פסק דין א. מבוא א.1 "האהבה מעוורת את העיניים מראות חסרונות והשנאה מעוורת את העיניים מראות יתרונות" - מדברי ר' משה אבן עזרא. "בעניניי אהבה אין שום דבר משכנע יותר מן הכסילות הנועזת" - אמר אונורה דה בלזאק. א.2 שני משפטים עתיקים אלו, מבטאים את סיפורם של הצדדים לתביעה זו, אשר במרכזה, כך על פי התרשמות בית המשפט - מונח סיפור אהבה, אשר סופו ריב ומדון. א.3 זוהי תביעה להשבת סך 24,920 ש"ח, אשר על פי הנטען בכתב התביעה, הלווה התובע לנתבעת, על רקע יחסי ידידות שנרקמו בין השניים. הנתבעת מודה בקבלת סך של 10,000 ש"ח, מתוך סכום התביעה וכופרת ביתרת הסכום. לטענתה, הסכום שקיבלה, לרבות כספים נוספים, אשר סכומיהם לא עלו על מאות בודדות של שקלים, הוענקו לה על ידי התובע במתנה, כביטוי לאהבה שרחש לה. ב. העובדות ב.1 התובע, ממוצא בדואי, נשוי ואב ל- 10 ילדים, מתגורר בכפר קאסם. התובע נהג משאית במקצועו וכמו כן, בבעלותו מינימרקט, המנוהל בכפרו, על ידי אשתו ובתו. ב.2 הנתבעת, גרושה ואם לשלושה ילדים, ביניהם, שניים נשואים, עובדת במפעל שרפון ומתגוררת באשקלון, בדירה המצויה בבעלות עמיגור. ב.3 בחודש מרץ 98', הכירו הצדדים זה את זו. נסיבות היכרותם, שנויות במחלוקת. התובע גורס, כי הכיר את הנתבעת במהלך נסיעה, בה אסף את הנתבעת למשאיתו כ"טרמפיסטית". הנתבעת גורסת, מנגד, כי ידידה משותפת יזמה את ההיכרות ביניהם. כך או כך, אין חולק, כי מהמועד בו נפגשו, נרקמה ביניהם מערכת יחסים חמה והדוקה, אף כי, טיבם של היחסים - שנוי במחלוקת; התובע גורס, כי מלכתחילה, הציג עצמו בפני הנתבעת בשמו ובזהותו, כערבי, תושב כפר קאסם, נשוי ואב לילדים. לטענתו, על אף שיחסיו עם הנתבעת היו חמים והדוקים, אין מדובר, אלא בידידות גרידא. הנתבעת, מנגד, גורסת כי התובע הציג עצמו בפניה כגרוש, ממוצא תימני, בשם דוד שמחי וכי מערכת היחסים שנרקמה ביניהם נשאה אופי רומנטי וצפתה את פני העתיד מתוך תקווה לעתיד משותף. ב.4 אין חולק, כי התובע העניק לנתבעת ולבני משפחתה כספים, בסכומים ניכרים. התובע טוען, כי חלקם הוענקו כמתנה, אולם סכומים שונים, אשר הצטברו לסך של 24,920 ש"ח, ניתנו לנתבעת כהלוואה וזו התחייבה להשיבה לו, לכשתמכור את דירתה, במסגרת הליך גירושין, בו הייתה מצויה, כך סיפרה לו, לטענתו. ב.5 הנתבעת מודה, כאמור, בקבלת סך של 10,000 ש"ח, אשר נמסרו לה באמצעות 5 שיקים, אשר הוצגו כראייה. הנתבעת מודה, כי בנוסף, העניק לה התובע, מעת לעת, "דמי כיס" בסכומים שונים, שנעו בין 100 ל- 200 ש"ח וכמו כן, כי ניתן לה סכום נוסף בסך 1,500 ש"ח, לכיסוי שכר דירה. לטענתה, כל הסכומים הוענקו לה במתנה והיא מעולם לא התחייבה להשיב לו דבר. יתירה מזאת, הנתבעת טוענת, כי מלכתחילה סיפרה לתובע, כי הינה גרושה מזה כ- 4 שנים וכי היא מתגוררת בדירה שכורה, בבעלות עמיגור, בה ביקר התובע. ב.6 הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי משהתחוורה לה זהותו האמיתית של התובע, היא ביקשה להיפרד הימנו, למורת רוחו. לטענתה, התובע נאחז בה בכל כוחו ופעמים, אף אילץ אותה, באמצעות איומים, להמשיך ולהתרועע עימו. הנתבעת טוענת, כי ניאותה לקבל מידיו את הסכום של 10,000 ש"ח, סמוך לאחר שנודע לה דבר זהותו, חרף מפח הנפש שנגרם לה כתוצאה ממעשה התרמית של התובע, אשר שיטה בה ועורר בה ציפיות שווא, כל זאת על מנת שלא לפגוע בכבודו. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להידחות. ג. דיון והכרעה ג.1 בפני מונחת גרסתו של התובע אל מול גרסתה של הנתבעת. אמנם, הנתבעת זימנה מטעמה את חברותיה, עדות ההגנה, אשר לכאורה, תמכו בחלקים מגרסתה, אולם על פי התרשמותי, אין לייחס לעדויותיהן משקל רב. מדובר בחברותיה של הנתבעת, אשר ללא ספק, בקשו לסייע בידה. ג.2 תהום עמוקה נפערה בין גירסאות הצדדים. כל צד שיווה למערכת היחסים שנקשרה ביניהם אופי שונה. חלק ניכר מהעובדות, שנויות במחלוקת. חרף זאת, התמונה העולה, מתוך עדויותיהם של שני הצדדים היא, כי בין השניים נרקמה מערכת יחסים חמה והדוקה, בה התובע ביקש לרכוש את ליבה של הנתבעת באמצעות כספו ובכל עת שזו נקלעה למצוקה, הוא חש לעזרתה, בהתנהגות אבירית וניסה לחלצה. הנתבעת נהנתה מיחסו החם והמיטיב של התובע, אשר השפיע עליה אהבה והרעיף עליה כספים, מלוא החופן. ג.3 כאשר נוצר הקרע בין השניים ועניינם התגלגל לפתחו של בית המשפט, כל אחד מהם גילה רק טפח מכלל העובדות והסתיר טפחיים. בנסיבות אלו, על פי התרשמותי, איש מהצדדים לא שטח את האמת כולה בפני בית המשפט. ג.4 אני מאמינה לתובע, כי, במהלך תקופת יחסיהם, לאורך כ- 9 חודשים, הוא מסר לנתבעת את הכספים, על פי הפירוט שהציג במוצג ת1/, קרי סכום כולל בסך 24,920 ש"ח וזאת, בנוסף למתנות וסכומים נוספים הנאמדים במאות בודדות של שקלים, אשר מסר לה ולבני משפחתה, מעת לעת. ברם, אינני מקבלת את גירסתו, לפיה הסך הנ"ל של 24,920 ש"ח ניתן לנתבעת כהלוואה וכי היא התחייבה להשיבו לידיו, עם מכירת דירתה, לכאורה. ג.5 גירסת התובע, לעניין ההלוואה, לכאורה, שהפקיד בידי הנתבעת, אינה מתיישבת עם ההגיון והסבירות ואינה עולה עם תמונת מערכת היחסים שנגלתה בפני בית המשפט, במהלך הדיון. ג.6 אני מאמינה לנתבעת, כי התובע הסתיר מפניה את זהותו, בעת היכרותם ואף בתקופה שלאחריה. עובדה זו מתיישבת עם עדותו, בה הוא אישר, כי לא פעם התבייש בזהותו, כערבי. ראה עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול: "...היא אמרה לי שהיא לא יכולה לתת שיק של ערבי לאדם אחר. ש: לא נפגעת מדבריה? ת: לא, הבנתי אותה, לא נפגעתי ממנה, מה אני לא ערבי? גם אני מתבייש בזה וגם אשתי ולכן זה לא נראה לי מפתיע שגם היא התביישה?". חזקה על התובע, כי אם תחושת הבושה בגין זהותו כערבי, מלווה אותו, דרך כלל (למרבה הצער), היא פקדה אותו אף בעת שפגש בנתבעת, אשר אף מעימה ביקש להסתירה. ודוק; הנתבעת מצאה חן בעיני התובע