פסק דין 1. בפנינו תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר קבע כי התובע איננו תושב ישראל, ועל כן איננו מבוטח לענין חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994. 2. אין חולקים כי התובע מתגורר דרך קבע בביתו בכפר עקב מאז שנת 1986. השאלה העובדתית שעלתה מהתיק היתה האם ביתו של התובע נמצא בתוך תחום מדינת ישראל, אם לאו. 3. מאחר ולא היתה מחלוקת עובדתית לגבי מקום המגורים, אלא רק בענין מיקום הבית, קבע בית הדין כי, במידה והנתבע ימציא אישור של שר החוץ בענין מיקום הבית, יפעל בית הדין בהתאם לפסיקה והנוהל. 4. לבית הדין הומצא אישור, החתום על ידי מר שלמה בן עמי, מ"מ שר החוץ, מיום 27.8.2000, בו נאמר כי האתר המסומן במפה שצורפה לאישור (ואשר היה מוסכם על הצדדים כי הוא מסמן את מיקומו של ביתו של התובע) "נמצא מחוץ לשטח עליו חל המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל". 5. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. 6. ב"כ התובע העלה בעיקר שתי טענות: האחת, כי אין מקום להסתמך באופן בלעדי על תעודת שר החוץ כהוכחה חלוטה למיקומו של הבית בתוך תחום מדינת ישראל. והשנייה: כי גם אם יתברר כי מיקומו של הבית הוא מחוץ לתחום המדינה, בכל זאת יש לראות בתובע כתושב ישראל, וזאת מאחר ומירב הזיקות הוא למדינה. 7. בית דין זה דן בשתי השאלות האמורות בפסק דין שניתן לפני מספר ימים בתב"ע בל 1562/98, אידריס נואף נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 6.11.00). לגבי השאלה הראשונה, אמר בית הדין (בפיסקה 4 לפסה"ד) - השאלה הראשונה שאליה התייחסו הצדדים הינה תקפו ומעמדו של תעודה זו של שר החוץ, והאם ניתו להוכיח, והאם הוכח בפועל, כי הבית בו מתגורר התובע הינו בתחום מדינת ישראל. התשובה לשאלה זו הינה כי יש לראות את תעודת שר החוץ כראייה מכרעת, וכדברי הפיסקה, כ"ראייה ניצחת" לאמור בה לגבי היות שטח מסויים בתוך גבולות המדינה. בית הדין מסתמך על הפסיקה שציינה ב"כ המוסד לביטוח לאומי בבקשתה שהוגשה לבית הדין. אמנם, ענין אל טוראני (ע"פ 126/51) אינו לעניינו, כי מדובר שם לא על מיקום הגבולות אלא על מעמדו של "שטח הפקר", כאשר לא היתה מחלוקת כי העבירה בוצעה בשטח ההפקר. ואולם, פסקי הדין האחרים מתייחסים לנושא שבפנינו, ומהם עולה כי תעודת שר החוץ הינה "תשובה ניצחת" לטענה כי שטח מסויים נמצא בתוך גבולות המדינה. נכון שניתן להגיע למסקנה כי קיים גם שטם מסויים של גינה מסביב לבתים הרלבנטיים, וייתכן כי חלק מהגינה כן נמצא בתוך שטח המדינה. אולם, נראה לביתה דין כי אין להסתמך על כך כדי לקבוע כי "ביתו" של התובע נמצא בשטח ישראל, ולענין זה, יש לראות את הגינה, או חלק ממנה, כטפלה לבנין עצמו, כאשר הקובע הוא איפה שוכן הבית המהווה מגוריו של התובע. 8. לכך יש להוסיף את האמור במאמרו של שבתאי רוזן, מי שהיה היועמ"ש של משרד החוץ, תעודת משרד החוץ, שפורסם ב"הפרקליט, כרך י"א (התשט"ו, 1954-55) בעמ' 33, שגם מסקנתו הינה כי תעודת שר החוץ מהווה "ראייה ניצחת" להימצאות שטח מסויים בתוך תחום מדינת ישראל. 9. ובאשר לשאלה השניה, אמר בית דין זה בענין אידריס נואף (פיסקה 7 לפסה"ד): אין לקבל טענה זו של התובע. התושבות נקבעת, בראש ובראשונה על ידי מיקום "ביתו של התובע. ניתן להתייחס לענין הזיקות כאשר עולה השאלה האם יש לראות במקום המגורים כמקום מגורי קבע או שמא שמדובר בהיעדרות ארעית משטח המדינה. במקרה דנא, אין כל ספק כי מקום מגורי הקבע של התובע הוא בבית נשוא המחלוקת. שם הוא גר לפני הגשת התביעה, ושם הוא ממשיך להתגורר עד להיום. אין כל טענה כי מדובר במגורים שיש בהם מן הארעיות או מן הזמניות, כדברי בית הדין הארצי לעבודה. על כן, אין כל חשיבות, במקרה דנא, לזיקות אחרות של התובע למדינה, ואין זיקות אלו יכולות להפוך את התובע לתושב המדינה כאשר מקום מגוריו הקבוע, מזה שנים רבות, הוא מחוץ לגבולות המדינה. 10. אין כל ממש בטענות ב"כ התובע לגבי משמעות סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אותו סעיף מתייחס להגבלת זכותו של מבוטח בגין תקופת היעדרות בחו"ל, אולם גם לגביו חייב להתקיים התנאי הבסיסי שבסעיף 3 לחוק, הקובע כי מי שזכאי לשירותי בריאות לפי החוק הוא "תושב" בלבד. משאין התובע תושב, אין הוא זכאי לשירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי. 11. התוצאה היא כי לדחות את תביעתו של התובע מכל וכל. אין צו להוצאות. רפואהביטוח בריאותשאלות משפטיות