פסק דין השופט ש. ברלינר: 1. המערער רכש רכב רנו אקספרס במחיר של 52,700 ש"ח. הוא קיבל את הרכב והבעלות בו הועברה על שמו במשרד הרישוי. הרכב היה ממושכן לטובת הבנק המשיב, במשכון רשום, אך המערער לא ידע על כך, הואיל והבנק לא דאג לרשום את המשכון ברשיון הרכב. משלא נפרעה ההלוואה המובטחת על ידי המשכון, פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל, מימש את המשכון, ועל אף הליכים משפטיים בהם נקט המערער, נמכר הרכב במכירה פומבית במחיר של 27,000 ש"ח. תמורה זו, בניכוי הוצאות המכירה בהוצל"פ, הועברה לבנק על חשבון פרעון חובו לבנק של החייב, אחד בשם אבשלום חזן. 2. המערער נותר, איפוא, בלא הרכב שנלקח ממנו, והפסיד את מלוא השקעתו ברכישת הרכב: הסכום ששולם על ידו, לטענתו, במזומן, עבור הרכב, לבעל מגרש למסחר ברכב, "רכב ספואת" בעוספיה. הוא הגיש לבית משפט השלום בנהריה תביעה כספית נגד הבנק המשיב, כונסת הנכסים מטעמו, ונגד בעליו הקודמים של הרכב, המשיב מס' 3, שמישכן את הרכב לטובת הבנק. הוא ביקש לחייב את המשיבים, לשלם לו את הסך של 152,190 ש"ח, לפצותו על נזקיו והפסדיו בגין נטילת הרכב ממנו, ומכירתו כאמור לעיל, שנעשו לטענתו תוך הפרת הוראות הדין, בעוולה, ותוך פגיעה בזכות הקנין שלו ברכב, זכות שנרכשה, לטענתו, בתום לב, בתמורה, ובתנאי "תקנת השוק". 3. כב' השופט שחורי דחה את תביעתו, וחייבו לשלם לבנק המשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000.- ש"ח ומע"מ. המערער טען בערכאה הראשונה, כי הבנק הפר את ההוראה שבסעיף 19 לחוק המשכון, תשכ"ז1967-, שענינה "דרך מימוש על ידי מוסד בנקאי", הקובעת: "(א) מימוש של משכון כאמור בסעיף 17(3) יהיה במכירה בדרך מקובלת בשוק שבו נמכרים נכסים מאותו סוג, ובאין שוק כזה - בדרך מסחרית סבירה. (ב) לא יפתח המוסד הבנקאי במימוש המשכון אלא לאחר שנתן לחייב ולכל אדם שזכותו עלולה להיפגע מן המימוש - והוא ומענו ידועים למוסד - הודעה במועד סביר מראש על הצעדים שהוא עומד לנקוט למימוש המשכון. (ג) המוסד הבנקאי אחראי כלפי החייב וכל אדם כאמור בסעיף קטן (ב) לנזק שנגרם להם בשל מימוש המשכון שלא בהתאם להוראות חוק זה". בעניננו, נפתח תיק ההוצל"פ למימוש המשכון ביום 15.4.96; עם פתיחתו התבקש ראש ההוצל"פ ליתן צו עיקול שיאפשר לכונסת הנכסים ליטול את הרכב לרשותה, בלא שתינתן על כך הודעה מוקדמת לחייב או למחזיק הרכב; צו כזה ניתן, וביום 17.4.96 הציגו אנשי המשיבה עצמם בפני המבקש (טלפונית) כאנשי משטרה, דרשו ממנו להגיע עם הרכב למשטרת ראש פינה, ובהגיעו לשם נטלו את הרכב ממנו, בלא שניתנה לו הודעה קודמת כלשהי בקשר לכך. כב' השופט שחורי החליט בקשר לכך: "אין ממש בטענת התובע ולפיה הליך המימוש נעשה שלא כדין במובן זה שלא קוימה הוראת סעיף 19 לחוק המשכון המחייבת מתן הודעה לכל מי שעלול להיפגע מהליך מימוש המשכון, הודעה אשר לא נמסרה לתובע... משנודע כי התובע טוען לזכויות כלשהן ניתנה לו האפשרות להגיש את תביעותיו בפני בית משפט מוסמך על פי החלטת כב' הרשם והתובע לא מימש זאת בזריזות הראויה והשתהה 18 ימים בהגשת תביעותיו ולפיכך מומש המשכון בפיקוחו של כב' ראש ההוצל"פ אשר אישר את פעולות הנתבעת 2 וקבע כי פעלה כדין." סעיף 17(3) של החוק מדבר על מימוש משכון שהופקד בידי הנושה או בידי שומר מטעם הנושה "והוא