פסק דין יעקב רייזר (להלן- תובע 1), עדנה רייזר (להלן- תובעת 2), יהודה וקסמן (להלן- תובע 3) וציונה וקסמן (להלן- תובעת 4), הגישו תביעה על סך של 97,261 ₪, נגד ואריג נתיבי אויר לברזיל (להלן- הנתבעת) לקבלת פיצוי בגין שרשרת תקלות שאירעה בטיסות שונות. תמצית טענות התובעים התובעים הם אזרחי ישראל ותושביה. הנתבעת היא חברת תעופה סדירה המפעילה את עסקיה בישראל באמצעות סוכן כללי/ התובעים רכשו בישראל טיסות פנים, שמבצעת הנתבעת בברזיל, כחלק מטיולם בדרום אמריקה. ביום 31.7.05 הגיעו התובעים לנמל התעופה בסלבדור כדי לטוס לריו. הטיסה הייתה אמורה לצאת בשעה 17:55. תוכנית הטיול של התובעים הייתה להמשיך מריו למדריד ב- 1.8.05, בשעה 2:30, באמצעות חברת התעופה "פלונה". משהגיעו התובעים לדלפק הנתבעת בשדה התעופה, הודיעו להם נציגי הנתבעת שהטיסה מלאה. הנתבעת לא הייתה רשאית למכור את המושבים, שכן הם הוזמנו זה מכבר ולתובעים היה אישור על כך. בלית ברירה, הסכימו התובעים להצעת הנתבעת לטוס בטיסה חלופית, בשעה 19:55. בשעה 19:20 התייצבו התובעים לטיסה החלופית, אולם אז הודיעו להם שהטיסה נדחתה ל-22:30. בשעה 22:00 הופיעה הודעה על צגי המחשב בנמל התעופה, לפיה הטיסה מבוטלת. הטיול המיועד למדריד נגוז ותחושת הרוגז והעלבון פרצו במלוא עוצמתם. הטיסה המתוכננת הבאה הייתה ביום 1.8.05 בשעה 4:30. בשל כך, נכנסו התובעים לעימות עם מנהל התחנה, אשר התנהג כלפיהם בצורה מבישה. לאחר ויכוחים, נאותה הנתבעת לסדר לתובעים טיסה בשעה 10:00 לסאן פאולו ומשם טיסת המשך ללונדון בשעה 22:30 ומלונדון לארץ בשעה 15:30, כאשר כרטיסי הטיסה לארץ היו אמורים להמתין לתובעים בלונדון. בשעות הצהריים הגיעו הנוסעים לסאן פאולו ונשלחו למלון, אשר לא היה ראוי לתואר "מלון". בשעה 21:00 התייצבו הנוסעים בשדה התעופה סאן פאולו, על מנת לטוס ללונדון. אולם, אז הודיעה הנתבעת, כי הטיסה מתאחרת בשעה וחצי. לבסוף, שונה מועד הטיסה לשעה 00:45. משעלו התובעים למטוס התברר, כי קיימת תקלה טכנית. התובעים המתינו במטוס כארבע שעות, בזמן שהטכנאים מנסים לתקן את התקלה. לאחר השלמת התיקון, המריא המטוס בשעה 5:00. בשעה 19:00 נחתו התובעים בלונדון. למרות הבטחות הנתבעת, לא חיכו לתובעים כרטיסים לטיסת ההמשך לארץ. תובע 1 נאלץ לרדת לאזור הכרטוס ולחפש שם "מושיע". שעתיים שלמות נמשך הליך הבירורים והטלפונים ורק בשעה 21:30 הופק עבורו כרטיס פיקטיבי. תובע 1 חבר ליתר התובעים כרבע שעה לפני הטיסה. התובעים נאלצו לרוץ לשער היציאה ובזכות ריצה זו הספיקו לעלות למטוס. כידוע, טיסות יכולות לאחר ותקלות טכניות עשויות להתרחש. אולם, רצף האירועים שהתרחשו בפרק זמן כל כך קצר, הם אירוע חריג במהותו ובהיקפו. שניים מהתובעים הם בני 68 ושניים מהם בני 58 וכמות הטרטורים היתה בלתי אנושית לאנשים בכלל ולבני גילם בפרט. החוזה בין התובעים לנתבעת מחייב אותה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת. הנתבעת לא פעלה בדרך ראויה וסבירה. התנהגותה והתנהלותה בכל הפרשה שערורייתית. התנהגות הנתבעת מהווה הפרת הסכם, הפרת התחייבות מכללא ופעולה בניגוד לדין. יש לראות בהתנהגותם משום "התנהגות רעה מדעת" כהגדרתו של מושג זה באמנת וורשה (להלן- האמנה). העיכובים הם בחזקת מעשים בלתי סבירים, המעידים על התנהגות לא מיומנת