פסק דין 1. שלש בקשות בדרך של המרצת פתיחה ששמיעתן אוחדה. 2. בהמרצת פתיחה 766/96 מעלה גאולה ברינה, להלן: "ברינה", את הטענה כי ביום 6.6.91 נחתם בינה לבין המנוח אפרים וושלר ז"ל, חוזה מכר לפיו רכשה מאת המנוח משרד (קליניקה), ברח' הנשיא 70 חדרה, הידוע גם כגוש 10037 חלקה 23 תת חלקה 13. להלן: "הנכס". ועתירתה היא ובלשונה: "ליתן צו המורה למשיב מס' 6 (רשם המקרקעין, חיפה), להעביר את הזכויות בדירה-משרד שברח' הנשיא 70 חדרה, הידועה כגוש 30037 חלקה 23/13 (להלן: "הנכס") על שם המבקשת, וכן להצהיר כי המבקשת הינה הבעלים החוקיים והרשומים של הנכס". במקביל מוסיפה הגב' בריינה ומעלה את הטענה כי משיב מס' 5, עו"ד חיים בן יצחק, התחייב, כעו"ד שערך את החוזה, לפעול להעברת הנכס על שם הגב' ברינה. בהקשר זה מוסיפה הגב' בריינה וטוענת כי בפועל כבר תפסה חזקה בנכס, מכח הסכם המכר שאוזכר. עוד טוענת הגב' ברינה, ובפועל איש גם אינו חולק על כך, כי רשומה לזכותה הערת אזהרה על הנכס, מכח אותו הסכם מכר. הערת אזהרה זו נרשמה ימים אחדים לאחר שנחתם הסכם המכר שבינה לבין אפרים וושלר. 3. ה"ה רחל וושלר, מרים וקסמן וחיים וושלר, הינם יורשי המנוח אפרים וושלר ז"ל. להלן ביחד: "וושלר". 4. בהמרצת פתיחה 30155/96 מעלים המבקשים דהתם, להלן ביחד: "טולדנו", את הטענה כי ביום 14.3.90 נערך זכרון דברים בין טולדנו לבין המנוח ז"ל, לפיו מכר המנוח ז"ל את הנכס לטולדנו. לאחר מכן, ביום 1.5.91 מכרו טולדנו את הנכס לברינה תמורת 40,000 דולר. 24,000 דולר מתוכם צריכים היו לעבור למנוח ז"ל ישירות. היתרה היתה אמורה להישאר ברשות טולדנו. אשר על כן, עתירת טולדנו היא להסמיך אותם להעביר את הנכס משם המנוח ז"ל על שם מיכאל טולדנו. כפועל יוצא הם מבקשים לחייב את הגב' ברינה לפנות את הנכס ולהעמיד החזקה בו לרשותם. 5. בהמרצת פתיחה 30215/96 מבקשים ה"ה וושלר לקבוע כי זכרון הדברים שנחתם ביום 14.3.90, בין טולדנו לבין המנוח ז"ל, בטל. עוד הם מבקשים לקבוע כי ההסכם שנחתם ביום 6.6.91, בין בריינה לבין המנוח ז"ל, בטל אף הוא. וכפועל יוצא הם מבקשים לחייב את גב' ברינה לפנות את הנכס ולהעמיד החזקה בו לרשותם. 6. ייאמר מיד. מקובלת עלי גירסתה העובדתית של גב' בריינה ומכאן גם לתוצאה המשפטית העולה. אינני מקבל את גירסתו העובדתית של טולדנו. נהפוך הוא. אני קובע כי גירסת טולדנו אינה אמת. אשר לה"ה וושלר. אני קובע כי לא עלה בידי ה"ה וושלר להוכיח את טענת העושק שהם טוענים לה, גם לא כל מצג עובדתי אחר, שיש בו כדי לבטל את הסכם המכר עם גב' ברינה מעיקרו או להצדיק בקשה לביטולו. 7. אנמק עמדתי בקצירת האומר . בחינה של חומר הראיות שבא בפני מעלה כי מיכאל טולדנו היה זה שתיווך בין המנוח וושלר לבין ברינה בכל המתייחס לנכס אותו ביקשה ברינה לרכוש לעצמה. בעקבות עיסקת תיווך זו נחתם ביום 6.6.91 חוזה מכר בין גב' בריינה כקונה לבין אפרים וושלר ז"ל בחייו, כמוכר. ההסכם נחתם בין שני אלה ישירות. ואני מכוון לחוזה מכר מיום 6.6.91 שצורף לה"פ 766/96 וסומן שם א'. תמורת התחייבויות אפרים וושלר כמפורט באותו חוזה, התחייבה גב' ברינה לשלם לאפרים וושלר סך 24,000 דולר של ארה"ב, וערכם באותה עת 57,624 ש"ח. עפ"י סעיף 10 