מהרגע הראשון, שהרי מיד בעת פגישתם הראשונה, העניק לה התובע, מתנה בסך 200 ש"ח - ועל כך אין חולק. לפיכך, סביר להניח, כי הוא לא חשף את זהותו בפניה באותה עת, שהרי לשיטתו, היא ממיטה עליו בושה. ג.7 חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא בעדותו של מר חזנוביץ, ע"ת מס' 2, מעבידה של הנתבעת, אשר העיד כי התקשר למספר הפלאפון של התובע והשיבו אדם שהציג עצמו בשם "דוד", ללמדך, כי התובע נהג להסוות את זהותו, כדבר שבשגרה, אף בפני זרים. ג.8 אף לאחר שגילה לנתבעת את זהותו, המשיך התובע להשתמש בזהותו השאולה כ"דוד שמחי", כאשר הפקיד לחשבונה של הנתבעת כספים, בשם זה. (ראה מוצג ד' 1 למוצגי הנתבעת). ג.9 יוצא איפוא, כי כאשר התובע ציין בעדותו בעמ' 9 לפרוטוקול: "עד לרגע זה אני רוצה להגיד שעוד לא חי וקיים דוד שמחי שם כזה אצלי". הוא לא דייק, שהרי הוא עצמו השתמש בשם זה, כאשר הפקיד לפקודת הנתבעת סך 1,000 ש"ח לחשבונה, לפי מוצג ד' 1. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע אכן התחזה בפני הנתבעת, לאורך תקופה כבת חודשים בזהות השאולה כ"דוד שמחי". ג.10 מתוך עדותו של התובע עולה, כי אהב את הנתבעת אהבה עזה. נסיונו להציג את יחסיו עמה, כיחסי ידידות המהולים בחמלה - לא צלח בידו. התרשמתי, כי התובע היה מאוהב בנתבעת וכי האהבה סחררה את ראשו. הוא ביקש, באמצעות כספו, להרשים את הנתבעת ולרכוש את ליבה. ג.11 אינני מקבלת את הסברו, לפיו, חווית העוני שחווה בילדותו, היא זו שעמדה לנגד עיניו, כאשר נחלץ לעזרתה של הנתבעת, פעם אחר פעם וסייע בידה, באמצעות "ההלוואות" שהעמיד, לכאורה, לרשותה. ג.12 אהבתו הרבה של התובע כלפי הנתבעת ניכרת בתיאור שהוא עצמו הביא בפני ביהמ"ש, במהלך עדותו, על הדרך בה עזר לה ולבני משפחתה. כך, כאשר שמע התובע כי בתה של הנתבעת נקלעה למצוקה, סמוך לנשואיה, הוא התקשר אליה ואמר לה: "אני דוד, הידיד של אמא שלך ותראי אותי בתור אבא" (עמ' 28 לפרוטוקול). כאשר התחוור לו, כי לנתבעת אין משאבים לממן את מסיבת החינה, לכבוד חתונת הבת, הוא סיכן את שלומו ובטחונו, וחדר לאזור קלקיליה, בעת שהיה נתון בסגר, על מנת לרכוש עבורה מצרכים: "היה סגר ולא יכולתי לצאת לקנות, אצלנו בכפר קאסם אין את המאכלים האלה, אלא רק בקלקיליה. התחמקתי מהצבא ונכנסתי דרך שביל לקלקיליה וקניתי לה הכל, כולל פירות והמאכלים האלה ויצאתי מהשביל וחזרתי בשבת להורים של חנה ושם אכלתי". (עמ' 28 לפרוטוקול). התובע הביע את מורת רוחו הרבה, על כך שחרף המאמצים שהשקיע ברכישת המצרכים לכבוד מסיבת החינה, נמנעה הנתבעת מלהזמינו, ככל הנראה, מפאת הבושה שחשה בשל זהותו. ראה דבריו הכואבים, בעמ' 28 לפרוטוקול: "הבאתי את הדברים האלה והיא לא הזמינה אותי לחינה, לקחת כסף היא יודעת, להזמין לחינה, לא הזמינה". בהזדמנות אחרת, סיפר התובע, כי הנתבעת פנתה אליו וסיפרה לו, כי הפלאפון שלה התקלקל וכי על מנת לתקנו, עליה לנסוע לבאר שבע. ללא אומר ודברים, התובע התייצב בעבודתה ולקח אותה לבאר שבע: "...