פסק דין השופטת ד' דורנר: 1. מרדכי פרפרה (להלן: פרפרה) ויוסי עזריה הם בעליו של פטנט לכיסוי הגה רפלקסולוגי, אשר אושר לרישום בתאריך 25.4.95. הבקשה לרישום הפטנט הוגשה עוד בתאריך 21.4.91 והשניים אף הקימו חברה בשם יפע"ם שיווק והפצה בע"מ (להלן: יפע"ם), אשר ייצרה את הכיסוי הרפלקסולוגי מאז ראשית שנת 1992. עם מתחריה של יפע"ם בשוק נמנו שתי חברות - ג.א. צדיק אביזרים בע"מ (המשיבה 2), צדיק שיווק צמיגים ואביזרי רכב בע"מ (המשיבה 3, ולהלן ביחד: חברות צדיק) - בבעלות ובהנהלת יצחק צדיק (המשיב 1), ועוד שלוש חברות, שקמו זו אחר זו - קלאסיק תעשיות טקסטיל לרכב בע"מ (המשיבה 4, להלן: קלאסיק), קלאסיק תעשיות טקסטיל לרכב (1995) בע"מ (המשיבה 5, להלן: קלאסיק 1995), קלאספורט טקסטיל בע"מ (המשיבה 6, להלן: קלאספורט) - בהנהלת ובבעלות ערן גרטלר (המשיב 9). קלאסיק הפסיקה את פעילותה בשל חוסר כדאיות כלכלית במהלך שנת 1994 ובאמצע אותה שנה הוקמה קלאספורט, ואילו קלאסיק 1995, כמשתמע משמה, הוקמה בשנת 1995. 2. יפע"ם, אשר סברה כי מתחריה מייצרים הגה, הנחזה להיות מיוצר על-ידיה, הגישה בתאריך 24.12.94 תובענה לבית-משפט השלום בבאר-שבע נגד צדיק, נגד חברות צדיק ונגד קלאסיק בעילה של גניבת עין ותבעה הוצאת צו מניעה, האוסר על המתחרים להמשיך בייצור כיסוי ההגה, וכן מתן חשבונות ותשלום פיצויים עד לסך של 50,000 ש"ח. הדיון בתובענה פוצל. התביעה למתן חשבונות ולתשלום פיצויים נותרה לדיון בבית-משפט השלום, ואילו בתאריך 4.1.95 החליט בית-משפט השלום (השופטת חני סלוטקי) להעביר - בשל היעדר סמכות עניינית - את התביעה לצו-מניעה לבית-משפט המחוזי בבאר-שבע ויפע"ם נדרשה להגיש כתב-תביעה חדש, בגדרו גם הוסיפה את העילה בדבר הפרת פטנט. לבקשת הצדדים נדחה הדיון בבית-משפט השלום עד למתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. בתוך כך, בתאריך 9.7.96 הגישה התובעת לבית-משפט השלום כתב-תביעה מתוקן, שאף בגדרו הוספה העילה של הפרת פטנט וכמו-כן הוגדל סכום התביעה ל-300,000 ש"ח ופרפרה הוסף כתובע נוסף. כן צורפו ששה נתבעים נוספים - גרטלר ושתי חברותיו קלאסיק 1995 וקלאספורט, וכן לאה צדיק - אמו של יצחק צדיק (להלן: האם), פלאשפאואר ייצור ושיווק אביזרים לרכב בע"מ (המשיבה 8, להלן: פלאשפאואר) וקפרי ייצור ציפויים בע"מ (המשיבה 9, להלן: קפרי). בתאריך 12.12.96 ניתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי, ונקבע בו כי התביעה בעילת גניבת-עין וכן התביעה האישית נגד יצחק צדיק לא הוכחו. לעומת זאת, מצא בית-המשפט המחוזי כי חברות צדיק וקלאסיק הפרו את הפטנט, ולפיכך ניתן נגדן צו-מניעה. או אז, הסכימו חברות צדיק למתן פסק-דין בבית-משפט השלום, המחייבן בתשלום 300,000 ש"ח, כסכום הפיצויים המרבי הנדרש בכתב-התביעה. ואילו גרטלר טען בתצהירו, כי בדומה לצדיק גם הוא אישית אינו אחראי להפרת הפטנט וכי חברות קלאסיק 1995 וקלאספורט כלל לא ייצרו את ההגה המפר. 3. בית-משפט השלום (השופטת שרה דברת), בפסק-דין חלקי - שהסתמך גם על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי - חייב את קלאסיק במתן חשבונות. כן דחה את טענת גרטלר, כי קלאספורט אינה מייצרת את הכיסויים המפרים, בהסתמך על הודאתו בעדותו בבית-המשפט המחוזי, בה הודה גרטלר כי קלאספורט וקלאסיק - שכאמור נקבע לגביה כי הפרה את הפטנט - ייצרו כיסויי הגה באותה תבנית. קלאספורט חויבה איפוא גם