מכרז מנהל בית ספר

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק המערער טוען לפסלות מכרז לו הוא נענה. ואלה העובדות בקצרה המערער הינו בעל תואר בוגר מטעם אוניברסיטת חיפה במדעי הרוח ובעל תעודת הוראה בבתי ספר על יסודיים ורשיון הוראה בבתי ספר על יסודיים. הוא משמש כמורה בבית הספר הממלכתי בפסוטה מאז 1983. המערער נענה להזמנה להגשת הצעות שפורסמה במכרז. המכרז היה למשרת מנהל בית הספר הממלכתי בכפר פסוטה, הוא כפר מגוריו של המערער. מלבד המערער הגישו הצעות עוד ארבעה מועמדים, בם גם המשיב מספר 2 (להלן - המשיב), מר איאד ברהום. החמישה הוזמנו ביום 12.6.1997 לראיון בפני ועדת יועצים שתפקידה לייעץ למנכ"ל משרד החינוך. הועדה כללה ארבעה חברים - המפקח המחוזי מטעם משרד החינוך, נציג הסתדרות המורים, נציג הרשות המקומית וסגן הממונה על החינוך. כמשקיפים השתתפו מפקח מחוזי ומפקח אזורי מטעם משרד החינוך. הדעות בין החברים נחלקו באופן ששניים מחברי הועדה המליצו על המשיב, מר איאד ברהום, כמועמד המתאים חבר שלישי המליץ על מתמודד שני, מר סלים איוב, וחבר רביעי המליץ על מתמודד שלישי, מר נזאר ח'ורי. המערער לא הומלץ על ידי איש מחברי הועדה. בהערותיה בפרוטוקול ועדת היועצים נאמר: "חברי הועדה נחלקו בדעתם ולא הצליחו להגיע לכלל החלטה". נציג הסתדרות המורים וחבר הועדה, מר סובחי קאסם, עמד בראש רשימה בבחירות להסתדרות המורים. המשיב 2, שאף זכה בסופו של הליך המכרז, היה מועמד במקום השביעי מתוך ארבעה עשר מועמדים ברשימתו של מר סובחי קאסם. לאחר קבלת המלצת ועדת היועצים ומאחר ולא היתה תמימות דעים בועדה זו, מינתה מנכ"ל משרד החינוך צוות ובו שלושה מחברי משרדה על מנת שצוות זה יראיין את המועמדים המומלצים על ידי ועדת המייעצים, היינו שלושה מתוך חמישה מועמדים, וימליץ למנכ"ל על המועמד הנראה לו. הועדה הזו, הקרוייה הגוף המייעץ, כללה את סמנכ"ל משרד החינוך, מר מיכאל כהן, היועץ המשפטי של משרד החינוך ויועץ נוסף מטעם שר החינוך. הועדה התכנסה ביום 18.8.97 ואליה זומנו ארבעה מועמדים - השלושה שהומלצו על ידי ועדת היועצים וכן מועמד רביעי אשר לא הומלץ כלל על ידי ועדת היועצים. המערער לא זומן בפני גוף זה. הגוף המייעץ המליץ בפני המנכ"ל על המשיב כמועמד המתאים, ואכן המנכ"ל מינתה אותו כמנהל בית הספר היסודי בפסוטה. טענותיו של המערער כנגד תקינות המינוי המערער תקף את החלטות כל אחת מהועדות. נימוקיו היו: א. א. אי זימונו של המערער בפני הגוף המייעץ מהווה הפלייה לרעה באשר לא ניתנה לו זכות טיעון. משהמערער ענה על תנאי הסף של המכרז היה על המשיבה מספר 1 לזמנו אף בפני הועדה השניה, היא הגוף המייעץ. ב. ב. בין חברי ועדת היועצים היה חבר אחד, מר סובחי קאסם, שהיה נגוע במשוא פנים. ג. ג. המערער טוען כי שיקולים זרים הנחו את הועדות. לטענתו היו אלו שיקולים פוליטיים. כוחות פוליטיים עשו לבחירתו של המשיב. כוחות אלו עשו לזימון המועמד הרביעי אשר לא הומלץ על ידי ועדת היועצים. לטענת המערער זומן מועמד זה בלחץ נציג המפד"ל. על כן טוען המערער לחוסר אובייקטיביות ומשוא פנים של הגוף המייעץ, הועדה השניה. ד. ד. מידע מהותי באשר למשיב הוסתר מעיני שתי הועדות. מדובר בהתנהגות אלימה של המשיב. הטענה היא שהדבר נוגד את האמור בסעיף 3.15 ל"נוהל מינוי מנהלים במוסדות חינוך רשמיים" מיום ד' בשבט ה'תשמ"ח, פברואר 1988) עליו חתום ד"ר שמשון שושני (להלן - חוזר המנכ"ל). סעיף זה קובע לאמור: "מנהל האגף רשאי, ביוזמתו או על פי בקשת ועדת היועצים, לערוך בדיקה של הנתונים האישיים והמקצועיים של מועמד, לרבות קבלת חוות דעת על מועמד מאת מוריו, מעבידו הנוכחי או מעבידים קודמים שלו, המשטרה, מוסדות הביטחון וממליצים שציין המועמד". החלטת בית הדין האזורי השופט הראשי דורון מיבלום ונציגי הציבור בן-דהן ופישר (תב"ע 3/2375/97) מבית הדין האזורי בחיפה לא נעתרו לבקשת המערער להוצאת צו מניעה כנגד המינוי של המשיב. נימוקיו של בית הדין האזורי היו: א. א. מר קאסם היה רק אחד מחברי ועדת היועצים. ב. ב. בדיקת המסמכים הנוגעים לפעילות ועדה זו מגלה כי הועדה בחנה את מועמדותו של כל מציע לגופו של עניין. ג. ג. מי שתמך במועמדותו של המשיב היה המפקח האזורי "שנראה כי קולו הוא שהכריע". ד. ד. הרכב הועדה לא נקבע על ידי המשיב. ה. ה. העובדה שמר קאסם והמשיב היו ברשימה אחת בבחירות להסתדרות המורים לא היה נימוק שהכריע את הכף. ו. ו. הטענה באשר לשיקולים זרים לא הועלתה על ידי המערער בכתב התביעה או בתצהירו אלא רק בשלב החקירה הנגדית של המשיב, "משמע שגם לדידו של התובע לא היה בכך, כנראה, משום גורם בעל חשיבות מכרעת בסוגייה זו". ז. ז. למשיב עומדת חזקת החפות, בפרט כאשר הגוף אשר חקר את התנהגותו הלכאורית סגר את תיקי החקירה ובעבר נסתיים הליך פלילי שהתקיים נגד המשיב ללא הרשעה פלילית. לאור מסקנותיו אלו לא מצא בית הדין האזורי לנכון לבטל את ההחלטה של בעל המכרז שבעקבותיה החל המשיב לכהן כמנהל בית הספר היסודי בפסוטה. בית הדין האזורי סמך על כך שמדובר בגוף מינהלי לגביו קיימת חזקה כי מעשיו תקינים ונעשו כדין. טענות המשיבים בפנינו 1. 1. המועמד הנוסף שלא הומלץ בכתב על ידי ועדת היועצים זומן בטעות לפני הגוף המייעץ, והשמיע את דבריו תוך שהוסבר לו שלא ידונו בו. 2. 2. למשיב אין כל הרשעה קודמת בפלילים אלא תיק שהסתיים במבחן ללא הרשעה. בתשובה לבקשת בית הדין הודיעתנו המדינה כי הוחלט לסגור את תיק החקירה שנפתח כנגד המשיב בשל חוסר ראיות להעמדתו לדין פלילי בעבירת תקיפה. משכך, עמדת המדינה באשר להתנהגותו של המשיב היא "כי אין יסוד לעיכוב מינויו של המשיב למשרת מנהל קבוע של בית הספר". התיקים האישיים של המועמדים הובאו בפני הועדה המייעצת. 3. 3. טענתו של המערער באשר להשתייכותו המפלגתית של מר סובחי קאסם הועלתה רק בשלב החקירה הנגדית. המערער בחר להשתתף במכרז על אף שידע על הקשר שבין המשיב למר קאסם. 4. 4. לא הוכח על ידי המערער כי הופעלו לחצים פוליטיים באיזה מן השלבים. 5. 5. המשיב אשר נבחר למשרה עומד בכל תנאי המכרז והוא ראוי לתפקיד. הוא זה שזכה בשני קולות - הם הרוב - בועדת היועצים וכן בהמלצת הועדה השניה. השאלות שבמחלוקת שתי שאלות העלה המערער בפנינו. האחת, האם הרכבה של הועדה הראשונה, היא ועדת היועצים, היה ראוי והאם היא פעלה כראוי. השנייה, האם היתה המנכ"לית מוסמכת להקים ועדה שנייה, דרכי עבודתה של הועדה השנייה ונפקות החלטתה. האם הרכב ועדת היועצים ופעולתה היו כדין א. תקינות הרכב ועדת היועצים האם הרכבה של ועדת היועצים היה תקין, האם לא היה אחד מחבריה מוטה בגין שיקולים פוליטיים? כזכור מר סובחי קאסם הוא נציג הסתדרות המורים בועדה. הוא עמד בראש רשימה שהמשיב, אשר זכה בתפקיד, היה במקום שביעי בה. טענת המשיבים היא כי המערער העלה טענה זו רק בחקירה הנגדית. אילו אכן הייתי מגיעה למסקנה שאכן הופעלו במקרה זה שיקולים זרים, לא הייתי מתחשבת בכך שמדובר בהעלת טענה באיחור. על מנת לשמור על תקינות הליכי מכרז ניתן לדעתי להעלות כל טענה כנגד תקינות ההליכים בכל שלב. גם אם הטענה מועלית על ידי מי שהוא עצמו ידע על כך מקודם וחיכה עד לקבלת התוצאות לא הייתי פוסלת את בדיקת הטענה. תכליתנו היא השלטת שלטון החוק בהליכי מכרזים. על כן גם "החוטא" יכול שיעלה טענה בדבר אי תקינות ההליכים. ברם במקרה זה איני רואה מקום לפסול את הרכב הועדה. נציג הסתדרות המורים הוא בדרך כלל בעל השתייכות פוליטית. לא הוכח כי שיקוליו היו פוליטיים. אין אפשרות לפסול חבר ועדה בגלל שותפות בדעות פוליטיות מבלי להוכיח שיקולים זרים, בעיקר בישוב קטן. זאת ועוד. אף אם החלטת מר קאסם תפסל, גם אז לא היה המערער נבחר באשר הוא היה המתמודד היחיד שלא זכה באף המלצה. כל אחד מיתר שלושה חברי הועדה האחרים תמך במועמד אחר, ולא במערער. אין אם כן לקבל את טענות המערער לגבי הרכב הועדה ושיקוליה הפוליטיים. ב. תקינות החלטת ועדת היועצים באשר למשיב הטענה היא כי המשיב נגוע בהתנהגות אלימה. המדינה הודיעתנו כי בפני מנכ"לית משרד החינוך, שהיא הממנה, היינו, המבצעת את הקיבול בהליכי המכרז, היה מלוא החומר לגבי המשיב. היא בחנה אותו והחלה בהליכי מתן קביעות למשיב. זאת על בסיס חוות דעת של עוזר בכיר למנכ"ל, מר מיכאל כהן אשר פגש את המנהל הנבחר, שאל אותו בנוגע להאשמות נגדו וגיבש את מסקנתו: "התרשמתי שיש כנות בדבריו (של מר איאד ברהום) וכי במגזר זה נהוג להגיש תלונות מסיבות אלו ואחרות ואחר כך מסתמכים על התלונות כעובדות מוגמרות... אינני רואה כל עילה לעיכוב מינויו של מר ברהום לקבלת קביעות בניהול על פי הכללים המקובלים... ההורה ביטל את התלונה לפי דעת המפקח חסאן חואיטה אך חזר בו מסיבות שאינן ברורות ועמד על כך שהמשטרה תחקור. המשטרה אכן חקרה