פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער עבד כעוזר מנופאי וכמנופאי אצל המשיבה החל מיום 1.2.1984 ועד לחודש נובמבר 1993, מועד בו פוטר מעבודתו. 2. בין המערער למשיבה נחתם ביום 12.6.1984 חוזה עבודה, המעגן את תנאי עבודתו של המערער אצל המשיבה (להלן - חוזה העבודה). 3. ביום 16.12.1993, לאחר מועד סיום עבודתו של המערער אצל המשיבה, חתם המערער על "כתב קבלה שחרור ופיטורין" (להלן - כתב ויתור), ולפיו קיבל המערער סכום של 38,000 ₪. בתמורה הצהיר המערער, כי סכום זה מהווה סילוק מלא ומוחלט של כל דרישותיו ותביעותיו כלפי המשיבה, וכי הוא מוותר באופן בלתי חוזר "על כל תביעה ו/או דרישה ו/או זכות לרבות בגין: דמי פיצוי פיטורין, דמי חופשה שנתית, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, דמי שעות נוספות, הבראה וכן כל זכות כספית ו/או סוציאלית אחרת" (ההדגשה הוספה - ע.ר). 4. לפני החתימה על כתב ויתור התייעץ המערער עם מועצת הפועלים באזורו, ועל פי עצה שניתנה לו שם הוסיף המערער ליד חתימתו את האותיות "ת.ל." שמשמען "תחת לחץ", באופן שהן נראות כחלק אינטגרלי מחתימתו, ומבלי לגלות לאיש על דבר התוספת, עד לאחר הגשת כתב התביעה. 5. א. ביום 30.11.1994, כשנה לאחר הפסקת עבודתו, הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה בבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נה/616-3 ; השופט הראשי יגאל פליטמן ונציג ציבור ימיני) ובה תבע את הסעדים הבאים: 1. תשלום גמול שעות נוספות בסך 215,034.35 ₪. 2. פדיון חופשה בסך 15,736.29 ₪. 3. הפרשות לביטוח מנהלים בסך 8,277.51 ₪. 4. השלמת פיצויי פיטורים בסך 10,498 ₪. 5. תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,018 ₪. 6. העברת כספי מעביד לקרן הפנסיה על פי צווי ההרחבה החלים, לטענתו, עליו. ב. המערער היה ער לכך שחתם על כתב ויתור, אך טען כי בעת החתימה על כתב ויתור לא היה מודע כלל לזכותו לגמול שעות נוספות וכמו כן לא היה מודע לכך שזכאי הוא להיכלל בהסדר הפנסיה. לחילופין טען המערער, כי לא יכול היה לוותר על זכויות אלה בהיותן זכויות מכוח משפט העבודה המגן. ג. המשיבה הגישה תביעה שכנגד ובה תבעה, כי המערער ישיב לה את הסכום של 38,000 ₪, שקיבל לאחר החתימה על כתב ויתור. כן תבעה המשיבה, כי המערער ישיב לה סכומים נוספים, ששולמו לו, לטענתה, ביתר. 6. בית הדין האזורי בתל אביב ניתב את הדיון בתיק לשאלת תוקפו של כתב ויתור, והתיר לבא כוח המערער לטעון בסיכומיו לעניין ביטול כתב ויתור. 7. לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 17.9.1997 (להלן - ההחלטה) את הקביעות הבאות: א. כתב ויתור נחתם על ידי המערער מרצונו הטוב והחופשי ללא כפייה, עושק או לחץ כלשהם. ב. כתב ויתור לא בוטל בדיעבד על ידי המשיבה. ג. אפילו הסכימה המשיבה לבטל את כתב ויתור, הרי שהסכמתה הותנתה בהחזר הכספים ששולמו למערער ובהסכמת המערער לשלמם. משההסכמה לביטול כתב ויתור הייתה מותנית בתנאי , ותנאי זה לא קוים על ידי המערער, אין תוקף לביטול המותנה של כתב ויתור. ד. הוויתור תקף במישור משפט העבודה המגן, מכיוון שנעשה במסגרת "עסקת חבילה", לפיה שולם למערער, לטענת המשיבה, מעבר למגיע לו באותה עת, כמו כן ידע המערער, כי הוא מוותר על גמול שעות נוספות, וכי הסכומים ששולמו לו כפיצויי פיטורים וכפדיון חופשה נעשו במסגרת פשרה. ה. לא הייתה חובה לבטח את המערער בפנסיה מקיפה מטעמים שונים, אותם פירט בית הדין האזורי בהחלטה. 