מהו החוק לנפגעי גזזת ?

בשנת ה'תשנ"ד-1994 חוקק חוק המבקש לפצות את מי שנפגע מקרינה מייננת שהיתה בשימוש כדבר שבשגרה במחצית הראשונה של המאה העשרים. הקרינה המייננת שימשה לריפוי מיני תופעות ומחלות בן גם טיפול מקובל לגזזת (Tinea Capitis). טיפול זה ניתן כדבר שבשגרה לעולים החדשים שעלו לישראל בשנות החמישים ולתושבים שנדבקו בגזזת. ההקרנה נעשתה על ידי השלטונות ובשמם. היא בוצעה בעיקר בילדים. כיום ידועים הנזקים של קרינה מייננת. על כן חוקק החוק שתכליתו היא לפצות את מי שנפגע מהטיפול בקרינה מייננת. הרקע לחקיקתו של חוק נפגעי גזזת במחצית הראשונה של המאה העשרים שימשה קרינה מייננת לטיפול במגוון מחלות. קרינה מייננת שימשה לטיפול מקובל כאשר עדיין לא היתה מודעות לסיכונים ונזקים שזו יוצרת. Tinea Capitis -הגזזת, היא מחלה פטרייתית התוקפת את עור הקרקפת. כאשר היתה העלייה המסיבית לישראל לאחר קום המדינה ובמשך שנות החמישים למאה הקודמת ניתן טיפול קרינתי בצורה מאורגנת לעולים שהגיעו לארץ וכן לתושבי הארץ שנדבקו במחלה. הקרינה בוצעה על ידי מוסדות המדינה, קופות החולים, הסוכנות היהודית וארגונים יהודיים ברחבי העולם אשר סייעו למוסד המפקד על עלייתם של יהודי התפוצות. כ-20,000 איש קיבלו טיפול בקרינה מייננת נגד גזזת. בנוסף לעולים שהוקרנו בהגיעם לישראל, הוקרנו גם עשרות אלפי אנשים בארצות מוצאם כתנאי לעלייתם ארצה, זאת בעיקר בצפון אפריקה ובמחנות העולים בדרום צרפת. 6% מהמטופלים הגיעו מצפון אפריקה ו-20% מהמזרח התיכון. בשנת 1965 החל פרופסור ברוך מודן ז"ל במחקר שמטרתו היתה הגדרת ההשפעה האפשרית של טיפול קרינתי זה על הסיכון להתפתחות סרטן. מתוך רשימה של כ-20,000 מוקרנים נמצאו 16,473 תיקי טיפול מקוריים. מאחר והתיקים לא החילו מספרי תעודת זהות נעשה זיהויים של המוקרנים על ידי חיפוש המטופלים במרשם התושבים על פי שמם, תאריך לידה ושם האב. על כן הוצאו מהמחקר כל הילדים בעלי שמות משפחה נפוצים כגון כהן ולוי. על מנת ליצור קובץ מחקר אחיד הוצאו כל האנשים שקיבלו טיפול בהקרנה בהיותם מעל גיל 15 וכן ילידי אירופה שהיו מיעוט המוקרנים. לקריטריונים אלו ענו 12,386 אנשים מתוכם אותרו במרשם התושבים 88%. פרופסור מודן ביצע מחקר על 10,834 איש מתוכם. רשימת אנשים זו קרוייה "קובץ מודן". לאור הפרסומים והמחקרים של פרופסור מודן חוקק החוק האמור. בדברי ההסבר לחוק נאמר: עם הקמת המדינה הגיעו גלי עלייה מארצות שונות. העולים שהגיעו בשנות ה-50 סבלו מחבלי קליטה קשים, וזאת בין היתר עקב חוסר ניסיונה של מדינת ישראל בקליטת עולים בהיקפים כאלה. תחום הבריאות היה אחד התחומים שבו בוצעו פעולות שהסתבר מאוחר יותר כי היו בלתי יעילות ולעתים מזיקות. חולי הגזזת קיבלו טיפולים בהקרנות. התברר כעבור זמן שהקרנות אלה לא רק שבחלקן היו מיותרות אלא שגרמו לנזקים בריאותיים לבתי הפיכים עד כדי מחלת הסרטן ומחלות קשות ביותר אחרות. היום מתגלות תופעות לוואי קשות הגורמות לנכות קשה ולעתים גם למוות של אזרחים שטיפול בהם בוצע לפני עשרות שנים. החוק מגדיר, בסעיף 1 שבו, טיפול בהקרנה: "טיפול בהקרנה" - הקרנות שניתנו לאדם "בתקופה שמיום כ"ח בטבת ה'תש"ו (1 בינואר 1946) עד יום י"ב בטבת