והחליטה על סגירת התיק. המפקח נפגש עם מנהל בית הספר, שוחח עמו ארוכות בנושא התלונה, והתרשם לטובה ממסירותו של המנהל ומהרצון ללמוד ולקדם עניינים של בית הספר תוך שיתוף פעולה עם המורים, ועד ההורים והרשות המקומית, וממליץ על מתן קביעות". אף בפני חברי הועדה היה כל החומר הרלוונטי. משכך אין בסיס לפסילת המשיב. ג. האם יש פגם בכך שועדת היועצים לא הגיעה למסקנה פה אחד על דרך מינויו של מנהל בית הספר חל חוזר המנכ"ל - "נוהל מינוי מנהלים במוסדות חינוך רישמיים" (מיוחד ד', שבט ה'תשמ"ח פברואר 1988) שהוצא על ידי ד"ר שמשון שושני, מי שהיה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות באותה עת. חוזר זה הותקן על פי תקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח) ה'תשי"ז - 1956, סימן ח': מנהלי-מוסדות ומורים, המסמיך את המנכ"ל הכללי למנות את מנהלי המוסדות בהתייעצות במזכירות הפדגוגית (סעיף 18). הפרק השלישי לנוהל זה דן בדרכי פעולתה של ועדת היועצים, היא הועדה הראשונה. סימן ג' מסדיר את דרך פעילותה והגיעה להחלטה של ועדת היועצים: "3.20 לאחר ראיון כל המועמדים שהתייצבו בפני הועדה, יעריך כל אחד מחבריה את המועמדים. בשיקוליו יתחשב חבר הועדה בהשכלתו ובניסיונו של המועמד... ההערכה תתבטא בקביעתו של מועמד אחד על ידי כל חבר בועדת היועצים הנראה לו ככשיר ביותר למשרה הפנויה. 3.21. סיכום הערכת המועמדים על ידי ועדת היועצים יהיה ריכוז של הערכותיהם של חבריה בטבלה שבה ירשם המועמד שכל חבר בועדה המליץ עליו". אין אם כן בנוהל כל דרישה שהכרעת ועדת היועצים באשר למועמד הנבחר תתקבל פה אחד. כדין אין הוראה מעין זו. הוראה כזו יתכן שגם לא היתה סבירה, לו היתה קיימת. משום כך אין לקבל את טענת המערער לפיה יש לפסול את החלטת ועדת היועצים באשר אלו נחלקו בדעתם ולא הצליחו להגיע לכלל החלטה. הנה כי כן אין פסול בהרכבה ובהחלטתה של ועדת היועצים המצדיק את ביטולו של המכרז. האם היתה המנכ"לית מוסמכת להקים את הועדה השנייה ונפקות החלטתה. א. מקורה החוקי של הועדה השניה וסמכות פעילותה המערער טוען כנגד סמכותה של מנכ"לית משרד החינוך להקים את ועדת היעוץ, היא הועדה השנייה. מנכ"ל משרד החינוך הוא הפונקציונר הממנה מנהל לבית ספר, היינו, הוא זה העושה את הקיבול בסופם של הליכי המכרז. חוזר המנכ"ל המוזכר לעיל מסמיך את המנהל הכללי למנות את מנהלי המוסדות בהתייעצות במזכירות הפדגוגית (סעיף 18). הפרק הרביעי בחוזר המנכ"ל מגדיר את נוהל המינוי לאחר שועדת היועצים גיבשה מסקנתה: 4.1. המנהל הכללי יחליט בדבר מינויו של מועמד למשרה פנויה, לאחר שיעיין בפרטיכל ועדת היועצים ובמסמכים שהובאו לידיעתה ותוך התחשבות במסקנותיה של הועדה. בהמשך דן החוזר במקרה בו הועדה לא המליצה על אף אחד מהמועמדים. לא זה המקרה שבפנינו. בפני בית הדין האזורי העיד העוזר הבכיר למנכ"ל וחבר הועדה השנייה, מר מיכאל