פסק דין 1. התובעת הגישה תובענה לתשלום 31,176 ש"ח נגד התבעת. לטענתה, ייבאו הנתבעות 1 ו/או 2 מטען של 40,000 שקי סוכר. מטען זה הגיע לישראל באנייה "שפינוזה" בשלהי חודש דצמבר 1995. הנתבעת 3 שימשה עמיל מכס וטיפלה עבור הנתבעות 1 ו/או 2 במשלוח הנדון. עם הגעת המטען הסתבר בעת פריקתו שחרף האמור בשטר המטען כי הטובין הם CLEAN ON BOARD, הגיעו שקי הסוכר כשהם ארוזים באופן לא נכון. בשל כך, נדרשה מלאכת פריקה מורכבת ומסובכת שהסתכמה ב- 61,175 ש"ח. התובעת המשמשת כסוכנת האניה או כסוכנת הנמל של האנייה, קיבלה מן הנתבעות (או מי מהן) כ- 30,000 ש"ח, עובר לפריקה והאחרונות מיאנו לשלם את ההפרש, הוא סכום התביעה. 2. הנתבעות טענו בהגנתן לחוסר יריבות עם התובעת, שכן אין כל הסכם ביניהן לבינה. המערכת החוזית היא עם בעלי האנייה בה בשעה שהתובעת היא סוכן של המוביל הימי וכל פעולותיה של התובעת נעשו לא בשמה היא, כי אם כסוכנת ושלוחה של המוביל הימי. זאת ועוד: המוביל הימי הוציא במרמה שטר מטען בו צויין כי הטובין נתקבלו על סיפון האנייה במצב תקין וטוב, בה בשעה שהמציאות הייתה שונה. מכאן שעל המוביל הימי לשפות הנתבעים בגין נזקי מטען הסוכר. אמנם כן, נגרמו הוצאות נוספת בשל הצורך לפרוק את המטען במצבו הבלתי-תקין, אלא שהוצאות אלה הוסבו מחמת רמיית המוביל הימי - שולחה של התובעת. 3. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה היא אם פעלה התובעת כשלוחתן של הנתבעות (או מי מהן) לצורך פריקת המטען (הניזוק) מן האנייה - שאז על הנתבעות להשיב לה את ההוצאות שהוציאה בעבורן, או שמא פעלה התובעת כשלוחתו של המוביל הימי, שאז עליה לבוא בדברים עימו ואין היא יכולה לתבוע את הנתבעות, לפי שיריבותן של האחרונות היא עם המוביל. נטל ההוכחה כי התובעת פעלה עבור הנתבעות ובשמן וכי מטעם זה עליהן להשיב לה את הוצאותיה שהוציאה עבורן ולקידום עניינן - רובץ על התובעת, לפי שהיא בבחינת המוציא מחברו. עוד יש לציין כי במידה וכפות המאזנים נותרות מעויינות - תישא התובעת בתוצאה: דחיית תובענתה. 4. נשמעו בפניי עדיות הגב' ע. הלר מטעם התובעת ועדיות מר א' שעשוע ומר ג' כהן מטעם הנתבעות. התרשמותי מן העדויות והמוצגים, הינה שהתובעת לא פעלה כזרוען הארוכה של המוביל הימי. גרסתה של הגב' הלר בסעיף 18 לתצהירה בעניין זה, לא נסתרה בכהוא - זה על-ידי הנתבעים. התובעת פעלה כסוכנת נמל של המוביל הימי (פרודרומוס) במובן זה שהייתה אחראית מטעם בעלי המטענים לטפל בפריקת המטענים מאניות פרודרומוס. העובדה שהנתבעת 1 (בעלת המטען) לא הייתה יכולה למנות לעצמה סוכן אחר מלבד התובעת, אין לה דבר עם השאלה אם שימשה התובעת שלוחתו של המוביל הימי. לכך יש להוסיף כי טענתם של מר שעשוע (בסעיף 5 סיפא לתצהירו) ומר כהן (בסעיף 5 רישא לתצהירו וכן בעמ' 4 שורה 31), לפיה הנפיקה התובעת את פקודות המסירה ביחס למטען הסוכר, נסתברה כטענה בלתי-נכונה. במהלך חקירתו של מר כהן הוברר שפנייתו לשם קבלת פקודות המסירה לצורך שחרור הטובין, נעשתה אל פרודרומר בע"מ, ולא אל התובעת (וראו מכתבו של מר כהן - ת/ 8). פרודרומר בע"מ אישר להוציא את פקודת המסירה וכך הורה הוא את התובעת. אותו גוף - פרודרומר בע"מ - משמש סוכנו של המוביל הימי, ועובדה זו נלמדת, לטעמי, מן המוצג נ/ 4 (תביעת הנתבעת 1 ומבטחה נגד המוביל הימי ואח' בת"א 61623/96), בו צויין כמענו של המוביל הימי, מענה של פרודרומר בע"מ. אין זאת אלא אם סברו הנתבעות (או מי מהן) כי פרודרומר בע"מ משמש מורשה במובן תקנה 482 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד- 1984, וכי התובעת אינה באה בגדרי מעמד זה. לכך מתווספת העובדה ששטר המטען (ת/ 1) מציין מפורשות כי סוכני המוביל הימי בישראל הוא פרודרומר. לעובדה זו לא התכחש מר שעשוע (עמ' 4 שורות 4-3). 