פסק דין התביעה והצדדים לה: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר אירעו לרכב מבוטח התובעת, מר אשכנזי אריה (להלן: "המבוטח") בעקבות תאונת דרכים מיום 1.3.03. 2. המבוטח, שהינו סוכן ביטוח במקצועו, נסע עם רכבו מסוג טויוטה פור רנר, רכב שטח (להלן: "הג'יפ") במתחם חניון הקאנטרי קלאב בהרצליה. 3. הנתבע, שנהג באותה עת ברכבו מסוג פג'ו (להלן: "הפג'ו") הגיח מסיבוב, החליק על דרך הכורכר המקיפה את המתחם ופגע בג'יפ בחלק הקדמי שמאלי. 4. שמאי מטעם התובעת בדק את הנזקים בג'יפ והעריך את הנזקים הישירים שנגרמו לרכב, כולל מע"מ, בסכום של 10,319 ₪. הג'יפ תוקן במוסך ש.י.ר שלמה פ"ת (להלן: "המוסך") וביום 14.4.03 העבירה התובעת למוסך את סכום התיקון, בניכוי ההשתתפות העצמית והכינון, סה"כ 9,484 ₪. ביום 1.11.03 נשאה התובעת בתשלום עבור תיקון נוסף שנערך, והעבירה למוסך סך של 2,309 ₪. הסכום הכולל עבור התיקון, ביחד עם שכ"ט השמאי (500 ₪), הוא הנתבע במסגרת תביעה זו, העומדת על סך כולל של 12,293 ₪. טענות הצדדים וגדר המחלוקת: 5. הנתבע לא מתכחש כי פגע בג'יפ, ושאלת האחריות אינה עומדת לדיון בתיק זה - אם כי לנסיבות התאונה ולשאלת האחריות אדרש בהמשך. 6. טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא כי דין התביעה להידחות על הסף שכן מבוטח התובעת פוצה בגין מלוא נזקיו מיד בסמוך לאחר התאונה, ועוד בטרם הוגשה תביעה זו, ולפיכך - לתובעת אין עילת תביעה כלפי הנתבע. בנוסף ולחילופין טען הנתבע כי יש לייחס רשלנות למבוטח בגין התאונה, וכי סכומי הנזק הינם מוגזמים ומנופחים. 7. זה המקום לציין כי התובעת בכתב התביעה (סעיף 4.4 לכתב התביעה) ציינה אמנם כי מבוטחה קיבל לידיו כספים מהנתבע - אולם לטענתה כספים אלו שולמו למבוטח בגין ההשתתפות העצמית. השאלה שבמחלוקת: 8. עניינו הרואות, השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בתיק זה הינה האם לתובעת קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע, וזאת לאור הסכם הפשרה אשר נחתם בין המבוטח לבין הנתבע ביום 18.3.03 (להלן: "הסכם הפשרה"). 9. במסגרת הסכם הפשרה סוכם כי הנתבע ישלם למבוטח סכום של 5,550 ₪ (להלן: "סכום הפשרה") ל"כיסוי הנזק", וכי סכום הפשרה ישולם בשני תשלומים, סך של 2,550 ₪ במזומן והיתרה עד ליום 30.5.03. בהסכם הפשרה נאמר בין השאר "... עם קבלת הסכומים הנ"ל מאשר אריה אשכנזי (המבוטח) כי קיבל את כל התמורה עבור הנזק לתאונה הנ"ל ואין לו כל תביעה או טענה נוספת". כמו כן אין מחלוקת כי בהמשך המשפט אשר צוטט לעיל נרשם "כולל חברת הביטוח שלו", אולם בהסכמת הצדדים נמחקו מילים אלו, לאחר שהמבוטח אמר לנתבע שאינו יכול להסכים בשם חברת הביטוח. 10. האם, לאור כריתתו של הסכם הפשרה ולשונו, קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע? הדין וההלכה: 11. התביעה שבפני נסמכת על זכות התחלוף של המבוטחת, התובעת, המעוגנת בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, וזו לשונו: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטטוח וכשיעור התגמולים ששילם" (הדגשות שלי). 