החלטה 1. א. אחים ריאד - חב' לבנין ופיתוח בע"מ (להלן - "התובעת") הגישה לבית משפט זה תובענה שבה עתרה לחייב את מילי חדרה אמינות בע"מ (להלן - "הנתבעת") לשלם לה סך של 2,435,880.- ש"ח כפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעטיה של הנתבעת (ת"א 622/00). ב. התובעת הגישה בקשה לעיקול זמני (בש"א 5677/00) ובהחלטתי מיום 12.4.00 נעתרתי לבקשה והוריתי על עיקול זמני עד לסך של 2,000,000.- ש"ח. ג. הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקול הזמני (בשל תקלה במזכירות בית המשפט לא נפתח תיק נפרד לבקשה לביטול העיקול והיא נידונה במסגרת בקשת העיקול עצמה). ד. המצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו על תצהיריהם ובאי כח הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. עתה, הגיעה שעת ההכרעה. 2. התביעה א. ביום 21.3.97 נחתם זכרון דברים בין התובעת לנתבעת לפיו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודת שלד של מבנה בשטח של כ12,240- מ"ר במקרקעין הרשומים על שם הנתבעת המצויים בלב העיר חדרה באזור השוק. התובעת טענה בתביעתה כי המבנה כלל שלוש קומות תת קרקעיות שהיו אמורות לשמש כחניה; קומה מסחרית במפלס הרחוב בגובה של 6.0 מ'; קומת משרדים בגובה של כ3.0- מ'; ומגדל מגורים בן שלוש קומות אשר אמור היה להיבנות על גבי קומת עמודים מפולשת בגובה של כשלושה מ' לקומה, כאשר מגדל המגורים והקומה המפולשת משתרעים על שטח של כ 4,000 מ"ר. ב. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 5.12.97, לאחר שכבר החלה בביצוע עבודות הבניה, נחתם בינה לבין הנתבעת הסכם מפורט אשר קבע, בין היתר, כי זכרון הדברים מיום 21.3.97 הינו נספח להסכם ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו בכפוף לשינויים שנעשו בו לאחר חתימתו. ג. התובעת טענה כי בתחילת חודש יוני 97', לאחר התארגנותה באתר הבניה, התארגנות שכללה ביצוע עבודות להכשרת השטח, גידור, התחברות לקווי מים, חשמל וטלפון והצבת משרדים זמניים, החלה בביצוע עבודות החפירה והשלד אשר היו כרוכות בקשיים רבים עקב מיקומו של הבנין בלב העיר חדרה בצמוד לשוק הומה אדם. התובעת טענה כי לצורך ביצוע העבודה רכשה מנוף בעלות של כ 100,000.- דולר ונשאה בהוצאה נוספת של כ 15,000.- דולר "עלות פירוקו, הובלתו והצבתו של המנוף באתר הבניה בחדרה". ד. התובעת טענה כי לאחר חתימת ההסכם הגדילה הנתבעת את שלד הקומה המסחרית אשר היתה מתוכננת מלכתחילה ל 1,100 מ', ברצועה של 5 מ' לכל אורך חזית המבנה, דבר שהוסיף לקומה זו עוד 300 מ"ר ובסך הכל 1,400 מ"ר. ה. בכתב התביעה נטען כי ביום 23.7.98, בעיצומן של עבודות שלד קומת המשרדים "הודיעה הנתבעת לתובעת כי כתוצאה ממצבו הקשה של המשק בכלל ומצב הנדל"ן בפרט, מתכננת הנתבעת לבצע את הפרוייקט עד גמר גג המשרדים כאשר על גג המשרדים ייבנה, בשלב זה, גרעין קומת העמודים או קומת המגורים הראשונה". התובעת נדרשה, על כן, להערך בהתאם להודעה האמורה. ו. התובעת טענה כי בחודש מרץ 99 או בסמוך לכך, לאחר סיום העבודות על גג קומת המשרדים, הפסיקה התובעת, בהתאם לדרישתה של הנתבעת, את עבודת השלד. "בשלב זה טרם נחפר המרתף התחתון אשר תקרתו ויסודותיו נוצקו כבר (...). ללא חפירתו של מרתף זה, אשר נועד לחניה, לא יכלה הנתבעת לקבל היתר בניה למגדל המגורים". ז. התובעת הוסיפה וטענה כי