8. לאחר מתן ההחלטה ובעקבות המלצת בית הדין האזורי, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יתרת התביעות שהדיון בהן לא הסתיים באותו שלב, דהיינו, תביעת המערער ל"פצוי בסך של 8277.51 ₪ בגין אי הפרשה כדין לביטוח מנהלים לתקופה מ-1/87 ועד סיום העבודה ב-11/93" והתביעה הנגדית של המשיבה, תקוזזנה האחת מהשניה, באופן שאיש מהצדדים לא יהא חייב בגינה למשנהו (להלן - ההסכמה). בית הדין האזורי נתן להסכמה זו ולהחלטה שעמדה בבסיסה, תוקף של פסק דין. 9. בערעורו לפנינו הלין המערער כנגד שתי קביעות עיקריות, המופיעות בהחלטה כדלקמן: א. קביעת בית הדין האזורי כי כתב ויתור לא בוטל על ידי המשיבה. ב. קביעת בית הדין האזורי כי כתב ויתור תקף במישור משפט העבודה המגן. 10. ביטול כתב ויתור א. בית הדין האזורי יצא מנקודת מוצא כי כתב ויתור שריר וקיים ולא בוטל על ידי מי מהצדדים, ולכן התרכז בעיקר פסיקתו בשאלת תוקפו של כתב ויתור על פי כללי משפט העבודה המגן. ב. בעניין ביטול כתב ויתור פסק בית הדין האזורי את הדברים הבאים: "כתב הקבלה והשחרור (כתב ויתור - ע.ר) לא בוטל בדיעבד על ידי הנתבעת, משאין די בעצם העלאת הטענה לבטלותו כדי להביא לביטולו בהעדר הוכחת עילת בטלות חוזית. בדיון שבפנינו בשאלת תוקף כתב הקבלה והשחרור - לא הוכיחה הנתבעת עילה שכזאת. אפילו הסכימה הנתבעת לבטל את כתב הקבלה והשחרור, הרי שהסכמתה הותנתה בהחזר הכספים ששולמו לתובע, ובהסכמת התובע לשלם לה הפרשים, אם יתברר כי קיבל מעבר למגיע לו. בנסיבות אלה כשמדובר בהסכמה מותנית, ומשהתובע לא מילא אחר התנאי להסכמה - ממילא אין תוקף להסכמה לביטול המותנה של כתב הקבלה והשחרור". ג. אנו סוברים, כי מחומר הראיות שבתיק בית הדין האזורי עולה בעליל, כי בסופו של דבר כתב ויתור בוטל בהסכמת הצדדים, כפי שנפרט להלן: א. מסעיף 8 לכתב ההגנה עולה כי בא כוח המערער פנה אל המשיבה במכתב מיום 6.10.1994 (להלן - מכתב הדרישה) ודרש ממנה את הסכום של כ- 239,000 ₪ (מעבר לסכומים שקיבל המערער על פי כתב ויתור). בא כוח המשיבה הגיב למכתב הדרישה במכתבו מיום 30.10.1994 (נספח ב' לכתב ההגנה של המשיבה) בו כתב, בין השאר, את הדברים הבאים: "3. מרשך חתם על כתב קבלה שחרור ופיטורין, לפיו אישר קבלת סך 38,000.00 ₪, לסילוק מלא וסופי של כל המגיע לו. 4. אם מרשך מתכחש להסכם הנ"ל, וטוען לבטלותו מסיבה כלשהי, יואיל נא להחזיר את הסכומים שקיבל בתוקפו, בצירוף ריבית והצמדה. חשבון המגיע לו ייעשה במדויק, ואז בל יתפלא אם יימצא מקבל הרבה פחות מהסכום הנ"ל". ב. בתאריך 30.11.1994 הגיש המערער את כתב תביעתו מושא ערעור זה, בו תבע את הסכומים המצויינים בסעיף 5 לפסק דין זה, שהם, כמובן, הרבה מעבר לסכומים שקיבל על פי כתב ויתור. ג. במכתב בא כוח המשיבה אל המערער מיום 19.3.1995 נכתב בסעיף 9: "לאור הנ"ל, מרשתי רואה את ההסכם הנ"ל כמבוטל, והינך מתבקש להעביר למשרדי את התשלום הנ"ל עבורה". ד. בסעיף 8 לכתב ההגנה כתב בא כוח המשיבה לעניין ביטול כתב ויתור את הדברים הבאים: "הנתבעת תטען כי אם התובע עומד על כך שהחשבון שנעשה לו אינו נכון, מוכנה היא לקבל ממנו את הסכום של 38,000.00 ₪, ממודד למועד השבתו, ולבדוק את החשבונות, בכפוף לכך שאם יימצא כי התובע קיבל מעבר לסכומים המגיעים לו על פי הדין, יקבל כל סכום שיימצא שמגיע לו, אולם לא ילין אם יתברר לו כי עליו לקבל עוד פחות, בין אם לחובה ובין אם לזכות, מהסכום הנ"ל. ולחילופין, כי עליו להשיבו לה בצירוף ריבית והצמדה מחושבים מהמועד בו קיבלו ממנה בגין הפרשתו את ההסכם הנ"ל". ה. בסעיף 21 לכתב התביעה שכנגד כתבה המשיבה את הדברים הבאים: "הנתבעת תטען כי הודיעה לתובע על ביטול ההסכם ודרשה ממנו את ההשבה הנ"ל אולם לא נענתה". בסעיף 28.2 לכתב התביעה שכנגד בקשה המשיבה מבית הדין האזורי: "להצהיר כולי עלמא כי הסכם הפרישה עם התובע הינו בטל". ו. בכתב מוסכמות ופלוגתאות, שנוסח על ידי בא כוח המשיבה, נכתבו, בין השאר, הפלוגתאות הבאות: "האם הודיעה הנתבעת לתובע שאם הוא עומד על כך שהחשבון שנעשה לו אינו נכון, מוכנה היא לקבל ממנו את הסכום של 38,000.00 ₪, ממודד למועד השבתו, ולבדוק את החשבונות, בכפוף לכך שאם יימצא כי התובע קיבל מעבר לסכומים המגיעים לו על פי הדין, יקבל כל סכום שיימצא שמגיע לו, אולם לא ילין אם יתברר לו כי עליו לקבל עוד פחות, בין אם לחובה ובין אם לזכות, מהסכום הנ"ל, ומהי הנפקות המשפטית העולה מכך. האם על התובע להחזיר לנתבעת את הסכום הנ"ל, בצירוף ריבית והצמדה מחושבים מהמועד בו קיבלו ממנה בגין הפרתו את ההסכם הנ"ל". ז. בסעיפים 32 ו - 33 לתצהירו של עד המשיבה, מר עיני, נכתבו הדברים הבאים: "אני מאמין כי לאחר שהתברר לחברה כי התובע רימה אותה וביצע כלפיה את האקט של גניבה ממעביד, הפרת הסכם, והפרת חובת נאמנות, עליו להשיב לה את הסך של 38,000.00 ₪ שקיבל ממנה. כאשר התבררו הדברים, הנתבעת הודיעה לתובע על ביטול ההסכם ודרשה ממנו את ההשבה הנ"ל אולם לא נענתה". ח. בסיכומיו בבית הדין האזורי אמר בא כוח המערער לעניין ביטול כתב ויתור והשבת הסכום של 38,000 ₪ את הדברים הבאים: "אנחנו מקבלים הצעה זאת בזרועות פתוחות, ולכן התוצאה הסופית היא בעצם ושגם חברי אומר שנחזיר את מה שקיבל התובע". 11. הניתוח המשפטי של ראיות אלו מוביל למסקנה חד משמעית, לפיה הסכימו הצדדים לבטל את כתב ויתור. היוזמה לביטול כתב ויתור יצאה, למעשה, דווקא מהמערער, אשר בעת כתיבת מכתב הדרישה בו תבע סכומים מעל ומעבר למוסכם בכתב ויתור, ובכתב התביעה שהגיש גילה את דעתו שהוא מבקש לבטל את כתב ויתור. המשיבה ברוב הגינותה "הרימה את הכפפה" והסכימה לביטול כתב הויתור, בכפוף להחזרת הכספים שקיבל המערער מהמשיבה על בסיס חתימתו על כתב ויתור. כמו כן הסכימה המשיבה לפתוח את הדיון כולו מחדש על פי כתב תביעתו של המערער. יצויין, כי הדרישה לקבלת הכספים במקרה זה, שגם מצאה לה ביטוי בכתב התביעה שכנגד, אינה תנאי לביטול כתב הויתור אלא תוצאה של הביטול כפי שעולה מסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971 ומסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, שזו לשונו: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל" יש לציין, כי הביטול במקרה זה הוא כאמור בהסכמה, ולכן קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא הוכחה עילת בטלות חוזית מוטעית, באשר כאמור הביטול נעשה בהסכמה. 12. משהגענו לכלל מסקנה, כי כתב ויתור בוטל בהסכמה על ידי שני הצדדים, ומשהסכים, כאמור, בא כוח המערער להשבת הכספים שקיבל המערער כתוצאה מהחתימה על כתב ויתור, על המערער להשיב את שקיבל מכוח כתב ויתור, קרי סכום של 38,000 ₪ (לעניין חובת ההשבה בעת ביטול חוזה בהסכמה ראה ע"א 467/88 קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ נ' צפורן פ"ד מה(2), 242, 245 וכן ע"א 2702/92 אהרון גינזברג נ' יוסף בן יוסף פ"ד מז(1), 540, 549). מצאנו לנכון לציין, כי מקרה זה שונה מהמקרה שנדון בפסק הדין בעניין אלקטרה (דב"ע נה/164-3 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה גורין פד"ע כט, 385), משום שבמקרה הנוכחי הייתה הסכמה לביטול כתב ויתור, בעוד שבפסק הדין בעניין אלקטרה נקודת המוצא הייתה, כי כתב ויתור שריר וקיים. 13. סוף דבר - הערעור מתקבל. כתב ויתור מבוטל. המערער ישיב למשיבה את הסכום שקיבל ממנה בסך 38,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומו למערער ועד למועד השבתו בפועל למשיבה. התיק מוחזר לבית הדין האזורי בתל אביב לדיון בזכויות, שלטענת המערער, זכאי הוא להן. לאור הקביעה כי כתב ויתור מבוטל, מתייתר הצורך לדון בתוקף כתב הוויתור על פי כללי משפט העבודה המגן. בנסיבות הקיימות, למרות קבלת הערעור, אין מקום לפסוק הוצאות לזכות המערער, משום שזה תרם למבוך שהביא להתרת כתב ויתור, שעל פניו היה מקובל בשעתו על הצדדים. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות