פסק דין 1. חשקה נפשם של התובעת ובעלה ב"בידן": מושב אסלה המחליף את המושב הקונבנציונלי וכולל מנגנון לשטיפת חלקי הגוף התחתונים בסילון מים. הרעיון צץ במוחם בעקבות מודעות של הנתבעת שפורסמו בעיתונות, הכריזו ומנו כל מעלותיו של המתקן המוצע. החליטו ועשו: התקשרו למספר הטלפון המצויין במודעות, מסרו את פרטי כרטיס האשראי ועד מהרה בא לביתם שליחה של הנתבעת והתקין את המתקן כמוזמן. 2. אלא - משראו את מושב האסלה החדש (הוא הבידן) נפלו פניהם. פיתחו של הבידן קטן במידה ניכרת (קרוב ל20%- עפ"י נתוני מדידה שהוצגו ע"י התובעת) מפתח האסלה הרגיל. התובעת ובעלה הינם בעלי גוף גדול מהממוצע - והפתח הנותר אינו מאפשר להם להשתמש כראוי באסלה למטרה לשמה היא קיימת. 3. מיד משהבחינו באי התאמת המתקן למידות גופם והתקשרו אל הנתבעת והודיעו לה שאין הם מעוניינים במתקן ומבקשים לבטל העיסקה אך דרישתם סורבה ונאמר להם כי "יהיה עליהם להתרגל" למושב הקטן. 4. לפיכך ולאחר שגם פניות בכתב לא הועילו הוגשה תביעה זו להצהרה על ביטול העיסקה והשבת התמורה ששולמה 1,200.- ש"ח - ועוד 600.- ש"ח פיצוי על אובדן זמן ועגמת נפש. התובעת מציינת כי המתקן הוסר ממקומו מיד משנוכחו כי איננו מתאים לשימוש לה ולבעלה ומכסה האסלה הקודם הושב למקומו. 5. בכתב הגנתה מעלה הנתבעת שורת טענות ובראשון טענת חוסר סמכות מקומית "מכיוון שמשרדה של הנתבעת הוא בבני ברק". טענה זו נועדה לדחיה על פניה. המתקן שבמחלוקת הותקן בבית התובעת בירושלים לאחר שהוזמן טלפונית - אף זאת מירושלים. בין הזיקות המקנות סמכות מקומית עפ"י תקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדר הדין) מצויות אף "המקום שנועד לקיום ההתחייבות" ו"מקום יצירת ההתחייבות". שתי זיקות אלו מתקיימות בענייננו בירושלים ועל כן מוסמך בימ"ש זה להידרש לתביעה. 6. לעיצומו של עניין טוענת הנתבעת כי התובעת הזמינה את המתקן "לאחר שראתה אותו פיזית ו/או במודעה בעתון", הנתבעת סיפקה את המוצר, הרכיבה אותו ובדקה פעילותו ובכך קיימה התחייבותה כלפי התובעת; אין בפי התובעת כל טענה שהמוצר איננו תקין או אינו עפ"י המובטח ואין כל עילה לבטל את העיסקה; יתרה מכך, קיום ההתחייבות היה כרוך בהוצאות כספיות (המפורטות בכתב ההגנה) המסתכמות ב665.- ש"ח. אם תבוטל העיסקה יגרם לנתבעת חסרון כיס בסכום זה שכן המתקן שיפורק יהיה "משומש" ולא ניתן עוד למכרו ואין כל הצדקה להטיל עליה הפסד זה. 7. לטענת התובעת המכר המדובר הינו בבחינת "עיסקת מכר מרחוק" כמשמעו בחוק הגנת הצרכן תשמ"א1981- סעיף 14ג(ו): "התקשרות בעיסקה של מכר נכס ... כאשר התקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעיסקה". המונח "שיווק מרחוק" מוגדר אף הוא באותו סעיף וכולל "פניה ... לצרכן באמצעות ... מודעות ... במטרה להתקשר בעיסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים ...". ההתקשרות בענייננו נעשתה בעקבות מודעת פרסום בעיתון. התובעת התקשרה טלפונית עפ"י הפניה במודעה שבעיתון. לפי עדות מנהל הנתבעת מפעילה הנתבעת 20 פקידות "מוקדניות", המקבלות את ההזמנות ומבצעות את ההזמנה. זו איפוא התקשרות "ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעיסקה" - ועל כן, כטענת התובעת, מדובר בעיסקת "מכר מרחוק" כהגדרתה לעיל. 8. התוצאה מקביעה זו היא כי התובעת היתה זכאית לבטל את העיסקה, כהוראת סעיף 14ג(ג)(1) של אותו חוק תוך 14 ימים מיום קבלת המתקן - ועפ"י זכותה זו פעלה. 9. להשלמת הפסק יצויין כי לתובעת עילה נוספת לביטול העיסקה מכח הוראות סעיף 14ג(א) של חוק הגנת הצרכן וכן סעיף 2 + 4 + 7 של אותו חוק : - במודעות הפרסום (ששתיים מהן הוצגו בפני ביהמ"ש) מודגש כי המתקן "קל להתקנה", "מתאים לכל אסלה" ומתאים אף "לנשים בהריון" לא מצויינות במודעות מידות המתקן אף לא העובדה שמדובר בגודל יחיד סטנדרטי. בכך חטאה הנתבעת לפחות לשתיים מהוראות חוק הגנה הצרכן: אי פרסום פרט מהותי וכן הטעיה שכן ברור בעיני לאחר שהוצג בפני דגם ("שבלונה") של פתח האסלה שנותר לאחר הרכבת המתקן, שאין הוא מתאים לכל צרכן. בודאי לא לבעלי גוף גדול מהממוצע (וספק בעיני אם יוכל להתאים לנשים בחדשי הריון מתקדם). 10. המסקה מהאמור: לתובעת היתה זכות לבטל את העיסקה משעשתה כן בתוך הזמן הקבוע כנ"ל והיא זכאית להשבת הסכום ששולם לנתבעת תמורת הממכר. לא מצאתי עילה לחיוב הנתבעת בפיצוי נוסף. 11. לפיכך: אני מצהיר על ביטול עיסקת מכר הבידן ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1,200.- ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ01/06/2000- ובנוסף על כך הוצאות המשפט בסכום כולל 400.- ש"ח. עם התשלום עפ"י פסק זה על התובעת להחזיר לידי הנתבעת את המתקן שבידה. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)