העלמת מס - יסוד נפשי


הכרעת דין

1. הנאשמים הובאו לדין בגין ארבע עבירות של השמטת מס במזיד, מרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס הכנסה בניגוד לסעיף 220 (5) + (1) לפקודת מס הכנסה.


ואלה הן תמצית העובדות כפי שפורטו בכתב האישום:


א. הנאשמים היו בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה, שותפים בעסק הנקרא "מסעדת האחים" בחלקים שווים. עסק זה התנהל ברח' יפו 144 בעיר חיפה, שיקרא להלן "המסעדה".


ב. במסעדה מכרו הנאשמים מנות פלאפל ושווארמה.


ג. הנהלת חשבונות המסעדה התנהלה על פי השיטה הכפולה, שכללה בין השאר סרטי קופה רושמת.


ד. ביחס לשנים 1995, 1996, 1997 ושנת 1998, שיקראו להלן "שנות המס" הגישו הנאשמים דו"חות על הכנסותיהם, לפקיד השומה, כאשר דו"חות אלו התבססו על הפדיון היומי של סרטי הקופה הרושמת, פדיון יומי זה מופיע בסרטי הקופה ליד האות "Z".


ה. על פי מידע מודיעיני בקש פקיד השומה לבדוק את ספרי הנאשמים, לכן בקש וקיבל מהנאשמים את ספרי הנהלת החשבונות וכן את סרטי הקופה.


ו. בבדיקת סרטי הקופה הרושמת שערכו נציגי המאשימה נתגלו הממצאים הבאים:


השנה-מס' הימים שנבדקו-התקבול בש"ח

לפי סרטי הקופה-התקבל בש"ח

לפי ה- Z וע"פ הדו"ח השנתי-ההפרש בש"ח

1995-115-879,337.4-461,058.4-416,940

1996-163-1,220,574.41-741,486.41-480,231

1997-171-1,249,718.6-817,865.6-463,413

1998-190-1,325,558.27-892,145.27-463,413

-- סה"כ ההפרש הוא-1,790,177.5



המאשימה טוענת כי הנאשמים דווחו על הכנסותיהם על פי סיכום ה- Z בסרטי הקופה, סיכום שלא כלל תקבולים שנרשמו באותם סרטי קופה, משום שהם הופחתו על ידי ביצוע פעולת הפחתה והקלדה בכפתור ה- RF שהיא "פעולת החזר", פעולה שנרשמת באדום או במינוס, ברם, לפעולה זו לא היה זכר בסרטי הקופה והיא לא נראתה על גבי סרטי הקופה.


המאשימה גורסת כי הנאשמים נהגו להניח חוצץ בין הסרט החיצוני לבין זה הפנימי, לכן פעולה זו - פעולות ההפחתה - לא הודפסה על גבי הסרט הפנימי. בסרטי הקופה נרשמת כל פעולה, כשלידה חייב להופיע מספר הפעולה, התאריך ושעת ביצועה ובעניין זה כך מסרה העדה גב' ללום ריקי בעמ' 11 ש. 12:




" אני מסבירה למשל איך בדקתי את הסרט...... כל יום כתוב עליו את התאריך - כל תקבול שנרשם בסרט של העסק נרשם בסרט שערכתי בעצמי, עד אשר מגיעים ל- X, שהוא סיכום ביניים, וניתן לראות שלפני פעולת ה- X, שכל תקבול מקבל מספור, לפני ביצוע ה- X ולאחר ביצוע ה- X ישנו דילוג על פעולה, ישנו קטע ריק שמופיע בסרט - ולאחר מכן, ישנו X או Z בסכום שהוא נמוך בין 1,000 ל- 5,000 ש"ח משהו כזה.


אני מראה לבית המשפט את הפעולה החסרה ואת הדילוג הקיים בסרט הקופה של העסק. בסרט רואים רישום של הפעולות ששם יש רישום של מספר הפעולה ותאריך הפעולה והשעה בה בוצעה הפעולה. אנו רואים שהפעולה הקודמת היתה מספר 267, ישנו קטע ריק, בוצע X שהנו סיכום ביניים של המכונה ה- X - קיבל פעולה של 269 - כלומר פעולה 268 חסרה".