פנתה אלי ואמרה לי תשמע אני רוצה לנסוע לב"ש ואין מי שיקח אותי ואין לי כסף למונית, הייתי באשדוד, אני לא זוכר באיזה תאריך זה היה ונסעתי איתה לב"ש, עם המשאית. ושם תיקנו לה את הפלאפון, קניתי לה סוללה ומטען ושילמתי עבורם כמה שזה עולה, לא זוכר ומשם החזרתי אותה הביתה". בהזדמנות נוספת, בתה של הנתבעת פנתה אל התובע וביקשה ממנו הלוואה בסך 600 ש"ח, על מנת להירשם לנישואין ברבנות. התובע נחלץ פעם נוספת לעזרתה. ראה עדותו בעמ' 28 לפרוטוקול: "התקשרתי אליה בערב והבאתי לה 600 ש"ח להירשם ברבנות. זה הלוואה. ועדיין לא ביקשתי את זה, אמרתי לחנה (הנתבעת - ו.מ.) תגידי לנילי שיהיה לה לבריאות, לא רוצה כלום תעזבי אותה בשקט, זה מתנה". בהזדמנות אחרת, העניק התובע סך 500 ש"ח לבתה החיילת ואף רכש עבורה רדיו-טייפ. ג.13 עינינו הרואות, כי התובע עצמו צייר בפני בית המשפט את תמונת יחסיו עם הנתבעת ובני ביתה, רוויית רגש חם ומסירות ללא גבול. ברי, כי אין מדובר ביחסי ידידות, קל וחומר שאין מדובר בחמלה. עולה בבירור, כי התובע פעל מתוך אהבה ועל מנת לרכוש את ליבה של הנתבעת ולנסות לקרבה אליו. לשם כך, הוא יצא מדרכו; בהרעיפו עליה ועל ילדיה, מכל טוב, מתנות וכספים. בכל עת ובכל שעה, הוא העמיד עצמו לרשותה של הנתבעת, נתון לשליטתה המלאה. ג.14 ואכן, הנתבעת שלטה בו ללא מיצרים. בדרכה, היא הובילה את התובע בדרך, אשר בדיעבד התחוור לו, כי הייתה ללא מוצא. הנתבעת ביקשה לשכנע את בית המשפט, כי ניאותה לקבל מידיו כספים ומתנות, אף לאחר שהתחוורה לה זהותו האמיתית, על מנת שלא לפגוע בכבודו. אינני מקבלת טענה זו. הנתבעת נהנתה מיחסו החם והמיטיב של התובע וכלל לא "בחלה" במתנות שהרעיף עליה, כפי שניסתה לטעון. נהפוך הוא; דומה, כי הנתבעת עמדה היטב על חולשתו של התובע ועל אהבתו אליה וניצלה אותה עד תום. לא בכדי, עירבה הנתבעת את התובע בכל מצוקותיה הכלכליות ואף הגדילה לעשות, כאשר סיפרה לו על מצוקותיהם של ילדיה. היא תמרנה את התובע, בתחכום, על מנת להוציא ממנו כספים ומתנות. ג.15 דומה, כי בדיעבד התובע הבין את טיב מעשיה של הנתבעת, אולם בעת התרחשות הדברים, האהבה סנוורה את עיניו. מדבריו עולה, כי לצד האהבה שרחש לנתבעת ואשר בשמה, נהג בה בנדיבות וברוחב לב, היה גם כאב גדול, על כך שהנתבעת התביישה בו ונמנעה מלחשוף אותו בפני משפחתה. עתה, משחל הקרע בין השניים, התובע רואה נכוחה את התנהגותה של הנתבעת כניצול שפל ובשל כך, הגיש את תביעתו דנן. ג.16 על פי התרשמותי, במסגרת מערכת היחסים שנרקמה, בין התובע לנתבעת, לא היה מקום למושגים כמו "הלוואה" או "מועד פרעון", כפי שביקש התובע לטעון. לאורך כל הדרך, התובע ניסה לחזק בעיני הנתבעת את דימויו, כאדם בעל אמצעים, אביר וטוב לב. אף בבית המשפט הוא ביקש לעשות כן, כאשר מסר תיאור מוגזם, בדבר רכושו הרב. בתחילה העיד, כי