג. שמרו על אמא שלכם היא אישה יקרה והיא זקוקה לעזרתכם ואהבתכם. זכרו תמיד כי אהבתי אותכם אהבה עזה מכל דבר אחר וזכרו תמיד להגיד האמת לא משנה כמה קשה או מרה היא. אנא בבקשה סלחו לי אני אוהב אותכם. אבא. נ.ב. בבקשה מסרו אהבה וסליחה לסבתא רבקה. כל החפצים שלי בתא המטען. ---- שייך לאבי חיון. משרד 9711906-03 9712822 בית 232319-03 נייד 239715-050 מצ"ב הטופס שלי ללשכת התעסוקה. ביום חמישי (9.11.95) הקרוב בשעה 08:30 יהיו אצל השומר בלשכה האישורים לביטוח לאומי. צריך ללכת לביטוח לאומי עם התלוש, מכתב --- ושמונה תלושי שכר אחרונים. מכתב ---- ותלושי השכר נמצאו --- במקורה הרביעית מלמעלה בשולחן הכתיבה. חלקם כבר מצולמים." ט"ז. המנוח אושפז בביה"ח לניאדו, משם ברח ונמצא משוטט יחף בחוץ. הוא הועבר לאשפוז בביה"ח הפסיכיאטרי "לב השרון" בפרדסיה. י"ז. ביום 16.9.95 הגיעו ילדי המנוח הבוגרים לבקרו בביה"ח פרדסיה. המנוח כעס וצעק עליהם. י"ח. ביום 17.9.95 הגיעה אשת המנוח יחד עם הילדים הבוגרים לביה"ח ואז שוחרר המנוח מהאשפוז לאחר שחתם על מסמך בו התחייב שלא לפגוע בעצמו ולקח את האחריות לשחרור על עצמו. אשת המנוח תמכה בו, הבטיחה לסייע לו והסכימה לחזרתו הביתה. י"ט. המנוח ואשתו פנו לטיפול נפשי אצל ד"ר ג'קסמיין. המנוח הופיע לפגישות טיפוליות מ- 19.9.95 ועד 30.10.95. לפגישה שנקבעה ליום 10.11.95 לא הופיע המנוח, ובשיחתו עם הפסיכיאטר אמר לו שהוא רוצה להתרכז בחיפוש עבודה. כ'. המנוח התייצב בלשכת התעסוקה וקיבל דמי אבטלה. הוא חיפש עבודה והיה במספר ראיונות. כ"א. ביום 31.12.95 התאבד המנוח בירית אקדח, לאחר שהשאיר מכתב התאבדות. יום 31.12.95 היה יום השנה להקמת "סלקום" ונחוג במסיבה. כ"ב. במכתב ההתאבדות הנוסף שהותיר המנוח נאמר: "א.ד.מ. וש. היקרים ואהובים. קשה לי מאוד לכתוב מכתב זה אבל צריך וחשוב לי שתדעו. כל חיי היו שקר ובלבול אחד גדול, היו לי הצלחות בודדות פה ושם אך בגדול הם היו כשלון. הגעתי לשפל המדרגה ואין אני מסוגל להתרומם ממנו יותר. בגלל מצבי הנפשי גם עבודה איני מסוגל למצוא. כבר תקופה ארוכה אני בודד, בודד מאוד ישן באוטו וחיי כמו חורני. גם מצב הבריאות שלי לא מוסיף לי. אני מרזה מיום ליום למרות שאני אוכל לחמים שלמים וסובל מכאבים. כל יום אני מהדק החגורה על חור נוסף וכבר אין חורים יותר. ילדים יקרים שלי חשוב לי שתדעו שאהבתי אתכם יותר מכל דבר. ניסיתי בדרכי שלי להיות אבא טוב אני לא בטוח שהצלחתי. אני מקווה שתגדלו לתפארת אמכם והמדינה. וששקר לא יעלה על השפתיים שלכם. האמת לא משנה כמה מרה וקשה עדיפה על כל שקר. אני למדתי זאת בדרך הקשה אך לא יכולתי להתמודד עם זה. היו חזקים לימדו ובנו משפחות חמות ואוהבות. זכרו כי אהבתי אתכם מכל ואני מקווה שתסלחו לי. אני אוהב אתכם, אבא. ולך א.: אני מבקש סליחה הייתי בעל מחורבן