12. בבואנו לבחון האם הסכם אשר נכרת בין מזיק למבוטח חוסם את תביעת המבטחת, עלינו לבחון שני פרמטרים: (1) מועד עריכת הסכם ביחס למועד ביצוע התשלום למבוטח על ידי המבטחת; (2) תוכנו בעת כריתתו של ההסכם, המוסק מתוך לשונו ומתוך אומד דעתם של הצדדים. 13. לעניין מועד עריכת ההסכם, עלינו לבחון האם ההתקשרות בין הנתבע למבוטחת התרחשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת התובעת למבוטחת או לאחר מכן, שהרי, שעה שמשלם מבטח למבוטח תגמולי ביטוח, עוברת זכותו של המבוטח כלפי המזיק אל המבטח בשיעור התגמולים ששולמו. לאחר מועד זה הזכות אינה עוד ברשותו של המבוטח, וראה ע"א 5/87 ליפשיץ נ' לוי, פד מב (2) 177, 191-190. ויתור או פשרה שנעשתה בין המבוטח לבין המזיק לאחר תשלום תגמולי הביטוח, מוגבלים לזכות שנותרה בידו לעניין נזקים שאינם כלולים בתגמולי הביטוח, וראה י' אליאס דיני ביטוח כרך ב', תשס"ב עמ' 561, דניאל פרידמן ונילי כהן "דיני חיובים - חלק כללי", בעמ' 298 ומ' יפרח, חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מה' שנייה, עמ' 387. 14. שונים הדברים אם הסכם הפשרה נעשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבוטח. במקרה כזה, אם הסכם הפשרה מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור אל הנתבעים בעניין התאונה, יהיה המבטח מנוע מלהגיש תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז (3) 49, 64). סעדו של המבטח במקרה כזה, יהיה בדרישת פיצוי מהמבוטח (בין מכוח סעיף 62(ג) לחוק חוזה הביטוח בפרשנות מרחיבה, ובין על בסיס שונה, ור' ע"א 32/82 גרייפמן נ' חתמי לוידס, פ"ד לט (4) 660, 663). ומהלכה ליישומה: 15. במקרה הנדון, אין מחלוקת שהסכם הפשרה נחתם כחודש ימים לפני התשלום למוסך, ולכן בזמן שהתגבשה זכות התחלוף של התובעת כבר סולקה התביעה "עבור הנזק" כלשון הסכם הפשרה, ואין המבטחת יכולה לבוא בנעלי המבוטח - וראה פס"ד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ המצוטט לעיל. 16. אמנם התובעת ציטטה בסיכומיה שני פסקי דין (המ' 3446/96 (מחוזי י-ם) חברת מודול בטון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כו (6) 331, וע"א 1693/99 (מחוזי ת"א) מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ואח', דינים מחוזי לב (6) 634), מהם היא מבקשת ללמוד כי זכות התביעה שלה לא נפגעה גם מקום שהתשלום בוצע לאחר הסכם הפשרה, אולם אין בידי לקבל טענה זו - צודק ב"כ הנתבע בסיכומיו כי שני המקרים הנזכרים לעיל דנים בסיטואציות בהם נשלחה הודעת צד ג' מטעם המבטחת עוד בטרם שילמה למבוטח, והערכאה דלמטה קבעה כי יש לסלק ההודעה על הסף - בשני המקרים לא נדונו הסכמי הפשרה, וכל שנקבע הוא כי יש לדון לגופו של עניין בהודעות צד ג' גם אם אלה הוגשו בטרם התשלום למבוטח - כשמוסכם על הכל כי הזכות לשיפוי קמה רק לאחר התשלום למבוטח. 