פיצוי משאית נגנבה

פסק דין 1. זוהי תובענה לפיצוי בגין דמי משאית בבעלות התובע אשר נגנבה וזאת בסך של 109,000 ₪. 2. התובע הינו בעליה של משאית מסוג פורד "קרגו" מ.ר. 56-586-11. (להלן: "המשאית"). 3. התובע חייב היה כספים לזכות נושה אשר פתח בהליכים כנגד התובע בתיק הוצאה לפועל מס' 0- 95-48041-01. 4. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מומשה המשאית אשר עוקלה לטובת הזוכה. 5. עו"ד אבי זילברפלד מונה ככונס נכסים מטעם הזוכה לתפיסתה של המשאית ולמימושה. 6. עו"ד זילברפלד פנה אל הנתבעת וביקש ממנה לבצע תפיסת המשאית ואחסונה. 7. הנתבעת הודיעה לתובע להביא המשאית לחצריה - וזה עשה כן. 8. המשאית הובאה לחצרי הנתבעת בליל יום 5.11.96 על ידי התובע ובנו. 9. המשאית הושארה ברחוב הסמוך לחצרי הנתבעת ולמחרתו התברר כי נגנבה. דיון האחריות 10. התובע ובנו מר דן פרידמן העידו בתצהיריהם ת/2 ו - ת/3 כי המשאית הובאה לדרישת הנתבעת לאזור התעשיה ראשון לציון בו היתה חצר מגודרת בטון ועליה תלתלי תיל, אולם המשאית הושארה ברחוב עקב העדר מקום בחצר. 11. התובע העיד כי העיר לנציג הנתבעת על כך ואמר לו שלא להשאיר שם בחשכה את המשאית כי הדבר מסוכן, אולם הנציג הורה לו ולבנו לעזוב את המקום. (ראה: פרוטוקול עמ' 37 שורות 26-20). 12. נציג הנתבעת מר ארנון צדוק העיד בתצהירו נ/7 כי המשאית חנתה ביחד עם כלי רכב כבדים וטרקטורים מחוץ לחצר. 13. להסברו ולהודאתו, בחצר היה מקום למכוניות פרטיות בלבד ולמשאית אחת, ואכן המשאית שבענייננו חנתה מחוץ לחצר. (ראה: פרוטוקול עמ' 46 שורות 11 - 9). 14. המסקנה היא כי משקיבלה לידיה הנתבעת את הרכב, הרי שנכנס הוא תחת כנפיה ומאחר שנגנב בסמוך לחצריה - האחריות כולה לגניבת המשאית אשר לא אוחסנה בפנים החצר, רובצת עליה, ולפיכך, על זו לפצות את התובע. התביעה כנגד הצד השלישי 15. הנתבעת שלחה אל חברת הבטוח מגדל בע"מ הודעת צד שלישי בטענה כי על חברת הביטוח לשפותה היה ותחוייב בפיצוי. 16. חברת מגדל כופרת בדרישה זו משני טעמים. האחד - כי חלה התיישנות לגבי התובענה דכאן אשר הוגשה כארבע חצי שנים לאחר קרות הארוע הביטוחי - וזאת בניגוד לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים המעוגנת בסעיף 31 לחוק חוזה הבטוח, התשמ"א - 1981. (להלן: "החוק"). 17. הטעם השני, העדר כיסוי ביטוחי לרכב אשר נגנב מחוץ לחצר האיחסון ונותר ללא הגנה ומיגון. 18. אכן, מהעתק כתב הפוליסה והרשימה אשר הוצגו וצורפו כנספח לתצהיר ג'/1 של נציגת חברת הביטוח, גב' רחל רופא, עולה כי הבטוח היה תקף כלפי תכולה אשר אוחסנה בתוך חצרי המבוטח והפוליסה הורחבה לכסות טרקטור מחוץ לחצר הנתבעת - ובתנאי שהינו קשור בשרשראות לעמוד ברזל. 19. לבדיקתה, שרשרת הברזל אליה נקשרה המשאית, לטענת הנתבעת, נותרה תלויה על העמוד וכלל לא נחתכה. נובע מכך, כי לא בוצעה קשירה של ממש וכי מנעול השרשרת נפתח באמצעות מפתח. 20. הנתבעת פנתה לחברת מגדל בתביעה לתשלום תגמולי בטוח על פי הפוליסה בגין גניבת המשאית - ובמכתב מיום 8.1.97 דחתה זו את תביעת הנתבעת בנימוק שהמשאית הושארה מחוץ לחצר הנתבעת ולא היתה מוגנת - בניגוד להוראות הפוליסה. 21. התובענה הוגשה ע"י התובע ביום 24.9.00 והודעת הצד השלישי כנגד חברת הבטוח הוגשה ביום 27.6.01. משמע, לאחר שהאירוע הביטוחי קרה ביום 16.11.96 - הרי שחלפו למעלה מארבע וחצי שנים מאז התרחשותו, דבר אשר מביאני למסקנה כי התביעה אכן התיישנה. 22. טענת הנתבעת לפיה לא יכולה היתה לתבוע מיד לאחר הגניבה אלא שהתובע בלבד הוא שיכול היה לעשות כן - לאו טענה היא, שכן, כעולה מחומר הראיות, הגישה הנתבעת טופס תביעה לקבלת תגמולי בטוח בהתאם לפוליסה. מכאן, משנדחתה ע"י מגדל, יכולה ורשאית היתה לתבוע בבית המשפט, אולם מטעמיה שלה בחרה שלא לעשות כן אלא נקטה ב "שב ואל תעשה". 