פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 15,867 ₪. ביום 25/09/05 רכשו אילן מנבר (להלן: "התובע 1"), חוה מנבר (להלן: "התובעת 2"), אסנת מנבר (להלן: "התובעת 3"), אורית אבן צור (להלן: "התובעת 4"), צחי אבן צור (להלן: "הנתבע 5"), עומר אבן צור (להלן: "התובע 6 "- קטין באמצעות התובעים 4-5) מאת גוליבר יוניתורס בע"מ (להלן: "סוכן הנסיעות"), חבילת נופש באנטליה , תורכיה. חבילת הנופש שפורטה בהזמנה 334256 (צורפה כנספח א' לכתב התביעה) אורגנה על - ידי קווי חופשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), בפרטי ההזמנה נקבע כי MNG-AIRLINES (להלן: "הנתבעת 2") תשמש כמוביל אווירי בטיסה 1155 ביום 16/10/05 בשעה 16:25 (להלן: "הטיסה"). לגישת התובעים, לאור העובדה כי התובע 6 היה בזמנים האמורים תינוק בן שנה ושמונה חודשים הייתה שעת הטיסה בעלת חשיבות מכרעת. קודם למועד ההמראה ביקש התובע 1 לוודא את פרטי הטיסה אולם מבירור שערך באתר רשות שדות התעופה לא הופיעה כל רישום באשר לטיסה. משכך פנה אל סוכן הנסיעות וזה פנה לנתבעת1 אשר הודיע כי הטיסה תצא במועד הנקוב על גבי ההזמנה. בפועל, הטיסה יצאה לאחר עיכוב של 8 שעות כך שהתובעים הגיעו למלון לפנות בוקר ביום שלמחרת. התובע מלין על כך כי לאור שיבוש הזמנים סבלו התובעים ובפרט התובע 6 מחוסר שעות שינה ומאי נוחות והמתנה ארוכה בטרמינל. יתרה מכך טוען התובע 1 כי התובעים הפסידו מזמן הנופש דבר אשר פגע בהנאתם. מששבו לארץ פנו אל רשות שדות התעופה על מנת לקבל מידע עדכני באשר לפרטי הטיסה. במכתב מיום 14/11/05 השיבה רשות שדות התעופה כי הטיסה הייתה אמורה להמריא ביום 16/10/05 בשעה 13:30 אולם המריאה בשעה 00:33. לגישת התובעים מן הדברים עולה כי נתוני הטיסה לרבות כרטיסי הטיסה אשר סופקו היו מצג שווא והטעיה. לגישת התובע 1 במידה והיה ידוע לתובעים כי שעת ההמראה אשר ננקבה על כרטיסי הטיסה הינה נעדרת כל אסמכתא מאת רשות שדות התעופה היו נמנעים מלרכוש חבילה זו. לגישתו רישום שעת טיסה פיקטיבי עולה לכדי פגיעה באוטונומיה של הנוסעים ההופכים להיות "שבויים" בידי הנתבעת והמוביל האווירי. לטענתו בהתאם לסעיף 10 לחוק תובלה אווירית תש"מ -1980 חייבות הנתבעות ביחד ולחוד. התובעים מעמידים את נזקיהם באופן הבא: פיצוי יחסי להפסד יום מהחבילה הכוללת בסך 3,867 ₪ ופיצוי בגובה 2,000 ₪ לכל אחד מהתובעים בגין נזקיהם. לאחר שכל ניסיונות התובעים לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיהם כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובעים מכל וכל . לגישתה, היא איננה ספקית השירות וכל תפקידה הינו תיווך בין הצרכן ובין ספקי השירותים, במקרה דנן רכשו התובעים כרטיסי טיסה מאת הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1, ותו לא. הנתבעת 1 טוענת כי כלל לא הייתה צד למשא ומתן בין התובעים ובין חברת גוליבר אשר סיפקה את חבילת התיור וכי כל תפקידה היה תיווך בין התובעים ובין ספק השירות - הנתבעת 2. הנתבעת 1 מודה כי הטיסה האמורה הייתה צריכה להמריא ביום 16/10/05 בשעה 16:25. הנתבעת 1 טוענת כי טענת חשיבות הזמנים כלל לא הובאה לידיעתה. יתרה מכך מביעה תמיהה מדוע בחרו התובעים להזמין טיסת צ'רטר הידועות הן במחירם הזול והן באי הדיוקים השוררים בלוחות הזמנים שלהם. לדידה בהתאם ללוח הטיסות (צורף כנספח א' 1- א' 3) שסופק לנתבעת 1 טיסתם של התובעים הייתה אמורה לצאת בשעה הנקובה על כרטיסי הטיסה. בתצהירה הבהירה גב' חני חדד מטעם הנתבעת 1 כי הזמנים הנקובים בלוח בטיסות הינם בזמן גירניץ' ולמועדים הנקובים בו יש להוסיף שעתיים. למיטב ידיעתה של הנתבעת 1 לא היה כל עיכוב מתוכנן ואילו האינפורמציה שהועברה הועברה לגוליבר אשר ממנה הזמינו התובעים את חבילת הנופש ולא לתובעים עצמם. ביום 23/01/07 התקיים בפני דיון בו ביקש ב"כ התובעים לקבל פסק דין כנגד הנתבעת 2 מאחר ומטעם הנתבעת 2 לא הייתה התייצבות ולא הוגש כתב הגנה. ניתן במעמד הדיון פסק דין כנגד נתבעת 2 וביום 24/01/07 נחתמה פסיקתא לגביה. משכך, פסק דין זה יתרכז ביחסים שבין התובעים לנתבעת מס' 1. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. נטל ההוכחה הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " הנני סבור כי התובעים במקרה זה לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם בכדי להביא לחיוב הנתבעת 1 בעילות המועלות בתביעה. יריבות בין הצדדים טענתה העיקרית של הנתבעת הינה העדר יריבות אל מול התובעים וזאת לאור העובדה כי לא הייתה צד להתקשרות מאחר והזמנת התובעים בוצעה אל מול חברת גוליבר כפי שעלה גם מחקירתו הנגדית של התובע 1. לשאלת ב"כ הנתבעת 1 (חקירה נגדית התובע 1 דיון מיום 17/06/08 עמוד 6 שורות 6-16): "ש. למה לא תבעת את גוליבר? ת. ההלכה המשפטית כפי שהבנתי אותה בהכנת התביעה שהסוכן צריך לעשות גילוי נאות. העובדה שנטענת כלפי קווי חופשה הייתה ידועה אך ורק לקווי חופשה, כך טענה לגבי שינוי מועדי הטיסה לכרטיסי הטיסה שהגישו לאלו שנמכרו למיטב ידיעתם. הפסיקה הקלה עם סוכנים ונתנה להם את הגריס שבמידה ויציינו גילוי נאות, כלומר מודיעים ללקוח, שיש איחור, תקלה, הם פטורים מזה. בנסיבות האלה ראיתי לנכון לתבוע את מארגן הטיסה בגין הטעייה. כי מה שהיה שנמכרו לי כרטיסי הטיסה עליהם מופיע שעה מסוימת וברשות שדות התעופה מודיעים כי השעה הזו איננה השעה שאושרה לאותה טיסה. הטיסה אושרה על בסיס הזמנה של קווי חופשה. הם הגישו בקשה וקבעו בבקשה את השעה ומכרו כרטיסים לשעה שונה ולכן ראיתי לנכון לתבוע את הגוף שיצר את הנזק. " לדידי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הדרוש על נמת להוכיח כי הנתבעת 1 אכן ידעה על האיחור האמור ובוודאי לא הוכח וכן לא עולה כי האיחור היה מתוכנן מראש תוך מעשה של תרמית כלפי התובעים. מחקירתו של התובע 1 ומעיון ממסמך ת/ 2 עולה כי נעשתה פנייה של חברת התעופה לשינוי מועדי הטיסה. לשאלת ב"כ הנתבעת 1 (חקירה נגדית התובע 1 דיון מיום 17/06/08 עמוד 9שורות 9-13): "ש. יכול להיות שעל פי התעודה הזו חברת התעופה פנתה לרשות שדות התעופה יום יומיים לפני ההמראה לאחת וחצי , זה יכול להיות? ת. לפי המידע שברשותי הייתה פניה כזו והיא נדחתה. ש. איפה הפניה הזו? ת. ציינתי אותה היא מופיעה בתיק. חברת לאופר הגישה בקשה." עיון בת/2 אשר הוגש במעמד הדיון מעלה כי השינוי בלוח הטיסות נעשה ביום הטיסה עצמו שעה שהתובעים כבר היו בשדה התעופה. ניתן להבחין כי הראו מספר שינויים אשר ככל הנראה נבעו מבקשתה של הנתבעת 2 או מאילוצים שונים של שדה התעופה, אך עם זאת כלל לא הוכח כי הנתבעת הייתה מודעת לאיחור מבעוד מועד והתרשלה בכך שנמנעה מלמסור הודעה על האיחור ומשכך לא הפרה את חובת הגילוי הנאות לה טוען התובע 1. בעיון בנספח ת/2 עולים הדברים הבאים: "הטיסה תוכננה ל13:30 זמן מקומי 16.10 יום לפני 15.10 התקבל עדכון מחברת לאופר בשעה17:38 ז.מ לאיחור לשעה 16:25 ז.מ כפי שניתן לראות העדכונים הבאים היו ביום הטיסה ולא 24 שעות לפני בשעה 13:36 עודכן האיחור ל20:30 ז.מ ע"י חברת לאופר. בשעה 13:45 עודכן האיחור ל24:00 ותוקן 15 דקות לאחר מכן כך לשעה 22:30." מעשה בית דין התובע 1 העלה טענה לפיה מנועה הנתבעת מלהציג ראיות בתביעה זו וזאת לאור טענתו כי הנתבעת מושתקת מכח מעשה בית דין, וזאת מאחר והנתבעת הייתה צד לתביעה כנגדה בת"ק 001649/06 בגין אותה טיסה. לדידי, לא ניתן ליצור השתק מסוג זה כיוון שאין המדובר באותם בעלי הדין. לעניין זה יפים דבריה של פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית-דין בהליך אזרחי", בעמ' 158: " זהות הפלוגתאות תהא מושפעת משינוי שחל בהרכב הפרסונלי של אחד הצדדים להתדיינות השנייה, לאמור אפילו זהות הפלוגתאות שמעלים בעלי הדין בכל אחת מן ההתדיינויות במרכיביהן העובדתיים והמשפטיים, די שבעל הדין בהתדיינות השנייה אינם אותם צדדים, או מי שיש להם "זיקה משפטית" ((privity לאחד מבעלי הדין להתדיינות הראשונה, כדי למנוע החלתו של כלל ההשתק. הטעם נעוץ בעיקרון, שלפיו אין מעשה בית דין נוצר ומתהווה אלא בין אותם צדדים להתדיינות נושא פסק הדין". יתרה מכך, לאור העובדה כי ההליך אשר התנהל אל מול כב' השופטת עינת רביד היה במסגרת של תביעות קטנות. הדיון מתנהל בין צדדים אשר אינם מיוצגים ואינם בקיאים ברזי המקצוע, דיני הראיות וסדרי הדין גמישים. משכך, נראה כי אין בית משפט זה מחויב לקביעות עובדתיות בפסק דין אשר ניתן בהליך של תביעות קטנות, בפרט שבפני בית משפט זה לא הוצגה מלוא המסכת הראייתית וכתבי טענות הצדדים בהליך הנ"ל. כמו-כן, אינני מקבל את התנגדותם של התובעים להסתמכות הנתבעים על נספחים א' 1 - א' 3 מן הסיבה שהובאה בסעיף 5 לסיכומי התובעים: "... הפרטים הרשומים ע"ג המסמך לא הובהרו והוא אינו יכול לשמש כראיה..." נראה כי במקרה האמור אין לתובעים להלין אלא על עצמם שכן במסגרת חקירתה הנגדית של נציגת הנתבעת 1 נמנע ב"כ התובעים מלשאול כל שאלת הבהרה באשר למסמכים אילו. סוף דבר לדידי כלל לא הוכח כי הנתבעת 1 הייתה מודעת לשינוי בזמני הטיסות קודם או בסמוך להפקת הכרטיסים ומן הראיות עולה כי בקשת שינוי זמני הטיסה הינה של הנתבעת 2 אל מול חברת לאופר. לא הוכח כל מעשה תרמית מצד הנתבעת 1 ולא קיימת לתובעים כל עילה חוזית או נזיקית נגדה. לא הוכח כל קשר בין הנזקים הנטענים על ידי התובעים למעשיה או מחדליה של הנתבעת מס' 1. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. יחד עם זאת, אינני סבור שיש לפסוק לטובת הנתבעת 1 הוצאות. בהחלטתי מיום 17.6.08, קבעתי מפורשות מה על הצדדים לציין בפתח סיכומיהם. הנתבעת התעלמה מכך, כאילו החלטות בית המשפט הן כנגדם המלצות בלבד. את מורת רוחי מכך, אין לי כיצד להביע אלא על ידי שלילת הוצאות משפט. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםאיחור טיסה