דוקטרינת הרמת המסך

דוקטרינת הרמת המסך מאפשרת לבית המשפט להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולהטיל אחריות אישית על בעלי המניות לחובותיה של החברה, או להטיל אחריות על החברה לחובות בעלי מניותיה. סעיף 6 לחוק החברות קובע את התנאים להרמת מסך, ונוסחו כדלקמן: "(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)". יצוין, כי סעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות (להלן: "התיקון"), אשר נכנס לתוקף ביום 17.03.05, ולאור מועד האירועים נשוא הערעור, התיקון רלוונטי לענייננו. עוד יצוין, כי במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, הוחמרו התנאים בהם ניתן להרים מסך, כאשר מגמת התיקון הייתה לצמצם את השימוש הנעשה ברמת מסך. כך, סעיף 6(א)(1) קובע, כי הרמת מסך תתאפשר רק במקרים חריגים, דרישה שלא הייתה בטרם התיקון. זאת ועוד, סעיף 6(א)(1)(ב), לאחר התיקון, דורש מבעל המניות יסוד של "ידיעה", כך שרק בעל מניות שהיה מעורב בפעילות אסורה עשוי להימצא אחראי. בהקשר זה, גם עצימת עיניים תיחשב כידיעה, אך לא די ברשלנות גרידא. בנוסף, קובע הסעיף כי לא די בנטילת סיכון ביחס ליכולת החברה לפרוע חובותיה, אלא הפעולה צריכה להיות בניגוד לתכלית העסקית של החברה, כך שכל עוד נעשות הפעולות מתוך מגמה למקסם את רווחי החברה - לא תקום עילה להרמת מסך מכוח סעיף 6(א)(1)(ב) [א' חביב-סגל דיני חברות (תשס"ז) (להלן: "דיני חברות"), בעמ' 318 - 325). אומנם הסעד של הרמת מסך שמור רק כנגד בעלי מניות, ולא ניתן להרים מסך כנגד מי שאינו בעל מניות בחברה, ואולם, ניתן להטיל אחריות אישית על אורגנים של החברה, שאינם בעלי מניות, כמו דירקטורים ונושאי משרה אחרים, וזאת מכוח תורת האורגנים, ובתוך כך מכוח עילות לפי דיני החברות או לפי הדין הכללי (דיני חברות, בעמ' 341 - 342). בתוך כך, ניתן לבסס חובה אישית על נושא משרה כלפי צדדים שלישיים שעימם התקשו בשם החברה על יסוד חובת תום הלב [דיני חברות, בעמ' 343; ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2)713; ע"א 10582/02 ישראל בו אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ ( 16.10.05)]. הרמת מסך בחברה משפחתית : בעוד שהמבחן המקובל בדוקטרינת הרמת המסך בפסיקה שקדמה לחוק החברות היה "מבחן השימוש לרעה" במסך ההתאגדות, בהוראת סעיף 6 לחוק החברות אימץ המחוקק את "מבחן הצדק". באשר למשקל שיש לייחס בהקשר זה להיות החברה חברה משפחתית, סיכם כבוד השופט א' רובינשטיין בפסק-דינו בעניין ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (טרם פורסם, מיום 16.10.05). "על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס. כבר נפסק: "החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה" (השופט ויתקון, בבג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פ"ד כב(1) 533, 539. וכן ראו רע"א 161/67 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, 515, מ"מ הנשיא - כתארו אז - לנדוי). "מסקנה זו (של הרמת המסך - א"ר) מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות" (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו(5) 353, 366, מפי השופט ד' לוין). אכן, אין להתעלם מהעובדה שחלק ניכר מעולם החברות בישראל הוא חברות משפחתיות, ואין מקום להקל ראש חלילה בפגיעה בהתאגדותן. ואולם, ההתייחסות אליהן, כעולה מן הפסיקה, מעוגנת בנסיון החיים וכאמור בשכל הישר, קרי, שככל שהמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערב בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר. גם התיקון לחוק מתשס"ה, כאמור, מביא בחשבון את שיעור האחזקות כמדד ליכולת הפיקוח האפקטיבי של בעל המניות". חשוב לציין כי בפרשת חמדיה קבעה דעת הרוב כי מאחר שהמערער שם ניהל משא ומתן מטעם חברה שנקלעה לקשיים כלכליים שלא בתום-לב ובדרך המקובלת מול ספק של החברה בקשר לרכישת סחורות, תוך שהפר את חובת הגילוי ביחס למצבה הכלכלי הקשה של החברה והבטיח כי החובות ייפרעו, ניתן להטיל עליו אחריות אישית לחובות שנוצרו עקב הפרת חובת הגילוי מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מבלי להיזקק להרמת מסך. דוקטרינות משפטיות