17. לפיכך, אם אסכם פרק זה- יש לקבוע כי במועד שהתגבשה זכותה של המבוטחת, היא התובעת, לחזור למזיק ולתבוע את נזקיה - זכות זו "נפגמה" עקב הויתור שערך המבוטח, ועל כן, כל שנותר לבחון הוא האם הסכם הפשרה שנחתם מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה על זכותו של המבוטח לחזור אל הנתבע בעניין התאונה. אקדים ואומר כי גם לשאלה זו מצאתי כי יש מקום לענות בחיוב, ולהלן נימוקי: פרשנות ההסכם: 18. על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93, מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ), פד מ"ט (2) 265, יש לפרש הסכם לאור לשונו ומתוך אומד דעתם של הצדדים, ומדובר בשני מבחנים החיים זה לצד זה, כשאין עדיפות עליונה ללשון ההסכם דווקא. 19. במקרה הנדון המסקנה המתחייבת לאחר בחינת הראיות היא כי הצדדים התכוונו לכך שההסכם יהווה הסכם ממצה וסופי, ואין מדובר בתשלום עבור נזקיו העקיפים של המבוטח בלבד, כטענתו. 20. במקרה הנדון, נזקיו העקיפים המוכחים של המבוטח הסתכמו בסך של 835 ₪ בלבד - 645 ₪ עבור השתתפות עצמית + 190 ₪ עבור כינון. חרף זאת, קיבל המבוטח לידיו סך של 5,550 ₪, וכל כך למה? - משום שלטענתו נגרמה לו בתאונה ירידת ערך בשיעור 8%, כפי שקבע שמאי התובע, וסכום זה מסתכם בסך של 4,361 ₪. 21. אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבע הסכים, במסגרת הסכם הפשרה, לשלם יותר מסך כל הנזקים העקיפים שנגרמו כביכול למבוטח, מבלי לזקוף ולו שקל אחד מסכום הפשרה על חשבון הנזק הישיר שנגרם לרכב: יתרה מזו, אין ספק בליבי כי אם היה יודע הנתבע כי מרביתו של הסכום ששילם (מעל 80%!) נזקף על חשבון ירידת ערך, הסכם הפשרה לא היה בא לעולם. 22. זאת ועוד - מהראיות עולה שחוות דעת השמאי הוצאה רק ביום 1.4.03, בעוד שהסכם הפשרה נחתם כאמור ביום 18.3.03; דהיינו, הממצא לגבי גובה ירידת הערך לא היה מונח בפני מי מהצדדים בעת ניסוח הסכם הפשרה, הכיצד ידע המבוטח לחשב מה גובהו? 23. המבוטח ניסה לנמק תהיה זו בשיחת טלפון שערך עם סוכן הביטוח, ו"בדף רפורמה" שערך הסוכן - אותו סוכן עלום שערך את "דף הרפורמה", אם וככל שזה נערך, לא הובא לעדות ואין ספק כי מדובר בעד הנמצא בשליטת התובעת. הימנעות צד מלהביא עד שבשליטתו מקימה חזקה כי עדותו הייתה פועלת לרעתו, ולכן לא הונה בפני ראייה פוזיטיבית לכך שבמועד עריכת הסכם הפשרה ידע המבוטח, לא כל שכן הנתבע, את סכום ירידת הערך הנטען. 24. סכום הפשרה מתיישב דווקא יותר עם גירסת הנתבע ואביו - לפיו ניהלו הם עם הנתבע משא ומתן לגבי גובה הנזק הישיר (11,488 ₪) כפי שמשתקף בנ/1 - היא חשבונית המוסך מיום 11.3.03. 25. חשבונית זו הייתה בידי אביו של הנתבע בעת הדיון, וטענתו ההגיונית שקיבל חשבונית זו מהמבוטח - לא נסתרה. סביר והגיוני יותר בעיני כי בעת עריכת הסכם הפשרה ראה הנתבע למול עיניו את סכום התיקון, וביקש שהמבוטח יבוא לקראתו לאור מצבו הכלכלי, כפי שהעיד אביו. 26. גם לשונו של ההסכם תומכת במסקנה זו - יש לזכור כי המבוטח הנו סוכן ביטוח, שמושגים כמו ירידת ערך והשתתפות עצמית נהירים ושגורים בפיו. מדוע לא ציין במפורש כי עבור מרכיבים אלה, ומרכיבים אלה בלבד, התקבל הפיצוי?! מדוע הסכים לחתום על מסמך בו