פסק דין השופטת ורדה וירט - ליבנה 1. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 18.10.2000 במהלך עבודתו כמנהל סניף בנק דיסקונט בשכונת התקווה. המערער ביקש כי תביעתו זו תוכר כתאונת עבודה על פי הוראת חוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי") המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו והוא פנה לבית הדין האזורי בתל - אביב אשר דחה את תביעתו וקבע כי לא הוכח אירוע חריג במועד בו לקה המערער באוטם ועל כך הערעור שבפנינו. 2. בית הדין האזורי בתל- אביב (השופטת חגית שגיא תיק ב"ל 4345/01) קבע כי לאחר ששמע את העדויות והראיות שהובאו בפניו,לא הונחה תשתית עובדתית לאירוע חריג בעבודתו של המערער באותו היום שלקה באוטם. מסקנתו זו של בית הדין האזורי נסמכה בעיקר על דבריו של המערער, בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי ועל הסתירה בין גרסתו בפני החוקר לבין גרסאותיו בשלב הגשת התביעה והגשת תצהיר עדות ראשית. ובמה דברים אמורים? 3. ותחילה הרקע העובדתי א. המערער שימש כמנהל סניף בנק דיסקונט בשכונת התקווה במשך שנתיים וחצי כאשר לפי דבריו, מדובר בסניף שלקוחותיו קשים במיוחד וכי פעמים רבות הוא נתקל בויכוחים ואיומים מצד לקוחותיו ולעיתים אף נזקק להזמין שוטרים על מנת להרגיע את הרוחות. המערער תאר בפרוטרוט את הלחצים הכרוכים בעבודתו כמנכ"ל הסניף. באשר למועד בו לקה באוטם שריר הלב - 18.10.2000- המערער מתאר תחילה את אותו היום במכתב שצירף לטופס בשעה שהגיש תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי כך: בתאריך 13.10 לערך הגיעו זוג מלקוחות הסניף לסניף שכונת התקווה בבקשה לקבלת הלוואה, שכביכול הובטח על ידי מספר חודשים קודם. הוסבר ללקוחות שאינם עונים על דרישות הבנק לקבלת הלוואה ללא בטחונות מתאימים. כתוצאה מתשובתי זו הפכה השיחה לשיחה צעקנית, אלימה, תוקפנית מצידם מלווה באיומים בי לא יעזבו את הסניף ללא קבלת ההלוואה. איימתי על הלקוחות כי אזמין את המשטרה מאחר וחששתי מפגיעה פיזית שהייתה מאוד קרובה לכך. כאשר הלקוחות ראו שאני עומד להזמין משטרה עזבו את המקום, בסגנון תקיף ומאיים ואמרו כי יבואו לסניף מדי יום, ובאופן מוזר בהחלט נתקבלו שיחות אנונימיות לטלפון הישיר שלי ללא שהייתי מסוגל לזהות מי הדוברים ובו איומים וקללות. ביום האירוע התקבלה שיחה אנונימית נוספת מלווה בקללות עלי ועל משפחתי, סגרתי את הטלפון ולפתע הרגשתי מחנק וכאבים עזים בחזה". ב. בהודעתו בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, המערער מזכיר את אותה שיחת טלפון אנונימית עם איומים וקללות כלפיו כשהוא מאמין שזה קשור ללקוחה שצעקה עליו ארבעה ימים קודם לכן אולם לאורך הודעתו, הוא מדגיש כי הוא מייחס את בואו של האוטם לעבודתו במשך השנים באותו הסניף ואין הוא מייחס זאת לאירוע מסוים. ג. בכתב התביעה המערער מייחס את הסיבה לבואו של האוטם באותו מועד מפאת שיחת טלפון אנונימית ובתצהירו מוסיף גם שיחה טלפונית נוספת עם עובד אחר בשם שוקי, בקשר ללקוח גדול בבנק, שמיד בסמוך לאחרי שתי השיחות הללו חש ברע וביקש להזעיק אמבולנס. כתמיכה לשיחה עם העובד שוקי, המערער העיד מטעמו את גב' שיפרה צדקה לגבי השיחה עם שוקי. ד. ריבוי הגרסאות והעובדה שהמערער בתחילה שייך את מחלתו למתח מתמשך בעבודתו בסניף שבשכונת התקווה הביאו לכך שבית הדין האזורי דחה את התביעה. 4 דיון והכרעה א. שיחת הטלפון האנונימית עם לקוח שאיים וקילל הוזכרה על ידי המערער מן ההתחלה, עוד במכתב שצירף לטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי וגם בית הדין האזורי לא שלל את קיומה של אותה שיחה. בית הדין האזורי לא קיבל את גרסתו המאוחרת של המערער לגבי השיחה הנוספת עם שוקי ובאשר לשיחה עם הלקוח האנונימי, בית הדין האזורי קבע שאינה מהווה אירוע חריג לאור תיאורו של המערער את עבודתו היומיומית. ב. והשאלה הנשאלת היא האם שיחת הטלפון האנונימית, שבסמוך לאחריה, המערער חש ברע ועליה סיפר המערער מלכתחילה, יכולה להיות, לכאורה, אירוע חריג המצדיק מינוי מומחה רפואי בטרם תוכרע תביעתו של המערער, לגופה. ועל כך, לדעתי, יש להשיב בחיוב, וזאת בהסתמך על פסיקת בית הדין הזה בדב"ע נד/ 268-0 ניב יוסף - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ח, 143 בעמוד 146 נאמר: "יאמר תחילה כי אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד פעמי, גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים או אחת לכמה שבועות יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - הכל מותנה בעוצמתם... ובהתייחס לנפגע הספציפי שכן מדובר בו ולא בנהגי מוניות ככלל". ובהמשך: "אם נוסיף על כך את סמיכות הזמנים בין הנסיעה הנדונה לבין הכאבים בהם נתקף המערער שבישרו את בוא האוטם ואת אשפוזו באותו היום כי אז הננו סבורים שסופקה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין התקרית הנדונה לבין בוא האוטם בו לקה המערער בסמוך לה". בית הדין הזה חזר על הלכה זו גם בעב"ל 465/97 זאב און - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) עב"ל 119/98 מוחמד ספייה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). גם בנסיבות שהובאו בפנינו, הנני סבורה כי גם אם בעבודתו של המערער בסניף התקווה, נתקל באיומים וצעקות, הרי שבראיות הוכח כי מיד לאחר השיחה האנונימית, שבה היו קללות ואיומים, חש ברע ולקה באוטם שריר הלב. סמיכות הזמנים ואותה שיחה טלפונית מהווים ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע בעבודה לבין האוטם בו לקה בסמוך לו. לכך אוסיף את דבריו של חברי השופט יגאל פליטמן בעב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דויד מכלוביץ פד"ע לח' 461 בעמ' 471: "לגבי ישום האמור במקרה שלפנינו, יאמר כי על הנפגע חובת הוכחת האירוע בעבודה, פירוט נסיבותיו והרקע לו. הערכת חריגותו של אותו אירוע מסורה לבית הדין וגם במקרה של ספק באם מדובר באירוע חריג אם לאו - יש להעביר התיק למומחה." וכן בהמשך בעמ' 473: "לאור האמור, אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא ובהערכתו את חריגות ארועי העבודה מיום 4/8/94-3, שהרי אף במקרה של ספק לגבי חריגות הארוע - יש למנות מומחה יועץ רפואי." ג. קראתי את חוות דעתו של חברי השופט עמירם רבינוביץ וברצוני להוסיף: מסקנתו של חברי היתה מקובלת עלי אילו אכן אימרתו הראשונה של המערער לגבי תאור האירוע בעבודה, עובר לבואו של האוטם, היתה בהודעתו בפני החוקר. מה שהיטה את הכף לזכותו של המערער הוא המכתב שצורף לטופס התביעה לביטוח לאומי, כפי שצוטט בסעיף 3א שלעיל. במכתבו זה תיאר המערער את האירוע בעבודה מיוזמתו ובמילותיו שלו. כאשר אני שוקלת את משקלה של הגרסא הראשונית במכתבו של המערער, אל מול תשובותיו לשאלות שהופנו אליו על ידי החוקר, נותנת אני משקל רב יותר לאותה גרסה ספונטנית באופן שגם אם יש ספק לגבי מידת חריגות האירוע הוא פועל לטובתו של המערער. אשר על כן, דעתי היא כי דין הערעור להתקבל והתיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימונה מומחה יועץ רפואי כמתחייב מפסק הדין. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין אני מצטרפת לחוות דעתה של חברתי, השופטת ורדה וירט ליבנה. השופט עמירם רבינוביץ 1. האם אירע למערער אירוע חריג ביום הופעת האוטם המצדיק התייעצות עם מומחה רפואי. בית הדין האזורי השיב על כך בשלילה. חברתי, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השיבה על כך בחיוב, ואני סובר, שחומר הראיות מוכיח בעליל, ללא ספק ספיקא, כי לא אירע למערער אירוע חריג ביום הופעת האוטם. 2. אירוע חריג הוא ראשית לכל אירוע שהנפגע בעצמו חש ומרגיש שאכן היה זה אירוע חריג. התחושה הסוביקטיבית של הנפגע היא זו, שבין השאר, מעידה על חריגותו של האירוע, והיא זו שלמעשה הופכת אירוע רגיל לאירוע חריג. 3. מידת השפעת אירוע חריג על הופעת אוטם מקורה בתיאוריה רפואית הסוברת שמאמץ מיוחד, התרגשות או התרגזות מיוחדים יוצאי דופן עלולים לגרום למרקם הטרשתי הקיים לסתום את העורק. ברם, לשם כך צריך שהמאמץ יהיה אכן יוצא דופן הן בבחינה אובייקטיבית ובעיקר מנקודת ראות סובייקטיבית של האובייקט הנפגע עצמו. אם האובייקט הנפגע לא סובר, שהתאמץ מאמץ מיוחד חריג או יוצא דופן, או שנגרמה לו התרגזות חריגה, הדעת נותנת, שמאמץ זה לא יכול היה להשפיע רפואית על האיש, ולא יכול היה לגרום לסתימת העורק, שהרי המערער עצמו לא חש בכך, ואם הוא לא חש בכך, הכיצד אירוע זה יכול להיות מוגדר כאירוע חריג שעלול היה לחולל את האוטם. 4. בחינת חומר הראיות מעידה על כך, שהאירוע הסמוך להופעת הכאבים לא היה אירוע חריג על פי דבריו של המערער עצמו, וכי הוא זכה לציונו, משום שהאוטם אירע מיד בסמוך לו. מסקנת הדברים היא, שלא חריגותו של האירוע גרמה למערער להזכירו, אלא סמיכות הזמנים בינו ובין הופעת הכאבים. סמיכות זמנים כשלעצמה אין די בה כדי לקשור סיבתית בינה ובין האוטם. דרוש שהאירוע שקדם להופעת הכאבים יהיה אירוע חריג (ראו לעניין זה : דב"ע נא/ 104-0 המוסד לביטוח לאומי - דניאל חיים, פד"ע כ"ג 360; דב"ע נג/181-0 ישראלי עזריאלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ח 209 ; עב"ל 253/98 גשינסקי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(28), 25). 5. נביא להלן את חלקים גדולים מדברי המערער בנ/2 - הודעתו לחוקר המוסד, כאשר אנו מדגישים את אותם קטעים המצביעים על כך שלא באירוע חריג עסקינן. "אני עובד בבנק דיסקונט כבר 27 שנים. בשנתיים וחצי האחרונות אני משמש כמנהל סניף בנק דיסקונט סניף שכונת התקווה ברח' אצ"ל ת"א. ש. ספר לי מדוע הגשת תביעה לפגיעה בעבודה? ת. ביום הארוע ב-18.10.00 הגעתי לעבודה כרגיל, בסניף דיסקונט בשכונת התקווה בשעה 8:15 בבוקר. הסניף שם מבחינת אוכלוסיית הלקוחות קשה מאוד. הם חייבים הלקוחות המון כסף חייבים כספים רבים ואני מתפקידי כמנהל הסניף ללחוץ עליהם ולהרים טלפונים כדי שיביאו את הכספים וזה על הבוקר מידי בוקר יוצר מתיחויות ואז מתחילים צעקות ומריבות ביני לבין הלקוחות ובאחד הבקרים ביום האירוע ב-18.10.00 למעשה עוד לפני זה שבוע או ארבעה ימים קודם לארוע היתה לקוחה שהגיעה עם בעלה לסניף בבוקר וביקשה הלוואה מהסניף לקנות אוטו והבקשה לא אושרה. לא אישרתי לה כי לא היה נראה לי שתוכל להחזיר את ההלוואה והיא התחילה לצעוק ולקלל אותי ולאיים עלי כנראה שזה אחד הדברים המצטברים שהשפיעו עלי. היו עוד כמה מקרים נוספים לפני כן שהיה לי ויכוחים עם לקוחות נוספים גם בנושא כסף שביקשו הגדלות אשראי או הלוואות שלא אישרתי להם וגם אז כל הזמן קיללו וצעקו עלי בנוכחות כל עובדי הסניף. אז באותו בוקר ב-18.10.00 בערך בשעה 8:30 בבוקר הרגשתי כאבים בחזה והיה לי זיעה קרה. אמרתי לפקידים בסניף שיזמינו לי דחוף אמבולנס כי הרגשתי שאני לקראת התקף לב שאני מקבל התקף לב. הגיע אמבולנס ופונתי לביה"ח איכילוב ושם נכנסתי לצינטור ותוך כדי הצינטור חטפתי דום לב והועליתי לניתוח מעקפים. החליפו לי צינור ראשי בלב. תוך כדי הניתוח ראו שהריאות יש להם מחלה בשם אפיזמה וחתכו לי חלק מהריאות. ש. האם היה ארוע באותו יום ב-18.10.00 שקדם להרגשתך הרעה? ת. הגעתי לעבודה בשעה 8:15 או 8:20 וקיבלתי טלפון לישיר, טלפון אנונימי שנשמע כמו קול של גבר וקילל אותי ואיים עלי אתה מניאק וטרק את הטלפון. התחלתי לענות לו והוא טרק את הטלפון אין לי מושג מי זה. עניתי לו אתה מניאק ולגרות אותו לדבר כדי לזהות מי זה ולא הצלחתי לזהות והוא טרק לי את הטלפון, זה כנראה אחד מתוך עשרות לקוחות שלא אישרתי להם מה שרצו. השיחה בטלפון היתה כשלוש ארבע דקות ורוב הזמן שמעתי את הקללות של אותו אדם ומיד לאחר השיחה התחילו לי כאבים בחזה, זיעה קרה והרגשתי כבדות ביד שמאל. ש. מה בדיוק אמר לך אותו אדם בטלפון? ת. הוא אמר לי שאני מנהל מניאק ולא מתחשב במצבם של אנשים לעומת זה המנהל הקודם היה בסדר, הוא אמר שיום אחד הוא יראה לי ויחכה לי בפינה ואמר שיודע איפה אני מחנה את האוטו והוא יחכה לי איזה ערב. יש לציין שבמהלך השנתיים וחצי שאני מנהל הסניף קיבלתי איומים רבים וקללות מלקוחות וכנראה שכל הלחץ הצטברות של השנתיים וחצי שאני מנהל סניף עם האיומים והקללות מלקוחות גרם לי מתחים עד לפגיעה. ש. האם השיחה הזו שהיתה בבוקר בטלפון היתה שיחה שגרתית רגילה עבורך או שיחה שונה מהרגיל , יוצאת דופן. ת. במהלך השנתיים וחצי שאני מנהל הסניף תמיד היו לי ויכוחים ומריבות וצעקות אין סוף עם לקוחות ואיומים מלקוחות או בטלפון או לקוחות שהיו באים לסניף וצועקים ומאיימים על פקידים ועלי. זה הויכוחים הצעקות והקללות היו דברים שגרתיים בסניף. בשנה הראשונה שעבדתי כמנהל הסניף לקחתי קשה את כל הויכוחים והאיומים וגם בשנה השניה, שלקוחות היו מקללים ומאיימים עלי וגם על פקידים בקול והייתי מתווכח בחזרה עם הלקוחות, לא הייתי מוותר להם. ש. היום אתה מקשר את פגיעתך לאירוע מסויים או לויכוח מסויים בעבודתך או באופן כללי לעבודתך במשך השנים? ת. אני מקשר את פגיעתי לאופי העבודה במשך השנים בסניף התקוה שבמשך השנתיים וחצי היו ויכוחים וקללות וצעקות מלקוחות. אני לא מקשר את פגיעתי לארוע מסויים אלא להצטברות מקרים מצטברים במשך השנים השנתיים וחצי שהיו קללות ואיומים מלקוחות. ש. האם היו עדים לשיחת הטלפון שניהלת ביום הפגיעה? ת. לא. הייתי לבד בחדר שלי וקיבלתי את הטלפון לישיר שלי ולא מדובר בשיחה חריגה. כל בוקר וכל צהריים הייתי מקבל טלפונים מהסוג הזה של איומים וקללות מלקוחות. ש. האם לפני תאריך 18.10.00 סבלת ממחלות כלשהן לחץ דם, סכרת, לב? ת. לא. לא סבלתי משום דבר עד לאותו ארוע. ש. האם עישנת? ת. אני עישנתי 40 שנים עד לאותו אירוע. הייתי מעשן 2 קופסאות סיגריות ביום. ש. האם היו מקרים שעקב ויכוחים וקללות של לקוחות הזמנת משטרה לסניף? ת. היו הרבה מקרים שעקב ויכוחים וצעקות וקללות של לקוחות הזמנו משטרה לסניף כדי להרגיע את הלקוחות, כי פחדנו שלא ירימו ידיים, ככה היה כל הזמן במשך השנתיים וחצי. ש. אם לדבריך ישנם הרבה ויכוחים וקללות וצעקות עם לקוחות מדוע ציינת דווקא את המקרה של האישה שנכנסה עם בעלה וכשלא אושר לה הלוואה לרכב החלה לצעוק ולקלל? ת. זה המקרה הראשון שעלה לי בראש והיה כארבעה ימים קודם אבל לדוגמא גם שבועיים לפני כן היה לי ריב עם לקוח. זה לא מקרים חריגים תמיד במשך השנים היו ויכוחים וקללות עם לקוחות ואיומים וכנראה שכל זה הצטבר במשך השנים. ש. האם היו מקרים שלקוחות הרימו ידיים? ת. לא. היו דחיפות או איומים ככה במשך כל השנים. ש. מדוע אתה מקשר את פגיעתך לעבודתך? ת. בגלל ההצטברות של ויכוחים ואיומים של לקוחות במשך השנים שאני עובד בסניף התקווה." (ההדגשות הוספו - ע.ר.) 6. כאמור מנ/2 נראים הדברים בעליל שהמערער בעצמו לא יחס לאירוע ביום הופעת האוטם גוון יוצא דופן, וכי יחס את הופעת האוטם למתח מצטבר. 7. גם בדברי ההסבר המצורפים לתביעתו למוסד (נ/1) ציין המערער קודם כל את האירוע שאירע ארבעה ימים קודם להופעת האוטם ואשר בו השתוללה לקוחה בשל סירוב של המערער לאשר לה הלוואה. 8. בתצהיר המערער, ציין המערער אירוע שלא בא זכרו במסמכים הקודמים לו כרונולוגית, והוא הויכוח עם שוקי. בית הדין האזורי דחה גרסה זו כבלתי אמינה. ברם יש לציין, כי ריבוי הגרסאות מחליש את רושם עוצמת האירוע הטלפוני ביום הופעת האוטם. אילו היה זה אירוע כה חזק בעוצמתו, יש להניח שהמערער לא היה נזקק לתוספות למיניהן לחזק אותו אירוע. 9. בסיכומיו בבית הדין האזורי התרכז המערער באירוע הויכוח עם שוקי המכונה בסיכומיו "האירוע השני". מכאן ניתן להסיק, ש"האירוע הראשון", לא היה בו עוצמה מספקת, כדי להציגו כאירוע חריג, בניגוד לאירוע השני, שבית הדין האזורי פקפק באמיתותו. 10. לדידי, לא עמד המערער בדיון ולכן הנטל להוכיח אירוע חריג, אין מקום למינויו של מומחה יועץ רפואי במקרה זה., ברם שוכנעתי על ידי חברותי, שגם ספק מצדיק מינוי מומחה רפואי, ולכן אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעו. 11. סוף דבר - הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימונה מומחה רפואי, כמתחייב מפסק הדין. המשיב ישלם שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. אירוע חריגהגדרות משפטיות