א' לאותו חוזה מינו הצדדים את עו"ד חיים בן יצחק ושות' "לטפל בהעברת דירת משרד משם המוכר על שם הקונה". המוכר, אפרים וושלר התחייב גם "במעמד חתימת הסכם זה ליתן ייפוי כח בלתי חוזר לעו"ד חיים בן צדוק, המיפה את כוחו להעביר את "דירת משרד" משם המוכר על שם הקונה, ברשויות השונות ולשכת רישום המקרקעין". בהמשך, כך נקבע בסעיף 10 ג' לאותו חוזה: "עוה"ד הנ"ל לא יעשה כל שימוש ביפויי הכח הבלתי חוזר הנ"ל אלא לאחר תשלום מלוא התמורה למוכר, למעט רישום הערת אזהרה לטובת הקונה ולטובת הבנק נותן המשכנתא, אם הקונה יזדקק לכך". 8. כך על פי ההסכם בכתב שנחתם בין אפרים וושלר לבין הגב' בריינה ישירות. בפועל עלה בידי טולדנו לשכנע את גב' ברינה כי התמורה המשתלמת בגין הנכס הינה 40,000 דולר. 24,000 דולר יירשמו בהסכם ואילו הפער עד 40,000 דולר ישולם על ידה "מתחת לשולחן". הגב' ברינה תשלם את התמורה בשלמות באמצעות מיכאל טולדנו. ובהקשר זה, בעמ' 28 לפרוט': "ש. נכון שמחיר הדירה סוכם ל40,000- דולר כאשר 24,000 דולר מעל השולחן ו16,000- דולר מתחת לשולחן. נכון שכך סוכם? ת. אני לא יודעת מה מעל לשולחן ומה מתחת לשולחן. הם לא רצו לתת לי שום קבלות. בחוזה כתוב 24,000 דולר התחייבתי לשלם 40,000 דולר כך הם רצו". כאן אוסיף ומיד כי הנכס איננו דירת מגורים אלא "קליניקה". ובתור שכזו העיסקה חייבת בתשלום מס שבח כדין. רק למען הסדר אוסיף, כי בעקבות אותה העלמה הועמד מר מיכאל טולדנו לדין והורשע בפלילים. דא עקא, שאין בהרשעה זו כדי לשנות את התוצאה העובדתית. בידוע הוא שמשפט פלילי הינו ביחסים שבין הנאשם לבין המדינה, ויכול שנוח לו לנאשם לטעון שם כך או אחרת, כדי להתאים עצמו לגירסה עובדתית שהיא נוחה לו למקום אחר. מה שאין כן במישור האזרחי, מישור המצוי ביחסים שבין הצדדים לעיסקה דנן. 9. על אודות התמורה בסך 40,000 דולר שניתנו למיכאל טולדנו אנו מוצאים גם בתצהיריה של גב' ברינה וכן בחקירתה הנגדית, עמודים 11 לפרוט' ואילך. הגב' ברינה האמינה שהתמורה הכולל בגין הקליניקה מגעת כדי 40,000 דולר בסך הכל, וכי מיכאל טולדנו מעביר את מלוא התמורה, גם זו הבלתי כתובה, הכל לאפרים וושלר. בין היתר אמרה: "ת. שילמתי 77,000 ש"ח ועוד 2,000 דולר. סכום בסדר גודל של 40,000 דולר והסכום הועבר לוושלר. ש. מתי קיבלת את הדירה? ת. לאחר ששילמתי את כל הכסף. .... ת. שילמתי את כל הסכום. הוא רצה זאת במזומן. .... ש. בן יצחק ייצג גם אותך, נכון? ת. כן. ש. אם שילמת את כל הכסף מדוע לא העביר את הדירה על שמך? ת. אני האמנתי שבהערת האזהרה זה מספיק. אני לא ידעתי זאת אז. הייתי בורה בענין. .... ש. את מגישה תביעה לאחר 6 שנים? ת. נכון מאחר ורציתי למכור את הדירה". ובמקום אחר אנו מוצאים מפיה: "ש. האם בדרך כלל נהוג או מקובל שלמתווך נותנים את מלוא התמורה על הדירה? ת. היום אני יודעת שלא, אז לא ידעתי. עו"ד בן יצחק היה בעסק ולכן האמנתי". 10. קודם לכן אמרה כי את הסכם המכר חתמה במשרדו של עו"ד בן יצחק. וושלר לא היה נוכח. לעו"ד בן יצחק היה ייפוי כח בשם וושלר. בן יצחק חתם בשם וושלר. 