סמכות מנהל מס רכוש - תביעת שיבוב של חברת ביטוח

פסק דין א. מבוא המשיבה, חברה לביטוח, ביטחה את ניסן מוצרי חבישה בע"מ [להלן: "המבוטחת"], על פי פוליסה לביטוח נזקי טרור מס' 4-77-02063-732-10, הכפופה לתנאי ביט 2000 [להלן: "הפוליסה"], לתקופה שמיום 2.2.02 עד 31.3.03. המבוטחת מנהלת עסקיה בשדרות. בתאריך 25.9.02, בשעה 20:00 לערך, נורה משטחי רצועת עזה מטח של שלושה טילי קאסם, שאחד מהם פגע ישירות במפעל המבוטחת. כתוצאה מהפגיעה, נגרמו למפעל נזקים כבדים. בעקבות נזק זה, ועל פי הוראות הפוליסה, שילמה המשיבה למבוטחתה תגמולי ביטוח בסך 1,158,900 ₪, שהינו הסכום המקסימלי על פי הפוליסה. במקביל, הגישה המבוטחת בתאריך 26.11.03 תביעה לרשויות מס רכוש בגין הנזקים שנגרמו לה, העולים על הסכומים ששילמה לה המשיבה כתגמולי ביטוח. המשיבה הגישה ביום 13.1.04, בקשה להצטרף כצד לתביעת המבוטחת יחד עם תביעה עצמאית מטעמה כלפי המבקשת בהיותה, לטענתה, "ניזוק". במקביל, בתאריך 4.2.04, הגישה המשיבה תובענה כנגד המבקשת מכח זכותה, כך טענה, כאמור בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") לשיבוב. המשיבה טענה, כי הנזק למבוטחת הינו נזק מלחמה ולפיכך המבוטחת זכאית לפיצוי משלטונות מס רכוש בגובה 100% מהנזק שנגרם לה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א - 1961, ותקנה 2 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזקי מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג -1973 והתוספת להן. במקביל, גם הפוליסה מכסה בין היתר נזקי מלחמה, לפיכך טענה, כי מששילמה תגמולי ביטוח צמחה לה זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק משהומחתה זכותה של המבוטחת כלפי המבקשת אל המשיבה. המבקשת, הגישה בתאריך 16.3.04, בקשה לסילוק התביעה על הסף נשוא החלטה זו, המשיבה הגישה תגובה וכב' הש' אחימן דנה בבקשה ולא מצאה סיבה לדחות התביעה על הסף. בגין החלטה זו, הוגשה בר"ע 2001/04 לביהמ"ש המחוזי. זה הורה ביום 12.10.04, ובהמשך להסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבימ"ש השלום לצורך מתן הנמקה ואף לשינוי ההחלטה ככל שבימ"ש זה יסבור שכך יש לעשות. בתאריך 6.12.04, התקיים דיון בפני, בו הסכימו הצדדים כי מותב זה יידון בבקשה כשלפניו יעמדו הבקשה, התגובה, נימוקי הבר"ע וכן תגובת המשיבה שתימסר אף היא לבר"ע. משהוגשה התגובה הנוספת על ידי המשיבה, ניתנת החלטה זו. ב. נימוקי הבקשה המבקשת טענה, כי ביהמ"ש חסר סמכות עניינית לדון בתביעה לאור הוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א - 1961 [להלן: "חוק מס רכוש"] ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצוים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג-1973 [להלן: "תקנות הפיצויים"] וכן מחמת העובדה שתביעה זהה מתנהלת בפני מנהל מס רכוש שמספרה 7890. כאן המקום לציין, כי בינתיים מנהל מס רכוש דחה את תביעת התובעת, הוגש ערר וההליכים בו מתעכבים עד למתן החלטה בבקשה דנן. לטענת המבקשת, חוק מס רכוש והתקנות