פסק דין 1. עיסוקו של התובע בעבודות עפר. מר דוד סרויה, הנתבע 5 (להלן: "סרויה"), הוא מנהלן של החברות ישראמרין יצור מבנים 3000 בע"מ, הנתבעת 1, (להלן: "ישראמרין") ואשדוד מרין יצור מבנים ניידים בע"מ, הנתבעת 4, (להלן: "אשדוד מרין") - ובעל מניותיהן. "אשדוד מרין" שכרה מהנתבעים 2 ו3- (להלן: "היילינג וגרינברג") מקרקעין, עליהם הפעילה את עיסקה בתחום בניה והתקנת מבנים ניידים ומכולות (להלן: "הנכס"). 2. במהלך חודש אוק' 96', פנה סרויה לתובע וביקש ממנו לבצע במקרקעין עבודות עפר, שכללו ניקוי השטח, פיזור מצעים והידוקם. לטענת התובע, סוכם ביניהם, כי התשלום בגין עבודות העפר (להלן: "העבודה"), יהיה כמו בעבר, כאשר התובע ביצע עבורו עבודות עפר, בשנת 94, עבורן שילם סרויה, לפי הנספחים ט1 - ט7, לתצהיר ת1/, ללא עוררין. 3. לטענת התובע, הוא ביצע את מירב העבודה ושלח לסרויה חשבונית ע"ס 107,640 ש"ח לתשלום, נספח ח' לתצהיר התובע. העבודה שפורטה בחשבונית זו, כוללת ניקוי השטח של 4,000 מ"ר מפסולת, לפי 3 ש"ח למ"ר, בסך 12,000 ש"ח ופיזור מצעים על 4,000 מ"ר לפי 20 ש"ח למטר, בסך 80,000 ש"ח, ובתוספת מע"מ סך של 107,640 ש"ח. חשבונית זו נושאת תאריך 20.11.96. 4. נראה, שלסרויה לא היו טענות על חשבון זה וכשפנה לבעלי הנכס וביקש את השתתפותם, אלה סרבו לשלם סכום זה, שנראה בעיניהם מופרז. או אז זימן סרויה פגישה מרובעת בהשתתפות בעלי הנכס, היילינג וגרינברג, התובע וסרויה. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסיכום אותה פגישה. 5. לטענת התובע, באותה פגישה ביום 17.12.96 (להלן: "הפגישה"), סוכם לשלם לו עפ"י מחירון דקל, כשכל הנתבעים ישאו בסכום זה. מחירון דקל, הוא נספח י' לתצהיר התובע. עוד סוכם בפגישה, לטענת התובע, כי כל צד מהנתבעים, 3 במספר, ישלם לו מקדמה של 7,000 ש"ח + מע"מ והיתרה תשולם בהמשך. היילינג וגרינברג שילמו את חלקם, כל אחד סך של 8,190 ש"ח, אולם סרויה חזר בו ולא שילם את חלקו. עקב זאת, התובע לא המשיך בעבודתו והגיש תביעתו זו, בה הוא תובע מהנתבעים סך של 74,734 ש"ח, לפי מחירון דקל, לפי הפירוט כדלקמן: עבור ניקוי השטח 4,000 מ"ר X 2.6 ש"ח - 10,400 ש"ח עבור מצעים בגובה 30 ס"מ 4,000 מ"ר X 16.5 ש"ח - 66,000 ש"ח מע"מ - 12,988 ש"ח ניכוי מקדמה ששילמו היילינג וגרינברג - 16,380 ש"ח יתרה 73,008 ש"ח הצמדה וריבית עד להגשת התביעה 1,366 ש"ח סה"כ 74,374 ש"ח 6. בתחילה, הוגשה התביעה נגד ישראמרין היילינג וגרינברג. בהמשך, תוקן כתב התביעה וצורפו כנתבעים, גם אשדוד מרין וסרויה. לטענת התובע, סרויה מקים חברות רבות, מבלבל ביניהן, תוך ניסיון להוליך שולל, כך שיש מקום לחייב גם את סרויה באופן אישי, כמי שהזמין את העבודה. מה עוד, שאשדוד מרין, לא פעילה לטענת סרויה, כשאת החשבונית ביקש ע"ש ישראמרין, נספח ח' לתצהיר התובע. 