משמש ערובה לחיוב המגיע למוסד בנקאי". במקרה כזה אין צורך בצו של בית המשפט לשם מימוש המשכון ו"יכול שהמימוש יהיה על ידי המוסד עצמו ללא צו כאמור". לאמור בסעיף 19(ג) של החוק, בדבר חובת הבנק לממש את המשכון בהתאם להוראות חוק המשכון, ניתן לתת תחולה כללית, אך הוראת סעיף 19(ב) של החוק, נסבה כך אני סבור, רק על משכון שהופקד כאמור. אם כך, אין היא חלה על המקרה שלפנינו, בו מדובר על משכון רשום. מסיבה זאת, וכן מחמת שהיה ידוע למערער כי הבנק עומד למכור את הרכב במכירה פומבית, אין תחולה בעניננו, כך נראה, להוראת סעיף 19 של החוק, והמערער אינו יכול לסמוך על הוראה זו ולעגן בה את תביעתו. ראה: יהושע ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי של האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 342 - 356. 4. כב' השופט שחורי שלל את טענת המערער אשר ביקש להיות מוגן על פי "תקנת השוק". הוא קבע בקשר לכך: "התובע לא הוכיח כי רכש את כלי הרכב לאחר שגובשה זכות המשכון של הנתבע 1, בתמורה ובתום לב מסוחר מכוניות במהלך העסקים הרגיל ובתנאי תקנת השוק הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר. כדי להוכיח כדבעי טענה זו חייב היה התובע להציג ראיות של ממש לעסקת הרכישה ובהן הסכם מכר בכתב העונה על דרישות תקנות המסחר ברכב משומש תשל"ח - 1978, תצהיר של המוכר המאמת את טענות התובע, חשבונית מס המעידה על תשלום לסוחר במגרש המכוניות. כל אשר הציג התובע הוא עותק של מסמך בלתי ברור אשר תוכנו מתיישב יותר עם הנחה שלמעשה לכל היותר שימש המגרש כמתווך בעסקה שבין צד ג' לבין התובע. במסמך מצויין סכום קניה, סכום מכירה וסכום רווח של 700 ש"ח....... עולה כי העברת הבעלות בוצעה עוד ביום 7.12.95. לא ברור כיצד זה בוצעה עיסקה לכאורה בין התובע לנתבע 3 ב - 7.12.95 ואילו התשלום בוצע ב - 28.12.95." 5. כאמור, מושכן הרכב לטובת הבנק, והמשכון נרשם אצל רשם המשכונות ביום 24.5.95. הרכב היה אז, כך יש להניח, בידי הממשכן חני ירון, הוא המשיב מס' 3. המערער צירף להודעת הערעור "הסכם החלפת רכבים" וכן "זכרון דברים" שלא עמדו בפני הערכאה הראשונה, בה הגיעו הצדדים להסכמה "למתן פסק דין על סמך טיעונים, תצהירים ומסמכים שיוצגו ללא חקירות". לפי המסמכים שצורפו לערעור, עולה התמונה הבאה בקשר לרכב הרנו: ביום 22.11.95 התקשר ירון עם סוחר רכב מנהריה בשם רוזיו דוד, שהפעיל מגרש למכירת רכב בשם "מרכז רכב פוינט", בעסקת חליפין לפיה הוא מסר לרוזיו את הרנו וקיבל ממנו רכב פג'ו, וכן שילם לרוזיו סכום של 7,000 ש"ח. ביום 6.12.95 התקשר רוזיו עם "רכב ספוואת" בעיסקת חליפין, הוא מסר לספוואת את הרנו תמורת רכב מתוצרת פונטיאק, וכן קיבל מספוואת סכום של 2,000 ש"ח. אין בנמצא התקשרות בכתב בין ספוואת לבין המערער לגבי הרנו. במשרד הרישוי, הועבר הרנו על שמו של המערער ביום 7.12.95. כמו כן הוציא ספוואת ביום 28.12.95 חשבונית על שמו של המערער, והיא מפרטת את פרטי רכב הרנו, וכי מדובר ב"קניה 52,000 ש"ח; מכירה 52,700 ש"ח; רווח 700 ש"ח; סה"כ כולל 52,700 ש"ח". באשר לאופן התשלום, נרשם בחשבונית "מזומן". 