משביקשה, לאחר סיום עבודות הבניה של קומת המשרדים, לפנות את ציודה, לרבות המנוף, לאתר בניה אחר שבו עבדה אותה עת, התבקשה התובעת על ידי הנתבעת "להשהות את פינוי ציודה מהאתר על מנת ליתן לה הזדמנות לנהל מו"מ עם גורמים כלכליים שונים להשגת מימון, לצורך השלמת הבנין כולו". בסופו של דבר לא צלחו מאמציה של הנתבעת להשגת מימון לצורך השלמת הבנין. ח. התובעת טענה כי בחודש יוני 99 הורתה לה הנתבעת להתחיל בחפירתו של המרתף התחתון אשר נועד ליתן פתרון חניה לדיירי מגדל המגורים לכשיבנה. לאחר סיום חפירתו של המרתף התחתון, בחודש אוגוסט 99, חפירה שהיתה כרוכה בקשיי ביצוע מיוחדים, "המשיכה הנתבעת בהתלבטויותיה ביחס להמשך בנייתו של מגדל המגורים, אשר הגיעו לקיצם, כמסתבר, עם קבלת תגובתה לחשבון הסופי שהוגש לה על ידי התובעת בחודש אוקטובר 99 אשר דחה את זכותה של התובעת לפיצוי בגין השקעתה העודפת בביסוס קומות מגדל המגורים וכן לקבלת תוספת המגיעה לה בגין קידוח הקלונסאות הפנימיים בשיטת בנטונייט". ט. עוד טענה התובעת כי - "16. (...) משהפסיקה הנתבעת את ביצוע הפרוייקט, וממילא את עבודתה בטרם סיומה של כל עבודת השלד, עקב נסיבות שאינן תלויות בתובעת, זכאית התובעת לפיצוי מלא בגין כל נזק שנגרם לה עקב התנהגותה של הנתבעת, לרבות הפסד רווח וזאת מעבר לכל תמורה חוזית המגיעה לתובעת (על פי מדידת שטח תקרות), בעבור עבודתה עד לשלב הפסקתה. 17. התובעת תוסיף ותטען כי הפסקת ביצוע הפרוייקט בשלב זה, לאחר שהתובעת השקיעה ממיטב כספה וזמנה, בביסוס קומות מגדל המגורים, בביצוע האלמנטים הנושאים את מגדל המגורים ובבניית הקומה המסחרית, וכאשר כל שנותר לה הוא לקטוף את פירות עמלה הממושך, בהשלמת בניית מגדל המגורים, אשר עלויות ביצועו הינן נמוכות יחסית, צביעה על התנהגות שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת מצד הנתבעת בקיום חיוביה על פי ההסכם". על שום כך, קמה התובעת והגישה את תביעתה שבה עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 2,435,880.- ש"ח. סכום התביעה מורכב מכספים שהתובעת טוענת כי הם מגיעים לה עבור עבודות שביצעה בשטח בעקבות שינויים ותוספות, וכן כפיצוי על נזקים שנגרמו לה, הכל כמפורט בסעיף 21 לכתב התביעה. 3. טענות הנתבעת א. בקשתה של הנתבעת נתמכה בתצהירו של מר יורם ברנע, שהוא אחד ממנהליה של הנתבעת. ב. המצהיר טען כי ההתקשרות עם התובעת נעשתה "לאחר שהקבלן (היינו, התובעת. ע.ג.) הציג עצמו כקבלן ביצוע בהיקף גדול עם נסיון רב בביצוע פרוייקטים דומים - בו בזמן שליזם (היינו, הנתבעת. ע.ג.) היה זה פרוייקט ראשון במימדים כאלה". ג. המצהיר ציין כי התברר שהמצג הנ"ל שהוצג על ידי הנתבעת אינו נכון וכי "ביצוע העבודות על ידי הקבלן גרם ליזם נזקים כבדים". ד. המצהיר ציין בתצהירו כי ההתקשרות עם הנתבעת היתה "על בסיס ביצוע מודולרי של הפרוייקט ותשלום על ידי היזם לקבלן, לפי ביצוע בפועל, לפי מ"ר בנוי בלבד". ה. המצהיר התייחס בתצהירו לטענת התובעת על כך שהוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תקדים תשלומים לתובעת "עוד בשלב ביצוע היסודות והמרתפים, בגין השקעותיה של המבקשת (היינו, התובעת. ע.ג.) בביסוס השלד שמעל למפלס 0.00 לרבות מגדל המגורים בסכום של כ 90,000.- דולר". המצהיר טען כי - "(...) המחיר של 213.