11. אל כל אלה אוסיף לאמור: א. אין כל מסמכים או ראיה אחרת לזכרון דברים או הסכם שנחתם בין טולדנו לבין ושלר ביום 14.3.90. הדעת גם אינה נותנת כי מכח ההסכם שנחתם ביום 6.6.91, בין ברינה לוושלר ז"ל, הועברו לוושלר ז"ל 24,000 דולר בהתיחס לזכרון דברים שטולדנו טוען לו ואשר נחתם לטענתו ביום 14.3.90. ב. למותר לציין כי טולדנו לא הציג בפני בית המשפט כל זכרון דברים או איזה מסמך אחר שהוא, המתיחס לעיסקאות שהוא טוען להן או למי מהן. הוצגו דפים בלתי קריאים שתוכנם אינו ברור כלל ועיקר. גם מפי טולדנו עצמו שמענו כי לא נותרו ברשותו מסמכים מקור, אלא עותקים בלבד. חלקם אבדו. יודגש. דברים שרשמתי על אודות מסמכים שהיו ואינם, הם לגירסת ה"ה טולדנו. לדידי, מסמכים כאלה מעולם לא נולדו. ג. לא נרשמה כל הערת אזהרה על אודות העיסקה שנעשתה על פי הנטען בין וושלר ז"ל לטולדנו. ד. גירסתו של טולדנו אינה עומדת בכל מבחן סביר שהוא. כבר רשמתי לעיל כי הדעת אינה נותנת עיסקה בין טולדנו לוושלר ז"ל, שנערכה על פי הנטען עוד ביום 14.3.90, והתמורה שוושלר ז"ל זכאי לה, משתלמת לו למעלה משנה לאחר מכן, מכספי העיסקה שנערכה בין ברינה לוושלר ז"ל ישירות. וכך אנו קוראים בתצהירו של מיכאל טולדנו: "9. ביני לבין המשיבה נערך הסכם ביום 1.5.91 למכירת הנכס תמורת הסך 40,000 דולר לפי תנאי התשלום המפורטים בהסכם. שלפיהם על המשיבה לשלם לי ישירות 24,000 דולר, להחזיר הסכום ששילמתי לוושלר, והיתרה בסך 16,000 דולר שגם היא תשולם לי ותהווה את עמלתי ורווחי מעיסקה זו. העובדה שמלוא התמורה עבור הנכס שולמה כבר על ידי לוושלר ושכל תשלומי המשיבה ישולמו על ידה ישירות אך ורק לי, הודגשה היטב בהסכם הנ"ל מיום 1.5.91". 12. ומן העבר האחר, ביחסים שבין וושלר וברינה ישירות: א. הוצג הסכם מכר בכתב ותוכנו מדבר בעד עצמו. ב. סמוך לאחר שברינה שילמה את מלוא התמורה כפי שהוגד לה, נרשמה לזכותה הערת אזהרה על אודות אותו הסכם מכר וגם ניתנה לה החזקה בנכס. ג. ברינה המשיכה לנהוג בנכס מנהג בעלים. משביקשה למכור את הנכס לאחר כעבור כשש שנים, בדקה ומצאה כי הנכס עדין אינו רשום על שמה. ד. לא שמענו מפי מי מהצדדים כל טענה או דרישה שהם על פני אותה תקופה בת כשש שנים. רק לאחר שברינה הגישה את תביעתה (ה"פ 766/96) באו הבקשות הנוספות. ואותן בקשות, על פי מהותן, אינן אלא תביעות נגדיות שעלו וצצו בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי ברינה. 13. מדברים שנרשמו עד הנה אני למד כי אפרים וושלר קיבל את מלוא התמורה שהיה זכאי לה על פי ההסכם שנחתם בינו לבין הגב' ברינה. חיובים אם קיימים כאלה, בין מר מיכאל טולדנו לבין גב' ברינה אינם ענין לכאן קרי: לתביעתה של גב' ברינה אותה הגישה נגד אפרים וושלר ז"ל ואח' כמפורט בה"פ 766/96. על אודות העובדה שאני קובע אותה, כי וושלר ז"ל קיבל את מלוא התמורה שהסכים עליה, אני למד גם מן העובדה שאפרים וושלר ז"ל הסכים לרישום הערת אזהרה על הנכס בהתיחס לאותו הסכם מכר וגם עמד ונתן לברינה את החזקה בנכס על מנת שתנהג בו מנהג בעלים. 14. כשש שנים חלפו מאז שנחתם ההסכם שבין אפרים וושלר לבין גאולה ברינה. לא שמענו את אפרים וושלר תובע מגאולה ברינה איזו תמורה שהיא בהתיחס לנכס. גם יורשיו שבאו אחריו לא העלו כל דרישה לתמורה נוספת איזו שהיא, אלא לראשונה רק לאחר שהוגשה תביעתה של ברינה. ראה גם עדות מפי עו"ד בן יצחק (עמ' 21 לפרוט'): ש. האם קיבלת אי פעם מכתב ממר וושלר שהוא מתלונן על אי קבלת התשלום? ת. כל מכתב שמגיע אלי הוא מוחתם ומוכנס לתיק. אין לי מכתב כזה". 15. צא ואמור: אותם 7,000 דולר שעו"ד בן יצחק מתיחס אליהם, ואשר בגינם נמנע מלהעביר את הנכס על שם ברינה על פי ייפוי הכח שקיבל בשעתו מאפרים וושלר, אינם כספים של אפרים וושלר אלא אולי כספים של "מתחת לשולחן", כספים שמיכאל טולדנו תובע אותם לעצמו. 16. תביעת יורשי אפרים וושלר ז"ל. ה"ה וושלר ניסו לתקוף את חוזי המכר מכח פגם בכריתתם, כעולה מסעיף 18 לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג - 1973. וזה לשון הסעיף: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או חוסר נסיונו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". בחינה של ראיות שבאו מפי ה"ה וושלר הם בגדר עדות שמיעה ומכל מקום אין בהם תשתית ראויה שניתן להניח עליה מסכת עובדתית כפי זו שה"ה וושלר רוצים בה. אצטט פסוקים אחדים בהקשר זה (93 ): "ש. יש לך מסמכים רפואיים שמעידים על מצבו של המנוח? ת. ביקשתי ממרכז הגריאטריה והודיעו לי שאי אפשר לעיין בתיק רק לבקשת בית המשפט, כל התיק נמצא במרכז הגריאטרי בפרדס חנה. ש. אני אומר שעד 93 היחסים שבינך לבינו לא היו טובים? ת. היחסים בינו לבין המשפחה לא היו טובים". ובעמ' 99: "ש. אני רוצה להזכיר לך שיחה שהיתה בינך לבין מר טולדנו אצל עו"ד בן יצחק ואז אמרתם אם יתנו לנו 7,000 דולר אנחנו יורדים מכל הסיפור האם זה נכון? ת. אמרנו לטולדנו שאם הגב' משלמת את כל החובות אם מגיע לנו, אנחנו נחתום ולא צריך ירושה ". ובהמשך: "ש. נכון שמרבית התצהיר שאתה נותן זה השערות שלך? ת. כן". 17. והתוצאה העולה היא זו: א. אני נעתר לתביעתה של גב' גאולה ברינה ומצהיר בזה כי היא הינה זו הזכאית להרשם כבעלים של הנכס בשלמות. ב. אני מחייב בזה את עו"ד חיים בן יצחק לעשות שימוש בייפוי הכח שברשותו, ומורה לו להעביר את הנכס בשלמות על שם גאולה ברינה. והכל - בתנאי שייפוי כח כזה קיים ברשותו והוא תקף עד עצם היום הזה. ג. אני מחייב בזה את ה"ה וושלר אהדדי להעביר את הנכס בשלמות על שם גאולה ברינה ובהקשר זה לרשום את ירושת אפרים וושלר ז"ל על שם יורשיו. בהמשך, להעביר את הנכס בשלמות על שם גאולה ברינה. ד. בשלב זה ישא כל צד בכל תשלום שהוא חייב בו על פי כל דין, והצריך לביצוע העברת הבעלות משם אפרים וושלר ז"ל על שם גאולה ברינה. יודגש. אינני נוקט עמדה בהתיחס לשאלה מי בסופו של דבר חייב, באופן מלא או חלקי, בכל אחד מאלה שחובה לשלמם על פי כל דין והצריכים להעברת הבעלות בדירה על שם ברינה. אין אני עושה כן, שכן לא נתבקשתי לכך בהליך זה. כך גם בהתיחס לכספים של "מתחת לשולחן". ואני מכוון לכספים שטולדנו נטל לעצמו מעבר לסכום הנקוב בחוזה שבין וושלר לברינה. ה. תביעת ה"ה טולדנו, המבקשים בה"פ 301555/96, נדחית. ו. תביעת ה"ה וושלר, המבקשים בה"פ 20215/96, נדחית אף היא. ז. ה"ה טולדנו ישלמו אהדדי למבקשת גב' גאולה ברינה את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין. ח. אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין וושלר לברינה. חוזההמרצת פתיחההסכם מכר