5. משפעלה התובעת בשמן ועבורן של הנתבעות (או מי מהן) עת טיפלה בפריקת המטען - הרי שעליהן לשלם לה ההוצאות (החריגות) שנגרמו תוך ועקב הפריקה. יודגש כי לא כל הנתבעות נושאות באחריות זו כלפי התובעת. העיון בשטר המטען (ת/ 1) מלמד כי הוא נושא הסבה של השוגר לפקודת בנק קונטיננטל וכן הסבת בנק קונטיננטל אל הנתבעת 2 וכן הסבת הנתבעת 2 על החלק. הנתבעת 1 היא זו ששיחררה בפועל את המטען מעם המוביל הימי, לפי שהיא רכשה את המטען מאת הנתבעת 2 (סעיף 4 לתצהיר מר שעשוע, אשר לא נסתר ע"י התובעת, ולמרשה לא נחקר מר שעשוע בנקודה זו). הנתבעת 3 (עמיל המכס) שימשה שלוחתה של הנתבעת 1 בכל הקשור לשחרור המטען מרשויות המכס והנמל (סעיף 5 רישא לתצהיר מר שעשוע). האחראית לתשלום ההוצאות הנוספות היא הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 2 יצאה מן התמונה עת הסבה את שטר המטען לנתבעת 1 עקב מכירתו של מטען הסוכר על-ידה לנתבעת 1. הנתבעת 3 שימשה שלוח של הנתבעת 2. שליחות זו הייתה בידיעתה של התובעת כעולה מסעיף 8 לתצהיר הגב' הלר ומשאין מדובר בשליחות נסתרת שוב אין התובעת רשאית להישמע בטענה כלפי הנתבעת 3. כפי שאף מסתבר מן המוצג ת/ 7, הנתבעת 1 היא הנושאת באחריות כלפי התובעת. 6. כראיה להיקפן הכולל של הוצאות הפריקה, הציגה התובעת (ללא התנגדות) את הודעת החיוב ת/ 4. מסמך זה מלמד כי בשל פריקת מטען הסוכר (כ- 2000 טון), נשאה התובעת בתשלום 64,175 ש"ח, כאשר אין חולק (ות/ 5 יוכיח) שהסך 29,999 ש"ח שולם לתובעת. יתרת החובה היא, איפוא, 31.176 ש"ח, ובסכום זה יש לחייב הנתבעת 1. אגב, אין ספק בעיני כי המוביל הימי נקט רמייה בשטר המטען נ/ 1, משציין בו כי הטובין נתקבלו במצב תקין וטוב. רמייה זו היא בכך שהמוביל הימי ידע ידוע היטב את מצבם הפגום של אריזות הטובין (וראו נ/ 2 - קבלת רב החובל - המציינת בתחתיתה הערה אודות האריזה הלקוייה, הערה שלא בא זכרה בשטר המטען). המוביל הימי ציין מידע בלתי-נכון בשטר המטען בעקבות מכתב השיפוי נ3/ ניתן לו על-ידי שוגר המטען. ברם, לא התובעת היא זו אשר צריכה לשאת בתוצאי רמייתו האמורה של המוביל הימי. הנתבעת 1 היא הנושאת בסיכון זה שכן התובעת איננה זרועו הארוכה של המוביל הימי כי אם צד ג' ששימש גורם לפריקת האנייה מטעם בעלי המטען. אגב, הנתבעת 1 הגישה תובענה (נ/ 4) בין השאר כלפי המוביל הימי, בשל הנזקים שנגרמו למטען. בסעיף 18 לכתב התביעה, נתבקשה הצהרה לפיה אין לחייב הנתבעת 1 "בכל הוצאות נוספות אשר נגרמו במהלך הפריקה, הוצאות עבור דמי השהייה ו/או כל הוצאות אחרות אשר נגרמו עקב הנזק" למטען הסוכר. הנתבעת 1 הגיעה להסדר של פשרה עם המוביל הימי ובגדרי הסדר זה לא ניתן לה הסעד ההצהרתי המבוקש (עמ' 3 שורות 24-23). 7. בשולי פסק דיני אציין כי לא נעלמה הימני טענת הנתבעות (בסיכומיהן), לפיה המוביל הימי נושא בחובת פריקתו של המטען; ברם, חובה זו של המוביל הימי (הנלמדת גם מן החותם FIOS (FREE IN OUT STOWED) על שטר המטען) אינה מלמדת כי המוביל נושא גם בהוצאות הנגרמות במהלך הפריקה. לו סברו הנתבעות כי החותם FIOS מטיל על המוביל הימי לשאת בהוצאות, סבורני שהיה עליהן להעלות טענה זו בלשון מפורשת בהגנתן. 8. לפיכך, אני מחייב הנתבעת 1 לשלם לתובעת 31,176 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (17.11.96) וכן הוצאות משפט בסך 458 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.11.96. אין צו להוצאות, שכן התובענה כלפי הנתבעות 2 ו- 3 נדחתה. לא מצאתי בתיק ראייה לכך שהתובעת נשאה הלכה למורשה בתשלום המחצית השנייה של האגרה. על כן, במידה והתובעת לא נשאה בתשלום זה - לא תהא נודעת על נפקות לפסק-דין זה (מבחינת אפשרות אכיפתו על הנתבעת 1) עד אם תשלם התובעת את המחצית השנייה של האגרה. פשיטא שאם שולם (או ישולם) סכום זה - הרי שעל הנתבעת 1 להשיבו לתובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ואילך. הובלותמשפט ימי - דיני ימאות