- דולר למ"ר מתייחס, כמפורט בזכרון הדברים, אך ורק לעבודות שיבוצעו בפועל מעל מפלס 0.00 כאשר עלות הדיפון, חלק מהעוגנים, החפירה, הביסוס, עלות הרצפה שבגובה 0.00, עלות אלמנטים הנושאים את מגדל המגורים ועלות התארגנות, מנוף ואחרות - נכללו בתמורה הנדיבה ששולמה עבור כל המרתפים (240.- דולר למ"ר) ולכן כל התביעה הינה עיוות של המוסכם בזכרון הדברים". ו. המצהיר טען כי הנתבעת אינה זכאית לכל תוספת עבור בניית קומת החנויות היותר גבוהה "וזאת כתוצאה מהפסקת ביצוע הפרוייקט בשלב זה". כן טען המצהיר כי הדרישה לפיצוי כשנתיים לאחר שהתובעת קיבלה את ההודעה מיום 23.7.98 הינה תמוהה "מה גם שזכרו של פיצוי כזה אינו קיים בהסכמים שנעשו בין הצדדים". בהתייחסו לסעיף 44.4 להסכם שבו נאמר כי "היזם יפצה את הקבלן על כל נזק או הוצאה שיגרמו לו במקרה של הפסקת עבודות הקבלן על ידי היזם, עקב נסיבות שאינן באשמת הקבלן ובכפיפות למפורט בחוזה זה להלן" טען המצהיר לאמור: "(...) (ש) לענין 'הפיצוי' - זה היה מיועד להינתן לקבלן אך ורק אם תופסקנה העבודות בתחילתן, לפני מפלס 0.00. משבוצעו כל המרתפים בשלמות ותמורתם שולמה, לא זכאי הקבלן לפיצוי כלשהו". בהתייחסו לטענות התובעת על כך שהיא זכאית לפיצוי בגין הפסד רווח ולהתנהגות חסרת תום לב של הנתבעת, טען המצהיר כי - "(...) הקבלן אינו זכאי לכל פיצוי וקיבל תמורה מלאה עבור עבודתו. הקבלן הוא שפועל בחוסר תום לב בהעלתו תביעה מופרכת לפיצוי שאין לה כל יסוד בהסכמים בין הצדדים או במציאות". ז. המצהיר טען כי אין כל יסוד לפקפק בחוסנה הכלכלי של הנתבעת "ובודאי שאין בדעת היזם להבריח נכסים" כטענת התובעת. 4. דיון א. בא כוחה המלומד של הנתבעת, עו"ד חיים גלזר, טען בסיכומיו כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין החלטתה של הנתבעת להפסיק את העבודה. עו"ד גלזר הפנה בסיכומיו לסעיפים 45 ו61- לחוזה, וטען כי לנתבעת ניתנה האפשרות להפסיק את ביצוע עבודות בניית המבנה "על פי שיקול דעתה" וכי הסכום שיש לשלם לקבלן "במקרה של אי אפשרות המשכת ביצוע לפי סעיף 61.1 יהא ערך העבודה שבוצעה עד לתאריך מתן האישור כאמור בהתאם למחירים והשיעורים הנקובים בכתב הכמויות ובפקודת השינויים". חוששני כי אין בידי לקבל את טיעונו זה של עו"ד גלזר. סעיף 45 לחוזה אינו עוסק כלל באפשרות הפסקת העבודה על ידי הנתבעת. הסעיף עוסק בעיקר בסיטואציה שהפסקת העבודה נעשתה על ידי הקבלן עצמו. הסעיף דן באמצעים שעל הקבלן לנקוט להבטחת המבנה ולהגנתו (סעיף 45.2); באופן קביעת שעור ההוצאות שנגרמו לקבלן כתוצאה מהפסקה זמנית של ביצוע העבודה לפי הוראת המנהל, ובכך שבמקרה כזה יחולו ההוצאות על היזם (סעיף 45.3); בכך שאם הפסקת העבודה נגרמה באשמתו של הקבלן, יחולו ההוצאות על הקבלן עצמו (סעיף 45.4); ובכך שבמקרה של הפסקת העבודה לצמיתות תעשה לאחר שניתן צו התחלת עבודה, תעשינה מדידות סופיות של העבודה שבוצעה וכי "היזם ישלם לקבלן הסכום המגיע בהתאם לתוצאות המדידות לגבי שטחים שנבנו בפועל". סעיף 61.1 לחוזה קובע כי - "אם יתגלה בכל זמן שהוא שאין אפשרות להמשיך בביצוע המבנה כולו או מקצתו מפאת מלחמה או מכל סיבה אחרת שאין לקבלן שליטה עליה, יפנה הקבלן ליזם והיזם יתן אישור בכתב כי אמנם אין אפשרות להמשיך בביצוע המבנה כולו או מקצתו". הנה כי כן, אין בסעיפים 45 ו61- כדי להסמיך את היזם להפסיק את העבודה וכדי לפטור אותו מפיצוי התובעת על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפסקת העבודה. ב. סבורני כי אין בהוראות החוזה שעליהן סומך ב"כ הנתבעת את טענותיו כדי לגבור על הוראות הדין המזכות את התובעת בפיצוי [ראו את סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-]. לאור טענותיה של התובעת על כך שהנתבעת הפרה את ההסכם עמה וגרמה לה בכך נזק, ולאור הוראות הדין, אין לומר, כטענת ב"כ הנתבעת, כי אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת. שאלה נפרדת היא, כמובן, מהו שיעור הנזק שהוכיחה התובעת, לכאורה. ג. ב"כ הצדדים התייחסו בסיכומיהם, בפרוטרוט, לנזקים הנטענים, ולסכומים הנתבעים בעטיים וכן לשאלה אם היו או לא היו שינויים ותוספות ואם מגיעים או לא מגיעים לתובעת כספים בגין שינויים ותוספות כאמור. למותר לציין כי אין בידיי, בשלב הנוכחי של הדיון, כאשר לא נשמעו עדיין הראיות גופן, לקבוע מימצאים באשר לפרטי הפרטים הנתבעים. על שום כך אני סבור שמן הראוי להתייחס לדברים באופן גלובאלי, וכך אני עומד לעשות. ד. נראה לי כי במהלך חקירתו הנגדית של מנהל התובעת, הצליח בא כוחה המלומד של הנתבעת לעורר ספק בליבי באשר לתשלום הסך של 90,000.- דולר אשר שולם לתובעת על ידי הנתבעת. כתום שמיעת חקירתו הנגדית של מר ג'וואד אגבריה, ולאחר עיון בסיכומי טענותיהם של ב"כ הצדדים, נראה לי כי הדעת נותנת שבענין התשלום האמור, הכף נוטה, בשלב זה לפחות, לטובת הגירסה הנטענת על ידי הנתבעת: היינו, כי ביום 30.7.97 הגיעו הצדדים לסיכום אשר הועלה על הכתב בידי הנתבעת ואף נחתם על ידה (אכן, התובעת עצמה לא חתמה עליו), לפיו הסכימה הנתבעת לבנות את המרתף התחתון בשטח של כ 1,800 מ"ר "בתקופת הקמת המרתפים שמעליו" וכי בעקבות כך, ועל פי המוסכם בין הצדדים, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 90,000.- דולר כאשר הוסכם כי "היתרה המגיעה עבור המרתף התחתון תשולם עד יציקת רצפת הדירה האחרונה בבנין". סבורני כי עדותו של מר אגבריה יחד עם המסמך מש4/ שהוגש במהלך החקירה הנגדית מלמדים, לכאורה, כי מר אגבריה לא דייק בדבריו בענין זה. ה. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובעת לא הניחה בפני בית המשפט מסמכים וראיות מהימנים שיש בהם כדי להניח את דעת בית המשפט ולהצדיק הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד. סבורני כי החומר שהונח בפני, היינו, תצהירו של מר אגבריה יחד עם החוזה שנערך בין הצדדים וזכרון הדברים הנספח אליו, ההודעה מיום 23.7.98 וחוות דעתו של המנהדס מנחם המר (נספח ג' לבקשה), כל אלה יחדיו היה בהם, למעשה עדיין יש בהם (למעט בענין התשלום של 390,000.- דולר כאמור לעיל) כדי להניח את דעתי כי התובעת זכאית לסעד של עיקול זמני. ו. אשר על כן, לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ואת מכלול נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי לא יהא זה נכון להותיר את העיקול עליו הוחלט ביום 12.4.00 במעמד צד אחד, על סך של 2,000,000.- ש"ח, על כנו בשלמותו. נראה לי כי נכון יהיה, בנסיבות הענין ובאורח גלובלי כאמור לעיל, להעמיד את העיקול על סך של 650,000.- ש"ח בלבד. 5. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לביטול העיקול באופן חלקי כך שבמקום העיקול על סך של 2,000,000.- ש"ח שעליו הוחלט ביום 12.4.00, אני מעמיד את העיקול הזמני על סך של 650,000.- ש"ח בלבד. חוזהשלד מבנה