החלטה מונחת בפני בקשתה של עו"ד רחל ברכה (להלן: "המבקשת" ו/או "הכונסת"), כונסת הנכסים של חברת משאויר (להלן: "החברה") להורות לחברת ממ"ן מסופי מטען וניטול (להלן: "המשיבה") להעביר סך של 474,080 ש"ח לקופת הכינוס בתוספת 20,000 $ אשר קוזזו על ידה שלא כדין. כמן כן להורות למשיבה להעביר סך של 265,488 ש"ח נוספים אותם חבה חברת בת של המשיבה. להלן עיקרי העובדות; 1. המשיבה הנה חברה ציבורית המפעילה את מסוף המטענים האווירי בנמל התעופה בן- גוריון. בין המשיבה והחברה נחתם הסכם ביום 20.5.91 ("להלן: ההסכם הראשון") במסגרתו התחייבה החברה לספק למשיבה כוח אדם, לביצוע שירותי ניטול במסוף המטענים, ההסכם הראשון הוארך מס' פעמים בהסכמת הצדדים. 2. ביום 10.2.97 נחתם בין המשיבה והחברה הסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני") לפיו תספק החברה למשיבה שירותי עבודה כלליים בתחומים שונים להם תזדקק המשיבה. 3. ביום 18.7.99 המחתה החברה לבנק המזרחי, את הזכות לקבלת כספים מן המשיבה. הודעה בעניין נשלחה למשיבה וזו התחייבה לפעול על פיה. המחאה זו נרשמה כשעבוד קבוע ברשם החברות ומכוח שעבוד זה מונתה עו"ד רחל ברכה כונסת נכסים על שעבוד זה. 4. המשיבה הודיעה לכונסת כי מחזיקה היא בכספים המגיעים לחברה בסך של 474,080 ש"ח, זאת לאחר קיזוז של 20,000$ אותו חייבת החברה למשיבה. על סכום זה הוטלו שני עיקולים, לפיכך הכספים לא הועברו לקופת הכינוס. 5. ביום 14.11.99 נחתם הסכם ( להלן: "הסכם לוגיסטיקר") בין החברה ללוגיסטיקר שהנה חברת בת של המשיבה, לפיו תספק החברה ללוגיסטיקר כוח אדם לביצוע עבודות שונות בתחום עיסוקה של לוגיסטיקר המשיבה טענה כי לוגיסטיקר חבה 265,488 ש"ח לחברה אלא שסכום זה קוזז בגין חוב של החברה ללוגיסטיקר. טענות המבקשת; 6. יש להורות למשיבה להעביר סך של 474,080 ש"ח וכן להעביר לחשבון הכינוס סך של 20,000$ אשר קוזזו שלא כדין. המדובר בהמחאת זכות מסוג מיוחד שכן המשיבה חתמה על התחייבותה כלפי בנק המזרחי, לפיה הסכימה המשיבה לשלם את כל הכספים המגיעים ממנה לחברה החייבת ישירות לזכות בנק המזרחי, וזאת ללא כל הסתייגות ו/או זכות לקזז מכספים אלו סכומים כלשהם, התחייבות בלתי מסויגת זו הנה התחייבות חוזית ישירה של ממ"ן כלפי הבנק. 7. כפועל יוצא מכך, אם חבה החברה כספים למשיבה, דינם של חובות אלו כדין כל נושה רגיל ואין למשיבה זכות קיזוז שכן בכך הופכת היא לנושה מובטחת. 8. לאחר שנוצר השעבוד הקבוע ונרשם כדין, הוטלו העיקולים. ומשלא הושלמו, קודם הבנק בסדרי הגביה לעיקולים אלו. 9. בסיפא לבקשת הכונסת, מוסיפה ומבקשת היא להורות למשיבה להעביר לחשבון הכינוס סך של 265,488 ש"ח נוספים בגין הודאת חוב נשוא הסכם לוגיסטיקר. תגובת המשיבה; 10. ההתחייבות היחידה אותה נטלה החברה עפ"י המחאת הזכות הנה להעביר את הכספים שיגיעו לחברה עפ"י ההסכם השני, ועל פיו בלבד, במישרין לבנק. יצוין כי ההסכם השני לא החליף את ההסכם