סעיף 43 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 [להלן – פקודת הראיות] קובע:   "הוגשה תעודה שהיא, כנחזה או כמוכח, בת עשרים שנה לפחות והוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט באותו מקרה, רשאי הוא להעמידה על חזקתה שהחתימה עליה וכל חלק בה הנחזים שנעשו בכתב ידו של פלוני נעשו בכתב ידו, ולגבי עשייתה או אימותה של התעודה - שנעשתה או שאומתה כהלכה בידי האדם הנחזה כמי שעשאה או אימתה".   יסודות הסעיף הם אלה:   א. תעודה בת עשרים שנה לפחות;   ב. התעודה הוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט באותו מקרה;   לעניין זה נקבע כי המבחן של "משמורת נאותה" - natural custody אוproper custody - הוא שהמסמך ימצא במקום שבו טבעי למצוא מסמך מקורי מאותו סוג. "תעודות נושנות" מהוות אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמועה, הטעם לכך כי בדרך כלל לא יימצאו אנשים שיוכלו להעיד על עריכתם של מסמכים נושנים או לאמת כתב היד או החתימה שבהם. כמו כן הועלתה הדעה כי בדרך כלל לא יזייף אדם מסמך אך ורק בכדי שיפיק רווח או תועלת כעבור עשרות שנים. מכל מקום שיקול הדעת האם לקבל תעודה נושנה כראיה נתון לבית המשפט ואין מדובר בקבילות אוטומטית. ראו לעניין זה ע"א 283/61 דאוד דוראני נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו' [3] 1935, בע' 1937.  תעודה נושנהמסמכים