פסק דין 1. התובע הגיש לבית-הדין תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות ומן המסמכים שבתיק: א. התובע עבד אצל הנתבעת במלון עץ הזית מ- 10/99 ועד סוף ינואר 2001. ב. בחודש 12/00 יצאו עובדי המלון, ובכלל זה התובע, לחל"ת לימודי. ג. ביום 23/1/01, בעקבות ויכוח, הודיע התובע כי יסיים את עבודתו אצל הנתבע ביום 1/2/01. ד. ביום 28/1/01 הודיע התובע בכתב לנתבעת כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד במלון, כי לא היתה לו כוונה או רצון להתפטר (ת/6). 3. מחומר הראיות שהוצג בפנינו, ואף מגרסת התובע עצמו, עולה כי ביום 23/1/01 הודיע התובע לאחראית עליו מטעם המלון, הגב' אירנה מוסניצקי, כי הוא מפסיק את עבודתו אצל הנתבעת מיום 1/2/01. לטענת ב"כ התובע לא היתה לתובע כוונה להתפטר. הדברים שאמר ביום 23/1/01 נאמרו בעידנא דריתחא, ולא היתה לו כל כוונה להתפטר. משכך, יש לראות בסירובו של הנתבע להחזיר את התובע לעבודה כפיטורים. 4. מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי יש לקבל את גרסתה העובדתית של הנתבעת, כפי שפורטה בעדותה של העדה מטעמה, ולדחות את גרסתו של התובע בשל העדר מהימנות. מוסיף וטוען ב"כ הנתבעת כי התובע התפטר בצורה ברורה וחד משמעית ומתוך החלטה נחושה, וכי אין מדובר באמירה בעידנא דריתחא. 5. כך תיארה הגב' מוסניצקי את שארע ביום 23/1/01: ”ש. אומר התובע בכתב התביעה שלו, אני מקריא לך שב- 24/1/01 את שוחחת איתו שיחה לא עניינית, הטחת בו האשמות שווא בדברים (צ"ל: ודברים ד.פ.) לא נכונים ואחר כך בחקירתו הנגדית שלו בעמ' 8 ש' 1, הוא ואמר שאת האשמת אותו באשמות שווא לא נכונות ב- 24/1. ת. קודם כל זה לא היה ב- 24, זה היה ב- 23. הסגן שלי היה בחופש ועשיתי ביקורת בקומות, בדקתי חדרים של V.I.P . בדקתי את העבודה של המפקחים וגם חדרנים. כשהגעתי לחדרים של התובע פשוט ראיתי שם כמה דברים שהוא היה צריך להקפיד עליהם, ואז אמרתי לו. זה לא היה ליד אנשים, כי אני לא אוהבת לעשות את זה ליד אנשים, אז לקחתי אותו לחדר נפרד, ואמרתי לו על הדברים שהוא צריך להקפיד עליהם. ופתאום הוא התפרץ ודיבר איתי בצורה לא רגילה, הוא כעס ולא ידעתי מה קרה, ואז הוא אמר לי שהוא עובד עד 1/2 ומ- 1/2 הוא מפסיק לעבוד. אני אמרתי לו שזו החלטה שלו. ש. אז הטחת בו משהו לא נכון או קנטרני חוץ מאשר לתקן. ת. לא. ש. את יכולה להגיד את הצורה שהוא אמר אני לא חוזר אחרי ה- 1/2. ת. הוא אמר בכעס, הוא היה מאוד עצבני. אני זוכרת, התמונה עד עכשיו בעיניים שלי. הוא שם את הידיים בכיס שלו ואמר אני עובד עד ה- 1/2, מ- 1/2 אני מפסיק לעבוד. לא אמרתי לו מילה, כי ראיתי שהוא עצבני, אמרתי לו שזה החלטה שלו ואני יצאתי מהחדר“ (ע' 12 ש' 29-14). עדותה של הגב' מוסניצקי היתה משכנעת ומהימנה, ואנו מקבלים את גרסתה במלואה. גרסתו של התובע כי הויכוח היה בעניין השכר (ע' 2 ש' 9-8, סעיף 5 לכתב התביעה), אינה מתקבלת על הדעת, שכן התובע ידע היטב כי שכר חודש 12/00 שולם לו ע"י המוסד לביטוח לאומי בהיותו בחל"ת לימודי (ת/7), ולא על ידי הנתבעת. יתר על כן, בכתב התביעה טען התובע כי הויכוח היה בעניין שכר החודשים 12/00 ו- 01/01. כיצד יתכן כי ביום 23/1/01 התעורר ויכוח בעניין תשלום שכר חודש ינואר, שמועד תשלומו טרם הגיע (וראו אף שאלת בית-הדין בעניין זה במהלך חקירת התובע, ע' 6 ש' 12). ההסבר שנתן לכך התובע בחקירה הנגדית, כי היתה זו טעות של בא-כוחו, אינו משכנע (ע' 6 ש' 16-14). זאת ועוד. מקובלת עלינו במלואה טענת ב"כ הנתבעת כי עדות התובע היתה רצופה סתירות והתחמקויות (סעיף 29 לסיכומים). משכך, איננו רואים מקום לקבוע ממצא עובדתי כלשהו על סמך עדותו של התובע. 6. בית-הדין הארצי לעבודה פסק לא אחת כי: ”היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר“ (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18, 24). מעובדות המקרה, כפי שנקבעו לעיל, עולה כי התובע נתן ביטוי ברור וחד משמעי לכוונתו להתפטר. מדובר בעובד שכלכל את מעשיו היטב, ובעקבות ויכוח עם האחראית, הגב' מוסניצקי, ביום 23/1/01 הודיע כי הוא מפסיק את עבודתו בסוף החודש. משכך, אין כל רבותא בכך שהתובע המשיך לעבוד עד סוף יום העבודה, שכן לתובע לא היתה כל כוונה להתפטר על אתר אלא בסוף החודש. רק כחמישה ימים לאחר מכן, ביום 28/1/01 משהבין כי עשה מקח טעות, וכי הנתבעת התייחסה לדבריו ברצינות הראויה, חזר בו מהתפטרותו. במקרה מעין זה כאשר עובד מתפטר ואחר כך חוזר בו מהתפטרותו, רשאי המעביד שלא לקבל את העובד בחזרה לעבודה, ואז בהתפטרות על כל המשתמע מכך מדובר (דב"ע תשן/103-3 סימה אילוז (עמוס) - מ"י, פד"ע כב 69). נוסיף עוד כי התובע נהג כך בעבר. בחודש 7/2000 התפטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת בעקבות סכסוך שפרץ בינו לבין אחד העובדים, וכעבור שבוע חזר בו וביקש להמשיך לעבוד (ראו עדות העד מטעם התובע היימן סביתאן ע' 10 ש' 12-11, עדות הגב' מוסניצקי ע' 11 ש' 25-21, ע' 12 ש' 3-1, ותלוש השכר של חודש 7/00, ת/3). אז הסכימה הנתבעת להחזירו לעבודה, אף כי היתה רשאית שלא לעשות כן. הפעם סירבה הנתבעת להחזיר את התובע לעבודה, ולא ניתן לראות בסירוב זה פיטורים. 7. מוסיף וטוען ב"כ התובע כי הדברים שאמר התובע נאמרו ב"עידנא דריתחא" ומשכך אין הם מעידים על כוונת התפטרות. אכן נפסק כי: ”בוודאי שלא יהא זה לתקינותם ולקיומם של יחסי עובד ומעביד, אם כל אימת שנאמרים דברים בשעה קשה של רוגז, ללא שהות לשיקול דעת ולמחשבה תחילה, יהא האומר נתפס על דברו, ויוציאו מסקנות חייבות מהדברים... יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ולראות אם אמנם התכוון האומר דברי פיטורים או התפטרות, להביא גם לתוצאה המתבקשת מהדברים שנאמרו, היינו לידי סיים היחסים. כשהדברים נכתבים או נאמרים בתנאים רגילים, אין מקום לפקפוק שאכן הכותב או האומר התכוון לתוצאה המתבקשת, אולם משנאמרים דברים בעידנא דריתחא יש לבחון את הנסיבות כולן, כדי לרדת לסוף דעתו של האומר, ולראות האם באמת ובתמים התכוון לדברים שאמר, וביקש להביא לסיים את היחסים“ (דב"ע לא/26-3 דניאל חיים - אהרון ושות', פד"ע 149, 153-152). אולם בענייננו, כפי שהובהר לעיל, אין מדובר בהתפטרות בעדנא דריתחא כלל ועיקר. אין מדובר במקרה שבו העובד כעס, הטיח דברים במעביד ועזב את מקום העבודה. עצם העובדה שהתובע הודיע כי הוא מסיים את עבודתו בסוף החודש, ולא בו ביום, מעידה מחד גיסא כי אין מדובר בהתפטרות בעידנא דריתחא, ומאידך גיסא כי היתה לו כוונה אמיתית להתפטר מעבודתו. מקובלת עלינו במלואה טענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בהחלטה נחושה אליה הגיע התובע מתוך שיקול דעת ומתוך רצון חופשי ועצמאי (סעיף ב.4 לסיכומים). סוף דבר - התובע לא פוטר, ומשכך אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה. התפטרות