7. לטענת הנתבעים, התובע לא השלים את העבודה וגם מה שביצע, הוא ביצע בצורה רשלנית ולא ראויה, כך שלא מגיע לו תשלום כלשהו. היילינג וגרינברג גם הגישו תביעה שכנגד, כנגד התובע, להשיב להם את המקדמה בסך 16,380 ש"ח, בצרוף 10,000 ש"ח פיצויים. עוד טוענים היילינג וגרינברג, כי בפגישה סוכם, שהתשלום שישולם לתובע, אם יבצע את העבודה כראוי, יהיה 9 ש"ח למ"ר, דהיינו 36,000 ש"ח + מע"מ, אלא, שהתובע לא תיקן את העבודה, לא השלים אותה, ולא מגיע לו תשלום כלשהו. 8. לטענת ב"כ הנתבעים 1, 4 ו- 5 (להלן: "השוכרים"), אין יריבות בינם לבין התובע, מאחר שבעלי הנכס הם אלה שצריכים לשאת בתשלום עבור העבודה. לטענתו, אשדוד מרין לא שכרה את הנכס והשוכרים לא הזמינו מהתובע עבודה כלשהי. עוד טוענים השוכרים, כי בפגישה סוכם, כי התובע יקבל סך של 21,000 ש"ח בלבד + מע"מ, לפי מחירון דקל 9 ש"ח למ"ר, באם העבודה תתבצע לשביעות רצונם. השוכרים הגישו גם הודעת צד ג', כנגד היילינג וגרינברג, כשלטענתם, במקרה שיחוייבו בתשלום כלשהו, על בעלי הנכס לשאת בכל תשלום כזה. 9. מטעם התובע העידו, מלבדו, גם ע"ת 2, מר מיכאל ביטון (להלן: "מר ביטון"), שנחקר על תצהירו ת2/ ומר אבי אוחיון, ע"ת 3 (להלן: "מר אוחיון"), שנחקר על תצהירו ת6/. מר ביטון העיד, כי ביצע 10 הובלות עבור התובע, בפינוי פסולת מהנכס, במהלך חודש נובמבר 96', תמורת סך של 9,886 ש"ח, לפי החשבונית ת3/. מר אוחיון העיד, כי סיפק לתובע מצע סוג א', לשטח הנכס, לפי תעודות המשלוח נספח ז1 - ז31 לתצהיר התובע, כאשר בתעודות המשלוח, צויין המקום אליו סופק המצע - אשדוד מרין. עבור המצעים, דרש העד סך כולל של 29,488 ש"ח, לפי החשבוניות, נספחים ב' וג' לתצהיר התובע. 10. מטעם הנתבעים העידו סרויה, שנחקר על תצהירו נ1/, גרינברג שנחקר על תצהירו נ3/ והיילינג שנחקר על תצהירו נ5/. 11. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות, אני מקבל את גירסת התובע ודוחה את גרסאותיהם של הנתבעים. עדות התובע ברורה, עקבית וחד משמעית, בעוד שלנתבעים גירסאות שונות ומשתנות, הסותרות זו את זו, כך שלא ניתן ליתן בהן אמון. אין מחלוקת, שסרויה הזמין את התובע, בעבר, לבצע עבורו עבודות עפר וגם שילם לו, ללא עוררין, כפי שנראה בנספחים ט'1 - ט'7, כשבעיון באותן חשבוניות נראה, כי סרויה שילם לו, בשנת 94', לפי 21 ש"ח למ"ר עבור מצעים ו3- ש"ח למ"ר עבור תשתית. אם כך, טענת סרויה על מחיר מוגזם ומנופח, היא טענה מיתממת ומתחסדת, שנולדה במטרה להתחמק מהתשלום, כאשר דרישתו להשתתפות מבעלי הנכס, נתקלה בהתנגדות. משכך, סבירה טענת התובע, כי כדי לקבל את כספו, הסכים לקבל את התשלום לפי מחירון דקל, כשעפ"י המחירון, המחיר הופחת קמעא. לתשתית 2.6 ש"ח למ"ר ומצע לפי 16.5 ש"ח למ"ר, כאשר מדובר במצע בעובי 30 ס"מ מסוג א', לא כורכר אלא מחצבה, כפי שהעיד גם מר ביטון (עמ' 16 לפרוטוקול). אם כך, החישוב לפי מחירון דקל, פריט 01.5.040 נכון, בהתאמה ל30- ס"מ מצע. לציין, כי מר גרינברג מאשר בחקירתו בעמ' 38 שורה 19: "סוכם גם על 30 סנטים ולא כפי שרשום בתצהיר 20 סנטים". לעומת עדותו הברורה של התובע, לנתבעים, כאמור, גרסאות שונות. למשל בעניין עובי המצע, כפי שראינו לעיל, כאשר מר גרינברג מאשר את דברי התובע על עובי 30 ס"מ ולא 20 ס"מ, כפי שטען הוא עצמו והנתבעים האחרים בתצהיריהם. למשל, בנושא מחירון דקל, מר גרינברג מאשר בעמוד 38, שסוכם על 9 ש"ח לפי מחירון דקל, כשבהמשך בעמוד 39 בשורה 23 הוא אומר - "לא דיברנו על ניקיון דיברנו על עבודה אחת 9 ש"ח ש. דיברתם על סיכום של מחירון דקל או שהוצאתם את מחירון דקל? ת. אני אומר שסיכמנו 36,000 ש"ח לא דקל ולא כלום". מר גרינברג, איפוא, סותר את עצמו. הוא גם סותר את גירסת סרויה בתצהירו ובכתב ההגנה, כשלטענתו של סרויה, סוכם על מחירון דקל. בעמוד 31 שורה 33 אומר סרויה - "אמרו לו 9 ש"ח דרוש במחירון דקל הוא אמר אין בעיה אני מוכן לקבל את מחירון דקל". אלא מאי, לגירסת מר סרויה הסיכום הסופי היה רק 21,000 ש"ח ולא 36,000 ש"ח, כפי שטוענים היילינג וגרינברג, אם - כן, מהי הגירסה הנכונה? האם ניתן ליתן אמון בגירסת מי מהנתבעים? יש לציין, כי לא מדובר בעניין צדדי ומשני, אלא בפרט מהותי, מעיקרי העיקרים בסכסוך זה, המחיר המוסכם. טענת הנתבעים, באשר למחיר המוסכם, כביכול, גם לא סבירה מבחינה כלכלית, כאשר התובע שילם עבור פינוי הפסולת סך של 9,886 ש"ח ועבור מצעים סך של 29,448 ש"ח, ושילם גם עבור עבודת טרקטור. 12. גם באשר לטיב העבודה, אני מקבל את גירסת התובע. נראה, שטענות אלה עלו מתוך תרוץ מגמתי, לא לשלם לתובע עבור עבודתו. אם היה ממש בטענה זו, היו היילינג וגרינברג מעלים את טענותיהם, באשר לטיב העבודה, במכתביהם לתובע, נספחים יד' ו-טז' לתצהיר התובע. מכתבים אלה נכתבו ביום 27.12.96, בסמוך לאחר הפגישה, כאשר סרויה חזר בו מהסכמתו לשלם 1/3 מהעלות. היילינג וגרינברג לא העלו במכתביהם שום טענה על טיב העבודה. יתר על כן, לגירסת התובע, יש חיזוק בעדויות מר ביטון, שפינה את הפסולת ושל מר אוחיון, שסיפק את חומר המצע. לעומתם, גירסת הנתבעים היא גירסה בעלמא של בעל דין, שמנסה להתחמק מתשלום. אם היה ממש בטענת הנתבעים, באשר לטיב העבודה, היה עליהם להוכיח את טענתם בחוו"ד של בעל מקצוע בתחום עבודות העפר, כאשר אין, כאמור, כל טענה קודמת על טיב העבודה. אמנם, מר גרינברג צילם את התמונות נ4/ - נ19/, אלא שתמונות אלה צולמו כחודשיים לאחר ביצוע העבודות, כאשר במקום