נאמר במפורש כי קיבל את כל התמורה עבור הנזק לתאונה הנ"ל?! 27. הסבר נוסף לסכום הפשרה, שאינו מהווה את מלוא הנזק הישיר בתאונה - מצאתי בנסיבות התרחשות התאונה. הוכח בפני בראיות כי במקום התאונה אמר אבי הנתבע למבוטח ש"אולי הוא (הנתבע) אינו אשם בתאונה" - וראה דברי המבוטח בעצמו בעמ' 2 לפרוטוקול. הוכח בפני כי המבוטח עצמו נסע במקום "כדי לחסוך בפקקים"; הוכח בפני כי כבר במקום התאונה התחוור למבוטח כי לנתבע אין ביטוח; לפיכך, כשהתעורר ויכוח לגבי שאלת האחריות ומשהסתבר שלנתבע אין ביטוח - הסכימו הצדדים במקום התאונה "לסגור את העניינים" ביניהם, ואכן סוכם כי הנתבע ישא בסכום התיקון, שלאחר המשא ומתן שהתנהל הופחת סכום הפיצוי במסגרת הסכם הפשרה. 28. אציין כי את מסקנותיי בדבר פרשנות ההסכם ואומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו ביססתי, בין השאר, על התרשמותי מהעדים ואמינותם: בעדות המבוטח מצאתי סתירות רבות - כך למשל אמר תחילה המבוטח כי "אמרתי שלא אוכל לתבוע מחברת הביטוח שלי כי אני חייב לתקן את האוטו" (עמ' 2 לפרוטוקול), אך בהמשך אמר "אמרתי לאבא שלי איתי ביום התאונה וגם אצלי במשרד שאני פונה לביטוח" (עמ' 3 לפרוטוקול). כך גם לעניין ירידת הערך - תחילה אמר המבוטח ש"לא אמרתי כמה נזק נגרם לי אלא כמה ירידת ערך יש לי" (עמ' 3 לפרוטוקול) אך בהמשך הודה "אני לא יכולתי לדרוש את הכסף של ירידת הערך" (עמ' 4 לפרוטוקול). לכך אוסיף את העובדה שהמבוטח בחר שלא לדווח לתובעת על הפיצוי שקיבל, ואת מעמדו כסוכן ביטוח העובד גם עבור התובעת (עמ' 2 לפרוטוקול), כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי בדבר פרשנות הסכם הפשרה - הסכם המהווה הסדר סופי וממצה לגבי כלל הנזק שנגרם בתאונה זו. 29. במסקנתי הנ"ל לא התעלמתי מהמחיקה שנעשתה על ידי הצדדים באשר לתביעה אפשרית מצד חברת הביטוח: יחד עם זאת, אין ספק בעיני כי הנתבע סבר שהוא משלם למבוטח עבור הנזק הישיר שנגרם לרכב, והיות ומדובר במבוטח שהינו סוכן ביטוח שפועל גם עבור התובעת - אין במחיקה הנ"ל כדי לגרוע מהסיכום אליו הגיעו הצדדים. 30. כמו כן, לא התעלמתי מהעובדה שהסכם הפשרה אינו מהווה את מלוא הנזק בו נשאה התובעת - עם זאת, יש לזכור כי סכום "ירידת הערך", לגביו טוען המבוטח - אף הוא לא הוכח, ונתמך רק בשורה לא מפורטת בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת. גם התובעת בעצמה בסיכומיה טוענת כי אין היא נוהגת לפצות בגין ירידת ערך עבור רכבים שגילם מעל 9 שנים (ראה סעיף 10 לסיכומיה) ואם כך, מדוע שישלם הנתבע סכום זה במסגרת פשרה טרם תביעה, מבלי שסכום זה הוכח?! סיכום: 31. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שטרם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, התפשר המבוטח עם הנתבע - המזיק בהסכם פשרה ממצה וסופי, החוסם את תביעת התובעת. לפיכך, התובעת מנועה מלהגיש תביעה זו וסעדיה נזכרים בין השאר במסגרת סעיף 62(ג) לחוק חוזה הביטוח. 32. סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. חוזהפוליסהחברת ביטוחהסכם פשרה