העדה הנ"ל הוסיפה וטענה כי:


"הקטע הריק נוצר על ידי הכנסת קרטון בין הסרט הפנימי לחיצוני - בקופה הרושמת ישנו מקש שקוראים לו - RF שזו פעולת ההפחתה - הוקלד סכום שרוצים להפחית, נגיד 2,000 ש"ח - ובעקבות כך נוצר ה- X שהוא סיכום הביניים לאחר הפחתה"

ראה עמ' 11 ש. 26 עד 28.


המפקחת, גב' ללום ערכה ניירות עבודה לאחר בדיקת סרטי הקופה ת/א 1 עד 146, כאשר סרטים אלו התייחסו לשנות המס בהתאם למפורט בת/א 147. כאמור ניירות העבודה הוגשו וסומנו כדלקמן:


ת/ב 1 לשנת המס 1995, ת/ב 2 לשנת המס 1996, ת/ב 3 לשנת המס 1997, ת/ב 4 לשנת המס 1998.


עוד ערכה העדה הנ"ל את ריכוז תקבולי המסעדה בשנות המס הנ"ל על פי ההכנסות לפי סרטי הקופה ומצאה את ההפרש שבין שני הרישומים הנ"ל, ראה המוצגים ת/ג 1 לשנת המס 1995, ת/ג 2 לשנת המס 1996 , ת/ג 3 לשנת המס 1997 ו- ת/ג 4 לשנת המס 1998.


מהריכוז הנ"ל התגלו הפרשים בין התקבולים היומיומיים שהיו בפעולות ה- Z לבין התקבולים שנמצאו בסרט המשוחזר והמלא של התקבולים. ההפרשים היומיומיים נעו בין 2,000 ש"ח לבין 4,000 ש"ח. הפרשים אלו הסתכמו בסכומים המפורטים לעיל והמצביעים על ההפרש בין ההכנסה שהנאשמים הצהירו עליה, על פי הסיכום היומי ה- Z לבין הסכומים שהוקלדו על גבי סרטי הקופה המשוחזר והמבטאים את כל תקבולי הנאשמים עם ההפחתות.


הנאשמים נחקרו ביחס להפרשים אלו ולגרסתם אשוב בהמשך.


שמעתי עוד את עדותו של מר ירון חושקובר, מפקח בכיר במס הכנסה, רו"ח בהכשרתו, מעדותו ומעדות גב' ללום עולה כי הוא בדק סרט קופה אחד וגילה את ההשמטה מההכנסות וערך את הנייר שחובר ל- ת/ד 4 ושהוא גיליון מס' 1, גיליון שמשתרע על 7 עמודים - ראה עמ' 18 ש. 5 ואילך בעדות גב' ללום וכן את עדות העד ירון חושקובר בעמ' 63 ואילך.


יש להדגיש כבר עתה כי אין כל מחלוקת ולא יכולה להיות כזו, ביחס לעובדה כי דו"חות המס של הנאשמים שהוגשו בשנות המס הנ"ל התבססו על הסיכום היומי שהנאשמים המציאו לרואה החשבון שלהם, מר אוסמה חסן, קרי, את הסיכום היומי - ה- Z, הפקדות הבנקים, הוצאות שוטפות שכוללות הכל, לרבות הוצאות הקניות ושכר עובדים – ראה בעניין זה עדות רואה החשבון של הנאשמים מר אוסמה בעמ' 21.


על יסוד האמור לעיל ניתן לומר כי המאשימה הניחה בפני בית המשפט הוכחה ברורה ביחס לבסיס עליו נשען הדו"ח השנתי של הנאשמים, קרי הסיכום היומי ואשר ידוע בשם ה- Z.


עוד יש לציין כי רואה החשבון מטעם הנאשמים, מר אוסמה חסן, אישר בעדותו בפני כי במהלך חקירתו על ידי שלטונות המס, הוא נתבקש לסכם את הפדיון היומי על פי סרט הקופה הרושמת והשווה בין תוצאת הסיכום שערך לסרט הקופה לבין הסיכום שמופיע בסרט הקופה, מול האות Z ומצא הפרש, וכך הוא העיד בעמ' 21 ש. 22:


"ש. מה עוד קרה בחקירתך במס הכנסה?



ת. זו לא חקירה , זו עדות. אני נתבקשתי לסכם את הפדיון היומי, יום, יומיים או שלושה. אני סיכמתי את הפדיון היומי כפי שנרשם בקופה הרושמת, בגליל של הקופה הרושמת ביום מסוים, והשוואתי ונתבקשתי להשוות את זה לסיכום היומי ב- Z שמצוי בספרים ולהצביע על ההפרש - כי נשאלתי אם יש הפרש או אין הפרש. היה הפרש."



העד הנ"ל נשאל עוד ביחס להפרש שמצא בין הסיכום היומי ה- Z לבין סיכום הפדיון היומי שערך על פי סרטי הקופה ובהגינותו, השיב כי בדו"חות המס שהגישו הנאשמים, אין כל ביטוי להפרש הנ"ל וכך השיב בעמ' 21 ש. 28 וכן בעמ' 22 ש. 1:


"ש. ההפרש הזה מופיע בדו"חות הנאשמים?



ת. לא.


ש. למה בעצם?



ת. ההכנסות בספרי החשבונות נרשמו על סמך ה - Z.


על כן, ניתן לומר כי הוכח בפני במידה הדרושה במשפט פלילי, כי בבדיקת ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמים נמצאו הפרשים בין התקבולים של המסעדה שנרשמו בסיכום היומי ה-Z לבין אלו שהוקלדו בפועל בסרטי הקופה.


על פי ניירות העבודה של גב' ללום, ת/ב 1 עד 4, ניירות המבוססות על סרטי הקופה הרושמת של הנאשמים, נמצאו הפרשים ברורים וקבועים מדי יום ביומיו וכי הפרשים אלו מפורטים פירוט יתר, ממנו עולה כי המאשימה הוכיחה במידה הדרושה במשפט פלילי את הסכומים שהנאשמים השמיטו מהכנסותיהם.


מעבר לנדרש, אדגיש כי הנאשמים לא טענו אחרת ולא ניסו להראות כי נפלה טעות בשוגג ובתום לב ביחס לרישומים שפורטו בניירות העבודה ת/ב 1 עד 4. שתיקת הנאשמים בעניין זה שתיקה זועקת היא, ממנה ניתן להסיק, כי הם לא חולקים על הנתונים המפורטים במסמכי המאשימה.


כעת יש לבחון באם יש בפי הנאשמים גרסה כל שהיא אם זו שנמסרה לרשויות החוק ואם זו שנמסרה בפני?



על פי ההודעות שמסרו הנאשמים לחוקרי מס הכנסה, הם הכחישו כל קשר לחשד שיוחס להם, חלקם טען כי הוא עבד במטבח ועסק בהכנת סלטים, שיפודים ועיסה לפלאפל או בעניינים שאין להם כל קשר לקופה הרושמת, שפעולותיה בוצעו על ידי העובדים השכירים.


הפועלים היו רושמים את ההכנסות על ידי הקלדתם בקופה הרושמת והם אלו שהיו לוחצים על המקש Z בסיום כל משמרת. הודעות הנאשמים היו קצרות ומתחמקות, זאת ניתן ללמוד מעדותו של עוסמאן עאסלה שלא ידע למסור פרטים ביחס לכמות הבשר והפיתות שרכשו עבור המסעדה בכל יום.


זאת ועוד הנאשם עוסמאן עאסלה מסר בעדותו כי בכל יום עבודה, אחד מבעלי המסעדה היה נוכח ונמצא שם, ורק במקרים נדירים ובאירועים מיוחדים כגון אבל או חתונה, לא היה איש מהם שם. לכן ניתן לתהות ולשאול מדוע הם הפקידו את ההכנסות ורישומן בידי העובדים, למרות נוכחותם בעסק?



במוצג ת/ד "4" גליון מס' 5 ש. 22 נשאל הנאשם עוסמאן עאסלה את השאלה הבאה:


"ש. מה קרה בפעולה מס' 169 בתאריך 7.6.97 בשעה 19:15?



ת. לא יודע.


ש. עפ"י סרט הקופה ה- X המופיע הינו 2,528 ש"ח כאשר בפועל היה צריך להיות 5,635 ש"ח כך שנלקחו מהקופה כספים בס"כ של 3,107 ש"ח, מה ההסבר שלך לכך?



