פסק דין 1. בפנינו ערעור שהוגש לפי סעיף 14 (א) לחוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד - 1994, (להלן - "החוק"), על החלטת ועדת המומחים שדנה בעניינה של המערערת. ועדת המומחים דנה פעמיים בתביעת המערערת. לראשונה ב- 19.10.97 ודחתה את תביעתה מהסיבות הבאות: א. העדר תשתית ראייתית, כי המערערת קיבלה טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק. ב. מחלותיה של המערערת אינן כלולות בתוספת לחוק. ועדת המומחים שבה ובדקה פעם נוספת את תביעת המערערת ב- 28.12.99 והחליטה להשאיר את הדחיה בעינה מהנימוקים הבאים: "א. בבדיקת רופאי ועדת המומחים לא נמצאו סימנים לקבלת טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק. ב. על פי העדויות שניתנו בתיק , קיבלה התובעת טיפול נגד מחלת הגזזת, אך לא הוזכר כל טיפול בהקרנות. ג. רופא מומחה מטעם הועדה, בדק את התובעת ולא מצא סימנים לקבלת טיפול בהקרנות, כמשמעותו בחוק. " 2. המערערת טענה בדיון בערעור, בין היתר, כי מכיוון שאת הטיפולים נגד מחלת הגזזת קיבלה בגיל 7, בשנת 1952, לערך, הרי שלא זכורים לה הפרטים בנדון וכי אביה ז"ל, הוא זה שלקח אותה לטיפולים ובידיו היה כל המידע בנדון והוא כאמור כבר אינו בין החיים ולכן אינו יכול להעיד בנדון. לטענתה, אביה סיפר לה, כי הטיפול שקיבלה נעשה כדלקמן: שמו לה "'טסה' על הראש, כמו קערה על הראש". לדבריה, אז קראו לזה "טיפול בחשמל, אולם היום יודעים שאלה היו הקרנות". הדבר נעשה לפחות פעם בשבוע במשך מספר חודשים. המערערת הדגישה, כי היא סובלת מכאבי ראש עזים עקב הטיפולים כאמור וכן נגרמה לה מחלת נפש בעטיים ובנוסף לכך, אף נשרו כל שיניה בגיל 35 עקב כך. המערערת הוסיפה וטענה, כי לא ניתנה לה האפשרות לספר את כל הפרטים לגבי הטיפולים שקיבלה בפני ועדת המומחים. 3. ב"כ המשיבה טענה, כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת המומחים ולפיכך, בית הדין אינו יכול להתערב בהחלטתה. לטענת ב"כ המשיבה, אם המערערת קיבלה טיפולים כנגד מחלת הגזזת, הרי שלא מדובר בהקרנות. לטענתה, את הטיפול קיבלה המערערת בקופת חולים בראשל"צ ושם בכל מקרה לא התבצעו טיפולי הקרנות. טיפולי הקרנות התבצעו אך ורק במרפאות :הדסה, שער עליה ותל-השומר. זאת ועוד , שמה של המערערת אינו מופיע בקובץ "מודן", בו נכללים מקבלי ההקרנות בשנים הרלוונטיות לתביעתה. לטענת ב"כ המשיבה, יש לדחות את הערעור גם מהסיבה שהמחלות הנטענות על ידי המערערת (כאבי ראש, מחלות נפש ונשירת שיניים), אינן כלולות בתוספת לחוק. 4. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בטופס תביעתה של המערערת כפי שהוגש לועדת המומחים לפי החוק, ובפרוטוקול ועדת מומחים מיום 19.10.97, להלן פסק הדין: המערערת ציינה בפני ועדת המומחים את מהות הטיפולים שקיבלה כנגד הגזזת שסבלה ממנה בשנת 1952 כמיטב יכולתה. יש לזכור, כי היא היתה אז בת 7 שנים ואביה שליווה אותה לטיפולים ושיכל להעיד בצורה מדוייקת על מהותם, תדירותם ואופיים, כבר הלך לעולמו. המערערת ציינה בהגינותה בדיון בערעור, כי היא איננה יודעת כיום בדיוק מהם הטיפולים שקיבלה, אולם היא זוכרת, כי היתה קרחת לאחר קבלתם במשך כשנתיים, כך מצויין גם בפרוטוקול ועדת המומחים, מפיה. עוד צויין בפרוטוקול ועדת המומחים מפי המערערת, כי אביה אמר לה שקיבלה הקרנות. ועדת המומחים שמעה את תלונות המערערת ועיינה בכל המסמכים כמפורט בנספח א' לפרוטוקול שלה. רשימת המסמכים כאמור, מתייחסת ל- 32 מסמכים שונים שהמוקדם מביניהם הוא משנת 1956. לא מצויין כלל בפרוטוקול ועדת המומחים, מה תוכן המסמכים הרלוונטיים, (אם בכלל), לגבי תביעת המערערת. מצאנו, כי החלטת ועדת המומחים הדוחה את תביעת המערערת בהעדר תשתית ראייתית, אינה ברורה דיה וטעונה נימוק והבהרה. מאחר וועדת המומחים (בהחלטתה השניה) ציינה, כי על פי העדויות שבתיק קיבלה המערערת "טיפול נגד מחלת הגזזת, אך לא הוזכר טיפול בהקרנות", ראוי שועדת המומחים תפרט בדיוק, מה מהות הטיפולים שקיבלה המערערת, ומהן העדויות עליהן היא מסתמכת לענין קביעתה זו. בהקשר זה, מומלץ לועדת המומחים לאפשר למערערת להשמיע את עדותה שוב ולהתייחס לטענותיה, כפי שנטענו בדיון בפנינו, בדבר טיפולי ה"חשמל" שקיבלה שמהותם לא היתה נהירה לה אז, אולם אביה ז"ל, אמר לה שמדובר בהקרנות. כן תתייחס הועדה לטענות המערערת בדבר היותה קרחת במשך כשנתיים לאחר קבלת הטיפולים כאמור. סעיף 8 (ד) לחוק קובע, כי "קביעות ועדת המומחים יהיו מנומקות". מכיוון שכאמור לעיל, מצאנו שועדת המומחים לא נימקה את החלטתה בצורה מפורטת דיה, הרי שיש בחוסר הפירוט כאמור כדי להוות פגם משפטי המצדיק את קבלת הערעור . לענין אופן ההנמקה, כבר נפסק, (הגם שמדובר בפסיקה לגבי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, אולם הדברים יפים גם לענינינו), כי: "ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע מ"ג / 01-1356 מרדכי לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז , 130 ). אשר על כן, הערעור מתקבל . עיניינה של המערערת יוחזר לועדת המומחים על מנת שתנמק את החלטתה בצורה ברורה ומפורטת בהתאם לאמור לעיל , ותוך התייחסות לעדות המערערת בנדון. גזזתמומחהערעור