ביטוח בריאות בישראל

אחד מעקרונות היסוד של חוק הבריאות הוא הכוונה להחילו על כלל תושבי המדינה - כולם מבוטחים על-פיו, בהיותם חברים באחת מקופות החולים, וכולם זכאים לקבלת השירותים, על-פי סל השירותים שהוא קובע, מקופת החולים שבה הם חברים. בהתאם לסעיף 1 ו 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הביטוח יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. עקרונות היסוד של החוק הם שכל תושב זכאי לשירותי בריאות, המדינה אחראית למימון סל שירותי הבריאות וקופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים. מטרת החוק היתה אפוא ליצור מערכת, המאפשרת לחבר בקופה שניזוק בתאונה, לקבל שירות רפואי חינם ללא כל תנאי. החוק גם נתן זכות לקופת החולים נותנת השירות לתבוע מהמזיק השבה של אותם כספים ששולמו בגין הטיפולים הרפואיים. קופת החולים מחויבת במתן טיפול רפואי בהתאם לסעיף 3 ו-21 לחוק בכל עת וללא קשר לשאלת סיבת הצורך בטיפול. כך גם, מחויבת קופת החולים לקבל לשירותיה כל תושב שבחר להירשם בה, ללא הגבלה או תנאי (סעיפים 4 ג' ו-5 לחוק). זכות הניזוק לקבל טיפול רפואי מקופת חולים אינה מסויגת בזמן ואינה קשורה קשר כלשהו לאפשרות קופת החולים לתבוע שיפוי בגין ההוצאות וזאת במובחן, מזכות הניזוק לתבוע תשלום גמלאות מהמל"ל שכפופה על פי סעיף 296 לחוק הביטוח לאומי תשנ"ה-1995 למגבלות שיהוי והתיישנות. הניזוק מחויב לשתף פעולה עם ביטוח לאומי בתביעת השיפוי - סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי ולמל"ל אף הזכות לשלול גמלה מניזוק המפר חובה זו. לקופת חולים אין זכות לדרוש מהניזוק שיתוף פעולה שכזה, ואין באפשרותה להתנות את מתן השירות בכל תנאי שהוא. בסעיף 21(ב) לחוק הבריאות נקבע, שאי-תשלום או פיגור בתשלום דמי ביטוח בריאות על-ידי המבוטח, אינם פוטרים את קופת החולים ממתן שירותי הבריאות לפי החוק. יוצא, שכל נפגע בתאונה, תושב הארץ, זכאי לטיפול רפואי מקופת חולים כלשהי - זו שבה הוא חבר ושבאמצעותה יקבל חינם את שירותי הבריאות שלפי החוק. השתלות איברים : על פי סעיף 3 לחוק שכותרתו "איסור סחר באיברים". 3 (א) "לא יקבל אדם תמורה בעבור אבר שניטל מגופו או מגופו של אדם אחר, או המיועד לנטילה כאמור, והכל בין שהנטילה נעשית בחייו של אדם ובין שהיא נעשית לאחר מותו". (ב) "לא ייתן אדם תמורה בעבור אבר שהושתל בגופו או בגופו של אדם אחר, או המיועד להשתלה כאמור". סעיף 4 לחוק אוסר על תיווך: "4. לא יתווך אדם בין תורם לנתרם, במישרין או בעקיפין, לשם נטילת אבר או השתלת אבר אם הובטחה לאדם אחר תמורה שנתינתה אסור לפי הוראות סעיף 3 בעבור נטילת האבר, ולא יקבל אדם תמורה בעד תיווך בנסיבות כאמור". וסעיף 5 לחוק נותן "סייג לאישורים": "5. אין בהוראות פרק זה כדי לאסור השתלת אבר שנעשית מחוץ לישראל, לרבות לעניין השתתפות גוף בישראל במימון השתלת איברים שנעשית במדינת חוץ, בהתקיים כל אלה: (1) נטילת האבר והשתלת האבר נעשות על פי הדין החל באותה מדינה; (2) מתקיימות הוראות חוק זה לעניין איסור סחר באברים". סעיף 3 