מכוחו, קובעים הסדר ממצה לגבי תשלום פיצויים בעד נזק, ומאחר והתובעת לא פעלה בהתאם להסדר זה, דין התביעה דחיה. בהוראות תקנה 5 לתקנות הפיצויים, נקבע כך: "מסירת הודעה והגשת תביעה (א) הודעה על נזק תוגש למנהל בטופס שקבע, תוך שבועיים מיום קרות הנזק. (ב) תביעה לפיצויים תוגש למנהל בטופס שקבע, תוך חודש מיום קרות הנזק..." על החלטת המנהל ניתן להגיש ערר לפי תקנה 11 לתקנות הפיצויים, הקובעת: "11. ערר הראה עצמו מקופח עקב החלטת המנהל...רשאי תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההחלטה לעתור עליה לפני ועדת ערר". על החלטת ועדת ערר, ניתן לערער לביהמ"ש המחוזי, לפי תקנה 12א' הקובעת: "12א. ערעור לבית המשפט (א) על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בבעיה משפטית, לבית המשפט המחוזי תוך שלושים ימים מיום שהובאה ההחלטה לידי המערערת". לפיכך, כך סברה, לא יכלה המשיבה לעקוף הליכים מיוחדים אלה בבחינת דין מיוחד שבו מותווית הדרך לפעולה. המבקשת הפנתה לפסיקה ולספרות משפטית לצורך כך, וככל שתתקבל תביעת התובעת בפני מנהל מס רכוש, תתייתר, לטעם המבקשת, תובענה זו. לפיכך, ומאחר ואין לנהל הליך כפול כשהמקום הראוי להליך מצוי אצל מנהל מס רכוש, עתרה לדחיית התביעה. בבר"ע שהגישה המבקשת, הוסף טעם נוסף לדחיה על הסף, והוא מעשה בית דין, היינו, כי מאחר והסוגיה כבר נדונה והוכרעה בפני מנהל מס רכוש, אין מקום לשוב ולהיזקק לה עתה. ג. נימוקי התשובה המשיבה הגישה תשובתה וטענה, כי לביהמ"ש זה סמכות עניינית יחידה [כך במקור] לדון בתביעתה מכח סעיף 62 לחוק ואין מקום לדיון אצל רשויות מס רכוש המנועות מלדון מחמת חוסר סמכות, אחרת, כך טענה, אין ערכאה מתאימה לדון בתביעת התחלוף של התובעת באופן שאינו מתקבל על הדעת. משקיימות לתובעת שתי דרכי פעולה, הן מנהל מס רכוש והן ביהמ"ש, פנתה התובעת בהליכים בשתי הדרכים, שתיהן מכח עילות שונות וזו שבפני ביהמ"ש נסמכת על חוק חוזה הביטוח. המשיבה הדגישה, כי עילת התביעה דכאן אינה לקבלת פיצוי מרשויות מס רכוש, אלא תביעת תחלוף רגילה מכח חוק חוזה הביטוח. המשיבה שללה האסמכתאות עליהן סמכה ידה המבקשת שכן, עילות התביעה בהן נבעו ישירות מחקיקת המס הרלוונטית והוסדרו בה להבדיל, כאמור, מהמקרה דנן, בו העילה היא סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, שהינה עילה חיצונית מחוץ לחוק מס רכוש ולכן, מחוץ למסגרת הדיונית המחוייבת כאמור, פניה למנהל מס רכוש. אם ימצא כי אין בסמכות ביהמ"ש לדון וכי אין סמכות גם למנהל מס רכוש, תימצא המשיבה במצב אבסורדי ללא מקום בו תוכל לבקש סעדיה. בכל מקרה, הוסיפה המשיבה, קיימת סמכות מקבילה. בתגובתה אותה צירפה המשיבה ביום 26.12.04, כפי הסכמת הצדדים, הרחיבה המשיבה נימוקיה והוסיפה, כי תביעת תחלוף מכח סעיף 62 לחוק, שונה במהותה מתביעת הניזוק ועומדת בפני עצמה וכי כניסה לנעלי המבוטח הינו ענין הכולל בחובו בחינת הזכאות לפיצויים, בחינת קיומה של חובת תשלום על פי הפוליסה, קיומה של חובת תשלום על פי הפוליסה ובחינת השאלה האם יש לראות