פסק דין 1. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פדיון חופשת חגים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען: א. בין התובע 1 לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד והתקשרותם הייתה בגדר העסקת התובע כקבלן משנה אצל הנתבעת. ב. בין התובעים 2-5 לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. התובע היה מעסיקם של התובעים 5-2 וקבע את משכורותיהם. הנתבעת לא הכירה אף אחד מהתובעים ולא עבדה מולם למעט התובע מס' 1. 3. מטעם התביעה העידו התובעים בעצמם. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שאול שמש-מנהל מחלקת כ"א אצל הנתבעת (להלן: "שמש"), מר עודד עובדיה-מנהל העבודה של הנתבעת בתקופה הרלבנטית (להלן: "עודד") ומר יחיאל עובדיה-מנהל הנתבעת בתקופה הרלבנטית ובעל מניות בה (להלן: "יחיאל"). מטעם הנתבעת העיד גם מר צבי מנצור-מנהל עבודה בנתבעת באזור נתניה וכפר-סבא (להלן: "מנצור"). לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיונים, בחומר הראיות ובחנו טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתנו: 4. ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. הנתבעת הינה חברה לשירותי ניקיון ושמירה בע"מ שספקה שירותי נקיון בבתי הספר רימלט ואלדד בנתניה. ב. התובעים עבדו בעבודות ניקיון בבתי הספר הנ"ל מיום 01.04.95 ועד ליום 30.04.97. ג. ביום 15.04.97, שלחה הנתבעת לתובע 1 מכתב בו הודיעה לו על הפסקת עבודתו בבית הספר אלדד בנתניה עקב טיפול לקוי וזלזול בנקיון בית הספר. (ר' נספח ג' לכתב ההגנה). 5. המחלוקת בין הצדדים נסבה על מהותם של היחסים בין הנתבעת לבין מי מהתובעים. האם כטענת התובעים התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין הנתבעת במהלך התקופה שהועסקו בשירותה או שמא כטענת הנתבעת לגבי התובע 1, מדובר במערכת יחסים של מזמין שירות ונותן שירות, בבחינת קבלן משנה ולגבי שאר התובעים כלל לא התקיימה מערכת יחסים כלשהי בינם לבין הנתבעת. 6. בחינת הראיות והעדויות שבפנינו הביאה אותנו למסקנה כי ההתקשרות בין התובע 1 לנתבעת הייתה בגדר יחסי עובד ומעביד, אולם לא כך הדבר לגבי התובעים 5-2, אשר בינם לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, כפי שיפורט להלן. 7. כבר נפסק: "דין הוא כי היות האדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע ע"י הצדדים אלא עפ"י נסיבות הענין כהוויתן". (דב"ע נב/254-3 פריץ ואח' נ' מפעל הפיס, פד"ע כו' 391). כן נפסק: "בקביעה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים היינו לכוונתם להתקשרות בדין, אם צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי, ועל כוונת הצדדים-שני הצדדים-יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו". (דב"ע לט' 112-3 שמואל ז'בורובסקי נ' אגודת בית הכנסת הגדול על שם גיבורי ישראל, פד"ע יא' 309). על בית הדין להכריע בשאלה זו עפ"י מכלול הסממנים והעובדות, תוך היזקקות למבחנים הנהוגים בפסיקה, כשהמוביל בהם הוא מבחן ההשתלבות. למבחן ההשתלבות שתי פנים: הפן החיובי - לפיו תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך האירגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני". הפן השלילי - שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (ר' לענין זה דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן ומאפית כץ בע"מ, פד"ע ד' 393; דב"ע נב/254-3 לעיל; מ. גולדברג "עובד ומעביד-תמונת מצב" עיוני משפט יז' 19, 30). 8. שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע 1 לנתבעת: בין הצדדים לא נערך כל הסכם עבודה בכתב. מתצהירו של שמש עולה כי התובע 1 סיכם עם הנתבעת את תנאי העסקתו וסוכם עימו על שכר גלובלי בגין עבודות הניקיון בשני בתי-הספר. עפ"י חומר הראיות שהובא בפנינו ניתן לקבוע כי התקיים בתובע הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, קרי, יש לראות בו כמי שהשתלב בעסקם של הנתבעת במובן של הגשמת הפעילות הרגילה של העסק וכחלק מהמערך האירגוני שלו. הנתבעת הינה חברה לשירותי ניקיון. התובע הועסק בעבודת נקיון בשני בתי-ספר להם סיפקה הנתבעת שירותיה, במהלך כל תקופת ההתקשרות של התובע עם הנתבעת. התובע העיד ועדותו לא נסתרה כי כלי העבודה שנדרשו לעבודתו סופקו לו ע"י הנתבעת (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). באחריות הנתבעת היו מס' רב של אתרים, וכפי שעולה מעדותו של מר עודד, בתקופה הרלבנטית, הוא בלבד היה אחראי על כ - 30-40 אתרים. הנתבעת עומדת בקריטריונים של מפעל, שלו מערך אירגוני, והתובע השתלב במערך אירגוני זה במובן שהתפקיד אותו מילא היה אינטגרלי לפעילותה השוטפת של הנתבעת. באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות - מעדותו של התובע עולה כי במקביל לעבודתו בשירות הנתבעת היה בעליה של חנות למוצרי מזון ותחנת "טוטו" (ר' עמ' 1 לפרוטוקול), עם זאת, עובדת היותו "בעל עסק", אין בה כשלעצמה כדי לבסס קיומו של הפן השלילי ולשלול קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. הלכה היא כי "אין סימני היכר אחידים ל-"עסק עצמאי" בכל ענפי הפעילות והתשובה תלויה בראש ובראשונה במהות העסק. אולם סימן ההיכר החשוב אם לא העיקרי שבהם, עולה מתוך התשובה לשאלה מי נהנה מייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות. אם זה בעל העסק ולא המזמין, הרי זה עסק עצמאי. כמו כן, צריך בעל העסק להיות זה הנושא בעול ההשקעות באמצעי הייצור ובהון החוזר כאשר המאפיינים עסק ועצמאות עיסקית הם השקעה, יוזמה, אירגון, סיכויי רווח וסכנת הפסד". (ר' מ. גולדברג, "עובד" ו-"מעביד" תמונת מצב, עיוני משפט יז', 1-9). התובע 1 לא נשא בעול ההשקעות, באמצעי ייצור או בהון החוזר, ולא נשא בסיכויי הרווח ובסיכוני ההפסד-שהם מאפיני העוסק העצמאי. אומנם, התובע היה בעליו של עסק, אך מעדותו עולה כי בנו הגדול בסאם היה זה שפתח את החנות כל יום והתובע היה מגיע לביקור בחנות מדי פעם. (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). עדות זו לא נסתרה ולכן ניתן לראות בפעילותו של התובע בחנות שבבעלותו, פעילות בהיקף מצומצם, ולכל היותר, בגדר "עבודה נוספת". כמו כן, עיסוקו האחר של התובע לא היה קשור לעיסוקה של הנתבעת, מתן שירותי נקיון. משקבענו כי התובע לא היה זה הנהנה מהייעול בעבודה ומהחיסכון בהוצאות, לא השקיע בעצמו באמצעי ייצור ובהון חוזר, לא נשא בעצמו בסיכויי רווח ובסכנת הפסד הרי שנתקיים בו גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. 9. לצד מבחן ההשתלבות נוהג בפסיקה אף ה-"מבחן המעורב" במסגרתו נבדקים סממנים שונים המעידים על יחסי עבודה. לעניין זה כבר נפסק כי "מבין הסממנים והעובדות הנוספים שאליהם יש לפנות, יש לציין את אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד וחשוב מזה-לפטרו, צורת ניכוי מס הכנסה והתשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף". (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', עבודה עליון, כרך מד' 573). מבחנים נוספים אלה שאומצו בפסיקה תומכים אף הם במסקנה כי מהות היחסים בין התובע 1 לנתבעת הינם יחסי עובד ומעביד. מעדויות הנתבעת עולה כי התובע היה כפוף לנתבעת והיה תחת פיקוחם של מנהלי הנתבעת. עודד ציין בעדותו: "אני הולך למקומות בהם יש בעיות, יכול להיות פעם בשבוע ויכול להיות פעם שבועיים...