והרסתי הכל במו ידי. תאמיני כאשר התחתנו לפני יותר מ- 26 שנים לא כך חשבתי שיהיו הדברים. צר לי. עם השנים השתנו הדברים השתנתי אני ויתכן שבעיקר אני ועל כך צר לי. קשה היה לי להתמודד עם מציאות חדשה עם מכות שקיבלתי באשמתי או לא גם כאשר כלפי חוץ אולי לא הראיתי זאת. בקשה אחרונה לי אליך אני יודע שדרכי החשיבה שלנו שונות אבל בכל זאת זו בקשה אחרונה. עזבי אותך מנקמנות זו אף פעם לא היתה דרכי, אין זה מוסיף כבוד לאף אחד. והערה נוספת מי שאשם בכל אשר קרה לנו זה אני ואני בלבד. אני שקרן ומוג לב. זכרי כי לא כך רציתי שפני הדברים יהיו. ולכולכם א. וילדי היקרים: אני מאוד מקווה שתזכרו אותי לטובה וכי עם הזמן גם תסלחו לי. אוהב אתכם אבא. סליחה: כל מה ששייך לי נמצא בתיק הלבן אולי הטלפון נשאר על המושב. שלחתי לחברת הביטוח טופס חתום ע"י הבנק לריסק של ביטוח החיים. עותק יש כנראה על שולחן הכתיבה בחדר השינה. 5. המומחה התבקש להשיב: א. מה היתה סיבת ההתאבדות של המנוח ביום 31.12.95? ב. האם היה קשר סיבתי בין פיטורי המנוח ב- 9/95 לבין התאבדותו? ג. מה מידת ההשפעה של הפיטורין על ההתאבדות לעומת הנסיבות האחרות שקדמו להתאבדות ואשר תוארו בהרחבה בפרק העובדות? ד. האם השפעת הפיטורין על ההתאבדות היתה פחותה בהרבה מהשפעת הנסיבות האחרות ו/או מהשפעת מצבו הנפשי הקונסטיטוציונלי של המנוח? 6. בחוות דעתו מיום 26/6/05 קבע ד"ר מייזל כלהלן: "א. לא ניתן לקבוע בוודאות ובהחלטיות מה היתה הסיבה היחידה להתאבדותו של המנוח ב- 31.12.95 כפי שזה נובע מהדיון אותו ערכתי לעיל יש להניח כי להתאבדותו גרם צירוף סיבות והן: הפרעת אישיות נרציסטית ממנה סבל המנוח, בעיות משפחתיות חמורות, פיטוריו מ"סלקום" וחוסר הצלחה לקבל עבודה חדשה. ב. קיים קשר סיבתי בין פיטורי המנוח ב- 9/95 לבין התאבדותו, אך כאמור הוא לא היחיד. ג. אני ממליץ לקבל את ההנחה כי קיים כאן צירוף נסיבות ולכל אחת מן הנסיבות משקל משלה כגורם להתאבדות. יש להניח כי אף אחד מהגורמים לא היה גורם להתאבדות ללא צירוף של הגורמים האחרים. אני מעריך מידת השפעה של הפיטורין מ"סלקום" על התאבדות לעומת הסיבות האחרות שקודמות להתאבדות ב- 30%. ד. אני מעריך השפעת גורם אישיות ב- 30%. השפעת קשיים משפחתיים ב- 30% והשפעת אי הצלחה להתקבל לעבודה חדשה ב- 10%. ברצוני להבהיר כי אני מסכים עם פרופ' קוטלר כי אילולא היו מתרחשים פיטוריו מ"סלקום" מר רביב לא היה מתאבד. אולם, גם אילו היה מפוטר מ"סלקום" ולא היה סובל מהפרעת אישיות נרציסטית לא היה מתאבד. או - לו היה מפוטר מ"סלקום" אך היתה לו מערכת משפחתית יציבה ותומכת, גם אז לא היה מתאבד. ובדומה - גם לו היה מפוטר מ"סלקום" ומצליח תוך זמן קצר להתקבל לעבוד מספקת הוא לא היה מתאבד. צירוף הנסיבות הטראגי הביא למותו של המנוח. 7. בקשת התובעות להפנות למומחה שאלות הבהרה נענתה בחלקה. התובעות ערערו לבין הדין הארצי אשר הורה כי יש להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות . 8. בתשובתו לשאלות ההבהרה חזר ד"ר מייזל על עמדתו לעניין השפעת הפיטורין על מעשה ההתאבדות. עם זאת, שאלות ההבהרה שאושרו על ידי בית הדין הארצי עדיין לא הופנו למומחה, ולכן לא כללה התשובה מענה לאותן שאלות. 9. בין לבין, נפטר, למרבה הצער, ד"ר שמואל מייזל, המומחה הרפואי. 10. בהסכמת הצדדים מונה מומחה אחר, ד"ר פרל אליעזר. למומחה הועברה התשתית העובדתית שהונחה בפני ד"ר מייזל ז"ל, וכן כל החומר הרפואי שהיה בפניו, והוא נתבקש לענות על אותן שאלות שהופנו לד"ר מייזל. 11. בחוות דעתו מיום 15/5/06, קבע ד"ר פרל: שאלה: "מה מידת ההשפעה של הפיטורין על ההתאבדות לעומת הנסיבות האחרות שקדמו להתאבדות ואשר תוארו בהרחבה בפרק העובדות? תשובה: למיטב הבנתי, ניתן לחלק את גורמי הלחץ השונים על המנוח קודם למותו לשלוש קטגוריות עיקריות - פיטורין, אי מציאת עבודה בעקבות הפיטורין וכן הקשיים העמוקים ביחסיו עם אשתו ועם צאצאיו. אני מוצא לנכון לראות את אי מציאת העבודה כתולדה של הפיטורין. כפי שמציין פרופ' קוטלר - המנוח לא השכיל להתאושש לאחר החוויה המשפילה של פיטוריו מחברת סלקום. לגבי השאלה מה משקל הפיטורין מול משקל הקשיים העמוקים ביחסים המשפחתיים - מהעותק ומתדפיס כרטיס הטיפולים של המנוח אצל הפסיכיאטר ד"ר ג'קסמיין משתמע באופן ברור שהמנוח היה מוצף באופן דומיננטי בתחושות הפגיעה על הפיטורין והרבה פחות עסק בעניין של העדר תמיכה מצד אשתו וילדיו. תוכנו של כרטיס הטיפולים, שבו אפשר לומר שגם המטופל וגם המטפל הם לענייננו "כמשיחים לפי תומם", מביא אותי למסקנה שההשפעה של הפיטורים (בנסיבות משפילות) על מצבו הנפשי של המנוח ולכן על התאבדותו, חשובה מאוד. שאלה: האם השפעת הפיטורין על ההתאבדות היתה פחותה בהרבה מהשפעת הנסיבות האחרות ו/או מהשפעת מצבו הנפשי הקונסטיטוציונלי של המנוח? תשובה: לעניין מצבו הנפשי הקונסטיטוציונלי של המנוח: להערכתי האבחנה שנרשמה במסמכים מהמרכז לבריאות הנפש לב השרון MAJOR DEPRESSIVE DISORDER אינה תואמת את החומר הקליני הרשום בגוף אותם מסמכים. מהחומר שבפניי נובע בפירוש כי למנוח היתה אישיות עם קוים נרציסטיים. אישיותו של המנוח לא היתה גורם שיכול היה לבדו להביא להתאבדות. פיטוריו של המנוח, במיוחד באופן בו נעשו, השפיעו באופן משמעותי יותר מכל נסיבה אחרת על התאבדותו. 