פסק דין 1. הנתבע היה הבעלים של רכב מסחרי מסוג "סיטרואן ג'מפי", שנת יצור 2002, 9 מקומות ישיבה (להלן: "הרכב"). התובע רכש מן הנתבע את הרכב ביום 10.11.05 ולאחר הרכישה טען כי הוטעה בכל הנוגע למד הקילומטרים של הרכב, דהיינו שמד הקילומטרים אינו משקף נכונה את מספר הקילומטרים שהרכב נסע בפועל, וזאת מבלי שהדבר נאמר לו קודם לרכישה. לפיכך הודיע התובע לנתבע על ביטול העסקה בטענה כי העסקה הייתה נגועה בהטעיה או בטעות יסודית. התובע דרש ביטול והשבה של סך של 70,000 ₪ שלטענתו שילם בעבור הרכב, וכן סך של 9,624 ₪ עבור הוצאות תיקונים שעשה לרכב וכן 582 ₪ עבור שמאות ו- 5,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבע טען בכתב ההגנה כי הודיע לתובע עוד לפני העסקה כי מד האוץ תוקן ואינו משקף את מספר הקילומטרים הנכון (ההפרש היה בין 112,000 ק"מ לבין מעל 200,000 ק"מ) וכי ממילא בשל תקלות נוספות שהיו לרכב הוא מכר את הרכב בסכום של 40,000 ₪ במקום מחיר המחירון שעמד על סכום של 73,000 ₪. 2. אין מחלוקת כי בסמוך לפני 10.11.05 פרסם הנתבע את הרכב למכירה במודעה בעיתון. התובע שהינו אדם דתי שעוסק בחינוך והוראה ולטענתו, מעולם לא היה בעלים של רכב, ביקש לרכוש רכב לשימושו ולשימוש משפחתו הרחבה. התובע ראה את מודעת הפרסום של הרכב בעיתון ויצר קשר עם הנתבע. התובע לקח את הרכב למכון רישוי מטעמו לפני שרכש את הרכב. עותק מטופס הבדיקה צורף נספח א' לכתב התביעה. 3. אין מחלוקת כי הצדדים חתמו ביום 10.11.05 על זיכרון דברים לרכישת הרכב. אין גם מחלוקת כי התובע והנתבע היו לבדם במעמד החתימה על גבי זיכרון הדברים (אמנם בחקירה הנגדית התברר כי זיכרון הדברים הוא בכתב ידה של בתו של הנתבע, אך גם התובע לא טען כי היא הייתה עדה לסיכום הדברים בעל פה בינו לבין הנתבע, ולכן איני מייחסת לכך חשיבות). הנתבע הוציא חשבונית מס/קבלה מספר 2023 על סך 40,000 ₪ בהתאם לזיכרון הדברים. על גבי החשבונית גם פורט מספר ההמחאה שנתן התובע לנתבע משוך על בנק המזרחי (נספח ג' לכתב ההגנה). 4. בזיכרון הדברים נכתב כך: "עלות המכירה 40,000 ₪. מתחת למחירון עקב תקלות דרסטיות, לאחר שהקונה בדק את הרכב במכון מורשה והרכב לשביעות רצונו, לאחר שהובא בפניו כל תקלות הרכב - זאת למנוע כל דרישה או תביעה כלפי המוכר". לאחר מכן באות חתימות התובע והנתבע. 5. לאחר החתימה על זיכרון הדברים והעברת הבעלות של הרכב מהנתבע לתובע טען התובע כי הוטעה, כאמור, במד הקילומטרים ולאחר למעלה מחודש שלח מכתב באמצעות בא כוחו לנתבע והודיע על ביטול העסקה. 6. התובע טען כי החשבונית שהוציא הנתבע וזיכרון הדברים אינם משקפים את הסכום המלא ששילם לנתבע וכי שילם לו סכום נוסף, אשר לא צוין על מנת לחסוך לנתבע במס הכנסה. התובע טוען כי הסכום ששילם היה 70,000 ₪ ולא 40,000 ₪. התובע טוען כי זיכרון הדברים מבטא את הסכום הנכון וכי הבעיה במד הקילומטרים הובאה לידיעת התובע וכי היא מבוטאת במילים "תקלות דרסטיות" המצויות בזיכרון הדברים. 