23. טענת נציג הנתבעת מר צדוק כי בידיו דף העתק פוליסה שונה מזה שביד הנתבעת (נספח ה' לתצהירו) נדחית על ידי באשר מעדיפה אני עדות הגב' רחל רופא בתצהירה כי דף הרשימה הבודד אשר הציג לא הוצא מעולם ע"י חברת מגדל ואינו מהווה מלוא הפוליסה הרצופה. 24. משכך, הרי שצודקת חברת הבטוח בטענתה כי אין כיסוי ביטוחי לפוליסה - ומכל מקום, על פי חומר הראיות, כמפורט לעיל - התובענה התיישנה. ראה: ע"א 3812/91 בר"ע 5423/91 ג'רייאס ברבארה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ח (3) 441. 25. טענת הנתבעת הנוספת כי המדובר בביטוח אחריות - שאין עימה התיישנות על פי סעיף 70 לחוק ולא בביטוח תכולה עסקינן - לאו טענה היא, שכן המדובר בפוליסה של "מגדל עסק" כשביטוח המשאית נעשה תחת חלק 1.2 לתוספת כדלקמן: "בטוח תכולה: חלק 1.2 - בטוח תכולה..... מלאי כמפורט מטה: מלאי מעוקלים, כולל משאית אחת בתוך החצר וטרקטור מחוץ לחצר..." 26. משמע, אין בפנינו ביטוח אחריות מקצועית או הרחבה של הפוליסה כדי שתכסה אחריות מקצועית. על כן, נדחית טענה זו. 27. לפיכך, נדחית תביעתה של המודיעה כנגד הצד השלישי. הנזק 28. התובע הגיש חוות דעת השמאי מר יחיאל שהם, המוצג ת/1, על פיה מעריך הוא ערך המשאית בסכום של 78,000 ₪, אולם חוות הדעת נערכה ביום 6.3.98 בלא שבדק המשאית, אלא עיין "בניירות ובחשבונות התיקון" אשר הוצגו בפניו ע"י התובע. 29. בסכום זה, כולל הוא 36,000 ₪ מחיר המשאית על פי המחירון לחודש נובמבר 1996, בו נגנבה המשאית; כן כולל הוא מסיט רוח - 1,300 ₪, מחיר מזגן - 4,200 ₪; מחיר דלת הידראולית - 15,880 ₪ ומחיר ארגז סגור - 18,500 ₪. 30. חוות דעת זו ניתנה, כמובן, באופן היפוטתי, על יסוד המחירון המצוי בשוק ועל סמך מידע מפי התובע בדבר התקנת תוספות לרכב. 31. המומחה הופנה ע"י התובע לחשבוניות, אך חלקן התייחסו למשאית פורד קרגו נוספת אשר בבעלות התובע - מ.ר. 00-528-70 - ובחלקן לא נשאו כלל מספר רשום של כלי רכב. 32. למשל, לעניין התקנת דופן הידראולית, לא ידע השמאי באיזה רכב מרכבי התובע הותקנה דופן כזאת - והתובע עצמו הודה כי בטעות הציג חשבונית לעניין משאיתו האחרת - ובחשבונית נוספת שהציג ברשות בית המשפט לא נרשם כלל מספר הרכב. 33. הוא הדין בקבלה לעניין רכישת ארגז משאית אשר השמאי לא יכול היה לומר באם שייכת היא למשאית נשוא חוות הדעת וכן לגבי התקנת אבזרי רכב, לגבי שיפוץ מנוע ומסיט רוח - לא הוצגו חשבוניות כלל. 34. המשאית נרכשה ע"י התובע כשהיתה בעלת וותק של 10 שנים, ולא בוטחה בבטוח מקיף, אלא בבטוח צד ג' בלבד, וכהסברו של התובע, משום היות הרכב ישן. 35. כן עולה, כי המשאית עברה שלוש תאונות דרכים אשר הצריכו תיקונים שונים, בעיקר תיקוני פחחות - "לא מהותיים", כדבריו, אולם נמנע מלצרף חשבוניות תיקונים אלה. 36. בחקירתו בהליכי ההוצאה לפועל גרס התובע כי שווי המשאית הינו בסך של 35,000 ₪ ולעומת זאת בתבעו את הכונס עו"ד אבי זילברפלד לפצותו (בתביעה שנמחקה) ציין כי נזקיו הינם בסך של 129,517 ₪ ובתובענה דכאן דורש הוא סך של 78,000 ₪. 37. התרשמותי, הינה, כי התובע מנסה להגזים בתביעתו ו"לנפחה" ע"י הצגת מסמכים וחשבוניות אשר אינם קשורים לענייננו - כשהוא טוען ל"טעויות". כן הודה, כאמור, בהליכי ההוצאה לפועל כי שווייה של המשאית הינו בסך של 35,000 ₪ בלבד, וחזקה עליו, כבעליה, כי בעת הרלבנטית טען טענות אמת בהכירו את רכבו שלו. 38. עם זאת, נכונה אני לקבל כי מחיר המחירון למשאית לחודש נובמבר 1996 עמד על סך של 36,000 ₪, כעדות השמאי, ולאשר לתובע תשלום סכום זה, המהווה ערך ריאלי למשאית שנגנבה. 39. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע הסך של 36,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום המלא בפועל. 40. הודעת הנתבעת לצד השלישי נדחית בזאת והנתבעת-המודיעה תישא בהוצאות משפט לצד השלישי בסך של 7,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםמשאית