בספר ששון-דיני ביטוח מציינים המחברים כי בכל הקשור עם ביטוח אווירי אין הסדר תחיקתי במדינה כמו גם באנגליה שם מוסדר בחקיקה נושא הביטוח הימי. מאז נחקק חוק יסודות המשפט,תש"מ-1980 והמערכת הישראלית נותקה מזו האנגלית, מצווים בתי המשפט לפנות להיקש ולעקרונות מסוימים של מורשת ישראל לפתרון בעיות שאין להן הסדר משפטי מקומי. מאחר ופוליסה לביטוח אווירי מבוססת על פוליסות ביטוח ימי, יש להניח כי במקרה של סכסוך יפנו למקורות האנגליים על יסוד היקש או נוהג גם כאשר צריך לכאורה להימנע מכך.(ר' שם. עמ' 55). וראו כמו כן ש' ולר, ביטוח (כרך שני 2007)448 המציין במפורש כי בהעדר הסכמה אודות כללי ברירת הדין בכל הקשור עם ביטוח אווירי "יהיה מקום להחיל את עקרונותיו של חוק חוזה הביטוח מכוח היקש". התעבורה האווירית במדינת ישראל : בתאריך 13.2.05 פורסם חוק רשות התעופה האזרחי,תשס"ה-2005 (להלן:"חוק רשות התעופה האזרחי") לפיו הוקמה במשרד התחבורה רשות התעופה האזרחית ("רת"א" כאמור לעיל ובשמה הקודם מנהל התעופה האזרחי). תפקידי הרשות הוגדרו בסעיף 4 לחוק זה כך: "תפקידי הרשות הם: (1) לקבוע ולהבטיח קיומם של סדרי תעופה פנים ארציים ובין-לאומיים על פי דיני הטיס; (2) להעניק רישיונות, היתרים ואישורים בתחום התעופה האזרחית, לפי דיני הטיס, ובכלל זה לאלה: (א) כלי טיס וציוד תעופתי; (ב) עובדי טיס, מפעילי כלי טיס ומפעילי ציוד תעופתי; (ג) שדות תעופה, מנחתים, מיתקני בקרה, עזרי ניווט, אמצעי קשר ונתיבי טיסה; (ד) ייצור כלי טיס וחלקיהם; (ד) בתי ספר לטיס, מכוני הסמכה ומכוני בדק;" (ה) "דיני הטיס" הוגדרו כך: "דיני הטיס" - חוק הטיס, 1927, חוק רישוי שירותי תעופה, התשכ"ג-1963, וכל חוק אחר הקובע הוראות בעניני תעופה אזרחית ששר התחבורה ממונה על ביצועו, וכן תקנות שהותקנו מכוחם; חוק הטיס -1927 קבע למעשה את הכללים מכוחם מורשים מטוסים לפעול ולטוס, טייסים להפעילם ושדות תעופה/מנחתים לשמש ככאלה על כל ההקשרים וההרשאות השונים למטוסים עצמם, למפעילים השונים במטוס, בשדה התעופה ביחידות הבקרה וכו'. כמו כן החוק דן בהרשאות לסוגי הטיסות הניתנות לביצוע. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה),תשמ"ב-1981 המפרטות לפרטי פרטים ולאורך למעלה מ-500 תקנות את אופן הפעלת כלי הטייס בשטח המדינה. כללי הטיסה הנוהגים בישראל : בישראל נוהגים כעניין של כלל, לו יש גם יוצאים מהכלל, כללי טיסת ראיה מבוקרת (CVFR). כללי טיסת ראיה (VFR) הנוהגים במרחבי אויר בלתי מבוקרים ברחבי העולם, אינם ישימים במדינת ישראל פרט לאזורים מצומצמים ומוגדרים בהם מבצעים טיסות של כלי טיס מסוג אז"מ בתנאים המפורטים בפמ"ת- בעת הרלוונטית לתאונה. בטיסה לפי כללי טיסת ראיה (VFR) מתאפשרת טיסה ללא פיקוח אווירי, בתא השטח המאפשר זאת, כאשר על הטייס המבצע מוטלת האחריות הבלעדית לביצוע הטיסה מבלי לפגוע בכלי טיס אחרים. מובן שנדרש בין היתר גם קשר עין רציף עם הקרקע, תנאי ראות ומז"א שאין זה המקום להיכנס אליהם. ללי טיסת הראיה המבוקרת (CVFR) מחייבים קשר אלחוטי עם יחידת פת"א. מעבר לכך, מחייבים קיום קשר עין רציף עם הקרקע, ראות מוגדרת שאין זה המקום להיכנס אליה, שמירת מרחק אופקי ואנכי מעננים וכן הגדרה של גובה טיסה מזערי. גובה זה הוגדר לשעות היום ככזה המצוי בגובה של 1,000 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטר מכלי הטיס וזאת מעל אזורים מאוכלסים או ריכוז בני אדם, ובשטחים אחרים 500 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטר מכלי הטיס. ככל שאין אפשרות לעמוד בדרישות אלה, (ויש דרישות נוספות שאין זה המקום לפרטן), מחויב הטייס לפנות ליחידת הפיקוח עימה הינו נמצא בקשר אלחוטי ולתאם איתה שינוי נתיב הטיסה לעקיפת האזור שאינו מאפשר ביצוע אותה טיסה, או לשנות הגובה, אך לא לגובה נמוך יותר מהגובה המזערי שצוין, או שעליו להפסיק המשימה ולחזור לשדה היציאה או לשדה קרוב מורשה אחר. כללי טיסת ראיה חקלאית (AGVFR) כפי שמופיעה בפמ"ת מגדירה כיצד יש לבצע טיסה חקלאית. זו תבוצע ע"י מפעיל בעל רישיון מתאים לכך ובאמצעות כלי טיס המורשה לפעילות זו. היא תבוצע באזורים המיועדים לכך,( לפי מפת נתיבים ואזורי טיסה חקלאיים), כאשר ישנה חובה לוודא תנאי טיסה מוגדרים (קשר עין רציף עם הקרקע,ראות מוגדרת וכו'), גובה מזערי לטיסה חקלאית הינו כזה שימנע מגע בין כלי הטיס לבין עצם דומם או צומח על פני הקרקע, כאשר גובה השיוט הינו בשעות היום 200 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 100 מטר מכלי הטיס ובלילה 1000 רגל בטווח של קילומטר מכלי הטיס. והגובה המרבי לביצועה בשעות היום 500 רגל מעפ"ש (מעל פני השטח) ובלילה 1,500 רגל מעפ"ש. מעבר לאלה מגדיר הפמ"ת גם את כללי טיסת המכשירים כמו גם טיסה בבקרת מכ"מ וכן טיסות חריגות שאין זה המקום להרחיב בהם. עוד מתייחס הפמ"ת לטיסת מרחב, היינו טיסה אזרחית המבוצעת מחוץ למרחבי אוויר אזרחיים או מחוץ למרחבי אוויר צבאיים שהותרו לשימוש אזרחי, דהיינו טיסה המתוכננת להתבצע מחוץ לנתיבי התובלה הנמוכים, מחוץ לנתיבי טיסת מכשירים, מחוץ לאזורי פקוח של שדות אזרחיים או צבאיים או משותפים, מחוץ לאזורי אימון של תעופה אזרחית, כולל אזורי אימון של ח"א שהותרו לשימוש מטוסים אזרחיים במועדים מוגדרים, מחוץ למרחב TMA נתב"ג ומרכזי הבקרה המרחביים (ACC), מחוץ לאזורי טיסה/נתיבי טיסה מיוחדים ולשימוש יעודי המופצים בפמ"ת כמו אזורי דאיה, נתיבי זריעת עננים, אזורים ובועות אז"מ, נתיבי פרסומת מהאוויר וכו'. לשם ביצוע טיסת מרחב על הטייס לקבל אישורים מוקדמים ממרחב תאום ותכנון של ח"א (באחריות מודיעין טיס), ואישורים נוספים של צה"ל במקרה והטיסה מיועדת להתבצע באזורי אש. הבקשה תוגש מראש. ככל שעסקינן במסוק, המבקש לבצע טיסה בתאי שטח כולל נחיתות, יש גם לעמוד במספר תנאים נוספים המחייבים קשר אלחוט דיבור תקין עם היחידה המבקרת, חובה ליצירת קשר אלחוטי כל זמן מוגדר, והגשת תוכנית טיסה. באשר לצורך בהגשת תוכנית טיסה ואישורה נקבע כזכור בפמ"ת, כי אין להפעיל כלי טייס אלא בהתאם למרשה טיסה שניתן על בסיס תוכנית טיסה שהוגשה למודיעין טייס טרם ביצועה. יחד עם זאת, אין צורך להגיש תוכנית טיסה לטיסות שהן: טיסות מקומיות, טיסות אז"מ באזורים מסוימים וטיסות חקלאיות. ביטוח הובלה אווירית