פסק דין השופט ד' לוין: 1. הצדדים בערעור שלפנינו נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת 1981. בשנת 1983 נולדה להם בת. 2. בשלב מסוים החליטו הצדדים להתגרש, וביום 12.6.87 נחתם ביניהם הסכם גירושין (להלן - ההסכם הראשון), אשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין ביום 10.7.87 בתמ"א 401/87 אשר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. סעיף 4 לאותו הסכם קבע הסדר בנוגע לילדה, אשר על פיו תהיה בחזקת המערערת. בנוגע להסדרי הראייה נקבע לאמור: "הבעל רשאי לקחת את הילדה ללינה בביתו באחד מימות החול בכל שבוע, בכל שבת שניה ובמחצית חופשות החגים וחופשות הלימודים. כן רשאי הבעל להתראות עם הילדה בכל עת מחוץ לבית האשה ללא הגבלת זמן, אך לא אחרי השעה 19.00, הכל על פי תאום מוקדם עם האשה". 3. בעקבות תביעה למזונות, שהגישה המערערת בתמ"א 933/89 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין נוסף (להלן - ההסכם השני), אשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין ביום 5.6.89 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בסעיף 4 לאותו הסכם נקבעו הסדרי ראיית הילדה לאחר הגירושין. בסעיף-קטן (ה) של אותו סעיף נקבע: "סעיף זה ייכנס לתוקפו מיד עם סידור הגט בין הצדדים. עד לסידור הגט יעמוד בתוקפו ההסדר כיום". 4. ביום 29.4.90 הגיש המשיב במסגרת תמ"א 933/89 בקשה על-פי פקודת ביזיון בית המשפט (המ' 2306/90), אשר זו לשונה: "בית המשפט מתבקש לכפות על המשיבה באמצעות מאסר ו/או קנס ו/או שתי הסנקציות כאחת. לציית לאמור בפסק הדין בתיק מ.א. 933/89 מיום 5.6.89, ולקבוע כי המבקש זכאי לקחת את בתו לביקורים כמצויין כדלקמן: א. ביום א' מהשעה 16.00 עד למחרת בבוקר. ב. ביום ד' מהשעה 16.00 עד לשעה 19.30. ג. ביום ו' עד ליום א' בבוקר. ד. ביום ב' מהשעה 16.00 עד למחרת בוקר. ה. ביום ה' מהשעה 16.00 עד למחרת בבוקר. ו. מחצית חופשות וחגים ומחופשת פסח הקרובה בליל הסדר תהא הילדה אצל האב. נימוקי הבקשה מפורטים בהרחבה בתצהיר המצ"ב והמהווה חלק בלתי נפרד ממנה". ואכן, לבקשה צורף תצהיר, וכן צורפו פסקי הדין - מיום 10.7.87 ומיום 5.6.89 - ודו"ח של עובדת סוציאלית מיום 14.3.89. 5. לפני הדרגה הראשונה (כבוד השופטת ה' שטיין) הופיעו הצדדים ובאי-כוחם, והתנהל דיון קצר אשר אביאנו במלואו, כפי שהוא מתועד בפרוטוקול הדרגה הראשונה: "עו"ד שליו: מרשתי נוהגת על פי הסדרי הראייה שנקבעו בפסק דין בבאר שבע. עו"ד שריג: מאז פסק הדין בבית המשפט בבאר שבע, הגיעו הצדדים ביום 5.10.88 להסכם המופיע על טופס 'גליון טיפול' ושני הצדדים חתמו עליו, ואת ההסדר הזה לא מקיימת המשיבה. אבקש לפסוק לנו הוצאות הבקשה. עו"ד שליו: אנו פועלים לפי פסק הדין בב"ש, ואנו טוענים כי ההסדר מיום 5.10.88 אינו מחייב כי היה זמני וניתן במסגרת הליכים בפני בית דין שלא היה מוסמך. לחילופין, אנו טוענים כי אין לשנות את סדרי הראיה של הקטינה הנוהגים בפועל להסדרי ראיה על פי הסדר מבלי לבקש תסקיר. הצדדים פעלו זמן כה ממושך על פי הסדר אחר מזה שהגיעו אליו ביום 5.10.88. על כן אבקש שלא לפסוק הוצאות". 6. בעקבות דיון זה נתנה השופטת המלומדת החלטה, לפיה היא נותנת תוקף לאותה הסכמה מיום 5.10.88, המופיעה על טופס "גליון הטיפול" שנזכר בדיון שלפניה, ובעקבות זאת היא מורה על סדרי ראייה חדשים של הילדה, אותם היא מפרטת בשולי החלטתה. אשר לבקשה על-פי פקודת ביזיון בית המשפט קבעה השופטת המלומדת בהחלטתה, כי מוכנה היא להניח שהמערערת לא הבינה נכונה את המצב המשפטי שנוצר, ועל-כן אין היא פוסקת נגדה על-פי אותה פקודה. 7. על החלטתה זו של השופטת המלומדת נתבקש בית-משפט זה ליתן רשות ערעור. בקשה זו (רע"פ 2634/90) באה לפניי. מתוך העיון בה, ובעקבות שמיעת טענותיהם של בעלי הדין, סברתי, כי אכן מתקבל הרושם, שבית המשפט בדרגה הראשונה חרג ממסגרת הדיון שעוצבה בבקשה לאכיפת פסק הדין על-פי פקודת ביזיון בית המשפט וגלש לדיון מחודש באשר להסדר הראייה של הילדה. מכיוון שכך, נתתי רשות ערעור, ובעקבותיה הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, ועל פיהם עלינו להכריע עתה בגורל הערעור. 8. בא-כוח המערערת מעלה כנגד החלטתה של השופטת המלומדת טענות מטענות שונות. מיקרן בכך שהשופטת המלומדת חרגה ממסגרת הדיון שעוצבה בבקשה לאכיפת פסק הדין על-פי פקודת ביזיון בית המשפט. לטענתו, מכיוון שבבקשה זו לא נתבקש בית המשפט כלל לקיים את ההסדר העולה ממסמך גיליון הטיפול, ומשמסמך זה לא צורף כלל לבקשה וכל זכרו לא היה אלא בטיעון הקצר בעל-פה שטען בא-כוח המשיב ולא התנהלו לגביו כל דיונים וחקירות, הרי לא יכלה השופטת המלומדת - לא מבחינת הסמכות ולא מבחינת התשתית שהייתה לפניה - להגיע לכלל המסקנה שאליה הגיעה. בא-כוח המשיב בסיכומיו מנסה לבאר, הכיצד יכלה השופטת המלומדת לבוא לכלל המסקנה הנ"ל, במסגרת הבקשה בה דנה ולאור החומר שהיה לפניה. 9. מעיון בטענות הצדדים בסיכומיהם אני מגיע לכלל מסקנה, כי השופטת המלומדת אמנם חרגה ממסגרת הדיון שנועד להתקיים לפניה לאור הבקשה על-פי פקודת ביזיון בית המשפט. אכן, בבקשה שהגיש המשיב על-פי הפקודה מבקש הוא שיאכפו על המערערת את פסק הדין שאישר את ההסכם השני. 10. השופטת המלומדת מתעלמת בהחלטתה מן העובדה, שנתבקשה להורות על אכיפת פסק הדין שעניינו ההסכם השני, וכל דיוה מתמקד באותו הסדר מיום 5.10.88, אשר כל כולו אוזכר בדיון לפניה כבדרך אגב בלבד. השופטת המלומדת מסבירה באריכות, כיצד למדה מתסקיר פקידת הסעד כי טובת הילדה מחייבת עשיית שימוש בהסדרים שנקבעו באותו כתב הסדר. 11. אין חולק על כך, כי "גליון הטיפול" - בו גלום ההסדר - כשלעצמו איננו בר-אכיפה על-פי פקודת ביזיון בית המשפט. סעיף 6 לפקודה זו מונה רשימה של הגופים המוסמכים להפעיל את הסעיף. גופים אלה, ואלה בלבד, הם גם הגופים אשר כלפי הוראותיהם ייעשה שימוש בפקודה הנ"ל. כך כותב בהקשר זה המלומד פרופ' א' הרנון, בספרו ביזיון בית המשפט על ידי אי-ציות (מפעל השכפול תשכ"ה) 260-259: "בתי המשפט הכלולים בסעיף 6 לפקודת הביזיון לא יעשו בו שימוש בגין אי ציות להוראותיהם של טריבונלים אשר 'מחוץ לרשימה'..... אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת אחרת בחוק כלשהו". ואכן, את החלטת השופטת המלומדת אין לפרש כאילו באה להורות על אכיפת אותו הסכם כשהוא לעצמו, שאז היה הדבר מוטעה. 12. בדיון שהתנהל לפני השופטת המלומדת לא נטענו טענות באשר למעמדו של אותו הסכם, שעה שקודם לו ולאחריו נקבעו הסכמים אחרים, אשר זכו לאישור בית המשפט וקיבלו תוקף של פסק-דין. גם בהחלטתה של השופטת המלומדת יש דיון אך ורק בהסדר הנ"ל, כשהוא לעצמו, ואין כל התייחסות לשאלת תוקפו בין שאר נתוניו של מקרה זה. 13. מן האמור לעיל עולה, כי השופטת המלומדת חרגה ממסגרת הדיון שעוצבה על-ידי הבקשה שהוגשה לפניה - בכך שבמקום לדון בבקשה לגופה דנה בעניינים אשר מחוצה לה. 14. אשר-על-כן, הערעור על ההחלטה מתקבל. התוצאה היא, שבשלב זה נותר על כנו האמור בפסק הדין בתמ"א 933/89 מיום 5.6.89, אשר על פיו קיבל תוקף ההסכם השני, אשר אחד מסעיפיו מורה כי הסדר הראייה שבהסכם השני ייכנס לתוקפו עם סידור גט בין הצדדים, וכי עד לסידור הגט יעמוד בתוקפו ההסדר כיום. למען הסר ספק אני קובע, כי בשלב זה פרשנות הביטוי "ההסדר כיום" תהא כפי שמורה ההסכם הראשון שבין הצדדים אשר קיבל תוקף פסק דין. אם ירצה מי מן הצדדים להגיע לתוצאה אחרת, רשאי הוא לפנות בהליך המתאים לשם כך. 15. המשיב ישא בהוצאות המערערת בשתי הדרגות בסך 5,000 ש"ח להיום. השופט ש' לוין: אני מסכים. השופט מ' אור: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ד' לוין. שופטיםדיוןפסלות שופט