ה'תשכ"א (31 בדצמבר 1960), לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה, על ידי המדינה, הסוכנות היהודית, קופת חולים כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ה'תשנ"ד-1994, או הסתדרות מדיצינית הדסה, או מי מטעמם, בין אם ניתנו בישראל ובין אם ניתנו מחוץ לישראל כחלק מההכנות לעליה לישראל. החוק קובע שתי ועדות שונות הדנות בעניינם של הטוענים כי טופלו בקרינה מייננת נגד גזזת בתקופה הרלוונטית. הראשונה היא ועדת מומחים: 8. ועדת מומחים (א) השר ימנה ועדת מומחים; חברי הועדה יהיו שופט או שופט בקיצבה שימונה בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון והוא יהיה יושב ראש הועדה, ושני רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לעניין העומד לדיון. (ב) ועדת המומחים תדון בתביעה ותקבע אם לתובע או לאדם שמכוחו מוגשת תביעת שאירים כאמור בסעיף 10 (להלן - תביעת שאירים), ניתן טיפול בהקרנה. (ג) ועדת המומחים לא תהיה קשורה בדיני הראיות וסדרי הדין פרט להוראות וכללים שיקבע שר המשפטים (ד) קביעות ועדת המומחים יהיו מנומקות. (ה) ועדת המומחים רשאית לקבוע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. היה וועדת המומחים קובעת עובדתית כי אדם קיבל טיפול כאמור בחוק, כי אז מועבר הדיון לועדה רפואית וממנה ערר לועדה רפואית לעררים. תפקידה של הועדה הרפואית לקבוע האם כתוצאה מהטיפול שקיבל אדם, כפי שקבעה ועדת המומחים, נגרמה לו פגיעה רפואית: 9. ועדה רפואית וועדה רפואית לעררים (א) השר ימנה ועדה רפואית שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין. עומד לדיון. הועדה הרפואית תדון ותקבע - (1) אם לקה התובע או האדם שמכוחו מוגשת תביעת השאירים במחלה; (2) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים מהמחלה שבה לקה; אחוזי הנכות ייקבעו לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי; השר רשאי לקבוע בתקנות מבחנים ועקרונות נוספים לענין זה; (3) אם חלה החמרה במצב בריאותו של הנפגע כתוצאה מהמחלה שבה לקה ואת אחוזי הנכות של הנפגע הנובעים מהמחלה; (4) אם מותו של הנפגע נגרם כתוצאה מהמחלה שבה לקה. (ב) השר ימנה ועדה רפואית לעררים שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הועדה הרפואית רשאי לערור עליה, בתנאים שנקבעו בתקנות, לפני ועדה רפואית לעררים. (ד) קביעות הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים יהיו מנומקות. (ה) אופן הרכבתן של הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים, סמכויותיהן וסדרי עבודתן ייקבעו על ידי השר בתקנות. לכל תובע הזכות לערער לבית הדין האזורי לעבודה על החלטה סופית של ועדת המומחים ועל שאלות משפטיות של הועדה הרפואית לעררים: 14(א) קביעת ועדת המומחים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה. (ב) החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד; פסק דינו של בית דין אזורי לעבודה בערעור על ההחלטה, ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא. לבית דין אזורי לעבודה כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל ערעור לפי חוק זה. גזזתשאלות משפטיות