המשיכו לעבוד, כשמדובר בחורף ובנסיעה של רכבים כבדים להובלת מכולות. מה עוד, שבינתיים השוכרים פינו את השטח ובמהלך הפינוי, יש להניח, ניזוק המצע, כשפונו מבנים ומכולות. גם לא ברור איזה קטע של המקום צולם ומה גודלו ביחס לשטח העבודה. מה עוד, שהשטח היה מלא קונטיינרים ועפ"י העדויות, כולל זו של מר גרינברג, קשה לנקות שטח שמלא בקונטיינרים (עמוד 39 שורה 21) ומר סרויה (עמוד 29 שורה 20). יש, אפוא, לדחות את התביעה שכנגד, של היילינג וגרינברג. 13. באשר לטענת חוסר היריבות שהעלו השוכרים, נראה, שטענה זו נזנחה ע"י בא כוחם והיא לא מוזכרת כלל בסיכומיו. גם אם לא היתה נזנחת, היה מקום לדחותה מכל וכל. אכן סרויה בעצמו מבולבל בתפקוד החברות שהוא מקים חדשות לבקרים. אין יסוד לטענתו, כי אשדוד מרין - נתבעת 4, לא שכרה את הנכס, כי עפ"י הסכם השכירות נספח כג', היא שוכרת הנכס. יתר על כן, לטענת סרויה, אשדוד מרין לא פעילה יותר, כפי שנטען גם בכתב ההגנה וגם בעדותו בעמוד 26 שורה 17. זאת ועוד, סרויה השיב בחקירתו, כשנשאל בתור מי סיכם עם התובע, בעמוד 27 שורה 10 - "הוא לא שאל אותי מי אני. הוא ידע שאני בבעלות שתי החברות והסברתי לו את זה...". בנסיבות אלה, כאשר סרויה עצמו אינו יודע בשם מי פועל, כשהשוכרת היא אשדוד מרין, שאינה קיימת לדבריו והחשבונית מוצאת, לפי בקשתו, ע"ש ישראמרין, הרי שעל סרויה ועל החברות שבבעלותו, לשאת בתשלום. 14. גם את הודעת צד ג' ששלחו השוכרים, יש לדחות. סרויה, הוא שהזמין את העבודה מהתובע, שלא על דעת בעלי הנכס ואילולא הפגישה המרובעת, בה הסכימו בעלי הנכס לשאת, כל אחד מהם, בשליש מעלות העבודה, היה על השוכרים לבדם לשאת בתשלום כולו. משהסכימו היילינג וגרינברג להשתתף בעלות, כל אחד מהם בשליש, עליהם למלא אחר התחייבותם זו. 15. אשר על כן, אני מחייב את כל הנתבעים, לשלם לתובע את הסך של 74,374 ש"ח. מאחר שהשוכרים ובעלי הנכס הסכימו לשלם כל צד שליש מעלות העבודה ולאחר שבעלי הנכס שילמו, כל אחד, מקדמה ע"ס 8,190 ש"ח, ישולם סכום פסה"ד לפי חלוקה כדלקמן - א. השוכרים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 30,252 ש"ח. ב. כל אחד מבעלי הנכס, היילינג וגרינברג, ישלם לתובע סך של 22,061 ש"ח. הסכומים ישולמו, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, 26.2.97, עד התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו לתובע, באותה חלוקה ובאותו יחס לסכום בו חוייבו, את הוצאות המשפט, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלום כל הוצאה, עד התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו לתובע, באותה חלוקה ובאותו יחס לסכום בו חוייבו, שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. חוזהעבודות עפר