פסק דין התובעת הינה חברה בע"מ שעיסוקה בשיווק לבידים ומוצרי עץ. הנתבעים הינם אחים ובעלי מניות בחברת ג.ב.י.ג שיווק ומסחר בע"מ (להלן: החברה). לטענת התובעת, הזמינו הנתבעים, יחד עם אח שלישי שהיה בעל מניות ומנהל בחברה, בשם בועז גרטל (אשר למרבה הצער נפטר בינתיים ונמחק מהתביעה), מוצרי עץ מיוחדים מהתובעת בשווי של 38,645 ₪. לטענת התובעת, ההזמנה בוצעה בשיחה טלפונית שהתקיימה בין האחים גרטל לבין מנהל התובעת, מר יהודה פנר (להלן: פנר), סמוך לפני ה-26.11.97. לטענת התובעת, בשיחה זו הזכירו האחים את קשרי המסחר שהתקיימו בעבר בין אביהם, צבי גרטל, לבין פנר. האחים בועז ויואב גרטל (להלן: בועז, יואב) לא ציינו בשיחה כי הם פועלים במסגרת של חברה בע"מ, אלא הזמינו את המוצרים לעסק המשפחתי שבשליטתם, תוך אזכור השם "גביג" כשם פירמה גרידא. התובעת טוענת כי באותה שיחה הובטח לפנר כי התשלום יתבצע מיידית ע"י מסירת שיק לשליח התובעת במעמד אספקת הסחורה. התובעת סיפקה את הסחורה במועד המוסכם, ונחתמה תעודת משלוח ע"י מי מטעם הנתבעים או החברה. בפועל, לא נמסר שיק לידי נציג התובעת במעמד אספקת הסחורה, והובטח כי יישלח בהקדם. עד היום לא נתקבל תשלום כלשהו עבור הסחורה. התובעת הגישה בת.א. 4374/98 כתב תביעה בסד"מ כנגד החברה והנתבעים (להלן: התיק הראשון). האחים גרטל נמחקו מכתב התביעה לאחר שנקבע ע"י כב' הרשמת קרלינסקי בבש"א 1376/98 כי אין המסמך בכתב, עליו מושתתת התביעה - תעודת המשלוח שאינה חתומה ע"י מי מהאחים - מגלה עילה כנגד מי מהם. טענת הנתבעים בתיק זה, כי החלטה זו מהווה מעשה בית דין בינם לבין התובעת - נדחתה על ידי. כנגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ואולם התובעת לא הצליחה לגבות ממנה מאומה. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי סופקו לחברה ע"י התובעת מוצרי עץ בשווי נמוך יותר ממה שצויין בכתב התביעה, בסך של 19,500 ₪ בלבד. כן נטען כי התובעת לא מסרה לידי החברה כל חשבונית או תעודת משלוח. הנתבעים כפרו בקיומה של חבות אישית מצד מי מהם כלפי התובעת והכחישו את טענת ההטעיה שנטענה על ידה. התובעת טענה עוד, כי חתימת מי מנציגי החברה על תעודת המשלוח שנמסרה על ידי התובעת, בה מצויין כי אם המזמין הינו תאגיד הרי שמנהליו אחראים אישית לתשלום עבור הסחורה, מחייבת את הנתבעים. הנתבעים כפרו בכך שראו את תעודת המשלוח או חתמו עליה, וטענו כי לא ניתן לחייבם בערבות אישית על ידי חתימתו של מי מעובדי החברה על תעודת המשלוח, אשר התנאים הכלליים המכילים בין היתר את התנאי האמור לעיל, מצורפים אליה בצידה האחורי. אקדים ואומר כבר עתה כי הנני דוחה את טענת התובעת בענין הערבות האישית הנטענת מכח החתימה על המסמך, שכן לא יעלה על הדעת כי פקיד או מחסנאי החותם לתומו על תעודת משלוח, בשרבוט חתימתו שנועדה לאשר את עצם קבלת הסחורה, יחייב את מנהלי החברה בערבות אישית על סכום נכבד - וזאת ללא ידיעתם וללא הסכמתם. דעתי היא, כי