היא במתן חשבונות, חברות צדיק חויבו בתשלום פיצויים בסך 300,000 ש"ח, ואילו התובענה נגד הנתבעים האחרים נדחתה. בעניין זה פסק בית-משפט השלום כי לטובת צדיק קם מעשה בית-דין, כי גרטלר פעל אך כאורגן של קלאסיק וכי לא הוכח שהאֵם וכן החברות האחרות הפרו את הפטנט. יפע"ם ערערה על פסק-דין זה לבית-המשפט המחוזי, בטענת היעדר סמכות עניינית לבית-משפט השלום. בהסכמת הצדדים התקבל הערעור חלקית. פסק-הדין, ככל שהוא נוגע לדחיית התביעה, התבטל והדיון הועבר לבית-המשפט המחוזי למען ימשיך לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית-משפט השלום. ואילו החיובים שהוטלו על חברות צדיק לתשלום פיצויים ועל קלאסיק וקלאספורט למתן חשבונות, אומצו על-ידי בית-המשפט המחוזי והושארו בעינם. 4. המשפט המשיך להתנהל בפני השופטת דברת, שעברה בינתיים לכהן בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. חברות גרטלר השתהו בהגשת החשבונות והחשבונות שהגישו היו חלקיים. גרטלר עצמו, בתצהיר שהגיש, חזר וטען כי קלאספורט מעולם לא ייצרה כיסויי-הגה וחשבונות שהגישה התייחסו אך לייצור כיסויים למושבים למכונית. כמו כן הצהיר, כי קלאסיק שיווקה עד לפירוקה 1,284 כיסויים בלבד, ובחקירתו הנגדית אף הסביר, כי הייצור הופסק לנוכח הדרישה לתשלום מס-קניה, שהתקבלה בשנת 1994 או 1995 ובעקבותיה הוחלט שהייצור אינו רנטבילי. השופטת דברת הטעימה בפסק-דינה, כי לא נמצאה לה עילה לסטות מממצאיה וממסקנותיה בפסק-הדין החלקי. היא שבה ודחתה איפוא את התביעה נגד האם, גרטלר, צדיק, קלאסיק 1995, פלאשפאואר וקפרי. מנגד, על אף ממצאיה בפסק-הדין החלקי, בגדרו חייבה את קלאספורט במתן חשבונות, דחתה את התביעה גם נגד חברה זו בקובעה, כי מהחשבונות שהגישה עולה, שלא ייצרה כיסויי הגה, כי אם מושבים למכונית. לאחר שיפע"ם לא הצליחה להוכיח נזק, חויבה קלאסיק לבדה בתשלום פיצויים, בגין רווח שהפיקה מהפרת הפטנט בסך 138,000 ש"ח. בעניין זה לא קיבל בית-המשפט את דברי גרטלר, שהצהיר כאמור כי נמכרו 1,284 יחידות בלבד, וחישב את הפיצויים בהסתמכו על עדות גרטלר בבית-המשפט המחוזי, כי בסך-הכל שווקו 20,000 יחידות. המחיר ליחידה נקבע על-יסוד הערכה, שהתבססה על נתונים חלקיים שנמסרו על-ידי קלאסיק, בגדרם הפחית בית-המשפט מן הרווח את מס-הקניה המוטל על מוצרים שייצרה. 5. על פסק-דין זה הגישו הן יפע"ם והן פרפרה את הערעור שבפנינו. יפע"ם טענה, כי לנוכח חומר הראיות שבא בפני בית-המשפט, היה עליו לקבל את התביעה גם נגד הנתבעים שכנגדם היא נדחתה, לרבות גרטלר שהפר את הפטנט אישית. כן טענה יפע"ם כנגד ניכוי מס-קניה מן הרווח כיוון שבפועל לא שילמה החברה מס זה. פרפרה, שטען לעצמו בשתי הערכאות, אימץ את טענות יפע"ם והוסיף, כי יש להגדיל את סכום הפיצויים בגין ההשקעות בפטנט, כי הוא השקיע אף בפיתוח הפטנט וכבעליו הוא זכאי לקבלת פיצויים נוספים על הפיצויים המשולמים ליפע"ם. בתשובתם לערעור תמכו המשיבים יתדותיהם בנימוקי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וכן הסבירו כי פרפרה אך הצטרף כתובע לתובענה מבלי לדרוש סעד נוסף. 6. מושכלות ראשונים הם, כי גדר המחלוקת במשפט אזרחי נקבעת באמצעות כתבי הטענות. תובע אינו יכול להסתמך על עילה, שלא נטענה בכתב-התביעה ולקבל סעד שלא התבקש בגדרו. בענייננו, פרפרה - אשר צורף כתובע נוסף לתובענה שהוגשה על-ידי יפע"ם - לא ביקש לעצמו סעד כלשהו, כתב-התביעה לא תוקן בגין הצטרפותו ולא הוספה עילה שמזכה אותו אישית לפיצויים. משכך, ממילא הוא אינו זכאי לפיצויים נוספים. אף ערעורה של יפע"ם על דחיית תביעתה כנגד קלאסיק 1995, פלאשפאואר, קפרי והאם אינו יכול להתקבל. שכן, מסקנת בית-המשפט מבוססת על ממצאים עובדתיים, המעוגנים בחומר הראיות שהיה מהימן עליו, ולא מצאתי עילה להתערבותנו. בדומה, יש לדחות גם את הערעור כנגד שיעור הפיצויים. אכן, גרטלר העיד כי קלאסיק הפסיקה את ייצור כיסוי-ההגה המפר לאחר שנדרשה לשלם מס-קניה. אלא שברי, כי בכך היא לא השתחררה מחובהּ לשלם את המס. ממילא לא ניתן לראות בחוב זה חלק מן הרווח. 7. לעומת זאת, הערעורים המופנים כלפי דחיית התובענה נגד קלאספורט וגרטלר בדין יסודם. באשר לקלאספורט, כאמור, הודה גרטלר כי החברה ייצרה כיסויי הגה ושיווקה אותם בארץ ובחוץ-לארץ, וכי כיסויים אלה יוצרו באותה תבנית שבה ייצרה קלאסיק את הכיסוי המפר, ולכן גם חוייבה קלאספורט במתן חשבונות. ברי, שבכך שקלאספורט הגישה חשבונות, המתייחסים לייצור כיסויי מושבים בלבד, אין כדי לפטור אותה מתשלום פיצויים. שכן, אין חשבונות אלה מבססים את המסקנה, שחברה זו לא ייצרה כיסויי הגה. כאמור לעיל, בית-המשפט קבע כממצא שבעובדה בפסק-הדין החלקי, שאומץ על-ידיו בפסק-הדין מושא הערעור, כי קלאספורט ייצרה כיסויים מפרים. ואכן, ממצא זה מעוגן היטב בעדותו של גרטלר. אלא שבאין ראיות על מספר היחידות שייצרה קלאספורט לא נותר אלא לסמוך על עדות גרטלר ולהניח, כי 20,000 היחידות שיוצרו כללו גם יחידות שיוצרו על-ידי קלאספורט, שנמנעה כאמור להגיש חשבונות על היקף הייצור. ולפיכך, לא נותר אלא לחייבה הדדית עם קלאסיק בתשלום פיצויים בסך 138,000 ש"ח. יש אף לחייב את גרטלר בנזקי יפע"ם. אין ספק, כי גרטלר, באמצעות החברות שהקים זו אחר זו, היה מעורב בהפרת הפטנט ולמעשה הוא זה שיזם את ההפרה והיה אחראי לה. אכן, הוא פעל כאורגן של תאגיד, אך פעילותו כאורגן אינה משחררת אותו מאחריות אישית לעוולות שביצע. בעניין זה יש להבדיל בין הרמת מסך לבין אחריותו האישית של המעוול. אכן, אף קורבן העוולה - בדומה לנושה שהתקשר בחוזה עם חברה - להוציא תנאים המצדיקים הרמת מסך, אינו רשאי לתבוע את חובו מן האורגן, גם אם החברה הפכה להיות חדלת-פרעון. ברם, קורבן העוולה - להבדילו מן הנושה החוזי - זכאי לתבוע את נזקיו מן המנהל, אם המנהל ביצע אישית את מעשה העוולה. הסביר זאת הנשיא מאיר שמגר: הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ... שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית). לעומת זאת, הנושה הנזיקי אינו צריך להיפגע מעצם העובדה כי חברה ביצעה את העוולה כלפיו. ודוק: אין בכך הצדקה להרמת מסך. יש בכך הצדקה לנקיטת הדרך המתונה של הטלת אחריות אישית על מנהלים, אם הם עצמם - אישית - קיימו את יסודות ה אחריות בנזיקין. [ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 661, בע' 699]. בית-המשפט המחוזי טעה איפוא בדין בדחותו את התביעה נגד גרטלר, שהיה יוזם ומבצע העוולה. 8. אשר-על-כן, אני מציעה לדחות את ערעורו של פרפרה, לקבל ערעור יפע"ם חלקית, לחייב את גרטלר וקלאספורט ביחד ולחוד עם קלאסיק ואף להחיל עליהם את צו המניעה שניתן נגד קלאסיק, ולהשאיר את שאר חלקי פסק-הדין בעינם. כן אני מציעה לחייב את גרטלר וקלאספורט בהוצאותיה של יפע"ם בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. גניבת עין