כאשר היו תלונות או בעיות הגעתי כדי לברר" (ר' עמ' 21 לפרוטוקול). כמו כן, מנצור העיד: "באתרים ביקרו עפ"י הצורך. אם היה צריך להגיע הייתי מגיע לאתר". (ר' עמ' 24 לפרוטוקול). גם עדותו של יחיאל "יש מפקח מקום שהוא ממונה עליהם והיה לו קשר עם החברה" (ר' עמ' 19 לפרוטוקול) מחזקת את המסקנה כי התובע 1 עבד בכפיפות לנתבעת ועבודתו התבצעה תחת פיקוחה. כמו כן, מעדויות הצדדים עולה כי התובע ביצע עבודתו באתרי הנתבעת באמצעות כלי עבודה שסופקו לו ע"י הנתבעת. מר עודד העיד כי בביה"ס רימלט כמו ביתר האתרים סיפק את חומרי הניקיון של החברה (ר' עמ' 21 לפרוטוקול). באשר לצורת התשלום ולתשלומים למס הכנסה כבר נפסק כי "ניכוי מס הכנסה במקור, או תשלום מס ערך מוסף וביטוח לאומי, הינם גורמים בהבחנה בין חוזה עבודה לבין חוזה שירותים, ויכול ויהא בהם כדי לבסס מעמד, אך אין בהם כדי לקבעו או לשללו". (דב"ע מג/106-3 יחיאל ולטנר נ' גור בטח סוכנות לביטוח בע"מ, פד"ע טז' 85). בענייננו, התמורה ששולמה לתובע היתה כנגד קבלת תלושי שכר כאשר הניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי נעשו ע"י הנתבעת. עובדה זו מאפיינת העסקתו של עובד שכיר ומחזקת את המסקנה כי המדובר ביחסי עובד מעביד. גם פנייתה של הנתבעת לתובע להסדרת תשלום יתרת דמי הבראה שנותרה לו לטענתה (נספח ד'-לכתב ההגנה) מחזקת את המסקנה שהנתבעת ראתה בתובע כעובד אשר נהנה מזכויות סוציאליות הניתנות לעובדים. באשר למבחן הקשר האישי - בפסיקה נקבע כי: "מבחן הקשר האישי קובע, כי עובד הוא אדם שחייב לבצע את העבודה באופן אישי ולכן אינו רשאי או אינו חייב להיזקק לעוזר או למחליף על חשבונות. בתנאים מסויימים סוטים מכלל זה. העזרות שולית באדם אחר לשם ביצוע העבודה-להבדיל מעצם הזכות לבצעה ע"י אחר, או מן החובה להעמיד מחליף-אינה שוללת בתנאים אלה את קיומם של יחסי עובד ומעביד. מבחן הקשר האישי אמור לבטא את יסוד היסודות של חוזה העבודה האישי, חובת העבודה האישית וההתקשרות האישית. אולם, עצם העובדה שלהתחייבות מסויימת יש אופי אישי אינה מבטיחה עדיין, שהיחסים שמדובר בהם הם יחסי עובד ומעביד ... דהיינו מבחן הקשר האישי הוא למעשה מבחן שלילי בלבד. בהעדר קשר אישי ברור שאין מדובר במערכת יחסים שבין עובד ומעביד (ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית הפועל טבריה נ' פקיד שומה טבריה, פ"ד מח' (2) 416). כן נפסק: "אנו יכולים לתאר לעצמנו עוד מקרים לא מעטים בהם לא ישלל מעמדו של עובד כעובד רק משום שנהג להיעזר ע"י אחרים כשהעבודה פשוטה ומיכנית ביותר, או כשמתעורר צורך יוצא דופן ... החיים מלמדים שבדר"כ אין מוחים בידו של עובד אם נעזר ע"י אחרים במקרה הצורך ולהיפך, מברכים על מסירותו של העובד שעשה כן במקרה המתאים". (ר' דב"ע לא' 6-2 יוסף עטיה נ' דירות עם, (מיסודה של רסקו) בע"מ, פד"ע ג' 220). בעניננו, אין חולק על העובדה כי עבודת הנקיון בשני בתי הספר התבצעה על ידי התובע 1 ועל ידי ארבעת ילדיו, קרי, התובעים 5-2. השאלה העומדת להכרעה הנה האם בנסיבות העניין מתקיים מבחן הקשר האישי? נראה לנו כי התשובה לשאלה זו צריכה להיות חיובית. לדעתנו, אין לראות בתובעים 5-2 עובדיו השכירים של התובע 1, כנטען ע"י הנתבעת, אלא יש לראות בהם כמי שעזרו לתובע 1 בביצוע עבודתו אצל הנתבעת. המדובר באדם המבצע עבודה "פשוטה ומיכנית ביותר" שאינה דורשת ידע או מומחיות ואינה מתעלה לדרגה של "אומנות". מעדותו