בבעלותו שתי דירות, אחת מהן בבעלות משותפת עם אשתו - עמ' 26 לפרוטוקול: "יש לי הרבה דירות בכפר קאסם, בשני בניינים, אחת בבעלותי ואחת בבעלותי ובבעלות אשתי". לאחר מכן, הוסיף והאדיר את רכושו, כאשר ציין בעדותו בעמ' 30: "בכפר קאסם אין מסכנים, יש לי ילד בגיל 7 ויש לו דירה אצלי, יש לי חמש דירות לכל ילד יש אצלי דירה". ג.17 בית המשפט התרשם, כי התובע אימץ לעצמו דפוסי התנהגות של אדם אמיד ונדיב. הוא ייחס, ככל הנראה, משקל רב, לדימויו ככזה, בקרב הנתבעת וחברותיה, שאם לא כן, על שום מה מצא לנכון לספר לחברותיה של הנתבעת על המתנות הרבות שהרעיף עליה ואף הציע לחלקן כספים, הלוואות ומתנות. דפוסי התנהגות אלו, אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו, לפיה העמיד לנתבעת את כספו, כהלוואה, אשר מועד פרעונה חל, לכאורה, עם מכירת דירתה של הנתבעת. ג.18 יתר על כן, התובע גילה בקיאות רבה במצבה המשפחתי והכלכלי של הנתבעת. דומה, כי היה מעורב ומעורה בכל הפרטים הנוגעים לנתבעת ולילדיה. הוא אף ערך עבורה את רשימת הוצאותיה הצפויות (נספח ה' לתצהירה), על מנת לסייע בידה לכלכל את צעדיה. בנסיבות אלו, לא יעלה על הדעת, כי דבר היותה גרושה חסרת דיור, נעלם מידיעתו. ג.19 דומה, כי באמצעות כספו, ביקש התובע לבנות חומת מגן, אשר תסוכך על יחסיו עם הנתבעת, שהתערערו, עם היוודע דבר זהותו. בתחילה, הדבר צלח בידו ולראייה, שהקשר בין בני הזוג נמשך לאורך 7 חודשים, מיום היוודע לנתבעת דבר זהותו. דומה, כי לאחר שהנתבעת מיצתה את כל הטוב שהתובע הרעיף עליה - היא שמה קץ לקשר ועל כך, קרא עליה התובע תיגר בתביעה זו. ג.20 התרשמתי, כי התובע לא יכול היה לשאת את גודל העלבון והכאב, כאשר התחוור לו, כי הנתבעת נחושה בדעתה להיפרד הימנו. הוא חש פגוע ומושפל ומכאן, תביעתו דנן. ג.21 אני מאמינה לנתבעת, כי התובע העניק לה את כל המתנות והכספים, מבלי שדרש כי תשיב לו דבר. התרשמתי, כי הנתבעת קיבלה מהתובע פי שניים ויותר מהסכום אשר בקבלתו הודתה. עם זאת, אינני מאמינה לנתבעת, כי המשיכה להתרועע עם התובע, מתוך חשש ואיומים. התרשמותי היא, כי הנתבעת נהגה בתובע בחוסר תום לב, בנצלה את אהבתו אליה. העניין שהיה לנתבעת בהמשך הקשר עם התובע, ברור על פניו. התנהגותה, מבחינה מוסרית, ראויה לגינוי. ג.22 אולם, מתפקידו של בית המשפט, לאכוף את החוק. התנהגות בלתי מוסרית, אשר אין בה משום הפרת חוק או התחייבות - לא מקימה לצידה זכות. ג.23 כפי שעולה מהאמור לעיל, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, לשכנעני, כי הכספים שהעמיד לרשות הנתבעת, בסך 24,920 ש"ח, היו הלוואה. נחה דעתי, כי התובע אכן מסר לנתבעת כספים אלו, במסגרת המתנות שהרעיף עליה. לפיכך, אין הוא זכאי להשבתם. אשר על כן, תביעתו תידחה. נוכח התנהגותה של הנתבעת כלפי התובע, אשר נמצאה כבלתי ראויה, לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. בני זוגהלוואה