במס רכוש "אדם שלישי" שהן שאלות שמס רכוש אינו מוסמך לדון בהן, ואף לא דן בהן בפועל, עת דחה את תביעת התובעת, לפיכך הסמכות לבימ"ש אזרחי. כמו כן, הוסיפה, כי המבוטחת הגישה תביעתה למס רכוש מעבר לנזקים אותם קיבלה מהמשיבה ולפיכך לא היתוותה למשיבה את הדרך הראויה ליילך בה בנסיבות. בנוסף ציינה, כי שאלת הסמכות המותנית אינה נקבעת רק על פי אחד מהיסודות הטעונים הוכחה, היינו רכיב הכניסה לנעלי הניזוק, כי אם על פי העילה כולה. המשיבה אף הביאה דוגמאות לפיצול דיוני שכזה, הקיים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, המחייב את הצדדים לחוק - קופ"ח ומבוטח - להתדיין בביה"ד לעבודה, אך מאפשר לקופ"ח לתבוע הטבת נזקיה מהמזיק בבימ"ש אזרחי. המשיבה אף ציינה, כי שלטונות מס רכוש חסרים את הכלים הפרוצדורליים לדון בתביעת שיבוב והם דנים אך בשאלת היות הניזוק נפגע מנזק מלחמה, מה גם שחוק מס רכוש אינו הסדר ממצה. המשיבה הוסיפה, כי אפילו יש הליכים מפורשים בחוקי המס עדיין יש סמכות מקבילה כאשר על הפרק שאלות כבדות משקל. לבסוף ציינה, כי יש לדחות טענות המבקשת בדבר עקרון סופיות ומיצוי הדין לאור דחיית תביעת המשיבה אצל שלטונות מס רכוש, מהטעם שהדיון טרם הסתיים למעשה, ובהעדר סמכות לדון בפני שלטונות מס רכוש בענייני שיבוב, אין עסקינן באותן עילות ולכן אין השתק עילה. ד .דיון אכן, השאלות אותן מעלים הצדדים שאלות נכבדות הן, וניתן לצמצמן לעת עתה למסגרת השאלות כדלקמן: (1) האם לביהמ"ש סמכות עניינית לדון בתובענה דנן? (2) בהנחה שלביהמ"ש סמכות עניינית לדון בתובענה, האם יש מקום לניהול שתי תביעות בעלות סעד נדרש זהה בשני מקומות נפרדים? ה. שאלת הסמכות העניינית מקור הסמכות הנטענת על ידי התובעת מצוי כאמור בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כדלקמן: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטחת מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". ברע"א 7817/99 אבנר נ' קופ"ח מכבי ואח', פ"ד נז(3)49, 63-64 [המופיע גם במסגרת טיעוני המשיבה], נקבע כך: "תחלוף 11. עקרון התחלוף הוא עקרון נזיקי, שמקורותיו מצויים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. תכליתו היא למנוע התעשרות שלא כדין מחייב, אשר צד ג' פרע את חובו...תחלוף הינו החלפתו של אדם על -ידי אחר בהקשר של טענה, תביעה או זכות משפטית, כך שהמחליף יורש את זכותו של המעביד על כל מרכיביה". "על כל מרכיביה", נאמר, ולא בכדי, לרבות הפן הפרוצדורלי של המעבר. טענת התובעת, כי קיימת לה עילת תביעה עצמאית כאמור, הינה טענה טובה, אלא שהמחוקק בחר להתוות את הדרך באופן מיוחד וספציפי. בפנינו למעשה, שתי מבטחות, האחת מבטחת את תושבי המדינה כנגד נזקים שנגרמו להם בעקבות נזקי מלחמה [ר' הגדרת "נזק מלחמה" בסעיף 35 לחוק מס רכוש, תשכ"א-1961], והשניה, מבטחתו לפי חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. לכאורה עוברת זכותו של המבוטח כלפי המדינה בשלימותה ביחס לתגמולי הביטוח ששולם לו [ר' י' אליאס, דיני ביטוח (הוצ' בורסי, תשס"ב-2002), 550]. עם זאת, יש מי שסבור, כי כאשר הרשות היא מעין מבטח סטטוטורי אין הצדקה להעדיף על פניה את המבוטח הפרטי, חיוב על יסוד העברת סיכון מכח הדין (ביטוח סטטוטורי) הוא משני להעברה מכח הסכם (חוזה ביטוח) [ר' לענין זה, ד' פרידמן, דיני חיובים - חלק כללי (אדורם הוצאה לאור, תשנ"ד-1994) 210]. במילים אחרות, ניתן לאמר, כי הדרך המתווית בדין, היינו פניה דווקא דרך חוק מס רכוש, הינה הדרך הראויה, שכן אין להעדיף בנסיבות שכאלה את המבטח הפרטי. מכאן, מקום שהתווה החוק דרך פניה לתשלום "נזק", יש לילך בדרך זו אפילו קנויה זכות שיבוב מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, שכן המחוקק קבע דין ספציפי לענין זה (ר' לענין זה ת.א. (תל-אביב) 127307/01 ב"ש 109638/02 מדינת ישראל -מס רכוש וקרן פיצויים נ' הכשרת הישוב (לא פורסם - צורף לבר"ע שהגישה המבקשת ושניתן על ידי ביום 27.10.02)). היה ויתברר, כי מנהל מס רכוש או ועדת הערר אינן מכירות בזכות המבטח, שכן אינו ניזוק, תעמוד לחברת הביטוח האפשרות לפנות לביהמ"ש המחוזי במגוון השאלות המשפטיות העולות בסוגיה ובין היתר, בשאלת תחולת תקנה 3 לתקנות הפיצויים בדבר "סייג לגובה תשלום הפיצויים", יחסי הקדימות אם יש בכלל יחסים כאלה, בין מבטח סטטוטורי למבטח רגיל, האם כלל יכלה חברת ביטוח מכח עילתה על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח לתבוע תביעת שיבוב את המדינה, האם קיימת לחברת הביטוח עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ומה יחסי ההשתתפות בכלל בין מבטח סטטוטורי למבטח רגיל, כל אלה הינן שאלות משפטיות וראויות לבירור במסגרת בירור התביעה, אצל ועדת הערר והאינסטנציה שמעליה. לפיכך, סברתי כי בנסיבות הענין אין לביהמ"ש סמכות עניינית ביחס לתובענה זו. ו. שאלת הסמכות המקבילה אפילו לא תאמר כן, כי אז ישנה סמכות מקבילה וחל העקרון של "ענין תלוי ועומד" [LIS ALIBI PEDENS] הקובע, כי ניתן להעמיד את הדיון בהליך דנן כל עוד עומד הליך אחר בין הצדדים. (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (הוצ' סיגא, תשס"ג-2003)93. אמנם, לכאורה נבחנת זהות עילות התביעה שבמקרה זה יכול ותהיינה שונות, אך גם אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בכל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, שבשתיהן עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה היינו חובת המבקשת לשלם למשיבה הסכומים ששילמה למבוטחתה. [ר' ע"א 9/75 שיק אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2)477,481], ולפיכך, משהחל הדיון וכבר עבר לועדת ערר אצל רשויות מס רכוש, יש לאפשר להשלים ההתדיינות שם, שכן אין זה ראוי לנהל הליך זהה במקביל בשני מקומות נפרדים. לפיכך, גם מטעם זה יש מקום למחיקת תביעה זו, על מנת לאפשר המשך ההליכים בפני רשויות מס רכוש. לפיכך, הנני מורה על מחיקת התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2500 ₪ בצירוף מע"מ. פוליסהמיסיםתביעת שיבובמס רכוש - נזקי מלחמהחברת ביטוח