עישון בחדר כושר

פסק דין מבוא 1. 1. עניינה של תביעה זו על סך 50,000 ₪ הוא פיצוי בגין עישון במקום ציבורי עקב הפרה של הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג - 1983 (להלן: "החוק למניעת עישון") , וחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1988 (להלן: "חוק שיוון זכויות"), וכן ביטול מנוי אצל הנתבעת 1 שנעשה שלא כדין. 2. 2. הנתבעת 1, דיזנגוף קלאב בע"מ (להלן: "החברה") היא המנהלת והמפעילה של מועדון כושר ובריאות "שייפ", הממוקם במרכז המסחרי הידוע כ-"דיזנגוף סנטר" בתל אביב (להלן: "המועדון"). 3. 3. התובע, הסובל מאסטמה כרונית, רכש מנוי למועדון לתקופה של שנתיים, החל מיום 18.10.06 עד ליום 17.10.08. עישון שלא כדין 4. 4. לטענת התובע, הנתבעת 2 (להלן: "הילה"), שהיתה אחת מעובדותיה של החברה, עישנה בכניסה למועדון, בניגוד להוראות החוק, דבר שגרם לתובע אי נוחות וקשיי נשימה. עוד טען התובע שלא רק הילה עישנה מחוץ למועדון, אלא גם עובדים אחרים של החברה, ובחלק מהמקרים הוא אף תיעד את עובדי החברה מחוץ למועדון, במתחם בית הקפה "ארקפה" ובשטחי המרכז המסחרי דיזנגוף-סנטר, כשהם מעשנים. התובע טען שהיה מעיר מפעם לפעם לאנשי הקבלה במועדון על כך שהעישון בשטחי המרכז המסחרי אסור, וכי כשהוא נכנס ויוצא מהאזור ונושם את עשן הסיגריות הוא לא חש בטוב, אולם ללא הועיל. התובע אף ביקש מבאת-כוחו על מנת שתפנה לחברה, כמו גם לבית הקפה, בעניין הימצאותם של עובדי החברה מעשנים בבית הקפה ובמתחם המרכז המסחרי, אולם למרות זאת, לא חדלו עובדיה של החברה מלעשן, ולכן נאלץ להגיש תביעה זו. 5. 5. טוען התובע שהחברה הפרה חובה חקוקה עת איפשרה לעובדיה לעשן במקום ציבורי בניגוד להוראות חוק למניעת עישון, והחשיפה לעישון גרמה לו עוגמת נפש רבה, מה גם שהתנהלותה של החברה הינה רשלנית בכך שלא מנעה את הפגיעה בו. עוד טוען התובע שיש לחייב את הילה בסכום התביעה, כמי שעישנה בניגוד לחוק למניעת עישון וגרמה לו אי נוחות ועוגמת נפש עת נאלץ לשאוף עשן סיגריות מזיק. 6. 6. עוד טוען התובע, כי בהיותו סובל מאסטמה כרונית, וכתוצאה מכך הוא בעל מוגבלות, והכניסה למקום בו קיים עשן טבק מסכנת את יכולתו לנשום אוויר, ולאור הוראות חוק שוויון זכויות, הפרו הנתבעות את זכות נגישותו למועדון, והוא זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪. 7. 7. מנגד, טוענות הנתבעות כי תחום המועדון הוא ללא עישון. נטען שהחברה אינה שולטת בתחום שמחוץ למועדון ואינה אחראית לנעשה בו. החברה מציינת כי היא מקפידה על כך שעובדיה ומנוייה לא יעשנו בתחום המועדון, ואף הורתה לכל העובדים שלא לעשן אף בשטחי המרכז המסחרי "דיזנגוף סנטר", אולם אין לה יכולת לעקוב אחר מעשי העובדים מחוץ למועדון ו/או בשעות הפנאי שלהם. ביטול המנוי 8. 8. התובע טוען שביום 11.8.07 הגיע למועדון, אולם לא ניתן לו להיכנס אליו, בטענה כי תוקפו של המנוי פקע. כל ניסיונותיו של התובע לברר כיצד פקע תוקפו של המנוי עלו בתוהו, והוא שב לביתו כלעומת שבא. התובע טען שביום 12.8.08 שוחח טלפונית עם נציגת החברה בשם שירה שהודתה לפניו כי נפלה טעות עת בוטל המנוי וכי הוא יוכל לשוב ולהתאמן במועדון. התובע ביקש אישור בכתב, שלא הועבר אליו עד היום. 9. 9. לטענתו, "ביטול המנוי נעשה עקב תלונותיו בעניין העישון, ועצם ביטול המנוי מהווה הפלייה אסורה שהופעלה כלפיו כמי שסובל מאסתמה ושלא כדין". 10. 10. לטענת הנתבעות, התובע שלח הודעה בכתב ביום 7.8.07 בבקשה לבטל את המנוי בתום השנה הראשונה, וכך נעשה. לטענת החברה, עקב טעות אנוש בוטל המנוי מיידית ולא בתום השנה הראשונה, אולם משהתגלתה הטעות, הוחזר המנוי לתוקף ומי מטעמה אף התנצלה בפני התובע על הטעות. לטענת הנתבעות, רק מכתב התביעה למדו כי התובע סובל מאסתמה ולא ידעו על מחלתו זו כלל. דיון והכרעה 11. 11. התקיים דיון הוכחות, במסגרתו נחקרו העדים, ובסומו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. החוק לשיוויון זכויות 12. 12. כבר בראשית הדרך אציין שאני דוחה את כל טענות התובע ביחס לחוק שוויון הזכויות ועל יישומו במקרה שלפנינו, וזאת בהעדר כל רלוונטיות, והתובע, למזלו כי רב, אין חלקו נופל בגדר המוגבלות שחוק שוויון הזכויות חל עליו. יובהר - המדובר בחוק בעל חשיבות מהמעלה הראשונה שמטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וליתן מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו (ראה סעיף 2 לחוק שוויון הזכויות). החוק נחקק לאור ההכרה בעקרון השוויון, בהכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות (ראה סעיף 1 לחוק שוויון הזכויות); סעיף 5 לחוק שוויון הזכויות, הדן בהגדרות מגדיר 'אדם עם מוגבלות' כ-"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים;" (ההדגשה שלי - ע.מ.). 13. 13. לתמיכה במצבו הרפואי של התובע הובאה חוות דעתו של ד"ר דוד סתיו מיום 2.5.08 שמציין בחוות דעתו הקצרה כי התובע סובל ממחלת האסטמה, המתבטאת בהתכווצות השריר החלק בסמפונות עקב מגע עם חומרים שונים, שגורמת לירידה זמנית בקוטרם יחד עם התהליך הדלקתי המהווה חלק מהמחלה. מציין ד"ר סתיו שמבחינת חומרת מחלתו של התובע הוא זקוק לטיפול מונע קבוע. ד"ר סתיו ציין בעדותו כי בבדיקת ריאות ותפקודי הריאה שערך התגלתה הפרעה חסימתית קלה בלבד, "יותר טובה מהבדיקה הקודמת" (ראה עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 9-11). לא הובאה לפני כל ראייה ממנה ניתן ללמוד כי לתובע לקות אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי (או באופן כלשהו) באחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. 14. 14. נהפוך הוא; התובע העיד על עצמו שהוא פעיל בגביית חובות, נותן חוות דעת בנושאי אשראי (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-25). התובע מציין כי הוא אוטודידקט הפעיל מול חברי הכנסת ובתחום הרפורמה של ההוצאה לפועל (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-7) ולמעשה מציין ש-"יש דברים עקרוניים במדינה שצריך לטפל בהם" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 8). התובע גם העיד, בסעיף 21 לתצהיר עדות ראשית מטעמו כי הוא פועל נחרצות ליישום החוק למניעת העישון. למעשה, מכל האמור ומכל שהובא לפני, יש ללמוד כי אין לתובע כל מגבלה שבגינה יש ליישם לטובתו את החוק לשוויון זכויות, ויהיו כאלו אף שיטענו כי טענת התובע בקשר ליישום חוק זה על המקרה שלפנינו אינו אלא שימוש ציני ובלתי ראוי. כאמור כל טענותיו של התובע ביחס לחוק זה - נדחות. הפרת החוק למניעת עישון 15. 15. הילה עישנה במקום ציבורי. כך הוכח לפני בראיות שהובאו. על כך אין, ולא יוכל להיות חולק. הוראת סעיף 1 לחוק למניעת עישון קובעת מפורשות שאין לעשן במקום ציבורי, וקובעת את הסנקציה העונשית לצידה של עבירה זו. 16. 