ללא חתימה אישית של מי מהמנהלים על התעודה בכלל ולצד התנאי המחיל את הערבות האישית בפרט - אין כל תוקף לתנאי חד צדדי ו"מוצנע" זה של התובעת, על גב הטופס הסטנדרטי של תעודות המשלוח שלה. פנר העיד כי הפניה הטלפונית לתובעת נעשתה ע"י בועז, אשר התעניין באפשרות אספקת דיקטים מסוג ליבנה ע"י התובעת. לאחר שפנר השיב בחיוב, הצטרף לשיחה יואב, אשר סיפר באריכות לפנר על העסק המשפחתי המנוהל על ידי שלושת האחים, וזאת לנוכח מחלת האב צבי, אשר בעבר הזמין סחורה מהתובעת. בשיחה נמסרו פרטי ההזמנה המבוקשת, כאשר לדברי יואב הוא מתקשה להשיג סוג עץ מבוקש זה מהספק עמו הוא עובד בד"כ. יואב אף התמקח עם פנר על המחיר, וגילה התמצאות במחיר השוק. סוכם על מחיר שכלל רווח ספק בשיעור 5% בלבד, ויואב התחייב לשלם לתובעת עבור הסחורה בשיק במעמד מסירתה. בחקירתו הנגדית הוסיף פנר כי שמע מיואב באותה שיחה שהאחים גרטל מרהטים מלון בים המלח, והסחורה המיוחדת שהזמינו מיועדת לכך. פנר טען כי לא הכיר את החברה ולא שמע בעבר את השם "נגריית ג.ב.י.ג" על אף נסיונו הממושך בתחום מוצרי העץ. לאחר שהסחורה סופקה לכתובת שנמסרה ע"י המזמינים, נמסר לפנר ע"י הנהג המוביל כי השיק אינו מוכן. פנר שוחח עם מי מהאחים גרטל אשר התחייב להגיע למחרת למקום עסקה של התובעת ולמסור את השיק. לפיכך הנחה פנר את הנהג להשאיר את הסחורה במקום, יחד עם תעודת משלוח וחשבונית. עדותו של פנר היתה מהימנה עלי, ויצויין כי על אף שהעלה בתצהירו ובעדותו פרטים עובדתיים שלדבריו נאמרו לו בשיחה ע"י האחים גרטל, ואשר לא נטען כי היה לו מקור אחר לדעת אותם, לא ניסו הנתבעים לסתור או להכחיש את העובדות שנכללו בתוכן השיחה הנטען, בין בחקירתו הנגדית של פנר ובין בעדות מטעמם. עוד יצויין, כי פנר לא נחקר כלל אודות הטענה כי התובעת סיפקה לחברה רק באופן חלקי את מוצרי העץ שהוזמנו, או כי הוציאה תעודת משלוח וחשבונית שאינן תואמות את כמות ו/או סוג הסחורה שנמסרה בפועל. בכך יש כדי להצביע על "רצינות" הטענות בענין זה. מתצהירו ומעדותו של פנר עולה כי הוא לא היה בטוח כלל כי אי פעם שוחח עם הנתבע גד גרטל, או כי הלה נטל אחריות אישית על ההזמנה דנן כלפי התובעת, בין מראש ובין בדיעבד. לפיכך הנני דוחה את התביעה כנגד גד גרטל, ומחייבת את התובעת בהוצאות הגנתו בסך 3,000 ₪ + מע"מ. הנתבע יואב גרטל העיד בתצהירו כי אינו מכיר את פנר וכי לא שוחח עמו טלפונית על ההזמנה הנטענת, אלא המחסנאי היה מי שטיפל בהזמנות אצל החברה. ממילא כפר יואב בכל הטענות אודות מצגים שיצר כלפי פנר בשיחתם. כן טען יואב כי נמסרה לחברה רק סחורה בשווי של 19,500 ₪, וכי לא נמסרו חשבונית או תעודת משלוח. בחקירתו הנגדית אמר יואב כי פעילות הנגרייה הופסקה ביוני 98', וזאת נוכח חדלות פרעון של החברה לאחר שלקוחות מרכזיים לא שילמו לה. כן טען יואב כי לאחר פינוי המושכר בו פעלה הנגרייה, במעלה אפריים, נפרץ המקום ונגנבו ממנו ניירת, הנה"ח ומחשבים. הוא הכחיש את הטענה כי הפריצה בויימה כדי להטעות את שלטונות המס, והסביר את העובדה שהתלונה על הפריצה הוגשה רק בדצמבר 98', בכך שזה היה המועד בו נתגלתה הפריצה. הוא עמד על כך שלא נגנבה כל ניירת הרלוונטית לתיק זה. אשר לידוע לו על ההזמנה נשוא התביעה, הרחיק עצמו יואב מכל מעורבות: "אני לא התעסקתי בהזמנה ולא התעסקתי בקבלת הסחורה, אני מעולם לא חתמתי ואני לא יודע מה קרה". הוא הודה כי יתכן ופנר דיבר עם אחיו בועז ז"ל בקשר להזמנה, שכן בועז היה אדריכל וידע אלו חומרים יש להזמין ו"הוא עשה את כל ההסדרים עם הספקים". מכאן, שיואב מוטט במו פיו את הטענה, הקלושה ממילא, שנטענה בתצהירו, ולפיה המחסנאי עלום השם הוא-הוא שטיפל בהזמנות עבור החברה. אכן, אין זה מתקבל על הדעת שהתקשרות בהיקף כזה, המחייבת גם מסירת פרטים מקצועיים שבמומחיות והתמקחות על המחיר, תנאי התשלום וכו', תיעשה על ידי מחסנאי. מה גם, שאותו מחסנאי לא הובא לעדות מטעם הנתבעים, על אף שיואב ידע לציין את שמו ויכול היה לזמנו כעד מטעמו, אילו היה ממש באמור בתצהירו בענין זה. הגרסה החלופית שמסר יואב בחקירה הנגדית, לפיה יכול להיות שבועז ביצע את ההזמנה, וזאת נוכח הנוהג הרגיל בחברה, עומדת בסתירה לעדותו של יואב בחקירתו הנגדית בבקשת הרשות להגן בתיק הראשון (נ/4), לפיה "בועז לא קשור. בועז מנכ"ל החברה. לא היה נוכח כל הזמן. הוא היה נמצא יותר בשטח". יצויין כי החקירה דנן נערכה במועד בו בועז ז"ל היה בחיים. באותה חקירה, טען יואב כי אינו זוכר אם ביצע את ההזמנה טלפונית עם פנר, זאת בניגוד להכחשתו הגורפת כיום. לא היה ליואב הסבר על אי זימון המחסנאי לעדות מטעמו, וממילא גם לא סיפק כל הסבר שיהיה בו כדי להעניק נופך ממשי ומציאותי לגרסה תמוהה זו, לפיה המחסנאי הוא שמנהל את עסקי החברה ומתקשר עם ספקיה. הנני דוחה את גרסת יואב בענין זה כגרסה בלתי סבירה ובלתי מהימנה. גם לגבי אי אספקת מלוא הסחורה שהוזמנה, ואי מסירת חשבונית ותעודת משלוח, קרסה בחקירה הנגדית גרסתו הנחרצת של יואב בתצהירו. הוא ענה כי כל החשבוניות ותעודות שהמשלוח שהגיעו לחברה, תוייקו ונשמרו בספריה ובהנה"ח שלה, וגרס: "במקרה ספציפי זה אני לא זוכר את הגיעה חשבונית או תעודת משלוח". לא היתה ליואב כל תשובה לשאלה, כיצד טען בפה מלא בתצהירו כי לא התקבלה תעודת משלוח או חשבונית מהתובעת. לגבי אי קבלת מלוא ההזמנה, והנקיבה בסכום ה"מדויק" של 19,500 ₪ בתצהירו, טען כי הסכום נשאר חקוק בזכרונו שכן: "היה מחסנאי שדיווח על כמות הסחורה שהגיעה. שם המחסנאי הוא יגאל שהיה שכיר אצלנו". כך, ללא בדל ראיה ישירה בדמות עדות או מסמך שיתמכו בטענה, וחרף היקפם הגדול והרב של עסקי החברה, לגרסתו. וזאת, לאחר שטען רק דקות קודם לכן, כי כל הניירת הרלוונטית לתביעה זו נשמרה, למרות הפריצה! הנני דוחה טענות קש וגרסת סרק אלה לענין אי אספקת הסחורה ו/או תעודת המשלוח ו/או החשבונית, אשר מהן עולה ביתר שאת אי מהימנותו של הנתבע. גם גרסתו של יואב לגבי השאלה, מדוע לא שולם הסכום בו מודה החברה שקיבלה סחורה, לידי התובעת, לא היתה אמינה. העד טען כי החברה לא עבדה עם שיקים אלא רק עם העברות בנקאיות, וכי לא יכולה היתה להוציא העברה בנקאית כי היתה בהגבלה של חשבון הבנק מאז פברואר 98'. עם זאת, הודה כי לא היו בידי החברה פרטי חשבון הבנק של התובעת לצורך ביצוע העברה בנקאית, אך "אם החברה היתה רוצה לשלם לא היתה בעיה". גרסת העד לגבי אי שימוש בשיקים (כאשר בהמשך נטען כי החברה כן השתמשה בשיקים לגבי משכורות, רשויות וחברות כח אדם, ובהמשך לכך נוקש העד בלשונו ואמר "כי לאחר בדיקת חשבונית הספק "השיק היה נשלח בדואר או העברה בנקאית") - לא היתה אמינה עלי ולא נתמכה במאומה. מכאן עולה חשד כבד לגבי נסיבות אי התשלום עבור הסחורה שהוזמנה מהתובעת, ולגבי ידיעת המזמינים במועד ההזמנה אודות העדר כושר פרעון של החברה. כאשר אני מעמידה זו מול זו את גרסתו של פנר ואת גרסתו של יואב, הנני מעדיפה ללא היסוס את הראשונה. טענת ההגנה, כפי שעלתה בסיכומי בא כח הנתבעים, היא כי החברה באמצעות מי מנציגיה ושלוחיה כן יידעו את התובעת בהיותה של המזמינה חברה בע"מ, או שהתובעת ידעה על כך מלכתחילה, ואולם התובעת נטלה על עצמה את הסיכון והסכימה לספק את הסחורה ללא ערבות אישית של המנהלים, ולפיכך אין לה על מה להלין. טענה זו, כשלעצמה, איננה בלתי סבירה בחיי המסחר, אילו הובאו ראיות כלשהן כדי להקימה. דא עקא, שגרסתו של פנר לא נסתרה, למעשה, בעדות פוזיטיבית כלשהי, לפיה נאמר לתובעת באמצעות מי מנציגיה ושלוחיה, כי היא מתקשרת עם חברה בע"מ, וזאת בין במעמד ביצוע ההזמנה ובין במעמד אספקת הסחורה. גרסת ה"הרחקה העצמית" ואי הזכרון של יואב גרטל, שיש בהם הרבה מן ההתחמקות, אינם מעמידים כל גרסה ממשית כנגד ראיות התביעה. לפיכך הנני קובעת כי התובעת הוכיחה שהנתבע יואב גרטל ביצע את ההזמנה מבלי ליידע אותה כי הוא מבצע את ההזמנה מטעם החברה, ומכאן שהתחייבותו הטלפונית לתשלום עבור הסחורה, היתה התחייבות אישית ו/או יצרה מצג של התחייבות אישית כלפי התובעת. מאידך גיסא, לא הוכח כי התובעת ידעה, או היה עליה לדעת, כי ההזמנה מתבצעת עבור חברה ומטעמה. יתכן כי המצג האמור נעשה ברשלנות מצד יואב, ויתכן כי נעשה במתכוון כדי להסתיר את קיום החברה ולמנוע העלאת דרישה לערבות אישית מצד המנהלים, כפי שמקובל בהתקשרויות רבות מסוג זה - ערבות שיואב מן הסתם לא היה נכון לתת, לנוכח מצבה הכספי הרעוע של החברה, כעולה מעדותו. בין כך ובין כך, הרי שבמצג שיצר כלפי מנהל התובעת, נטל יואב על עצמו התחייבות אישית כלפיה לתשלום עבור הסחורה שהזמין. לאחר שדחיתי את הטענות אודות אי אספקת מלוא הסחורה שהוזמנה ו/או אי התאמה בין המחיר הנקוב בחשבונית לבין המוסכם בהזמנה, הנני מחייבת את הנתבע יואב גרטל לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבע יואב גרטל לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך 10,000 ₪ + מע"מ. מסמכיםמשלוחתעודת משלוח