פסק דין בפניי תביעה כספית בסך של 1,795 ₪. לטענת התובעת, הנתבע ביקש חידוש פוליסה לרכב מספר 18-407-22, לתקופה שמיום 1.2.02 ועד ליום 31.01.03. הנתבע לא שילם את חובו שהוא 1,968 ₪, נכון ליום 15.9.03. טענות הנתבע לטענת הנתבע הוא ביטח את רכבו אצל התובעת לשנת 2001 בלבד, ומועד פקיעת הביטוח היה 30.1.02. לטענתו, הוא לא ביקש מהתובעת לבטח את רכבו לשנת 2002, ועל כן אין בידי התובעת, ואף לא צורפה לכתב התביעה, פוליסת ביטוח לשנת 2002. לטענתו, התובעת שלחה לו פוליסה חובה לשנת 2002, שכנראה הונפקה אוטומטית, אך הוא אישית החזיר אותה למשרדי התובעת, ועוד טרם שפג תוקפה של הפוליסה הקודמת, ב- 30.1.02. לטענתו, רכבו בוטח בחברת ביטוח אחרת, איילון. מיד לכשקיבל את כתב התביעה, שלח לתובעת מכתב ובו פרט את השתלשלות העניינים, וצירף אישור על ביטוח קיים לרכבו בחברה אחרת. דיון לטענת התובעת, ועל פי המפורט בתצהירה של הממונה על גבייה משפטית אצלה, הגברת קיוויס, הנתבע ביקש ביטוח חובה לרכבו. הביטוח הופק במסגרת הפקת ביטוח חובה לעובדי התעשייה האווירית, מקום עבודת הנתבע, ובמסגרת זו, לאחר קבלת הצעת ביטוח מהנתבע, נמסרה לו תעודת ביטוח החובה, משולמת, ועליו היה לדאוג להסדר תשלומה. לטענת התובעת, וכמפורט בתצהירה של הגב' קיוויס. במכתבו של הנתבע, אל התובעת, מיום 9.12.03, יש הודאה של הנתבע, שנתבקשה על ידו הצעת ביטוח חובה לשנת 2001 וכן הודאה כי קיבל את תעודת הביטוח לידיו. התובעת מימנה מימון ביניים את ביטוח החובה שהונפק לרכבו של הנתבעת, ועליו לפרוע את חובות. גם אם הנתבע ערך ביטוח חובה בחברה אחרת, היה עליו להחזיר את תעודת ביטוח החובה, שהפיקה לו התובעת. כל עוד לא עשה כן ,התובעת איננה יכולה לקבל בחזרה זיכוי מחברת אבנר, בגין תשלום תעודה זו. לטענת התובעת, הנתבע לא החזיר את ביטוח החובה לידיה, שכן אין ברישומיה כל אינדיקציה לכך. עדת התובעת, הגב' קיוויס, אחראית מחלקת גבייה משפטית, נשאלה , כיצד היא יודעת שהנתבע פנה לתובעת, והשיבה כי הנתבע היה מבוטח בביטוח קולקטיבי, באמצעות התעשייה האווירית, וכדי להנפיק תעודת חובה, היה עליו לחתום על טופס הזמנה לביטוח כזה. טופס זה, לטענתה, נשאר בתעשייה האווירית מקום עבודתו של הנתבע. עדת התובעת אישרה, כי לא ראתה את בקשת הביטוח של הנתבע. העדה לא זכרה לומר, מתי התובעת ביקשה מהנתבע להחזיר את ביטוח החובה, ואף לא זכרה אם היה זה, טרם הגשת התביעה או אחריה. בנוסף , העדה לא זכרה, אם הנתבע התבקש להחזיר את תעודת החובה, טלפונית או בכתב. אם כי היא "כמעט בטוחה שדברה עם הנתבע בטלפון". לאחר מכן השיבה שדיברה עם הנתבע לאחר שהוגשה התביעה. (עמוד 4 שורה 1 לפרוטוקול). לשאלה, ועל פי המפורט בסעיף 5 לתצהירה, היכן הנתבע הודה כי ביקש מהתובעת הצעת ביטוח, במכתבו מיום 9.12.0.3, ענתה העדה "אין לי תשובה" (עמוד 4 שורה 9 לפרוטוקול). לטענת הנתבע, לא ביקש כל הצעת ביטוח ו/או ביטוח לרכבו לשנת 2002. לטענתו, נהפוך הוא, הוא