6. שאלה היא אם ניתן היה להסתמך באשר לתקנת השוק, על תקנות מסחר ברכב משומש, תשל"ח1978-. תקנות אלה נתקנו מכוחו של חוק המסחר ברכב משומש, תשל"ז1977-. חוק זה בוטל ביום 26.4.81 על ידי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א1981-. קובעת הוראת סעיף 23 לחוק הפרשנות תשמ"א1981-: "משבוטל חיקוק, בטלים עמו התקנות והמינויים שנעשו מכוחו; אולם מקום שהחיקוק המבטל קובע הוראות במקום המבוטלות - התקנות והמינויים שנעשו מכוח ההוראות המבוטלות יעמדו בתקפם עד שיבוטלו בתקנות ובמינויים מכוח החיקוק המבטל." חוק הגנת הצרכן אינו דן בכלי רכב, אך הוא נסב על עיסקאות צרכניות בטובין ובמטלטלין, וניתן לחשוב כי הוא חל גם על מסחר במכוניות. יש הסבורים כי תקנות אלה בטלו מן העולם, עם חקיקת חוק הגנת הצרכן. (כב' השופט עמית, ה"פ (שלום עכו) 222/97 מוחי אל דין דבאח נ' "מגדל" ומשטרת ישראל, דינים שלום כרך יד עמ' 128). ניתן אולי להגיע גם למסקנה שונה (השווה: ע.פ. (חיפה) 505/99 עדי שליט נ' מדינת ישראל/המשרד לאיכות הסביבה, תקדין מחוזי 99(1) עמ' 55). ככל שהתקנות תקפות, אני מסופק אם ניתן לטעון כי יש להן נפקות לענין תקנת השוק, או באשר לשאלה אם העיסקה נעשתה "במהלך הרגיל של עסקיו", של העוסק במסחר ברכב. התקנות דורשות שהעסקות ברכב משומש תיעשנה על פי טפסים מיוחדים. הן מטילות חובה על המוכר. אין לקונה שליטה על כך, ולא הייתי רואה בהפרת חובה זו מצד המוכר, כנתון הפוגע בצרכן ובזכויותיו על דרך של שלילת תקנת השוק. 7. כב' השופט שחורי שלל את תקנת השוק מאת המערער. הוא הסתמך על כמה וכמה נימוקים: אי מילוי הנדרש על פי התקנות הנ"ל; העדר הסכם מכר בכתב; חשבונית בלתי תקינה; העברת המכונית לבעלות המערער כשלושה שבועות לפני הוצאת החשבונית; אי הגשת תביעה נגד בעל מגרש הרכב, והחשש שמא מדובר ב"תיווך" ולא במכירה של בעל המגרש. אמנם, כפי שניסיתי להסביר לעיל, ספק אם ניתן לסמוך על הוראת התקנות הנ"ל כדי לשלול את הוראת תקנת השוק. כמו כן יכולה להתקיים תקנת השוק, גם בהעדר הסכם בכתב בין הקונה לבין הסוחר ברכב. אין מניעה חוקית כי התשלום עבור הרכב, ייעשה במזומן ולא בשיק. יכול סוחר הרכב לציין בחשבונית, את הסכום בו רכש אותה מבעליה, והחשבונית חוקית כל עוד היא מוצאת במועד ביצוע העסקה, מציינת את המחיר האמיתי והנכון ששילם הקונה עבור הרכב, וכן את סכום המע"מ בגין העסקה. סכום המע"מ לא צויין בחשבונית של "רכב ספוואת". אולם, המבקש להסתמך על תקנת השוק, חייב לשכנע את בית המשפט שנתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 34 של חוק המכר, לרבות בתום לבו בכל הקשור לעסקה. בעניננו, בחרו הצדדים לא להביא עדים. הם הגישו מסמכים לבית המשפט. הצטרפות הנתונים של החשבונית המוזרה, העדר הסכם מכר בכתב, התשלום במזומן והעברת הבעלות במשרד הרישוי שלושה שבועות לפני תאריך הוצאת החשבונית, כל אלה יכולים היו לבסס בערכאה הראשונה את המסקנה, שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו לצורך תקנת השוק. יש לקבוע איפוא, כי אין להתערב במסקנת הערכאה הראשונה שאין בידי המערער להתבסס על תקנת השוק. 8. לאור האמור, לא יכול המערער לבוא בטענות אל הבנק המשיב, מחמת שמימש את זכויותיו לפי חוק המשכון, תפס את הרכב ומכרו בהוצאה לפועל. את כל זה עשה הבנק המשיב, בלא שהפר את הוראות חוק המשכון. 9. לא הייתי שולל אחריות בנזיקין של הבנק המשיב, מחמת זה שלא דאג לכך שדבר קיומו של המשכון, יירשם במשרד הרישוי. בע.