7. להוכחת טענותיו כנגד הנתבע וכנגד זיכרון הדברים הביא התובע את עדויותיהם של מר מנחם דגן, בעל מוסך שראה את הרכב לפני רכישתו; מר משה ישעיה, שהוא שרת בבית הספר שבו עובד התובע; מר מיכאל רייס, שתיקן את הספידומטר; זאב גליק, גיסו של התובע. בנוסף הובאו לעדות מר אברהם רחמני, בעל מגרש המכוניות ממנו קנה הנתבע את הרכב, וכן מר יום טוב תורג'מן, אשר במוסך שלו הרכב מטופל כיום. הנתבע לעומת זאת העיד לבדו וצירף להוכחת טענותיו הן את זיכרון הדברים, אשר התובע לא צירף לכתב התביעה, הן את החשבונית וכן את ההסכם עליו חתם כאשר רכש את הרכב ועל פיו הוא רכש את הרכב בסכום של 61,000 ₪ בלבד. דיון והכרעה 8. לאחר ששמעתי את הנתבע ואת התובע וכל עדיו ואת חקירותיהם הנגדיות אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח כי הוטעה על ידי הנתבע עובר לחתימה על זיכרון הדברים. להלן אפרט את נימוקי. 9. העדויות שהביא התובע לא תמכו ולא יכלו לתמוך בעיקר המחלוקת שבינו לבין הנתבע, דהיינו כמה שולם על ידו ומה נאמר במהלך המשא ומתן. 10. יתר על כן טענתו של התובע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמנית אין מקום לשמוע טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא אם כן הודה בה הנתבע בעל פה או בספריו. ואילו במקרה זה לא הודה הנתבע בשום דרך שהיא בטענת התובע כי הסכום שנרשם בזיכרון הדברים אינו משקף את הסכום שנקבע בין הצדדים ולכן אין מקום לקבל את טענת התובע. 11. יתר על כן, טענת התובע מציגה אותו כמי שמוכן לשתף פעולה לצורכי רמייה של מס הכנסה ושלטונות המדינה. התנהגות זו מפחיתה ממהימנותו של התובע והעובדה כי לא היסס לטעון כי היה מוכן לשתף פעולה באופן שכזה, מעלה חשש לאמינות עדותו. 12. בנוסף ישנו חיזוק של ממש לטענות הנתבע דווקא מעדות של עד התובע, מר יום טוב תורג'מן, בעל המוסך אצלו מטופל הרכב. מר תורג'מן העיד כי הליקויים שנמצאו ברכב תוקנו על ידו בסכום של כ-10,000 ₪, ורק לאחר מכן היה הרכב ראוי לנסיעה. דבר זה מתיישב דווקא עם טענות הנתבע לפיהן הוריד ממחיר המחירון סכום ניכר אף יותר מעשרת אלפים ₪ בחלקו בשל התקלות, שהיו ברכב ובחלקו בשל החלפת מד האוץ, שאת כולן ביחד כינו "תקלות דרסטיות" בזיכרון הדברים. 13. עוד יש לציין כי התובע הינו אדם היודע ספר והוא מורה ומחנך בבית ספר, ולכן קשה להבין מדוע הסכים לחתום על זיכרון דברים שבו לא נכתבה האמת ולמעשה על פי עדותו היא שיקרית לחלוטין, משום שלא רק המחיר בה לא נכון, אלא הוא הסכים לכתוב כי המחיר הינו מתחת למחירון "עקב התקלות הדרסטיות", ולאחר שהוא בדק את הרכב במכון. עוד לא מובן מדוע הסכים לכתוב כי הדבר נועד למנוע תביעה כלפי המוכר, שהרי כל זה נכתב ללא קשר להונאת מס הכנסה ולא נדרש לצורך הונאה זו. כל אותם דברים נכתבו ונחתמו וכעת התובע מבקש להשתחרר מכל אשר נחתם על ידו. חשוב לציין כי לא מדובר בניסוח מסובך או מסורבל שנעשה על ידי עורך דין, אלא בניסוח של שני אנשים שישבו וכתבו את אשר הסכימו ביניהם במילותיהם שלהם. כמובן שהתובע, שהוא אדם מבוגר, אב ילדים, העובד כמורה, היה מסוגל להבין את משמעות המילים עליהם חתם. 14. עוד יש לציין לעניין מהימנותו של התובע את העובדה שלא צרף את זיכרון הדברים עליו חתם לכתב התביעה, למרות שהיה בידו (ראו תשובתו בעמוד 40 שורות 2-3). וכן את העובדה שבעל מגרש המכוניות ממנו רכש הנתבע את הרכב העיד כי הרכב נרכש במחיר של כ- 61,000 ₪, שהוא מחיר פחות ממחיר מחירון וכי הוא רכב מסחרי שלא מתייחסים לגביו לנושא הקילומטראז' כפי שמתייחסים ברכב פרטי רגיל. מכאן שהמחיר שנקבע בזיכרון הדברים היה מחיר סביר יחסית, בהתחשב בזמן שעבר מאז רכישת הרכב, בסוג הטיפול שהרכב נדרש לו על פי בדיקת המוסך, שאכן עלה לתובע כעשרת אלפים ₪, בעובדה שהיה רכב חברה ושמד האוץ שלו מקולקל. יש גם לציין שהנתבע החזיק ברכב כחצי שנה במהלכם לא ביצע כל טיפול לרכב, כפי שהעיד. וגם דו"ח מחשב המוסך לגבי הרכב מצביע על כך שהרכב עבר טיפול רק בינואר 2005 וזאת כאשר הוא נקנה על ידי הנתבע במאי 2005. בנסיבות אלה יש סיבה נוספת לנתבע להפחית מהמחיר, כפי שציין. 15. עד נוסף שהביא התובע הוא גיסו שהעיד כי מסר לו 6,400 דולר במזומן וכי התובע נימק זאת בכך שהוא זקוק לכך לצורך רכישת הרכב. עד זה לא היה נוכח במשא ומתן בין התובע והנתבע ולא בעת התשלום ולכן גם אם מסר כסף לתובע הדבר אינו משכנע למול המסמך החתום על ידי התובע. יש לציין כי התובע גם לא הביא כל הוכחה בכתב (קבלה) לכך שהחליף את הדולרים לכסף ישראלי. עד נוסף שהביא התובע הוא משה ישעיה ועדותו היא לכך שהנתבע דרש 74,000 ₪ בגין הרכב כאשר נפגשו עימו לראשונה ולא 50,000 ₪ כפי שהעיד הנתבע. לעניין זה אני מעדיפה את עדות הנתבע. 16. אשר לבעל המוסך, מר מנחם דגן, אשר אליו הובא הרכב לבדיקה ראשונית, הרי שלמרות שבתצהיר כתב כי שמע את הסכומים שהצדדים החליפו ביניהם במהלך המשא ומתן וכי הסכומים היו 72,000 ₪ ו- 68,000 ₪, הרי שבחקירה הנגדית הגרסה הייתה זהירה יותר: מר דגן העיד פעם אחת שהתובע התקשר אליו ואמר לו "שיש לו אוטו 2002, ג'מפי שעשה בסביבות 117,000 ק"מ. המחירון של 74,000 האם לקנות" (עמוד 11 שורות 23-24), דהיינו שכל מה שנאמר למר דגן הוא שמחיר המחירון 74,000 ₪ ולא שזה המחיר שהוצע לתובע, ובהמשך החקירה הנגדית הוא אומר במפורש: "התובע והנתבע היו אצלי במוסך כאשר האוטו עמד מאחור במרחק 15 מטר מהמוסך עצמו. יש לי מגרש חניה גדול. שם שמעתי ויכוחים. על מה היו הויכוחים אני לא יודע." (עמוד 12 שורות 16-19). לנוכח סתירה ברורה זו בעדותו איני יכולה לסמוך עליו שהוא אכן שמע את המחירים, שהוא טוען ששמע כחלק מן המשא ומתן שהתנהל במוסך שלו. 17. לכך יש להוסיף את נושא הספידומטר. הספידומטר לא הוחלף, אלא תוקן. התיקון נעשה באופן מסודר במוסך מסודר ומורשה לנושא זה ("מיקי ספידומטרים") והנתבע אף יכול היה להציג את הקבלה של התיקון (נספח "ב" לתצהיר הנתבע), שנשמרה בידיו ונכתב בה במפורש "תיקון מד אוץ". מי שמתקן מד אוץ בצורה כזו גלויה ועם קבלות שמורות בידו לגבי התיקון, סביר יותר להניח שאינו מתכוון לרמות בעתיד את קונה הרכב. סוף דבר 18. כפי שעולה מכל האמור והמוטעם לעיל, אני דוחה את התביעה. 19. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 8,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הטעיהרכבקילומטראז' רכבקניית רכב