ת. אני לא יודע מה פשר הדבר הזה אני מעולם לא גנבתי כספים מהקופה ולא ידעתי שזה קורה. אני לא קבלתי שום כסף במזומן מהעסק הזה אלא רק שיק המשכרת. אני נשבע לך בבן היחיד שלי ובקוראן שאני לא יודע מזה בכלל ולא קיבלתי שום כסף. אני עבדתי רק במטבח."



הנאשמים ניסו הן בעת מסירת עדותם בפני והן בעת חקירתם על ידי חוקרי פקיד השומה להרחיק את עצמם מהקופה הרושמת ומכל מעורבות בהפעלתה וברישום התקבולים, ניסיון זה, מגמתי וכושל הוא. הניסיון להרחיק את עצמם מהקופה הרושמת, מקרב אותם מאוד למעשים המיוחסים להם.


על הנאשמים לבוא ולתת הסבר משכנע ומתקבל על הדעת כדי שבית המשפט יבחן אותו ביסודיות ובכובד ראש ויקבע באם הסבר זה סביר בנסיבות העניין, הסבר שישליך גם כן, על הכוונה הפלילית, קיומה או העדרה, קרי, האם הנאשמים פעלו בתום לב או מתוך דעת? לעניין זה אשוב בהמשך.


הנאשמים כאמור לא נתנו כל הסבר וניסיונם להרחיק את עצמם מכל קשר לקופה הרושמת ניסיון כושל הוא. הנאשמים לא טרחו להביא מטעמם, ולו עד אחד מאלו שהפעילו את הקופה הרושמת ורשמו את התקבולים, לשיטתם. אי הזמנת עדים אלו שבשליטת הנאשמים, תהיה בעוכריהם.


הסברי הנאשמים לא מקובלים עלי ואין בהם כדי לפטור אותם מאחריותם לרישומי הכנסותיהם ותקבוליהם. אזכיר רק שמטעמם לא הוגשה כל תלונה על מעילה או גניבת כספים על ידי הפועלים.


הואיל והיסוד הפיזי הוכח כנדרש במשפט פלילי אבחן כעת את קיומו של היסוד הנפשי.




2. היסוד הנפשי:


בשיטת המשפטית המקובלת במקומותנו, אדם ישא באחריות פלילית בגין עבירה רק אם התביעה תוכיח הן את האקט הפיזי והן את ההלך הנפשי ה- (mens rea), מסוג מחשבה פלילית.


המחשבה הפלילית ה- mens rea מוגדרת בסעיף 20 לחוק, לאמור:


"(א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה:


(1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות;



(2) פזיזות שבאחת מאלה :



(א) אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;



(ב) קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.


(ב) לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.


)ג) לענין סעיף זה -



(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;



(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.


(ב) לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה במטרה לגרמן.


(ג) לעניין סעיף זה -



(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להן, או נמנע לבררן;



(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות."



כאמור, היסוד הנפשי (State of mind) שבעבירה מתבטא ביחס הסובייקטיבי של העושה, הן במישור ההכרתי והן במישור החפצי/רצוני, ליסוד העובדתי ( (actus reus שבה (פלר - יסודות בדיני עונשין, כרך א, תשמ"ד, 485).


המצב הנפשי מבטא, למעשה, את הכלל הגדול שבדיני העונשין, שלפיו, אין עבירה ללא אשמה ( .(crimen sine culpa nullum



מחשבה פלילית מבטאת אשמה. (ראה קנאי - "העדר מודעות ליסודות העבירה או טעות במצב משפטי: העבירה של הפרת אמונים כדוגמא". מגמות בפלילים, הוצאת המכון למשפט פלילי ע"ש פרופ' טאובנשלאג, תשס"א, 205 ,203; לוי ולדרמן, עיקרים באחריות פלילית, תשמ"א, 396).


כידוע, חוק - יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1982 (להלן : "חוק - היסוד"), העלה את מעמדן הנורמטיבי של הזכויות המעוגנות בו למעמד של זכויות חוקתיות על - חוקיות. (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 353 ,221).