של התובע עולה כי הוא טאטא, פתח וסגר דלתות בבתי הספר והתובעים 5-2 ביצעו את עבודות שטיפת הרצפות שכן לא רצו "להעמיס עליו" יתר על המידה. (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). עזרתם של הילדים לא הפכה בשל "כמותה" למרכיב של איכות, ולא השפיעה על מהות מעמדו של התובע כלפי הנתבעת. עזרה זו לא צמצמה כהוא זה את חובתו האישית של התובע לבצע את העבודה בתנאים שנקבעו ולשביעות רצונה של הנתבעת, כשם שהיא גם לא פגעה בשכרו הגלובלי שנקבע לו בראשית הדרך ע"י הנתבעת. כבר נפסק כי "עזרה התנדבותית מעין זו על רקע של קשר בין אב לבן, לכשעצמה תופעה נדירה במערכת יחסי עבודה, אין בה כדי לקעקע את מעמדו של המשיב ביחסיו עם המאפיה ולהפכו משכיר לעצמאי". (דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן ומאפית כץ בע"מ, פד"ע ד' 393). לסיכום, שקלול כלל המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד מעלה כי בנסיבות העניין, בין התובע 1 לנתבעת שררו יחסי עובד ומעביד. 10. באשר לנסיבות סיום היחסים בין התובע 1 לנתבעת: ביום 15.04.97 שלחה הנתבעת מכתב לתובע בו הודיעה לו על הפסקת עבודתו בביה"ס אלדד בנתניה עקב טיפול לקוי וזלזול בנקיון ביה"ס (ר' נספח ג'-לכתב ההגנה). בהמשך להודעה זו, הפסיק התובע את עבודתו גם בביה"ס רימלט. במקרה שבפנינו, אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו בביה"ס אלדד והמחלוקת בין הצדדים נסבה על נסיבות הפסקת עבודתו של התובע בביה"ס רימלט. האם כטענת התובע, מכתב הפיטורים שנשלח לו ע"י הנתבעת התייחס להפסקת עבודתו בשני בתיה"ס בהם עבד, רימלט ואלדד, ולכן יש לראות בו כמי שפוטר גם מעבודתו בביה"ס רימלט, או שמא כטענת הנתבעת מכתב הפיטורים התייחס לביה"ס אלדד בלבד והפסקת עבודתו של התובע בביה"ס רימלט נעשתה באופן חד צדדי על ידו ולכן דינה כהתפטרות. ממכתב הפיטורים עולה בבירור כי הנתבעת ביקשה להפסיק את עבודתו של התובע בביה"ס אלדד בלבד. המכתב נושא את הכותרת "טיפול לקוי וזלזול בניקיון בביה"ס אלדד בנתניה". כמו כן, מצויין במכתב: "הנך נדרש לסיים את עבודתך בביה"ס אלדד תוך התראה של 15 יום מתאריך מכתב זה". התובע לא הצליח להוכיח את גירסתו לפיה כוונת הנתבעת הייתה להפסיק את עבודתו גם בביה"ס רימלט. לגרסת התובע, כל סיבות הפיטורים המצויינות במכתב מעידות על אי רצון כולל של הנתבעת בהמשך העסקתו. לטענתו, אי רצון זה אינו יכול להצטמצם רק לחלק מהעבודה במיוחד לאור החשש מפגיעה בתדמית הנתבעת שיכול לנבוע מהמשך העסקת התובע. טענה זו אין לקבל. התובע אינו יכול להסיק מסקנות ולפרש את המכתב ואת כוונת הנתבעת כראות עיניו. במכתב הפיטורים לא נרשם דבר על הפסקת עבודה בביה"ס רימלט ולכן היה על התובע להמשיך להתייצב בעבודתו שם. משלא עשה כן, יש לראות בהפסקת עבודתו בביה"ס רימלט בגדר התפטרות. מעיון בתצהירו של עודד עולה כי סוכם עם התובע 1 שבעבור ביצוע עבודות נקיון בכל בית ספר יקבל סכום גלובלי בסך של 3,500 ₪. גם עיון בתלושי השכר של התובעים שהוצגו בפנינו מעלה כי השכר ששולם בפועל בעבור עבודות הנקיון בבתי הספר הנו פחות או יותר זהה לסכום שמסר עודד בתצהירו. אשר על כן, בנסיבות העניין, בהתאם לתנאי העסקתו של התובע 1, על הנתבעת לשלם לתובע 1 פיצויי פיטורים בסך של 7,000 ₪ בגין פיטוריו מעבודתו בביה"ס אלדד. 11. באשר לתמורת הודעה מוקדמת: משפוטר התובע ללא מתן הודעה מוקדמת הרי שזכאי הוא לדמי הודעה מוקדמת בסך של 3,500 ₪. 12. באשר לפדיון חופשה שנתית ודמי הבראה: עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע 1 זכאי לפדיון חופשה בגין 11 ימי חופשה. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע יתרת חופשה שנתית בסך של 346 ₪. בהתאם לתקופת העסקתו של התובע ולתנאי העסקתו זכאי התובע לדמי הבראה בסך של 2,200 ₪. 13. באשר לפדיון דמי חגים: על פי הוראת צו ההרחבה בענף מפעלי הנקיון והתחזוקה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (י"פ 2574), זכאי התובע 1 לדמי חגים בעד 10 ימי חג בשנה. אשר על כן, בהתאם לתנאי העסקתו, זכאי התובע לדמי חגים בסך של 308 ₪. 14. באשר לפיצויי הלנה: בנסיבות העניין שוכנענו בקיומה של מחלוקת ממשית באשר למהות היחסים בין הצדדים ושאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת לבין התובע 1, נסיבות המצדיקות הפחתתם של פיצויי ההלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 15. שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעים 5-2 לנתבעת: אין חולק כי התובעים 5-2 עבדו בעבודות ניקיון בשני בתיה"ס רימלט ואלדד בנתניה. במקרה שבפנינו, כל העובדות, הנסיבות והראיות שבפנינו הביאו אותנו למסקנה כי בין התובעים 5-2 לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד. תובע 1 העיד כי הנתבעת סיכמה את שכר התובעים 5-2. (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). כאשר נשאל בחקירתו מי סיכם עם העובדים את תנאי עבודתם ושכרם, השיב: "יחיאל ומנצור שהיה מנהל אזורי. יחיאל פגש כל אחד מהעובדים וסיכם איתו על התנאים. בפגישה נכחנו אני, הילדים ויחיאל". (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). עדות זו עומדת בסתירה לעדויות השונות של התובעים. תובע 2 העיד כי סיכם על תנאי עבודתו עם עודד ויחיאל. (ר' עמ' 9 לפרוטוקול). תובעת 3 העידה כי עודד הוא שקבע כמה תשתכר בחודש. (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). התובעת 4 העידה כי את משכורתה קבע עודד. לשאלה עם מי סיכמה על גובה המשכורת ושעות העבודה השיבה: "עם עודד. לא דיברתי איתו ישירות. הוא אמר לאבי" ... (ר' עמ' 13 לפרוטוקול). גירסת התובעים, כעולה מעדויות אלה, אינה עקבית ורווית סתירות ועל כן אינה מקובלת עלינו. אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, כפי שעולה מתצהירו של עודד, לפיה עודד לא קיבל את התובעים לעבודה ומעולם לא נפגש עם מי מהם על מנת לסכם את תנאי עבודתם ו/או תנאי שכרם. לגירסת התובעים, העובדה שהנתבעת הנפיקה עבורם תלושי שכר, שילמה בעבורם ביטוח בריאות וניכתה משכרם ניכויים עבור מס הכנסה וביטוח לאומי מחזקת את המסקנה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. בענין זה נפסק כי: "הכלל במשפט העבודה הוא שהבסיס לחישוב שכר עבודה ... אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד ומעביד. (דב"ע לה/36-3 עדינה נוימן נ' מאיר כץ, פד"ע ו' 333). כן נפסק כי: "ניכוי מס במקור, או תשלום מ"ה, מע"מ וביטוח לאומי כעצמאי, הינם גורמים בהבחנה בין חוזה עבודה לבין חוזה שירותים ויכול ויהא בהם כדי לבסס מעמד, אך אין בהם כדי לקבעו או לשללו". (ר' גולדברג, דיני עבודה 1-14). מכאן, שעצם העובדה שלתובעים הוצאו תלושי שכר ונוכו משכרם מס הכנסה וביטוח לאומי, אין בה כדי לקבוע קיומם של יחסי עובד ומעביד. לגירסת הנתבעת תלושי השכר הוצאו לתובעים לבקשת אביהם (התובע מס' 1) ולתמיכת גירסה זו הדגישה הנתבעת את חלוקת השכר בין התובעים כפי שפורט בכתב התביעה: התובע מס' 1, סך של 550 ₪, התובעים מס' 2, 3, ו - 5, סך של 1,755 ₪, התובעת מס' 4, סך של 1,800 ש"ח. מהעדויות עולה כי כל התובעים עבדו מספר שעות זהה באותה