כרטיס עובד / תלושי שכר / הסכמה בע"פ - יחסי עובד מעביד

פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המחלוקת בין הצדדים בתביעות מושא ערעור זה היא בשאלה, האם שררו יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבים. 2. המערער הגיש את תביעתו לבית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נו/1135-35, נו/1373-15; השופט הראשי דורון מיבלום ז"ל ונציגי הציבור רוזנטל ופסקל), כנגד שני המשיבים גם יחד. 3. כתב ההגנה הוגש רק על ידי המשיב מס' 1 (להלן - המשיב), ובו נטען כי המשיב הינו מנהל המשיבה מס' 2 (להלן - המשיבה). 4. פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן כנגד המשיבה. 5. שני המשיבים לא התייצבו לדיון בערעור. המשיבה טענה, כי בינה לבין המערער לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי המשיב רק שכר ממנה שטח לניהול מוסך. ההמצאה למשיב ארכה זמן רב ביותר ובוצעה, למעשה, אך ורק כשנה ושבעה חודשים לאחר הדיון בפני בית דין זה, בו נכח רק המערער. 6. ממכלול הראיות שבתיק נראים הדברים, שהקשר החוזי בכל הקשור והכרוך לתביעה מושא ערעור זה, היה בין המערער למשיב. לאור מסקנה זו יתרכז פסק דיננו בשאלת מהות היחסים בין המערער למשיב. 7. לטענת המערער, התקיימו בינו ובין המשיב יחסי עובד - מעביד, ולכן זכאי הוא לסכומים שונים הנובעים, לטענתו, ממערכת יחסים זו. 8. א. אין מחלוקת, שהמשיב ניהל מוסך (להלן - המוסך), וכי לא ניתן לפתוח מוסך מבלי שיהיה בו מכונאי מוסמך. ב. אין גם מחלוקת, שלמשיב לא הייתה תעודה של מכונאי מוסמך, וכי למערער הייתה תעודה שכזו. 9. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם הקשר בין המערער למשיב היה מבוסס כולו על השכרת תעודת ההסמכה של המערער כמכונאי למוסך, כדי לאפשר את פתיחתו של המוסך או שמא גם עבד המערער במוסך כעובד מן המניין לכל דבר ועניין. 10. המערער סמך את טענתו לקיום יחסי עובד - מעביד בינו לבין המשיב על סדרה שלמה של מסמכים הכוללת הסכמים, תצהיר, תלושי שכר וכרטיסי עובד המעידים, לטענתו, כי נתקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין המשיב. המשיב טען, כי המערער לא היה עובד המוסך ולא עבד בו, כי המסמכים עליהם מבקש המערער להסתמך כתמיכה לטיעונו נעשו למראית עין, וכי "המשכורות" שקיבל המערער היו בתמורה להשכרת תעודת המכונאי למוסך. 11. בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המערער, ומשום כך דחה את התביעה. בית הדין האזורי קבע שבין המערער למשיב לא היו יחסי עובד-מעביד על סמך הממצאים הבאים: א. ברקע ההתקשרות בין הצדדים עמדה תעודת ההסמכה של המערער, שהייתה דרושה למשיב, לשם ניהול המוסך. ב. המערער לא ביצע עבודה כלשהי במוסך. ג. גירסתו של המערער בדבר התייצבותו יום יום במוסך רצופה סתירות. המערער לא ידע את שמות העובדים ולא התמצא בנעשה במקום העבודה. ד. מתן שטר ביטחון על ידי המשיב למערער, אינו אופייני למערכת יחסי עובד-מעביד. ה. המערער קיבל, בדרך כלל, תשלום עגול מדי חודש. ו. המערער לא מחה מעולם על קיפוח בזכויותיו כעובד. ז. בזכרון הדברים מיום 27.10.1995, עליו ביקש המערער להסתמך, דובר על השכרת תעודת הסמכה ותו לא. ח. המשיב לא היה מעוניין בעבודת המערער, וגם המערער לא היה מעונין לעבוד במוסך, אלא רק להפיק טובת הנאה מהתעודה שבידו. 12. בערעור שבפנינו טען המערער את הטענות הבאות: א. המערער השגיח בפועל על העבודות שנעשו במוסך. ב. המערער הכיר את העד, עובד במוסך, וידע את כינויו, אך נמנע מלנקוב בכינויו כדי לא לפגוע בו ומפאת כבוד בית הדין. התרשמות בית הדין האזורי בנושא זה (ראה סעיף 11ג לפסק דין זה) אינה נכונה. ג. המערער התמצא בנעשה במוסך. ד. שק הביטחון ניתן למערער ביוזמתו של המשיב בעקבות אירוע בו מנע המערער את שחרורו מן המוסך של רכב במצב שאינו תקין. המערער ביקש לעזוב את עבודתו מחשש לפגיעה בשמו הטוב, והמשיב שכנע אותו להמשיך בעבודה ונתן לו את השק לביטחון. ה. המונח "הסדר", שמצא את ביטויו בזכרון הדברים מיום 27.10.95, אינו מעיד על כוונתו של המערער להשכיר את תעודת ההסמכה שלו. כוונה זו של המשיב לשכור את תעודת ההסמכה מהמערער, אם הייתה כזו, לא הוצגה על ידו למערער בשום שלב. ו. המשיב שילם למערער הפרשי שכר עד לגובה שכר המינימום עקב התערבות המחלקה לאכיפת חוקי העבודה במשרד העבודה והרווחה. 13. הקביעה, שבין המערער למשיב לא התקיימו יחסי עובד-מעביד היא מסקנה המושתתת, בין השאר, על ממצאים עובדתיים, אותם קבע בית הדין האזורי כמפורט בסעיף 11 לעיל. 14. ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר ראתה, שמעה והתרשמה מבעלי הדין והעדים שהעידו בפניה. לא מצאנו שבמקרה זה יש לסטות מכלל זה. המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי על סמך ממצאים אלה הגיונית ותואמת את ההלכה המשפטית בשאלת מיהו עובד. 15. אמת שכרטיסי העובד, תלושי השכר וזכרון הדברים מיום 18.8.1994 מעידים, לכאורה, על קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. אמת שלכינוי שנתנו הצדדים להתקשרות יש משמעות משפטית, והבא לטעון למערכת יחסים שונה ממה שהוגדרה בהסכם עליו הראיה: (דב"ע לו/48-3 יהושע גינזבורג - "ניסן" השקעות וסוכנויות בע"מ פד"ע ח' 151, 160; דב"ע נב/254-3 פריץ חיים ואח' - מפעל הפיס ואח' פד"ע כו 372; ראה גם בג"צ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לד(2) 75, 80). עם זה, במקרה דנן הגענו למסקנה כי קביעת בית הדין האזורי, לפיה לא התקיימו בין המערער למשיב יחסי עובד-מעביד נכונה היא. תימוכין לקביעה זו מוצאים אנו בממצאים הבאים: א. בזכרון הדברים מתאריך 27.10.1995 מוגדר תפקידו של המערער כ"בעל תעודת ההסמכה המכסה את עבודות המכונאות". ב. הגדרת ההתקשרות בזכרון דברים זה כונתה "הסדר". ג. בנוסח הקבלה מתאריך 15.10.1995 נאמר: "אני משחרר את קשי ישראל עם כל התעודות שלו עד סוף החודש" (ההדגשה הוספה - ע.ר). כאמור, כל אלה יש בהם תמיכה בגרסה, לפיה השכיר המערער את תעודת ההסמכה שלו למוסך תמורת תשלום, ואין הם מצביעים על קיום יחסי עובד-מעביד בין השניים. יצויין, כי גם מן ההסכם מתאריך 21.12.1995 לא ניתן ללמוד על קיומו של "חוזה עבודה" בין הצדדים. 16. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו פוסקים, ללא צו להוצאות. נשוב ונדגיש, כי ההתקשרות למראית עין עם המערער לביצוע עבודה במוסך ראוייה לכל גינוי, ויפה עשה בית הדין האזורי כשהעביר עותק מפסק הדין למשרד התחבורה (מחלקת המוסכים) במחוז חיפה. תלוש שכרבעל פהיחסי עובד מעביד