א. 716/72 זהבה רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז(2) 709, דובר במכונית שנרשם לגביה משכון אצל רשם החברות, בלא שהדבר נרשם במקביל ברשיון הרכב. אמר כב' השופט ברנזון: "אין חובת רישום שעבודים במשרד הרישוי או ברשיון הרכב, אבל כל מי שעיניו בראשו ורוצה לשמור על אינטרס שלו בענין זה, ידאג לכך שיהיה זכר לשעבוד הקיים לטובתו במסמכי הרישוי... ומי שאינו דואג לכך עושה זאת על סיכונו." בע.א. 86/89 מדינת ישראל נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מד(2) עמ' 726, דן כב' הנשיא שמגר בצורך בהסדר חקיקתי אשר יטיל חובה לרשום את קיום המשכון ברשיון הרכב. הוא אמר שם כי : "ראוי היה לפתור את הנושא שלפנינו בצורה פשוטה וברורה על יסוד הכללת הוראה מתאימה בתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון). במלים אחרות, הבטחת האינטרס של הפרט צריך, למשל, לזכות לאותה תשומת לב אשר לה זוכה האינטרס הפיסקלי של גורמי המיסוי". ברע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פ"ד נא(4) עמ' 464, דנה כב' השופטת שטרסברג-כהן במעמדו של בנק, שאצלו נעשית העברת הבעלות ברכב, על פי תקנה 283 לתקנות התעבורה. הוסבר שם כי הטלת התפקיד על הבנק, מטילה עליו גם חובת זהירות בכל מה שקשור לביצוע אותו תפקיד. "חובה זו רובצת עליו הן כלפי בעל הרכב והן כלפי כל קונה פוטנציאלי של הרכב. על ידי כך שלא פעל בגדר רמת הזהירות הנדרשת ממנו, הפר הוא את חובת הזהירות המוטלת עליו", (שם עמ' 478). כמו כן נלקח שם בחשבון כי מדובר ב"פעולה טכנית פשוטה המבטיחה כי האדם המתיימר לבצע פעולה כבעל רכב הוא אכן בעל הרכב... זוהי דרישה פשוטה, קלה לביצוע, אינה קשורה בעלות כלשהי, אינה מתנגשת עם שיקולים נוגדים, ... יש בה כדי לסייע בהעברה כשרה של הרכב מן האדם שהוא בעליו לאדם הרוכש אותו בכסף מלא. בכך יש גם כדי לסייע במלחמה במגפת גניבת המכוניות שפשתה בארצנו ולמנוע לא אחת מקונים תמימים לשים כספם על קרן הצבי. ... כל התרשלות בדרך לרישום הרכב עלולה ליצור מצג שוא רשלני ולהכשיל את מי שהסתמך על מרשם זה... הבנק הוא זה שבידיו האפשרות וההזדמנות לעריכת הבדיקה ולמניעת ההטעיה". (שם, עמ' 476, 477). בעניננו, בשונה מהפרשה שברע"א 5379/95, לא הוטל על הבנק התפקיד לדאוג לרישום המשכון במשרד הרישוי וברשיון הרכב; הוא לא חוייב להגיש שירות בקשר לכך, וחוק המשכון אינו מחייב זאת. אין לבוא לפיכך בטענה אל הבנק, בגין הפרת חובה חקוקה. יחד עם זה, ראוי היה לחייב את הבנק לדאוג ולגרום לרישום האמור במשרד הרישוי, כך שכל קונה פוטנציאלי תמים ידע על קיום המשכון. בנק הנמנע מלגרום לרישום זה ברשיון הרכב, ללא הצדקה, יוצר סיכון בלתי דרוש בדרכו של רוכש פוטנציאלי של הרכב, וראוי אולי לראותו במקרה המתאים כאחראי כלפי אותו קונה, בנזיקין, אם הלה בדק את רשיון הרכב, סמך על כך ורכש בתום לב את הרכב הממושכן, אותו הוא הפסיד בסופו של דבר, כתוצאה ממימוש המשכון על ידי הבנק. 10. בעניננו, לא הצליח המערער לעמוד בנטל הוכחת תום לב ברכישת הרכב, ומפסק דינו של כב' השופט שחורי, עולה המסקנה כי יש חשש של ממש שעסקת הרכב לא נקשרה בצורה תמימה, כפי שטען לה המערער. במצב דברים זה, אין מנוס מדחיית הערעור, ואני מציע כי הערעור ידחה ללא צו להוצאות. רכבמשפט תעבורהמשכוןמשרד הרישוי / משרד התחבורה