הראשון כי אם חל בין הצדדים במקביל. ברי כי אם מסיבה כלשהיא לא יגיעו לחברה כספים מאת המשיבה על פי ההסכם השני, לא מוטלת על המשיבה כל חובה להעביר כספים אלה לבנק. 11. ביום 10.9.01 הפסיקה החברה באופן פתאומי וחד צדדי את מתן שירותי הניטול למשיבה, תוך שהיא גורמת בדרך זו לשיבושים חמורים בפעילות מסוף המטענים. הפסקת מתן השירותים נמשכה אף ביום שלמחרת וזאת על אף דרישותיה של המשיבה לחדש את מתן השירותים. 12. בתגובה להפסקת האספקה של שירותי הניטול שלחה המשיבה מכתבי התראה בהם הודיעה לחברה כי הפסקת מתן שירותי הניטול על ידה מהווה הפרה יסודית של ההסכם הראשון. ואכן ביום 13.9.01 הודיעה המשיבה לחברה כי בהתאם לסע' 15.3 להסכם הראשון קמה לה הזכות לקבל מאת החברה פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך של 10,000$ בגין כל יום בו לא סיפקה החברה שירות לחברה, ובסך הכל סך של 20,000$. משלא שילמה החברה את הסכום דלעיל, קיזזה המשיבה את הסכום האמור מיתרת חובה לחברה עם סיומו של ההסכם הראשון בהתאם לזכותה מכוח סע' 17.8 להסכם. 13. לאחר קיזוז הסכום נותרה המשיבה חייבת לחברה בגין ההסכם הראשון, סך של 474,080 ש"ח. יודגש, כי המשיבה לא נותרה חייבת בגין ההסכם השני אשר רק לגביו חלה המחאת הזכות. 14. בעקבות הטלת עיקולים ע"י ביה"ד האזורי לעבודה וכן המוסד לביטוח לאומי עיכבה המשיבה כספים אלו. 15. מכל האמור עולה, כי המחאת הזכות אינה חלה כלל על הכספים המעוכבים ע"י המשיבה. תגובת המבקשת; 16. המשיבה הנה הלקוחה המרכזית והעיקרית של החברה, הכספים אשר הגיעו ממנה היוו גורם מרכזי במתן האשראי ע"י הבנק, החברה לא הודיעה לבנק כי קיימים הסכמים אחרים כלשהם בינה לבין המשיבה. יתרה מכך, המשיבה, שהנה לקוחה של הבנק באותו סניף בו מתנהל חשבונה של החברה, לא ציינה בפני הבנק אודות ההסכם נוסף. אף מנהל סניף הבנק שאל את חשב המשיבה האם קיים הסכם נוסף ונענה בשלילה. 17. בפועל, המשיבה העבירה את כל התמורות הכספיות לחשבונה של החברה בבנק המזרחי מבלי שהייתה קיימת אבחנה בין ההסכמים השונים. למעט כספים שהגיעו למשיבה מלוגיסטיקר אשר שולמו בנפרד מטעמים הקשורים בהנהלת חשבונות בלבד. 18. הארכת החוזה בין המשיבה והחברה מעלה כי המדובר בהסכם אחד ולא במספר הסכמים. לא עוד, אלא שבפועל אין כל אבחנה עניינית בין ההסכם הראשון להסכם השני. 19. מכל האמור עולה, כי ביצירתה של המחאת הזכות התכוונו כל הצדדים להמחאה על כל זכויותיה של החברה לקבלת כספים מהמשיבה. 20. מנכ"ל החברה מסר למבקשת כי הקנס בגובה 20,000$, בוטל ע"י מנכ"ל המשיבה. בנוסף, עפ"י הלכת גרבוב (ע"א גרבוב נ' רשות הנמלים, פ"ד ל"א (ד)140) נקבע כי ניתן לקזז אך סכומים אשר נוצרו קודם שהחייב ידע על ההמחאה. במקרה זה, המשיבה מבקשת לקזז סכומים אשר נוצרו לאחר שנודע לה אודות ההמחאה. 21. חברת לוגיסטיקר שינתה את שמה מ"ממן לוגיסטיקה בע"מ" ובעלת העניין בה היא המשיבה. 22. לחילופין, יש להעביר את הכספים מכוח השעבוד הצף של הבנק אשר נתגבש עם מתן צו הפירוק. תגובת כנ"ר; 23. השעבוד וכן המחאת הזכות מתייחסים מפורשות אך להסכם הראשון משכך לא ניתן לשייך את השעבוד או המחאת הזכות להסכם השני אשר קדם לו בזמן. שכן אך הפרטים הנקובים בשעבוד, הם אלו אשר יהא בידם כדי להקנות מעמד נושה מובטח למשעבד, וזאת אף אם היו כוונות אחרות. 24. אי ציון ההסכם הראשון לבנק,מחזקת את הטענה כי הבנק הסתפק כבטוחה לאשראי שנתן, רק בהסכם השני. ברי, כי אם חפץ הבנק להבטיח עצמו ביתר שאת, חזקה עליו שהיה מוצא לערוך בדיקותיו ובכך היה מגלה הסכמים אחרים שבין הצדדים. עצם העובדה כי החברה והמשיבה לא חשפו בפניו הסכמים נוספים, אין בה כדי להעמידו בראש סולם הנשייה. אף ההעברה בפועל לחשבון החברה כספים, ללא שיוכם בבנק להסכם זה או אחר אינה מספקת שכן לא ניתן להסיק מזהות חשבון הבנק שבהסכמים, על מקור אחד ממנו נבעו. 25. הסכומים המגיעים מכוח ההסכם הראשון חוסים תחת השעבוד הצף, אלא שכנגד החברה הוגשו מאות תביעות חוב של עובדים אשר לטובתם זכויות בדין קדימה, סכומים העולים על יתרת חובה של המשיבה, ועל כן יש להעביר סכום זה לקופת הפירוק. 26. העיקולים המוטלים על הסכום בטלים, שכן לא הושלמו בדרך של קבלת החוב לפני תחילת הפירוק. 27. הכנ"ר מוכן להניח כי בדין קוזז הסך של 20,000$ ולדידו ניתן להותירו בידי המשיבה. 28. הכנ"ר אף פורס טענותיו בעניין הסכם לוגיסטקר ובשאלה האם נעשה הקיזוז כדין. עד כאן טיעוני הצדדים ולהלן החלטתי: 29. רקע - החברה שיעבדה בשעבוד ספציפי (להלן: "השעבוד") את זכויותיה לקבלת כספים מהמשיבה לטובת בנק המזרחי, כמו כן קיים שעבוד צף לטובת בנק המזרחי. ביום 27/5/02 ניתן צו פירוק כנגד החברה והכנ"ר מונה כמפרק החברה. משניתן הצו נתגבש אף השעבוד הצף. 30. החברה פתחה חשבון בבנק המזרחי, כבטוחה לסילוק חובותיה, משכנה החברה בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה את כל זכויותיה לקבלת כספים המגיעים לה מהמשיבה עפ"י חוזה מיום 10.2.97. מכוח שעבוד זה מונתה המבקשת ככונסת נכסים. בנוסף, התחייבה המשיבה להמחות את זכויותיה לקבלת הכספים מההסכם המוזכר לעיל. וכך סוכם בין הצדדים: "למען יתר תוקף למשכון הנ"ל, מתחייבים בזה הממשכנים (החברה- ו.א.) לחתום ולמסור לחייבים (המשיבה- ו.א.), בעת חתימת שטר משכון זה, המחאת זכות לפיה המחו הממשכנים בהעברה גמורה ומוחלטת את זכויותיהם לקבלת כל הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לפי המסמך המפורט בסע' 6 לעיל.. אר ורק לבנק..." ואכן מכוח סעיף זה המחתה החברה את זכויותיה לבנק המזרחי, הודעה על כך נשלחה למשיבה, והאחרונה, אף אישרה כי תפעל עפ"י האמור בהמחאה. 31. הכונסת מבקשת להכניס כספים אלו תחת השעבוד הספציפי או לחילופין תחת המחאת הזכות. תוצאה אחרת אשר תקבע כי הזכויות לכספים הנן אך בגדר השעבוד הצף, תגרום להעברתם לידי הנושים בדין קדימה. 32. סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"א - 1969 ( להלן "חוק המחאת חיובים") קובע: (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מוקנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי ההסכם בין החייב לבין הנושה. (ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות, כולה או מקצתה , יכול שתהיה מותנית או על דרך שיעבוד". פרופ' ש' לרנר, בספרו "המחאת חיובים", (תשס"ב) 45, מבהיר: " המחאה היא העברה של זכות, הווי אומר, נושה מעביר לצד שלישי זכות שיש לו כלפי חייב פלוני, ההמחאה אינה פורעת או מבטלת את הזכות המקורית, אלא מביאה לחילוף הנושים. הנושה המקורי, הממחה, חדל להיות הנושה של החייב, והצד השלישי, הנמחה, הופך לכל דבר וענין להיות נושהו של החייב.....ואולם להמחאת זכות יש גם פן קנייני, מזווית הראיה של דיני הקנין, המחאת זכות היא העברת בעלות בנכס, כאשר הנכס מושא ההעברה הוא הזכות החוזית שיש לממחה כלפי החייב, כתוצאה מההמחאה חדלה הזכות החוזית להיות נכס של הממחה והפכה לנכס של הנמחה" כאמור, המחאת זכות הנה העברת בעלות בזכות מהממחה לנמחה, ועל כן זכות זו נגרעת מכלל נכסי החברה. מן האמור יוצא, כי המחאת זכות על דרך של מכר מחד גיסא, ומאידך גיסא, שעבוד זכות זו, אינם יכולים לעלות בקנה אחד. משעה בה הומחתה הזכות נגרעת היא ממסת נכסי החברה וממילא לא ניתן לשעבדה . כל שנאמר לעיל, נכון הוא להמחאת מכר, להבדיל מהמחאה על דרך שעבוד אשר אינה מעבירה בעלות ואינה נגרעת ממסת נכסי החברה. 33. בדידן, ביקש הבנק ליתן "תוקף יתר" לשעבוד, אלא שבפעולתו גרם הוא לתוצאה הפוכה. לנוכח המחאת הזכות איבד השעבוד את תוקפו, שכן משהוקנו הכספים לבנק המזרחי ועברו לבעלותו, אינם עוד בגדר קניינה של החברה, וממילא שעבוד זה נותר נטול נכסים, ומינויה של המבקשת לשווא הוא. כאמור לעיל, מצב זה היה נחסך אילו המדובר היה בהמחאה על דרך שעבוד אולם למקרא ההסכם בין החברה והבנק אשר צוטט לעיל, וכן לנוכח ההודעה בדבר המחאת הזכות אשר נשלחה למשיבה, עולה המסקנה האחת, כי המדובר בהמחאה על דרך של מכר. 34. אף אם אתעלם מהבעייתיות אשר הוצגה לעיל, דין בקשה זו להדחות. הן ההמחאה והן השעבוד איזכרו הסכם ספציפי, קרי ההסכם הראשון מיום 2.10.97 ב"קשר לאספקת שירותי כוח אדם" ולא כל הסכם אחר, אע"פ שהיו כאלה בעת חתימת שטר המישכון. יצויין כי מדובר בהסכמים שונים, ולא כפי שנטען ע"י המבקשת עפ"י ההסכם הראשון החברה תספק שירותי כוח אדם לשירותי ניטול בלבד. ואילו עפ"י ההסכם השני מתחייבת החברה לספק שירותי עבודה כלליים. 