פסק דין בפני תביעה כספית לתשלום סך של 11,158 ₪ אשר החלה כהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל בתיק מספר 5-59-11466-01. חברת פלאפון תקשורת בע"מ,(להלן: "התובעת") עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון ניידים וכן במכירת ציודי קצה לשירות זה. לוין נדב (להלן: "הנתבע"), התחייב לשלם בעבור השירותים דנן אשר סופקו לו בהתאם להודעות חיוב אשר תשלח אליו התובעת בגין חשבוניות תקופתיות. אולם, בניגוד למוסכם צבר הנתבע חוב בגובה סכום התביעה אותו הוא מסרב לשלם. משכך, ובלית ברירה, הגישה התובעת תביעה זו. הנתבע טען, כי בכתב תביעתה הסתירה התובעת פרטיים חיוניים לתביעה מבית המשפט. לרגל נסיעתו לחו"ל התקשר עם התובעת בהסכם שירות לאספקת שירותי רדיו טלפון בחו"ל "שירות פלאפון חו"ל" אשר מטרתו העיקרית הינה חיסכון בעלויות השיחה מחו"ל לישראל. לגישת הנתבע, מעולם לא ניתן כל הסבר באשר לצורך בהתקשרות ראשונית עם מרכזנית ורק לאחר מכן חיוג ליעד הרצוי. לגישתו הסבר מעין זה לא ניתן גם לרעייתו בעת קבלת המכשיר בנמל התעופה, משכך חויבו שיחותיו בסך של 14 ₪ לדקת זמן אוויר בעוד שהתעריף המוזל הינו 7 ₪ לדקת זמן אוויר. לגישת הנתבע לאור העובדה כי רעייתו לא קיבלה כל הסבר באשר לצורך ליצור קשר עם המרכזייה בוצעו השיחות ללא התעריף המוזל, ונגרם לו נזק כבד. השגותיו של הנתבע באשר לתביעה הן כדלהלן: 1. חשבונית 2085996798 אשר החיוב הינו בעבור שירות פלא פון חו"ל על סך5,410.57 ₪. 2. חשבונית 3009958031 אשר בה חויב הנתבע בעלות מכשיר הרדיו טלפון אשר ברשותו בסך של 2,421 ₪. 3. חשבונית 2088131167 על סך 2,193 ₪ בגין דמי יציאה. לגבי חשבונית 2087012135 (ע"ס 278 ₪) לא קיימת מחלוקת, ונשלח שיק על הסכום הנדון. לגישת הנתבע באשר לחשבונית הראשונה, לאור גישתו כי התובעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, ומשכך נמנעה מהנתבע ההטבה של תשלום של 7 ₪ המהווה את התעריף המוזל, ולא 14 ₪ המהווה את התעריף הרגיל. באשר לחיוב השני, טוען הנתבע כי הינו לקוחה של התובעת על אף המחלוקת אשר קיימת ומשכך תמוה בעיניו החיוב האמור נכון הדבר גם באשר לחיובו בגין מכשיר הרדיו טלפון עצמו. בתאריך ה-15/04/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה בגבולות מינימום של 3,600 ₪ וגבולות מקסימום של 9,000 ₪. הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}. גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'): "ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)." לאחר ששבתי וקראתי את טענות וסיכומי הצדדים, לא שוכנעתי כי אכן ניתן ההסבר האמור באשר לשימוש המוזל במכשיר הרדיו טלפון בחו"ל וזאת מכמה סיבות בהן: התובעת בסיכומיה מעלה מספר טענות אשר אינן מתיישבות האחת עם רעותה. מחד בסעיף 21 לסיכומיה טוענת התובעת כי עלפי רישומיה עולה כי ניתן הסבר באשר לתפעול המכשיר וזאת לאור העובדה כי ביום 10/07/07 בשעה 19:24 נפתחה הזמנה על ידי נציגתה של התובעת בשדה התעופה. לדידי פעולה זו של הנציגה איננה מעלה או מורידה באשר לשאלה האם ניתן ההסבר האמור. כמו כן, טוענת התובעת בסעיף 28 לסיכומיה: "בנוסף, סיגל טענה כי, מיהרה לטיסה ולכן לא קיבלה את המידע מנציגי התובעת" לדידי אין כל הגיון כלכלי במצב בו לקוח מזמין שירות מוזל ועל אף זאת בוחר שלא להשתמש בו. בחקירתה של אשת הנתבע נשאלה האם היא מכירה את המסמכים אשר צורפו וסומנו כמש/1 ומש/2 ומשהשיבה בשלילה נשאלה על ידי ב"כ התובעת (חקירה נגדית סיגל לוין מיום 15/04/08 עמוד 3 שורות 7-8): "ש. מה תגידי אם המסמך הראשון זה מסמך פק"ל שמוגש בכל עסקה? ת. יכול להיות." עולה כי ככל הנראה אכן בערכה אשר נתקבלה על ידי רעיית הנתבע היו המסמכים האמורים המורים על אופן ההתקשרות ועל קבלת התעריפים המוזלים, משכך נראה כי קיים "אשם תורם" של הנתבע ורעייתו. עם זאת מן הראוי היה כי התובעת הייתה מעדכנת עוד במועד ההזמנה באמצעות מכתב מסודר את אופן ההתקשרות, ולחילופין מציינת כי בנרתיק אשר מקבל הלקוח קיימים דפי ההסבר הרלוונטיים. באשר לחיוב בגין עלות המכשיר ודמי היציאה, אינני מוצא מקום לחייב את הנתבע בעלויות הנ"ל וזאת לאור סעיף 8 לתצהירו בו הצהיר הנתבע כי ברצונו להמשיך ולהימנות על לקוחות התובעת. לאור כך שהנתבע הצהיר כי לא יפר את החוזה אשר נכרת עם התובעת לתקופת ההתחייבות שסוכמה בין הצדדים אינני מוצא מקום לחייבו בגין כך. אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 4,500 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 540 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. באם לא ישולם סכום זה לידי ב"כ התובעת עד ליום 10.9.08 תוכל התובעת לחדש את ההליכים בתיק ההוצל"פ מספר 5-59-11466-01, על מלוא סכום התביעה. פלאפוןסלולר (תביעות)חובהוצאה לפועל