12. לבקשת הנתבע, הופנו למומחה שאלות הבהרה, עליהן ענה המומחה כלהלן: א. שאלה: האם היו לתובע בעברו, ללא קשר לפיטוריו האחרונים, אירועים דיכאוניים או דפוסי התנהגות אובדניים? תשובה: בחוות דעתו כתב ד"ר שטרן כי המנוח ביצע 2 ניסיונות אובדניים לאחר חזרתו מארה"ב וטרם פיטוריו מחברת סלקום. אינני מוצא תימוכין לטענה זו המועלית על ידי ד"ר שטרן בחומר הרפואי שהובא לפני. אף ד"ר ג'ק סמיין, שהיה הפסיכיאטר המטפל של המנוח, מציין במפורש בחוות דעתו בעמ' 3 כי המנוח "אף פעם... לא ניסה להתאבד לא בעקבות בעיות עם אשתו ולא בעקבות בעיות במקומות העבודה השונים". לדעתי קריאה שקולה של כלל החומר המצוי בתיק מעידה על היעדר בסיס לטענה בדבר קיומם של דפוסי התנהגות אובדניים אצל המנוח קודם לניסיון האובדני בחודש ספטמבר 1995. חולה הסובל מהפרעת אישיות עם קוים נרציסטיים עשוי, בדומה לחולה עם הפרעת אישיות גבולית, לסבול מתנודות במצב רוחו ומאימפולסיביות. אני מעריך כי בהיות החולה סובל מהפרעת אישיות עם קווים נרציסטיים, היו לו תקופות של מצב רוח ירוד. עם זאת, אין המדובר באירועים דיכאוניים במובנם המלא. ב. שאלה: 20 השנה האחרונות בחיי התובע התאפיינו באי יציבות תעסוקתית חריגה, כולל פיטורין והתפטרויות תדירים - האם מהלך שכזה, יכול להתאים להפרעה בי-פולארית או הפרעה אפקטיבית אחרת? תשובה: לדעתי, הדמיון בין אופי חיי התובע בעשרים השנים האחרונות ובין קיום הפרעה בי פולארית אכן קיים ובכל זאת לא סביר שהמנוח סבל מהפרעה בי פולארית וכנראה גם לא הפרעה אפקטיבית אחרת. בהפרעת אישיות גבולית, תנודות במצב הרוח והתנהגות אימפולסיבית הינם אופייניים, כפי שציינתי לעיל. אופי חייו של המנוח 20 שנה קודם למותו, הינו להערכתי ביטוי לקוי האישיות שלו, שיש בהם קרבה חלקית להפרעת אישיות גבולית. לדעתי, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, נוטים להיות מושפעים יותר מאירועים סביבתיים טראומתיים, כגון פיטורין, מאשר אלו הסובלים מהפרעה בי-פולארית. ג. שאלה: האם אין בכך (בפניה לקבלת טיפול תרופתי המצוינת בכתב השחרור) עדות למצב נפשי טבעי שקיים לאובדנות ללא קשר לפיטוריו מחברת סלקום? תשובה: אכן, בחודש אוגוסט, פנה המנוח לרופא המשפחה לשם קבלת כדורי Bondormin. המנוח היה, ככל הנראה, באותה העת נתון במשבר משפחתי. משבר משפחתי זה הוא אחד מרבים שעברו עליו, כפי שעולה מהחומר המצוי בתיק. כפי שלא היו ניסיונות אובדניים במשברים משפחתיים קודמים, אני מעריך שגם במשבר בחודש אוגוסט 1995 לא ניתן למצוא עדות למצב אובדני. לפיכך, לא ניתן להסיק מצב נפשי טבעי לאובדנות ללא קשר לפיטורין מחברת סלקום." 13. בקשת הנתבע לביטול חוות דעת המומחה בטענה כי המומחה התעלם מניסיון אובדני שהיה למנוח ועקב העדר סמיכות זמנים בין הפיטורים להתאבדות - נדחתה בהחלטה מיום 20/10/06. בהחלטה זו ניתנה לנתבע אפשרות להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה, אך הנתבע לא ביקש להפנות שאלות נוספות. 14. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 15. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי כין דין התביעה להתקבל, מן הטעמים דלהלן: א. בית הדין, בהחלטה מיום 28/1/04, ריכז את כל התשתית העובדתית המפורטת שקדמה להתאבדות המנוח. תשתית עובדתית זו, בליווי החומר הרפואי הרלוונטי, הועברה למומחה רפואי שמונה על ידי בית הדין, על מנת שיבחן ויקבע מה היה מצבו הנפשי של המנוח במהלך התקופה הרלבנטית בה אירעו האירועים שפורטו בהחלטה. ב. המומחה התבקש לקבוע קיומו של קשר סיבתי על יסוד ניסיונו הרפואי, תוך בחינת התנהגותו של המנוח באמות מידה פסיכיאטריות, ומתן משמעות ומשקל לפעולותיו של המנוח והתבטאויותיו השונות, בעל פה ובכתב מבחינה רפואית -פסיכיאטרית. ג. אמנם, קיים פער ניכר בהערכות שני המומחים שמונו על ידי בית הדין, כאשר ד"ר מייזל ז"ל העריך כי השפעת הפיטורין ובעקבותיהם חוסר ההצלחה במציאת עבודה חדשה היתה פחותה מהשפעת הנסיבות המשפחתיות וגורם האישיות של המנוח. לעומתו ד"ר פרל נתן משקל מכריע לפיטורין כגורם להתאבדות. ד. אין זה המקרה הראשון בו קיים שוני בין שתי חוות דעת של מומחים שמונו על ידי בית הדין. כמפורט לעיל, ד"ר מייזל נפטר, למרבה הצער, ולפיכך, משלא ניתן להפנות אליו שאלות הבהרה נוספות - אין להסתמך על האמור בחוות דעתו. ה. לפיכך, חוות דעת ד"ר פרל היא חוות הדעת שלאורה יש ללכת. ו. הנתבע בסיכומיו טוען כי ד"ר פרל בחוות דעתו, לא התייחס לעברו של המנוח, ולבעיות המשפחתיות החמורות בהן היה נתון המנוח, ואף לא התייחס לפער שבין מועד האירוע למועד ההתאבדות. לטענת הנתבע, ד"ר פרל הדגיש את הטראומטיות של האירוע, אך לא התייחס לרישום הרפואי של אמירת המנוח לעניין מידת הטראומטיות, ממנו עלה כי התובע "שמח" על פיטוריו, למרות שנשאל לעניין זה. הנתבע יטען, כי ד"ר פרל לא התמודד ולא השיב ממש על שאלות ההבהרה שהופנו אליו בעניין פער הזמן בין מועד אירוע הפיטורין - 13/9/1995 לבין מועד ההתאבדות - 31/12/1995, ובעניין הרישום הרפואי של ההתייחסות המנוח, לעניין מידת הטראומטיות של אירוע הפיטורין. לפיכך חזר הנתבע על בקשתו למינוי מומחה אחר. ז. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20/10/06, - המומחה התייחס לשאלות ההבהרה שהופנו אליו וענה עליהן בבירור ובמנומק. העובדה שהמומחה אינו מסכים לטענות הנתבע - אין בה כדי לפסול את חוות דעתו. ח. חוות דעתו של המומחה שמונה ברורה, מנומקת ומפורטת, ומסתמכת על החומר העובדתי והרפואי שהונח בפניו. מדובר בממצא רפואי מובהק המצוי בתחום ידיעתו הרפואית של המומחה, ובית הדין אינו מתערב בו. בית הדין ממנה מומחה רפואי כדי להיעזר בידע הרפואי שברשותו. משמדובר בקביעה המבוססת על הידע הרפואי של המומחה - אין מקום להתערב בקביעה או לקבוע קביעה שונה. 16. התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעות הוצאות משפט בסך 750 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ + מ.ע.מ. הכרה בתאונת עבודההתאבדותתאונת עבודה