וחסרת מקצועיות. כמו-כן, הדבר מבטא זלזול בתובעים ושולל את חירותם. הנתבעת התחייבה כלפי התובעים להובילם ליעד המוזמן, אולם לא נעשו לשם כך מיטב המאמצים. פירוט השתלשלות האירועים מעיד על לוח זמנים לא סביר ועל אירועים לא סבירים. נוכח האמנה, לנתבעת לא הייתה זכות לשנות את מועדי הטיסה ללא נימוק סביר ובאופן שרירותי. הוראות האמנה קוגנטיות ואוסרות על עריכתם של שינויים בלוח הזמנים, כל עוד שינויים כאמור נעשים שלא תוך נקיטת כל האמצעים הדרושים למניעת איחור או מטעמים שלא בשליטתה. הנטל להוכיח, כי ננקטו כל האמצעים הדורשים למניעת הנזק, רובץ לפתחה של הנתבעת. התובעים יטענו, כי על פי הוראות האמנה, לא חלה תקרת הפיצוי הקבועה בה, שכן התנהגות הנתבעת היא בגדר "התנהגות רעה מדעת". ביום 23.12.05 פנו התובעים לנתבעת בכתב, בדרישה לפצותם על נזקיהם. הנתבעת לא ענתה לפנייתם. התלאות שהעבירה הנתבעת את התובעים גרמו לכך, שחזרתם ארצה הייתה באיחור של יום. לפיכך, הם זכאים לפיצוי בגין אובדן יום עבודה, בסך 300$ לתובעים 1-3. בנוסף, נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה עקב שעות ארוכות של מתח וכעס, הרגשת חוסר אונים, תחושת זלזול והשפלה. לפיכך, יש לפצות כל אחד מהם בסך של 5,000$. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בסך כולל של 97,261 ₪, נכון ליום התביעה. תמצית טענות הנתבעת הנתבעת היא חברת תעופה ברזילאית המפעילה טיסות סדירות ברחבי העולם. לנתבעת אין סניף בישראל ומכירת כרטיסי טיסה בישראל, נעשית, בין היתר, באמצעות סוכן מסחרי מקומי הפועל באופן נפרד ובלתי תלוי בנתבעת. פעולותיה נעשו בהתאם להוראות הדין החל על מערכת היחסים בין הצדדים ותנאי חוזה התובלה. הנתבעת מאשרת, כי עקב רישום יתר, שהיא תופעה מוכרת וקיימת בכל העולם, לא התאפשר להעלות את התובעים לטיסה. אולם, מיד לאחר מכן, סודרה לתובעים טיסה חלופית שתוכננה לצאת כשעתיים לאחר מועד הטיסה המקורית. הטיסה החלופית בוטלה מסיבות בלתי צפויות והנתבעת דאגה לטיסה חלופית אחרת, לפנות בוקר של יום המחרת. לבקשת התובעים, פעלה הנתבעת כמוביל סביר ואף מעבר לכך, בעת שהסדירה לתובעים, בתיאום מוקדם עימם, טיסות חלופיות לישראל דרך סאן פאולו ולונדון וסידורי לינה על חשבונה. בעקבות תקלה טכנית בלתי צפויה, התעכבה הטיסה מסאן פאולו ללונדון במספר שעות. בהתאם לחוזה התובלה, מחויבת הנתבעת להעביר את נוסעיה ליעדם בתוך זמן סביר, כאשר זמני הטיסות המפורטים על גבי כרטיס הטיסה אינם מהווים חלק מחוזה התובלה. כמו-כן, הנתבעת שאינה אחראית להגעה לטיסות המשך רשאית, בין היתר, לשנות את לוח טיסותיה ללא הודעה מוקדמת לרבות מחמת נסיבות בלתי צפויות ונסיבות שאינן בשליטתה ובאחריותה. בנוסף, סעיף 20 לאמנה קובע, כי "לא יישא מוביל באחריות אם יוכיח שהוא משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת נזק...". הנתבעת קיימה את הוראות האמנה וחוזה התובלה. ביום 27.12.05, במענה לפניית התובעת 2 (בשם כל התובעים), הציעה הנתבעת לכל אחד מהם פיצוי כספי בשיעור הדומה לזה הנהוג מכוח הוראות תקנות רישוי שירותי התעופה (רישום יתר), תשמ"ה- 1985, עקב אי העלאתם לטיסה ובנוסף שדרוג למחלקת עסקים בטיסתם הבאה לברזיל או ממנה. התובעים דחו הצעה זו. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. העדים שהעידו מטעם התובעים העידו מר יעקב רייזר ומר יהודה וקסמן מטעם הנתבעת העיד מר שבתאי מתתיהו, סוכן כללי לשעבר של הנתבעת בישראל. דיון ככלל, התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתם ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה. (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד - 2003, עמ' 1508). על כך נאמר על ידי בית המשפט העליון, כדלהלן: "... נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו - עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע..." (ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו-13 לפסק הדין). אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעים רכשו כרטיסי טיסה לטיסות הנתבעת, במהלך טיול בן שבועיים וחצי לברזיל, בחודש יולי 2005. במסגרת זו, טסו התובעים בלפחות חמש טיסות עם הנתבעת, אשר עברו ללא תקלה. עוד מסכימים ביניהם הצדדים, כי ביום 31.7.05 לא התאפשרה עלייתם של התובעים לטיסה מסלבדור לריו בעקבות רישום יתר והנתבעת הסדירה לתובעים טיסה חלופית, שבוטלה אף היא. משכך, הוחלט, בתיאום עימם, על טיסות מברזיל לישראל, דרך לונדון. כל אותו זמן, הנתבעת דאגה לסידורי לינה ואף שידרגה את כרטיסי הטיסה של התובעים ממחלקת תיירים למחלקת עסקים. סופם של דברים, הגיעו התובעים לארץ 5 שעות מאוחר יותר מהמועד המתכונן. חוזה התובלה התובעים נמנעו מלצרף לתביעתם או להציג בפני בית המשפט את כרטיסי הטיסה ואת תנאי חוזה התובלה המופיעים על גב הכרטיס. הנתבעת טענה, כי חרף מחדלם של התובעים ניתן ללמוד על תנאי החוזה מעדותו של העד שהובא מטעמה. מר שבתאי מתתיהו (להלן- מר מתתיהו), אשר עסק בענף התעופה קרוב ל- 50 שנה ואף שימש כמנהל החברה ששימשה כסוכן כללי של הנתבעת בישראל. מר מתתיהו העיד, כי כרטיסי הטיסה של התובעים, ככלל כרטיסי הטיסה של הנתבעת, תאמו את התנאים שפורטו במסמך ארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א (פרוטוקול מיום 29.1.08, עמ' 11, שורות 16-19 ועמ' 13, שורות 14-24). על פי סעיף 9 לתנאי חוזה התובלה, לוחות הזמנים אינם מהווים חלק מחוזה התובלה והמוביל רשאי לשנות את לוח הטיסות ללא הודעה מוקדמת. בנוסף, המוביל אינו אחראי להגעתם של הנוסעים לטיסות המשך. הנתבעת לא הביאה לעדות אדם כלשהו מאנשיה, על מנת שיציג בפני בית המשפט את העתק הכרטיסים הנמצאים ברשותה ויעיד על התנאים המופיעים בכרטיסים. עד הנתבעת שהובא למתן עדות, לא ידע לצורך מה הוא בא להעיד (פרוטוקול מיום 29.1.08, עמוד 12, שורות 15-16) ולא ידע את פרטי המקרה הספציפי העומד ביסוד העדות שלו (שם, עמוד 12, שורות 17-18). מר מתתיהו העיד על דברים כללים ולא ספציפיים ומכאן, כי אין ביכולתו להעיד על המצב לאשורו. התובעים נחקרו אודות אי הצגת כרטיסי הטיסה, אולם לא נשאלו בדבר התנאים שליוו את הכרטיסים ומכאן, שהנתבעת לא השכילה להוכיח את טענת ההגנה הנשענת על חוזה התובלה ויש לדחות טענה זו. אמנת ורשה עוד טוענת הנתבעת, כי מכוח תנאי חוזה התובלה חלות על מערכת היחסים המשפטיים שבין הצדדים, "האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית" שנחתמה בורשה וכן הוראות פרוטוקול האג שתיקן אותה. יתרה מכך, עם חקיקתו של חוק התובלה האווירית, תש"מ- 1980 (להלן- החוק), הפכה אמנת ורשה לחלק אינטגרלי מהדין. הנתבעת מפנה לסעיפים 19 ו- 20 לאמנת ורשה הקובעים, כי המוביל האווירי אחראי לכל נזק אשר נגרם מחמת איחור בטיסה, אולם יהיה פטור מאחריותו "אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק...". יישום הכללים האמורים מוביל מסקנה, כי הנתבעת נקטה בכל האמצעים הדרושים על מנת למנוע את נזקם של התובעים או לצמצמו באופן ניכר, שכן העבירה אותם בטיסות חלופיות ובמחלקת עסקים ליעדם הסופי, כאשר בסופו של דבר הגיעו לארץ באיחור של 5 שעות בלבד. לא זו אף זו, עם הגיעם לארץ, הציעה הנתבעת לתובעים פיצוי כספי בגין רישום היתר. הוראות אמנת ורשה הן הוראות קוגנטיות האוסרות, בין היתר, על עריכת שינויים בלוח הזמנים, כל עוד שינויים כאלה נעשים שלא תוך נקיטת האמצעים הדרושים למניעת איחור או מטעמים שאינם בשליטת הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה, "נקיטה פוזיטיבית בכל האמצעים הדרושים" (ת.א (חי) 16343/01 ד"ר לורבר מרגלית נגד איבריה נתיבי אוויר ספרדיים). כידוע, תקלה טכנית או עיכוב בטיסה הם דברים שבשגרה בתחום התעופה האווירית, אולם שרשרת אירועים רצופה שכזו, הגובלת בטרטור בלתי נסבל של התובעים אינה מתקבלת על הדעת. לא זו אף זו, התובעים טוענים, כי לאור השתלשלות האירועים כמו גם העובדה, שהנתבעת לא עשתה דבר על מנת להסביר את התנהגותה או לנסות להצדיק אותה, מעשיה הם בגדר "התנהגות רעה מדעת" על פי סעיף 25 לאמנת ורשה. לפיכך, הוראות האמנה אינן חלות ועל הנתבעת חלה החובה לפצותם. הנתבעת סיפקה לתובעים טיסות חלופיות במחלקת עסקים וכן דאגה לסידורי לינה. אולם, אין לראות בכך טובות הנאה, שכן התובעים לא חפצו בהטבות אלה, לא בקשו אותן וממילא אין בהן כדי להוות פיצוי על העוול שנגרם להם, הטרטור והפסד יום הטיול שתוכנן במדריד. לוח הזמנים שפורט ושרשרת האירועים הקפקאית מצביעים על כך, שמדובר בלוח זמנים בלתי סביר ובאירועים לא סבירים, המעידים על התנהגות לא מקצועית ולא מיומנת בהפעלת חברת התעופה. העיכובים נובעים מהתנהגות "רעה" של הנתבעת אשר נהגה בתובעים בדרך לא ראויה, תוך הפרת כללי התנהגות נאותים ומקובלים. משכך, יש לראות בהתנהגות זו הפרה של אמנת ורשה וההוראות המגבילות את תקרת הפיצוי לא חלות. זאת ועוד, באשר לעוגמת הנפש נקבע בע"א (חיפה) 1346/05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר ואח', כי "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, מקום שכזו מוכחת..." (פסקה 6 לפסק- הדין; ראו גם בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר). בענייננו, אין ספק שנגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה וכי הם זכאים לפיצוי בגינה. הנזקים הנטענים כפי שעולה מכתב התביעה ומתצהירי העדות הראשית של התובעים, תביעתם מחולקת לשני ראשי נזק עיקריים, קרי, נזקים ממוניים בגין אובדן ימי עבודה (3,061 ₪) ונזקים שאינם ממוניים בגין עוגמת נפש (94,200 ₪). הנתבעת טוענת, כי במקרים דומים בעבר, כאשר נפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש, הרי שאלה היו נמוכים לאין שיעור מסכום הפיצוי המבוקש במסגרת תביעה זו. סכום זה המהווה 96% מסכום התביעה הכולל, מופרז. מה גם, שהתובעים לא הרימו את הנטל הנדרש להוכחת עוגמת הנפש ושיעורה. זאת ועוד, הסכום המתבקש בגין אובדן ימי עבודה הוא מספר שרירותי ואין לכך כל תימוכין. נתבעות 2 ו-4 נמנעו מלהעיד וטענותיהן נסמכות על תצהירי העדות הראשית וחקירתם של בני זוגם, תובעים 1 ו-3 בהתאמה. יש לציין, כי הנתבעת העבירה את התובעים ליעדם הסופי בישראל, בטיסות חלופיות, על חשבונה ובמחלקת עסקים. פסיקת הפיצוי לתובעים בגין עוגמת נפש תביא נתון זה בחשבון. כאמור, התיאור העובדתי של התובעים הוכח, מבלי שהוצגה גרסה עובדתית סותרת- התובעים לא הועלו לטיסה הראשונה מסלבדור לריו בשל רישום יתר ונאלצו להמתין כשעתיים לטיסה החלופית. הטיסה החלופית התאחרה אף היא בשעתיים וחצי לערך ולבסוף בוטלה. התובעים הפסידו יום טיול מתוכנן מראש במדריד. במקום זאת, נאלצו לטוס מסלבדור דרך סאן פאולו ללונדון ומשם לארץ. הטיסה מסאן פאולו ללונדון התאחרה בשעתיים ואז התברר, כי קיימת תקלה טכנית במטוס והתובעים נאלצו להמתין בתוכו כארבע שעות. למרות הבטחות הנתבעת, לא המתינו להם בלונדון כרטיסי הטיסה לארץ והם נאלצו לעבור מסכת ייסורים ארוכה ומפרכת לשם השגתם. כרטיסי הטיסה הונפקו כרבע שעה לפני המראת המטוס והתובעים נאלצו לרוץ לשער היציאה, על מנת להספיק לעלות על המטוס לארץ ולסיים בכך את מסע התלאות אליו נקלעו. על אף האמור נראה, כי פיצוי בסך 5,000$ לכל אחד מהתובעים אינו משקף נכונה את עוגמת הנפש שנגרמה להם. נדמה, שסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהם, יהווה פיצוי ראוי והולם בנסיבות העניין. לעניין אובדן ימי העבודה נראה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת ראש נזק זה. תובע 1 השיב בחקירתו, "אתה יכול להראות לי שגרעו אותו מהשכר? גרעו לי יום חופש, זה לא מופיע בתלושים. אני מפנה אותך לטבלה למטה, צבירת ימי חופשה? אין פה התחשבנות של ימי חופשה. בוודאי שחייבו אותי זה לא יום שעבדתי. יש לך אישור מהמעביד? לא התבקשתי להציג אישור. אתה טוען באותו סעיף ששווי יום עבודה שלך הוא 324 דולר? נכון... איך זה מסתדר עם התלוש? אני כבר ממש לא זוכר מה נעשה בחישובים... אבל אין לך כאן אישור להוכיח את זה? כאן אין לי (פרוטוקול מיום 29.1.08, עמוד 7, שורות 16-28 עד עמוד 8, שורה 6). כך גם בעדותו לגבי נזקה הנטען של תובעת 2, "ואם אני אגיד לך שהסכומים שמתייחסים בתצהיר שלך לגבי המשכורת של אשתך, גם לא מתיישבים?... לפי החישוב שלי אנחנו מאוד קרובים לזה. אתה יכול להראות לי בתלוש שלה שנגרע לה יום חופש? ימי החופש נגרעים בסוף שנה ולא בתלוש. יש לך אישור מהמעביד שלה להציג לי שנגרע לה יום חופש? לא" (שם, עמוד 8, שורות 7-13). העדר ראיה תומכת השתקפה גם מעדותו של תובע 3 כשהשיב בחקירתו, "חברת האחים וקסמן בע"מ היא שלי, בין השאר, עם עוד שני אחים. אתה קזזת לעצמך את יום העבודה? לא יודע" (שם, עמוד 8, שורה 27 עד עמוד 9, שורה 1). לגבי תובעת 4 לא נטען כי נגרמו לה נזקים ישירים בגין כך. לפיכך, אני דוחה את התביעה הנוגעת לאובדן ימי עבודה. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 8,000 ₪, דהיינו, 2,000 ₪ לכל אחד מהם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. כמו-כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישולמו לתובעים עד ליום 15.10.08, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצויים