מדינת ישראל הצטרפה בשנת 1962 להסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר (The General Agreement on Tariffs and Trade, הידוע בכינוי "GATT", להלן: "הסכם גאט"ט"). בשנת 1995, לאחר סיומו של סבב שיחות משא ומתן בנושאי מסחר בין המדינות החתומות על הסכם גאט"ט, אשר כונה "Uruguay Round Negotiations" (להלן: "סיבוב אורוגוואי"), הוקם ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization), אשר בין יתר תפקידיו הופקד על המשך יישום הסכם גאט"ט. במסגרת סיבוב אורוגוואי, חתמה ישראל על ההסכם בדבר יישום סעיף 7 להסכם גאט"ט (Agreement on Implementation of Article VII of the General Agreement on Tariffs and Trade 1994, להלן: "אמנת היישום") העוסק באופן שבו תבוצע הערכת שווים של טובין מיובאים לצורכי מכס. כפי שהובהר בהצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 15), התשנ"ז - 1997 (להלן: "הצעת החוק לתיקון 15"), בחתימתה על אמנת היישום "התחייבה ישראל לשנות את שיטת הערכת הטובין לצורך מכס הנוהגת בישראל ולהתאימה לשיטות הערכת טובין כפי שנקבע ב[אמנת היישום]". בהמשך לכך, הוחלפו במסגרת החוק לתיקון פקודת המכס (מס' 15), התשנ"ח - 1997 (להלן: "תיקון 15") סעיפים 129 עד 133ב' לפקודת המכס בנוסח מתוקן שהתבסס על נוסח הסעיפים שנקבע באמנת היישום. ליבת השינוי שבוצע בשיטת הערכת הטובין לצורכי הטלת מכס הובהר בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 15 באופן הבא: "ההבדל המהותי בין השיטה הקיימת לזו הקבועה בסעיף VII של [אמנת היישום], הוא נקודת המוצא לקביעת ערך הטובין. בעוד שנקודת המוצא של השיטה הקיימת היא, כאמור, שווי אובייקטיבי ומוגדר, נקודת המוצא של השיטה המוצעת, היא מחיר העסקה בפועל של הטובין המוערכים, ורק כשאין אפשרות לקבוע מחיר זה, מאמצים שיטות חלופיות לקביעת ערך הטובין המוערכים..." ואכן, סעיף 130 לפקודת המכס, כפי שתוקן בתיקון 15, קובע כדלהלן: "ערכם של טובין מוערכים ייקבע כלהלן - (1) לפי ערך עסקה שבה נרכשו, מחושב לפי הוראות סעיף 132; (2) בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (1) - לפי ערך עסקה שבה נרכשו טובין זהים, מחושב לפי הוראות סעיפים 133א ו-133ג...". אין חולק כי בכל המקרים שלפנינו הערכת הטובין בוצעה בהתאם לחלופה המועדפת להערכת טובין לצורכי מכס, דהיינו שיטת "ערך עסקה שבה נרכשו". נוכל איפוא למקד מבטנו באותן הוראות המתייחסות לדרך ביצועה של הערכה זו. סעיף 132(א) לפקודת המכס, כפי שתוקן בתיקון 15, הוא ההוראה המרכזית המבהירה כיצד יש לבצע הערכה בשיטת " ערך עסקה שבה נרכשו". וזו לשון הסעיף: "132. (א) ערך עסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל (להלן - מחיר העסקה), בתוספת ההוצאות והסכומים המפורטים בסעיף 133, ובלבד שהתקיימו כל התנאים המנויים בסעיף קטן (ב)". בבואנו לפרש דבר חקיקה ישראלי המבקש ליישם אמנה בינלאומית שמדינת ישראל היא צד לה, יש ליחס משקל נכבד להיסטוריה החקיקתית של האמנה, ולפרשנות המקובלת שהתגבשה לה במדינות אחרות החתומות עליה. עמד על כך הנשיא מאיר שמגר בע"א 544/88 מדינת ישראל נ' סלון טוקיו בע"מ, פ"ד מו(4) 226 (1992), אשר עסק אף הוא בפרשנות של הוראות פקודת המכס, שנחקקו לצורך יישום אמנה בינלאומית (באותו מקרה - אמנת בריסל): "אמנת בריסל הנ"ל נכנסה לתוקפה לגבי ישראל ביום .26.5.81 לאור היסטוריה חקיקתית זו מקובל על הצדדים כי האמנה, כמו גם דברי ההסבר שלה וההנחיות מטעם המועצה, מהווה כלי רב חשיבות בפרשנות הפקודה בכלל והסעיפים שתוקנו או שהוספו בתיקון הנ"ל בפרט... הצדדים הרבו לצטט ממקורות אלה, כשכל צד מנסה למצוא בהם תימוכין לגישתו. הלימוד מן המקורות הנ"ל משרת את אחת המטרות המרכזיות שהציבה לעצמה המועצה הנ"ל, והיא, כאמור, אחידות ותיאום בשיטות המכס, שיושג על-ידי פירוש נכון ואחיד של האמנה". דברים דומים נאמרו על ידי בית המשפט העליון גם בד"נ 376/90 Anheuser-busch Incorporated נ' Budejovicky Budvar, Narodni Podnik Ceske Budejovice, פ"ד מו(4) 843 (1992), שעסק בפרשנות חוק הגנת כינויי מקור, תשכ"ה - 1965, שנחקק לצורך יישום אמנה בינלאומית שמדינת ישראל הינה צד לה (הסדר ליסבון): "הלכה היא, שחוק שנחקק על-פי אמנה יש לפרשו ברוח האמנה, שאם לא כן נימצא גודעים את הענף עליו נשען דבר החקיקה. ... כאמור, מדינת ישראל קיבלה על עצמה, בהסדר ליסבון, התחייבויות בינלאומיות כלפי החברות שהצטרפו להסדר, ולא יהיה זה מן הנכון שתתנער מהם. יש על-כן להניח, כי המחוקק בישראל, משחוקק את החוק הנ"ל, ביקש לתת תוקף להתחייבויות בינלאומיות אלו, כפי שהוסכם עליהן בהסדר ליסבון. כך עולה אמנם מדברי ההסבר להצעת חוק הגנת כינויי מקור, תשכ"ה - .1964 הסוגיה שבמוקד דיוננו צריכה למצוא את פתרונה במסגרת החוק הנ"ל, על-פי הבנת כוונתו של המחוקק והתכלית שביקש לממש. ככל שלשון החוק אינה מפורשת וחד-משמעית, כך שהיא מותירה מקום לאופציות שונות של פרשנות, הרי המקור הנאמן והראוי להבנת החוק ולמתן הפרשנות הנאותה לו הוא בהסדר ליסבון. נכון יהיה אם כן, עד שבאים אנו לתת תשובה למחלוקת שהתעוררה על-פי החוק, שנסקור את הסדר ליסבון ונבין את משמעויותיו". חוזהאמנה בינלאומית