עבודה. (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). משכך הדבר, חלוקת השכר כך שהתובע 1 יקבל סכום כה נמוך ביחס לתובעים האחרים אינה הגיונית. גם העובדה כי הסכום הגלובלי, עליו סיכם התובע 1 עם הנתבעת בגין עבודות הניקיון, פחות או יותר זהה לסך כל הסכומים ששולמו למי מהתובעים, מחזקת את המסקנה כי שיקולים אחרים הניעו את הנתבעת לשלם את השכר במסגרת מספר תלושי שכר, ואולם הנפקת התלושים לתובעים 5-2 לא נבעה מראיית הנתבעת את יחסיה עם התובעים 5-2 כיחסי עובד ומעביד. לטענת הנתבעת, התובע 1 ביקש ממנה לבצע את חלוקת השכר באופן כזה שהוא יקבל תלוש משכורת נמוך במיוחד ויתרת הסכום תתחלק בין ילדיו וזאת משיקולי מס. גרסה זו לא נסתרה ולא הופרכה. גם הפקדת הסכומים, ששולמו לתובעים 5-2, בחשבונו של התובע 1 מחזקת את גירסת הנתבעת. בעדותו ציין התובע "לחשבון שלי בבנק הועבר רק הכסף ששולם עבורי" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). בהמשך לעדותו כאשר נשאל האם חלק מהשיקים הופקדו אצלו בחשבון השיב: "אני לא זוכר אבל יכול להיות". לבסוף, העיד: "איני מתכחש שהשיקים הופקדו בחשבוני". (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). עדותו של התובע אינה עקבית ואינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו בפנינו. הנתבעת תמכה את גרסתה בהבאת תדפיסים של תנועות חודשיות בחשבונו של התובע, לפיהם לפחות בחודשים: מאי, יוני, יולי ואוגוסט ניתן לראות כי אכן כל השיקים שנמסרו לתובעים הופקדו בחשבונו של התובע 1. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי תלושי השכר לתובעים 5-2 הוצאו באופן פיקטיבי ואין בהם כדי להצביע או ללמד על מערכת יחסים של עובד ומעביד בינם לבין הנתבעת וכפי שקבענו לעיל מדובר במערכת של עזרה "משפחתית" גרידא. גם המכתבים ששלחה הנתבעת בהקשר לבצוע עבודת הנקיון בבתיה"ס בהם נתנה שירותיה מופנים לתובע 1 בלבד. גם מכתב הפיטורים נשלח לתובע 1 בלבד ולא למי מהתובעים 5-2. אף התובע 1 העיד בענין זה כי רק הוא זה שקיבל מכתב פיטורים (ר' עמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן, נוסיף ונציין כי התובע 1 והוא בלבד הגיש תביעה קודמת נגד הנתבעת בבית דין זה להפרשי שכר בגין עבודתו. לו אכן היו התובעים 5-2 עובדיה של הנתבעת, סביר להניח שתביעה דומה הייתה מוגשת אף על ידם. במקרה שבפנינו מכלול הנסיבות מביא אותנו למסקנה כי לא הייתה כל התקשרות חוזית או אחרת, במפורש ו/או במכללא בין הנתבעת לבין התובעים 5-2, ובנסיבות העניין יש לראות בתובעים "כלי עזר" לאביהם בביצוע עבודתו בשירות הנתבעת ועבורה. אשר על כן, בהעדר יריבות בין התובעים 5-2 לבין הנתבעת ובהעדר יחסי עובד ומעביד ביניהם - דין תביעתם להידחות. 16. אשר על כן, אנחנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 1 את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורין בסך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/97 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא ישולם כאמור, יישא הסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/97 ועד ליום הפירעון. ג. דמי הבראה בסך של 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/97 ועד ליום הפירעון. ד. פדיון חופשה בסך של 346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/97 ועד ליום הפירעון. ה. דמי חגים בסך של 308 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/97 ועד ליום הפירעון. 17. הנתבעת תישא בהוצאות התובע שכר טרחה עו"ד בסך 1500 ש"ח בצרוף מע"מ צמודים כדין מהיום. קבלן משנהיחסי עובד מעבידקבלן