לחוק אוסר אם כן על סחר באיברים ומתן תמורה בעבור אבר שהושתל, סעיף 4 לחוק אוסר תיווך בתמורה, וסעיף 5 לחוק אוסר גם השתלה בחו"ל בניגוד לחוק ומתיר זאת רק אם מתקיימות הוראות החוק לעניין איסור סחר באיברים ושנטילת האבר והשתלתו נעשו על פי הדין החל באותה מדינה. הגישה הרווחת במדינות המערב היא כי סחר באיברים הינו פסול בתכלית מבחינה מוסרית ויש לשלול תופעה זו מכל וכל. בעבר הוסדר נושא השתלת איברים בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות וכיום הוסדר העניין כחוק, בסעיפים 5-3 הנ"ל לחוק (ע"א 8447/06 קופת חולים מאוחדת נ' היימן). האיסורים בהסדרים אלו מטרתם למנוע ניצול מצוקתם של תורם ונתרם וכן איסור פלילי על סחר ותיווך באיברים להשתלה וזאת הן בארץ והן בחו"ל, (ראו הצעת חוק השתלת איברים, התשס"ד-2003, הצח' 68 מיום 24/11/03). בדברי הכנסת להצעת חוק השתלת איברים התשס"ח-2008, ח"כ אריה אלדד בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הדגיש בדבריו הטלת אחריות פלילית בשל הפרת ההוראות לענין איסור סחר באיברים כביטוי לחומרה שבה המדינה רואה את המעשים ולשם הרתעה, תוך החלת ההוראות הן בישראל והן מחוצה לה, שכן במובן המוסרי והמשפטי כאחד אין מקום להתייחסות שונה בענין זה לפי המקום שבו בוצעה העבירה. ההליך של אישור "תרומה אלטרואיסטית" נבחן בהתאם לחוק על פי התכלית לוודא כי אין ניתן תגמול כספי או חומרי אחר עבור תרומת האיברים. דהיינו, לעשות למניעת סחר באיברים, כאשר שומה על הוועדה המאשרת תרומה כזו על-פי החוק לוודא כי מניעי התרומה אלטרואיסטים ואינם כרוכים בתשלום או פיצוי שווה כסף או אחר. זוהי תכלית מוסרית ערכית המדברת בעד עצמה וייעודה הוא למנוע חשש כי מעוטי יכולת ייאלצו למחייתם למכור איברים מגופם ויהפכו לספקי איברים לבעלי יכולת, (בג"צ 5785/03 גודראן נ' מד"י משרד הבריאות, פ"ד נח(1) 29, כבוד השופט חשין בעמודים 35-36, תוך הפניה לדברי ההסבר להצעת חוק השתלות איברים תשס"ד-2003, משנת 2002, ראו גם בר"ע 698/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד מב(2) 661 (1988) לאיסור ומניעת "שוק איברים" של "חלקי חילוף" ומניעת מצב שבו גופם של עניים ישמש כמקור אספקה של חלקי חילוף עבור עשירים). השופט חשין מציין בפס"ד גדראן לגבי אימוץ הנ"ל (בטרם נחקק החוץ בארץ). "ואמנם מדינות לא מעטות בעולם התרבות עיגנו בחקיקה - או בהנחיות פנימיות - איסור על סחר באיברים. כך אף ארגון הבריאות העולמי World Health Organization WHO) - שקבע בשנת 1991 עקרונות מנחים בסוגיה של השתלת אברי אדם (Guiding Principles on Human Organ Transplantation). אחד מעקרונות אלה הוא העיקרון האוסר על סחר באיברי-אדם, קרי איסור על תשלום או על קבלת תשלום (לרבות כל פיצוי או תמורה אחרים) עבור איברי אדם (עיקרון מנחה 5). ההצהרה כי גוף האדם ואיבריו לא ישמשו מקור לרווח כלכלי נקבעה במסמכים בין-לאומיים נוספים, אך לענייננו עתה לא נוסיף ולא נרבה" (וראו גם הפניות כבוד השופט רובינשטיין בבג"צ פלונית בעמודים 8-9). רפואהביטוח בריאות