ביטח את רכבו בחברת איילון, ומשקיבל את תעודת ביטוח החובה, לשנת 2002, וטרם שפקע מועד הביטוח הקודם, החזיר את התעודה למשרדי התובעת. אין לו אישור בכתב על החזרת התעודה. לגרסתו, תעודת החובה, כנראה הופקה אוטומטית. אין חולק, כי בשנה קודמת לתקופה הרלוונטית, רכבו של הנתבע היה מבוטח אצל התובעת. אין חולק כי אותו ביטוח נעשה, במסגרת הסדרים לעובדי התעשייה האווירית. אין חולק שהנתבע קיבל את פוליסת ביטוח החובה, לשנת 2002. לטענת התובעת, הנתבע לא החזיר את הפוליסה, ולטענת הנתבע הוא החזיר אותה לתובעת, טרם שפג תוקפה של הפוליסה הקודמת. משהובהר לתובעת, כי לרכב הנתבע, בתקופה הרלוונטית, ביטוח בחברה אחרת, הציעה, על פי דברי בא כוחה בסיכומיו, לחזור בה מהתביעה, ללא הוצאות. הנתבע, מבקש הוצאות ריאליות, עקב ההוצאות שנגרמו לו כולל עוגמת נפש. התובעת, לא הציגה כל בקשה ו/או חתימה ו/או הצעה של הנתבע בה הוא מבקש ממנה ביטוח לשנת 2002. לטענת הגב' קיוויס, מדובר, בהצעת קולקטיב, התעשייה האווירית, שם חתם הנתבע על הבקשה, וטופס החתימה מצוי במקום עבודתו. על התובעת, היה להמציא את המסמך עליו חתם הנתבע. לחילופין, היה עליה להזמין לעדות, מי מטעם מקום עבודתו של הנתבע, אשר עוסק בנושא, כדי שיעיד בפני, על פי רשימות שמצויות בפניו, ו/או בכל דרך אחרת, שהנתבע ביקש ו/או חתם על בקשה לחידוש הביטוח. התובעת לא עשתה כן, ואף העדה מטעמה, אשר בתצהירה טענה, כי הנתבע במכתבו הודה כי ביקש את הביטוח, לא ידעה להשיב על השאלה, היכן באותו מכתב מצויין כי הנתבע מבקש חידוש ביטוח. מכתבו של הנתבע אל התובעת, מיום 9.12.03,נספח לתצהיר התובעת, מציין מפורשות כי הנתבע לא ביקש את חידוש הפוליסה. על פי המפורט במכתבו, הוא החזיר את תעודת הביטוח, אשר הונפקה לו אוטומטית לתובעת עוד טרם 31.1.02. בנוסף, באותו מכתב הוא מציין כי מצורף לו אישור תשלום ביטוח לרכב, לשנת 2003, דרך מת"ש התעשייה האווירית, בחברה אחרת, היא חברת איילון. דהיינו, שעולה ממכתבו, כי לא ביקש גם במקום עבודתו, חידוש הביטוח אצל התובעת, כיוון שבאמצעות מקום עבודתו, הוצאה לו פוליסת ביטוח בחברת איילון. סבורני, שמכתבו זה של הנתבע, אומר דרשני. עולה כי הנתבע לא ביקש חידוש ביטוח אצל התובעת כלל וכלל. היה על התובעת, לבדוק היטב, כל מבוטח שלה, הגם שמדובר בביטוח קולקטיבי, ולברר האם אותו מבוטח ביקש חידוש הביטוח, לשנה נוספת, אם לאו. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. כאן אציין, כי הגב' קיוויס, לא דייקה בתצהירה, לגבי עובדות המקרה, ובמיוחד, נוכח אמירתה, כי הנתבע במכתבו, המצורף לתצהירה, מודה כי ביקש החידוש ביטוח, כאשר המכתב מציין את ההפך. בנוסף, הגב' קיוויס, לא ידעה לענות על השאלות המהותיות והענייניות, הסובבות את התביעה שבפני. לאור כל המקובץ, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע את הוצאותיו, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. מסמכיםביטוח חובה