חוקי היסוד הביאו לשינוי חוקתי וגרמו ל- "קונסטיטוציונליזציה של כל מערכות המשפט" (ראה בעניין זה בג"צ 2390/96 קרסיק נ. מ"י פ"ד נה 712 ,625 ,2 (ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, 1994 עמ' 63 - 62), שינוי זה והשפעת חוקי היסוד חדרו גם כן, לגוף ולנפש של המשפט הפלילי. (בש"פ 537/95 גנימאת נ. מ"י, פ"ד מט(3) 421 ,355; א.ברק "הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי - היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי (המהותי והדיוני)" מחקרי משפט, יג(1), תשנ"ו, 12 ,5; ע"פ 4424/98 סילגדו נ. מ"י, פ"ד נו(5) 548 ,529. סעיפים 2, 3 ו- 5. הדרישה לאשמה פלילית ולהרשעה ההולמת את מידת האשמה, היא דרישה חוקתית.


כבר נכתב כי הרשעה בפלילים והענשה במאסר בגין מעשה פלילי, שלא מתלווה לו יסוד נפשי (אחריות אבסולוטית), פוגעת בכבוד האדם, ובעקרונות הצדק הפונדמנטלי. (ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט מא (תשנ"ג), 281 ,271.


ולאחרונה נפסק ב- (ע"פ 4424/98 סילגדו הנ"ל, שם, 544 - 538), כי הוראת סעיף 34א(א)(1) לחוק הינה חוקתית.


3. הדרך להוכחת היסוד הנפשי:


לא ניתן להוכיח את הכוונה הפלילית על ידי חדירה ללב ולריאות ובחינת ההלך הנפשי של העושה ובדרך כלל לא ניתן להוכיח זאת בעדויות וראיות של הזולת. הוא נלמד ונקבע, איפוא, ברוב המקרים, בראיות נסיבתיות או בראיות ישירות, כאשר העושה פותח את סוגר לבו ומגלה נבכי נשמתו ומוסר דברים שמלמדים על כוונתו האמיתית, ובעניין זה נפסק בע"פ 125/61, היועהמ"ש נ. רימר ואח', פ"ד טו(3) 2121 ,2119, כי:


"הכוונה היא, מן הדברים שבלב שאינם ניתנים להוכחה על - ידי ראיות ועדויות של הזולת, ואין מנוס מכך כי בית המשפט יצטרך להסיק כוונה זו ממכלול הנסיבות שהוכחו בפניו."



גם בע"פ 355/88 לוי נ. מ"י, פ"ד מג(3) 234 ,221, נפסק כי:


"קשה לאין ערוך להוכיח את היסוד הנפשי, כי הרי לשם כך יש לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות לבו את אלה ניתן להסיק ממכלול הראיות, מהתנהגותו של הנאשם, מהמשתמע והנלמד ממעשיו ועוד כיוצא באלה דברים" (ראו - בג"צ 2535 ,2534/97 , 2541 ח"כ יהב ואח' נ. פרקליטת המדינה ואח', פ"ד נא(3) 18 ,1."



וכן, נפסק בפרשה אחרת, כי:


"אך כידוע, על ידיעתו של אדם - כמו גם על התנהגותו - ניתן לעמוד לא רק מתוך ראיות ישירות, אלא גם מתוך הנסיבות הכוללות של העניין, העשויות ליצור הנחה בדבר אותה ידיעה או התנהגות..."



במקרה שמשקלה של הנחה זו הוא נכבד, והריהי משכנעת מעל לכל ספק סביר, עשויה אותה הנחה להגיע למידה הדרושה לגיבושה של אחריות פלילית. כמובן, הנחה זו, שאינה אלא פרי ההיגיון וניסיון החיים, ניתנת לסתירה.


הכלל הוא כי אין מרשיעים אדם על יסוד התגבשותה של מחשבה פלילית בלבד. על כן, רשאי הנאשם להביא ראיות או ליתן הסברים שיש בהן כדי להפריך ההנחה ההגיונית והסבריו ינגסו במשקלה של ההנחה הנ"ל ויפחיתו אותו עד לרמה ולמידה שלא יהיה בכוח הנחה זו, כדי להוות ההוכחה הנדרשת והמספקת של המצב הנפשי במשפט פלילי.