כהן. לדבריו, הועדה השניה הינה "הועדה העליונה למינוי מנהלים" המתכנסת כגוף מייעץ למנכ"ל מזה שנתיים. בתצהירו בבית הדין האזורי כתב: "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי, סמכויותיו ודרכי פעולתו של הגוף המייעץ לא עוגנו בחיקוק או בדרך משפטית אחרת, כדוגמת חוזרי מנכ"ל, כפי שהדבר לגבי ועדת היועצים. עם זאת הובהר לי כי המנכ"ל שמכוח תפקידו וכחלק מסמכותו נדרש להכריע בעניין המועמד הראוי ביותר למשרת מנהל, רשאי להשתמש בסמכויות עזר הדרושות לו לשם כך במידה המתקבלת על הדעת. מנכ"ל המשרד הפעיל אפוא סמכויות עזר לשם הפעלת סמכותו העיקרית...". הסמכות למנות היא בידי המנכ"ל. בסופו של הליך עליו לשקול בעצמו את המינוי. אין המנכ"ל חותמת גומי. עמדתי על כך במקום אחר: "על פי התקנון (תקנון שירות עובדי ההוראה) בעל התפקיד המוסמך להחליט באשר לקיבול בשם מדינת ישראל, הוא המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות... המנהל הכללי אינו חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו. בין הגשת ההצעות לקיבול קיימים הליכי ביניים. הליך ביניים הוא החלטת ועדת יועצים. ועדה זו מייעצת למנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות. המנהל הכללי רשאי להיוועץ בגורמים נוספים. אך משהחליט לעשות זאת עליו לנמק היטב את החלטתו ואת מסקנתו" (בעסק 1006/01, כאמל שרף - ארגון המורים בבתי הספר היסודיים, מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות - טרם פורסם). מר כהן העיד כי גוף מיעץ זה בוחן את ההכשרה הפדגוגית של כל מועמד. מאחר והמנכ"לית היא הממנה, וכאמור עליה לשקול את המועמדים, אין בכך כל פסול שהיא נועצת בפונקציונרים נוספים על מנת להחליט בסופו של דבר בעצמה. ב. האם הזמנת מועמד נוסף שלא הומלץ על ידי ועדת היועצים פוגעת בהחלטת הועדה השנייה עוד טוען המערער כי עצם הזמנת מועמד שלא הומלץ על ידי חברי ועדת היועצים יש בה כדי לפסול את המלצת הועדה השנייה. מר מיכאל כהן העיד: "מועמד נוסף שלא הומלץ בכתב על ידי ועדת היועצים הוזמן בטעות על ידי אחד מחברי הועדה, שבדרך כלל אין זה מתפקידו להזמין את המועמדים. מפאת כבודו ומטעמי נימוס בלבד, נאות הגוף המייעץ לשמוע מועמד זה בשל התייצבותו גם אם מקורה בטעות ומאחר שהגיע ממקום רחוק. אדגיש כי אחד מחברי הגוף המייעץ הבהיר לאותו מועמד שאין הם אמורים לשומעו, מאחר ולא הומלץ על ידי ועדת היועצים, אך מאחר שהגיע - ישמיע דבריו". הועדה היתה ערה לכך שמדובר במי שועדת היועצים לא המליצה עליו. הדבר לא השפיע על ההחלטה. אותו מועמד לא נדון ועל כל פנים לא הומלץ. אין אם כן פגם היורד לשורשה של החלטת המינוי. יש לדחות את הטענות לגבי הועדה השנייה. לאור האמור יש לדחות את הערעור. המערער ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.3,500 ₪ בצירוף מע"מ תוך 45 יום. דיני חינוךמכרזבית ספרמנהל בית ספר