16. השאלות שיש לדון בהן עתה, אם כן, הן - האחת, האם הפרת החוק למניעת עישון על ידי הילה, מקימה, כשהיא לעצמה ומכוח הוראות החוק למניעת עישון, עילת תביעה אזרחית של התובע, המוטרד מהעישון כנגדה, והשאלה השנייה - מהי אחריותה - אם בכלל - של החברה, למעשה זה של הילה. 17. 17. האם הפרת החוק למניעת עישון על ידי הילה מקימה עילת תביעה אזרחית של התובע כנגדה מכוח הוראת חוק זה. לעניין זה אבקש להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון ב-רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 5.7.06) בו נאמרו הדברים הבאים: "... בנידון דידן הטעם לקבלת הערעור היא חשיבות יישומו של החוק להגבלת העישון גם בהקשרים אזרחיים... ... אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים. תביעה בעקבות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אף היא דרך לכך, בשעה שענייננו בנזק לאדם, המצטבר והולך..." לאור דברים ברורים אלו, ומשהפרה הילה את הוראת סעיף 1 לחוק למניעת עישון, הרי מעבר לסוגייה העונשית, הרי קמה לתובע עילת תביעה אזרחית ישירה כנגדה, כמי שנפגע מנזקי העישון. 18. העישון גורם נזק בריאותי כבד למעשנים, ולסובבים אותם הנאלצים לשאוף את עשן הסיגריות. מטרת החוק למניעת עישון היא למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות. ההכרה בנזקי העישון אף מצאה את ביטוייה גם בהלכה הפסוקה: ראה בג"ץ 194/88 האגודה למלחמה בסרטן נ' מינהלת מרכז ההשקעות, פ"ד מ"ב (3) 294. 19. לגישתי, בעת פסיקת פיצוי בגין הפרת החובה החקוקה, ראוי לפסוק פיצוי הולם, וזאת אף ללא הוכחת נזק, על מנת להרתיע את עוברי העבירה ואת הרבים, ועל מנת לחזור ולהשריש את הנורמה הברורה שנקבעה על ידי המחוקק. אין המדובר בעניין של מה בכך אלא בענייני בריאות עסקינן, וראוי ליתן לעניין זה משקל בעת פסיקת הפיצויים. ייאמר באופן צלול וברור - מעבר לסנקציה הפלילית לה צפוי העובר על הוראות החוק למניעת עישון, יהא אף צפוי לסנקציה אזרחית, ובית המשפט יפסוק פיצוי ראוי בגין מעשיו אלו הפוגעים בבריאות הזולת. 20. 20. משקבע המחוקק הוראה ברורה, ראוי שראשי הרשויות המקומיות יפעלו באופן נחוש, נמרץ ומיידי להסמכת מפקחים לאכיפת החוק, ויפעלו בנחישות לשמירת בריאותו הציבור. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם מעשי יחידיה, הבוחרים להתעלם - לעיתים אף במפגיע - מהוראות החוק למניעת עישון. 21. 21. הוכח לפני שהילה עישנה במקום ציבורי ולא חדלה מעשות כן, גם לאחר שהתובע העיר לה על כך. התרשמתי שלמעשה התקיימו פגישות עם לקוחות פוטנציאליים בבית הקפה ארקפה שבמרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, ובמסגרת הפגישות האלו, עישנה הילה - כמו גם עובדים אחרים של החברה. ההתרשמתי שהתובע ניסה וביקש להפסיק את "תרבות העישון", אולם הילה לא שעתה לבקשותיו, והמשיכה בשלה. לאור האמור לעיל, תוך איזון של כלל הנסיבות בתיק, ובהתחשב באינטרסים השונים, אני מחייב את הילה לפצות את התובע בסכום של 1,000 ₪. 22. 22. באשר לאחריותה של החברה - אני סבור שמאחר והעישון נעשה מחוץ לחצריה, מקום שלחברה לא היתה שליטה עליו, אין להטיל עליה אחריות בגין מעשיה של הילה. הוראות החוק למניעת עישון דנה באחריות המחזיק במקום ציבורי, ובעניינו המדובר בצד ג', שלא נתבע במסגרת תביעה זו. לא הוכח לפני כי החברה הסכימה למעשיה של הילה, ולא מצאתי מקום לראות באחריותה השילוחית של החברה למעשיה של הנתבעת 2. אין בידי לקבל טענת התובע כי החברה סייעה בצורה פעילה להפרת הוראות חוק למניעת עישון בכך שלא אסרה על עובדיה לעשן במקום ציבורי - ראשית קיימת הוראת חוק מפורשת האוסרת על העישון במקום ציבורי, ושנית החברה אינה יכולה לשלוט על מעשי עובדיה בכלל ומעשיה של הילה בפרט מחוץ לכותלי המועדון. לא ניתן להרחיב את שליטתו ואחריותו של המעביד מעבר לתחומי מקום העבודה. לאור האמור - אני דוחה את התביעה כנגד החברה ככל והדבר מתייחס להפרת החוק למניעת עישון. ביטול המנוי 23. 23. אין חולק שהמנוי בוטל. טוען התובע כי המודבר בביטול שלא כדין עקב תלונותיו בנושא העישון, ומנגד נטען על ידי הנתבעות כי המדובר בטעות אנוש לאור מכתבו של התובע בו הוא מודיע על ביטול המנוי. 24. 24. התובע מודה כי בשיחה טלפונית עם נציגת החברה למחרת היום הודיעה לו בעל פה כי המדובר בטעות אנוש וכי היא מתנצלת וכי המנוי חודש. 25. 25. לאחר ששמעתי את העדויות בתיק נחה דעתי שהמנוי לא בוטל עקב תלונותיו של התובע בעניין העישון ואני דוחה את טענותיו אלו. התרשמתי שהמדובר בבלבול וטעות אנוש בלבד עקב מכתבו של התובע מיום 5.8.07, שנוסח בצורה שאינה בהירה דיה: "הנני [מ]ממש את תחנת היציאה העומדת לזכותי בחודש אוקטובר 2007. ... הנני מודיע כי המנוי שעבורו שילמתי עבור ראם הרוש מבוטל... כמובן במידה ותחליטו להמציא לי אישור כפי שהבטחתם לעשות ... אחזור בי לאחר קבלת האישור..." (להלן: "מכתב הביטול"). אינני סבור שיש בראיות שהובאו לפני ללמד כי הדבר נעשה בזדון או כי נרקמה כנגד התובע קונספירציה מטעם החברה על מנת לבטל את מנוי עקב תלונותיו בגין העישון. המעשה שהוביל לביטולו השגוי של המנוי, הוא משלוח מכתב הביטול; לולא המכתב לא היה מבוטל המנוי, גם לא בשוגג. 26. 26. לא היה בידי לקבל את טענת תובע שהמנוי בוטל בשל רצונו לעמוד על קיום הוראות החוק למניעת עישון, וגם אם בוטל (בשגגה) המנוי, ובגין הביטול יהיה זכאי התובע לתשלום פיצוי, אין להתעלם מכך שיום למחרת כשהתבררה הטעות סודר העניין והתובע רשאי היה להמשיך את פעילותו במועדון כרגיל. 27. 27. אינני מתעלם מכך שיכול ונגרמה לתובע עוגמת הנפש עקב אי היכולת להתאמן ביום 11.8.07, אולם התרשמתי שהתנהגות התובע מול פקיד הקבלה, מר אדיר שמור, חרגה מגדר הסביר והמקובל - התרשמתי שהתובע היה כעוס מאוד, ועמד על מתן הסבר לאלתר, והתנהגותו שלו יש בה כדי לשלול ממנו ממנו פיצוי בשל עוגמת נפש שנגרמה לו בשל מניעה להכנס למועדון. 28. 28. טענות התובע בגין האפליה בגין מחלת האסטמה אינן ראויות וטוב היה לולא נטענו. התובע לא הופלה בגין מחלתו, עניין מחלתו לא היה ידוע לנתבעות עד לקבלת טיוטת כתב התביעה ורק במסגרת ההליך העלה התובע עניין מחלתו זו; התובע הצהיר בפני החברה שאינו סובל מכל בעיה רפואית והמציא אישור רפואי בו צויין כי הוא כשיר לעסוק בפעילות גופינית, ולמעשה לא הובאה כל ראייה כי הנתבעות ידוע על מחלת האסטמה של התובע, וכל טענותיו לעניין זה נדחות. לעניין הטענה בדבר מוגבלות התובע בשל מחלת האסטמה, אחזור על האמור בדברי לעיל לגבי החוק לשוויון זכויות. לסיכום: 29. 29. התביעה נגד החברה נדחית. 30. 30. כאמור בסעיף 21 לעיל, אני מחייב את הילה לשלם לתובע את הסכום של 1,000 ₪ שישולמו תוך 15 ימים מהיום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה (13.8.07) ועד לתשלום המלא בפועל. 31. 31. במכלול הנסיבות בתיק זה, כל צד ישא בהוצאותיו. טבק / סיגריותעישון במקומות ציבורייםחדר כושר / מכון כושר