35. הכלל הבסיסי שנקבע בסעיף 178 לפקודת החברות, הוא, ששעבוד שלא נרשם יהיה חסר תוקף כלפי מפרק או כל נושה אחר של החברה, משלא נרשמו הסכמים אחרים תחת שעבוד זה, אין להם כל תוקף כלפי המפרק ונושים אחרים של החברה. במקרה זה, הבנק אף מחזיק בשעבוד צף אשר גובש עם מתן צו הפירוק, אולם רבים הם הנושים בדין קדימה ועל כן אין כל תוקף לשעבוד שלא נרשם. 36. המחאת הזכות אף היא, איזכרה אך את ההסכם השני. לטענת המבקשת, החברה והמשיבה לא הציגו בפני הבנק על הסכמים קודמים בין הצדדים, אם לא די בכך הרי שבפועל הועברו התשלומים מכל ההסכמים לחשבון הבנק. 37. אכן. המחאת זכות, ככל חוזה אחר, אינה מחייבת כל צורה פורמאלית, וניתן אף לעשותה בעל פה, על כן יחולו כללי פרשנות חוזיים רגילים. במקרה דנן המבקשת והבנק מודים כי נשוא ההמחאה הוא ההסכם השני בלבד, וכי בפני הבנק לא הוצג כל הסכם אחר, אלא שהבנק חשב לתומו כי הסכם זה הנו ההסכם היחיד , עובדות אלו כהוויתן, אין בהם כדי להכליל את יתר ההסכמים בהמחאת הזכות. אין בהם דבר, לגלות כי הצדדים התכוונו במועד החתימה לכלול תחת המחאת הזכות אף הסכמים נוספים. אדרבא, אם עיקר הכנסותיה של החברה מקורן במשיבה, מדוע לא טרח הבנק לכלול תחת המחאת הזכות את כל הזכויות הקיימות והעתידיות האמורות להתקבל מן המשיבה. אם, ואינני קובעת כל עמדה בעניין, הוטעה הבנק ע"י החברה או ע"י המשיבה, אף שאינני רואה מניין עולה חובת הגילוי בין החייב לנמחה על חיוב אחר שלו לממחה, יתכבד הבנק ויגיש תביעה כנגד החברה ו/או המשיבה. אף הנוהג לשלם לחשבון הבנק מבלי לאבחן בין ההסכמים אינו מעיד כי המחאת הזכות כללה אף את ההסכם הראשון, ככלות הכל מדובר בחשבונה של המשיבה בבנק. 38. מן האמור לעיל עולה כי המחאת הזכות והשעבוד חלים אך על ההסכם השני, משלא חבה המשיבה כספים בגין ההסכם השני, אין הבנק זכאי לכספים מכוח המחאת הזכות ו/או השעבוד. 39. המשיבה מודה בכספים המגיעים לחברה מכוח ההסכם הראשון, אלא שמסכום זה, כך לטענתה, קוזז כדין סך של 20,000$. כעמדת כנ"ר, אף אני סבורה כי בדין קוזז סכום זה, באשר המבקשת לא הכחישה את העובדות אשר יצרו את עילת הקיזוז. כל שטענה המבקשת בעניין זה הוא כי נמסר לה ע"י מנכ"ל החברה מר יאיר ישראלי, כי המשיבה ויתרה על חוב זה. אלא שבתצהירו של מנכ"ל החברה המצורף לבקשה זו, לא נאמר דבר וחצי דבר בעניין זה. 40. כאמור בתגובת כנ"ר, העיקולים אשר הוטלו לא הושלמו ועל כן בטלים הם כלפי המפרק כמצוות סע' 357 לפקודת החברות. 41. משכך הם פני הדברים, המשיבה תעביר לקופת הפירוק, לטובת הנושים בדין קדימה, סך של 474,080 ₪ בצירוף מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה מיום 14/1/02 ועד ליום התשלום בפועל. 42. הסכם נוסף נשוא בקשה זו הוא הסכם לוגיסטיקר, כאמור לעיל, אף הסכם זה אינו בגדר המחאת הזכות ו/או השעבוד. עניינו של הסכם זה חורג ממסגרת בקשה זו, המדובר בהסכם נפרד אשר נחתם עם חברה לוגיסטיקר, חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת. אכן מדובר בחברת בת של המשיבה, אולם אין בכך כדי לפגום באישיותה הנפרדת. אף הכספים בגין חוזה זה, הועברו באופן נפרד לחשבון הבנק. משלא צורפה חברת לוגיסטיקר כצד לבקשה זו, אין לדון בעניינה . 43. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. חוזההמחאת חיובים