אך במקום שהנאשם לא עמד בדרישה הנ"ל, ולא הביא ראיות או לא נתן הסברים מניחים את הדעת, הופכת ההנחה למציאות. ראה בעניין זה (ע"פ 435 ,384/80 מ"י נ. בן ברוך ואח', פ"ד לה(1) 592 ,589 וראו - ע"פ 3289/90 מ"י נ. בראונר פ"ד מה(1) 401 - 400 ,397; ע"פ 1478/91 מ"י נ. רובבשי ואח' פ"ד מו(1) 834 - 829; ע"פ 3514/91 רקייק נ. מ"י, פ"ד מו(5) 126, 133; ע"פ 601 ,566/89, מרציאנו ואח' נ. מ"י, פ"ד מו(4) 557 ,539.


כאמור, אנו למדים על היסוד הנפשי, על קיומו או העדרו מראיות נסיבתיות, הסובבות סביב שלושה צירים והם:


א. טיב המעשה הפלילי (ע"פ 216/56 יתום נ. היועהמ"ש וערעור שכנגד, פ "ד יא(1) 596 ,592; ע"פ 172/68 המטפרסט נ. היועהמ"ש, פ"ד כב(2) 9 ,3; ע "פ 335/75 סביר נ. מ"י, פ"ד ל(2) 60 ,57;



ב. התנהגותו של העושה, ובכלל זה התנהגות מאוחרת או התנהגות בפרשה אחרת (ע"פ 54/81 רוזן ואח' נ. מ"י פ"ד לה(2) 828 ,821; ע"פ 1075/98 מ"י נ. אופנהיים וערעור שכנגד, פ"ד נד(1) 320 ,303.


ג. הנסיבות בהן נעשה המעשה (ע"פ 44/81 מויאל ואח' נ. מ"י, פ"ד לו(1) 505.


על הבסיס הנ"ל ובדרך המפורטת דלעיל, נבחן באם התגבש בענייננו היסוד הנפשי הדרוש.


4. חזקת המודעות:


חזקת המודעות “Praesumptio doli” , שהיא חזקה שבעובדה, קובעת, כי: "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה" (פלר - יסודות בדיני עונשין א', תשמ"ד, 542). חזקה זו, היא פרי ההגיון וניסיון החיים. אכן, ההלכה הפסוקה, הצמידה, תחילה, חזקת המודעות לרכיב התוצאתי שבעבירה (ע"פ 125/50 יעקובוביץ נ. היועהמ"ש, פ"ד ו, 545 ,514; ע"פ 172/68 המטפרסט נ. היועהמ "ש, הנ"ל, עמ' 9; ע"פ 406/72 שניר נ. מ"י, פ"ד כח(1) 234; ע"פ 288/78 איזדמור נ. מ"י, פ"ד לד(2) 205 - 204 , 200; ע"פ 686/80 סימן-טוב נ. מ "י פ"ד לו(2) 261-262 , 253; ע"פ 322/87 דרור נ. מ"י , פ"ד מג(3) 724-725 ,718; ע"פ 511/91 אשקר נ. מ"י, פ"ד מו(2) 49 ,45; קדמי - על הדין בפלילים - הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, תשנ"ד, 90), אך לאחרונה, בע"פ 1632/95 משולם ואח' נ. מ"י, פ"ד מט(5) 551 ,534, הוצמדה החזקה הנ"ל לכל רכיבי היסוד העובדתי שבעבירה וכך נפסק:


"כוונה היא עניין שבלב, ובאין ראיות ישירות פונים לחזקת המודעות שעל פיה חזקה על כל אדם שהוא מודע למעשיו, לקיומן של הנסיבות החיצוניות הרלוואנטיות לעבירה ולתוצאות העלולות לצמוח ממעשיו."



וכן, בע"פ 807/99 מ"י נ. עזיזיאן, פ"ד נג(5) 767 ,747, נפסק, כי:


"מחשבה פלילית היא עניין שבלב. באין ראיה ישירה לגביה פונים לחזקת המודעות , שעל - פיה בני - אדם מודעים למעשיהם (מבחינה פיזית), לקיומן של הנסיבות החיצוניות הרלוונטיות, וכאשר מדובר בעבירות תוצאה , אף לתוצאות העלולות לצמוח ממעשיהם. חזקה זו משקפת את ההנחה, המבוססת על ניסיון החיים, ולפיה בני - אדם מודעים לרכיבים העובדתיים של מעשיהם ....


לחזקת המודעות משקל כמעט מכריע כאשר ההתנהגות האסורה מתבטאת במעשה אקטיבי, להבדילו ממעשה פסיבי בגין מחדל או נוכחות בזירת העבירה, שאז על התביעה להוכיח כי הנוכחות נובעת מן השותפות..."



גם על פי החזקה הנ"ל יבחן מצבם הנפשי וכוונתם של הנאשמים בענייננו.


5. הנאשמים שבפני ניסו בכל דרך להרחיק את עצמם מהקופה הרושמת וממה שנרשם בסרטיה, הם הרחיקו לכת ושמו עצמם במטבח, כעובדים פשוטים, חרף היותם המנהלים ובעלי המסעדה, תוך שהם מציבים בקופה את העובדים השכירים, לכן יש לשאול, האומנם עובדות אלה נכונות!?



לא זו בלבד שרק הם העלו את הטענות הנ"ל, ועדותם עדות בעל עניין, אלא שהם גם לא הזמינו אותם עובדים שהפעילו את הקופה הרושמת, לגרסתם, כעדים מטעמם.


כאמור, אותם עובדים שמשימת רישום התקבולים הוטלה עליהם, לא הוזמנו להעיד מטעם הנאשמים, לא הוגשה כל תלונה על ידם ביחס לגניבת כספים מהתקבולים והנאשמים לא יכלו לתת כל הסבר להפחתת הסכומים המפורטים לעיל מאותם תקבולים.


בהעדר כל הסבר משכנע מטעם הנאשמים וכשחוברת לכך העובדה של אי הזמנת ולו אחד מאותם עובדים שעסקו ברישום התקבולים בקופה הרושמת, מתבקשת המסקנה כי הם ורק הם אלו שעבדו על הקופה ורשמו את התקבולים. אין זה סביר והגיוני שבעל עסק ישכור את שירותי עובד שכיר, וימנה אותו בתפקיד ניהולי, ויטול על עצמו את עבודות המטבח והעבודות הקשות תוך שהוא מפקיד בידי עובדיו השכירים את השליטה המלאה על הכנסותיו ורישומן.


מעבר לאמור לעיל, אדגיש כי גרסת הנאשמים לא מקובלת עלי.


הנאשמים הם אלו שהצהירו על הכנסותיהם, על יסוד הסיכום היומני, (ה- "Z"), שנרשם על גבי סרטי הקופה הרושמת. בדיקת הסרטים הוכיחה כי נעשו בהם פעולות הפחתה, ללא כל הסבר, ותוך ניסיון להעלים זאת ע"י נקיטת פעולה (הכנסת חוצץ בין סרטי הקופה), שתמנע רישום פעולת ההפחתה בסרט הקופה הפנימי.


בענייננו חלה הפרוזומציה הקובעת כי אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו, וכי בהעדר הוכחה סותרת ומשכנעת, כגון, שאחר עשה אותן פעולות ללא ידיעת הנאשמים ומתוך כוונה לגנוב אותם סכומים, מתבקשת המסקנה כי בעל העסק הוא זה שביצע אותן פעולות וכי במעשיו הוא התכוון להעלים חלק מהכנסותיו על מנת להתחמק מתשלום מס במזיד, ובענייננו הנאשמים.


הוכחה נוספת לכוונת הנאשמים להעלים הכנסות במזיד ניתן למצוא בעובדה שפעולות ההפחתה לא הופיעו בסרטי הקופה משום שנקטו בפעולה מיוחדת ומכוונת לשם כך, הכנסת חוצץ בין סרטי הקופה ובדרך זו הפחיתו את הכנסותיהם במתכוון ובמזיד על מנת להשתמט מתשלום מס אמת. כאמור הדו"ח למס הכנסה, נערך והוגש על יסוד הסיכום היומי (ה-"Z") ולאחר ביצוע פעולת ההפחתה.


על יסוד הראיות שהובאו בפני ניתן לקבוע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום, עובדות שיש בהן כדי להביא למסקנה כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם וכי הדרישות והמרכיבים שעל פי הדין התקיימו, הן ביחס למעשה הפיזי והן ביחס למצב הנפשי.


לאור זאת אני מחליט להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון