הגדרת "תאונת עבודה"

תאונת עבודה מוגדרת באמצעות מושג המלמד על פתאומיות: תאונה. לפיכך הדרישה הבסיסית להתקיימותה של תאונת עבודה הינה הפתאומיות של האירוע והיותו מוגדר בזמן ובמקום. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מבחין בין תאונת עבודה למחלת מקצוע. תאונת עבודה מוגדרת כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". לשם הוכחת תאונת עבודה יש להוכיח קיומם של שני מרכיבים: אירוע של תאונה וקשר סיבתי בין העבודה לתאונה. באשר לקשר הסיבתי ניתן לעשות שימוש בחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, לפיה אם אירעה תאונה תוך כדי העבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה עקב העבודה, והנטל עובר למוסד לביטוח לאומי להוכיח כי התאונה נגרמה שלא עקב העבודה. תאונה פורשה על-ידי בתי הדין לעבודה כמתרחשת באחד משלושה מצבים: האחד, אירוע עובדתי-פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מידית ונראית לעין. השני, שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, כאשר כל אחת מהפגיעות היא מעין תאונה. זוהי תורת המיקרוטראומה. השלישי, אירוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בעניין תקרית בעבודה. באשר לסוג המקרים השלישי, שפותח על-ידי בתי הדין לעבודה בעיקר בנוגע למחלות לב, נקבע כי נדרש מאמץ מיוחד או אירוע חריג בעבודה על מנת לראות באוטם תאונת עבודה. בית המשפט הבהיר כי דרישת האירוע החריג ממלאת תפקיד כפול: ראשית, תפקיד ראייתי, כאשר דרישת האירוע החריג מקלה על הוכחת הקשר הסיבתי בין האוטם לבין העבודה. שנית, תפקיד מהותי, שכן באמצעות דרישת האירוע החריג מתמלאת דרישת התאונה שבחוק. בשל דרישה זו לא הוכר מתח נפשי ממושך שגרם לנזק לעובד כ"תאונת עבודה". כמו כן סירב בית המשפט להכיר ברצף של אירועים חריגים שבהצטרפם זה לזה גרמו לנזק הסופי, כממלאים אחר דרישת האירוע החריג. לפי הוראת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו. נקבע כי אין המבוטח פטור מלהוכיח שהתאונה תוך כדי ההליכה או הנסיעה הייתה קשורה קשר סיבתי עם סיכוני הדרך, באשר הרישא של הוראת סעיף 83 לחוק אינה חלה על תאונה מכוח הוראתו של סעיף 80(1) לחוק. יודגש, כי הוראת סעיף 83 לחוק הקובעת בקשר לתאונה שארעה תוך כדי עבודה, כי חזקה היא שנגרמה עקב העבודה, חלה על מי שהוא עובד, ואינה חלה על העובד העצמאי. התנאים המקדמיים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה : התנאים המקדמיים להכרה בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה נקבעו בסעיף 84א(א) לחוק והם בתמצית: חשיפה מתמשכת לרעש מזיק כהגדרתו בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל - 1970; ירידה בכושר שמיעת המבוטח בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו, בממוצע תדירויות הדיבור. ככל שיש מחלוקת בנדון זה במהלך בירור תביעה שהוגשה לפקיד התביעות או לבית הדין (בשל מספר בדיקות שמיעה עם תוצאות שונות וכד'), רשאי פקיד התביעות להיעזר ברופא מוסמך בנדון זה ובית הדין רשאי להיעזר בחוות דעת של מומחה יועץ - רפואי; הגשת התביעה למוסד תוך 12 חודשים מהמועד המוקדם מבין אלה: היום בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית או היום בו החלה הירידה בשמיעה לדעת ועדה רפואית. מבלי שמתקיימים תנאים מקדמיים אלה, ליקוי שמיעה לא יוכר כפגיעה בעבודה ולא ייבדק הקשר הסיבתי שבינו לבין עבודתו של המבוטח הנפגע. התנאים המקדמיים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה : סעיף 84א(ב) לחוק קובע את התנאים המקדמיים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה. ואלה הם בתמצית: ליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות, היינו, התקיימו במבוטח התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק והמבוטח טוען לקיומו של טינטון עקב החשיפה לרעש; הפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות בכל אחת מן האוזניים בשיעור של 25 דציבל לפחות. ככל שיש מחלוקת בנדון זה במהלך בירור תביעה שהוגשה לפקיד התביעות או לבית הדין (בשל מספר בדיקות שמיעה עם תוצאות שונות וכד'), רשאי פקיד התביעות להעזר ברופא מוסמך בנדון זה ובית הדין רשאי להיעזר בחוות דעת של מומחה יועץ - רפואי; פקיד התביעות קבע, כי הטינטון תועד ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; פקיד התביעות קבע, כי נפגע תפקודו של המבוטח עקב הטינטון באופן שחייב "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". מבוטח העומד בתנאים המקדמיים לעיל והטינטון לו טען הוכר על ידי פקיד התביעות או בית הדין כפגיעה נוספת ונפרדת בעבודה, יוכל לשטוח תלונותיו בגין ליקוי זה לפני ועדה רפואית, במסגרת תביעה לקביעת נכות. לא התמלאו כלל התנאים המקדמיים והתביעה להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה נדחתה - לא יידון נושא הטינטון בוועדה רפואית. התנאים המקדמיים להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה : על פי סעיף 84(1) אין רואים בקע מפשעתי כפגיעה בעבודה אלא אם הופעת הבקע הינה תוצאה של מאמץ ולא רגיל. מבחן המאמץ הלא רגיל פורש בפסיקה בעקבות חוות דעת רפואיות כמבחן סובייקטיבי של המתאמץ, זאת מחד; מאידך מאמץ לא רגיל אצל הרגיל במאמץ לא רגיל, למאמץ לא רגיל נחשב. התנאי של הפסקת עבודה על פי סעיף 84(2) עקב הופעת הבקע, פורש בפסיקה גם כשינוי לעבודה קלה יותר במהלך יום העבודה מבלי שהעבודה תופסק. התנאי הנוסף של סעיף 84(2) לחוק, לעניין קבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; פורש למשל ככולל פניה לרופא משפחה לאו דווקא לכירורג, ונבצרות מלקבל טיפול תוך 3 ימים מאז הופעת הבקע - אינה שוללת את ההכרה בו. מהתנאי שבסעיף 84(3) לחוק לעניין חובת ההודעה על הבקע תוך 72 שעות למוסד או למעביד- התעלמה הפסיקה למעשה לחלוטין. הגדרות משפטיותתאונת עבודה